ח'אלד אל-אסלאמבולי
ח'אלד אל-אסלאמבולי (בערבית: خالد الإسلامبولي; 15 בינואר 1955 – 15 באפריל 1982) היה קצין בצבא מצרים שהשתתף בהתנקשות בנשיא מצרים אנואר סאדאת ב-6 באוקטובר 1981. הוא הצהיר כי המניע העיקרי שלו להתנקשות היה חתימתו של סאדאת על הסכמי קמפ דייוויד עם ישראל ותוכניתו של סאדאת למצרים מתקדמת יותר. נשפט בפני בית משפט צבאי מצרי, נמצא אשם ונידון למוות על ידי כיתת יורים. לאחר הוצאתו להורג, הוא הוכרז כשהיד על ידי מנהיג איראן ורבים בעולם האסלאם. הוא הפך לסמל מעורר השראה לתנועות אסלאמיות, כאחד השהידים הראשונים.
 | |
| ח'אלד אל-אסלאמבולי בבית המשפט | |
| לידה |
15 בינואר 1955 אל-מניא |
|---|---|
| הוצאה להורג |
15 באפריל 1982 (בגיל 27) מצרים  |
| מדינה |
 מצרים |
| השכלה |
בוגר האקדמיה הצבאית המצרית  הצבא המצרי |
| השתייכות | הג'יהאד האסלאמי המצרי |
| תקופת הפעילות | 1975–1981 (כ־6 שנים) |
| דרגה |
סגן  מֻלאזם אוול |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד מחלקת תותחי שדה, בחטיבת תותחי השדה 116 המצרית | |
| הנצחה | |
| |
  | |
שנים מוקדמות וקריירה עריכה
אל-אסלאמבולי נולד במחוז אל-מניא.[1] אביו, אחמד שוקי, היה יועץ משפטי במצרים עילית ואמו, קדריה עלי יוסוף, הייתה ממוצא טורקי.[2][3]
לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית המצרית, הוא הוסמך כקצין בכוחות התותחנים של הצבא המצרי בדרגת סֶגֶן. זמן קצר לאחר המינוי, אל-אסלאמבולי הצטרף לתנועת הג'יהאד האסלאמי המצרי שהייתה מחוץ לחוק במצרים. בין השנים 1976–1980 הוא שירת כקצין מטה או כקצין הכוונת האש של סוללות ארטילריה וגדודים שונים. במרץ 1980 הוא קיבל את פיקוד השדה הראשון שלו, בחטיבת תותחי השדה 116, שבסיסה בקהיר. תחת פיקודו נכללו, שלושה תותחי שדה מסוג הוביצר 'מבצעיים', תותח שדה המופעל בחירום על ידי אנשי מילואים, חמש עד שש משאיות תובלה, שבעה ג'יפים, ציוד איתות, נשק חי"ר קל כגון רובי סער, מקלעים בינוניים, רקטות נ"ט, מרגמות קלות ורובי צלפים, להגנה אורגנית. ועוד כ-45 חיילים, כאשר סגן משנה וסמל שמשו תחתיו כמפקדים על מסגרות המשנה בהתאמה.
רצח סאדאת עריכה
ערך מורחב – רצח אנואר סאדאת
בפקודה המקורית, אל-אסלאמבולי ומחלקתו לא היו אמורים להשתתף במצעד שהתקיים ב-6 באוקטובר 1981. אך הם נבחרו להשתתף במצעד על ידי קולונל עבוד א-זומור (אנ'), מהמודיעין הצבאי, מי שהוחדר לשורות המודיעין על ידי האחים המוסלמים. מחלקתו של אל-אסלאמבולי החליפה מחלקה מגדוד התותחנים 133 שנפסלה מההשתתפות במצעד משום שככל הנראה נכשלה במספר מבחנים ובדיקות שגרתיות.[4]
במצעד המחלקה של אל-אסלאמבולי כללה שלוש משאיות כבדות שגררו תותחי שדה M-46 (אנ'). כאשר המחלקה החלה להתקרב לבמת הכבוד של הנשיא אנואר סאדאת, אל-אסלאמבולי, יחד עם סמל זוטר עבד אלחמיד עבדול סלאם, בן 31, רב"ט אתא תאייל חמדה ראהל, בן 21, ורב"ט חוסיין עבאס, בן 21,[5] זינקו ממשאיתם ורצו לעבר בימת הכבוד תוך שהם השליחו רימונים לעבר המקום בו עמדו הנשיא, נכבדים מצריים וזרים נוספים.
המשפט וההוצאה להורג עריכה
אל-אסלאמבולי נתפס מיד לאחר ההתנקשות. הוא ועשרים ושלושה קושרים, כולל שמונה קציני צבא, שנשפטו בפני בית משפט צבאי מצרי. ח'אלד אל-אסלאמבולי, בן ה-27, נמצא אשם ברצח, הוצא להורג על ידי כיתת יורים ב-15 באפריל 1982.[6]
מורשת עריכה
אחיו הצעיר עריכה
אחיו הצעיר של ח'אלד אל-אסלאמבולי, מוחמד שוקי אל-אסלאמבולי, ב-22 ביוני 1995, ניסה להתנקש בנשיא מצרים ממשיכו של סאדאת, חוסני מובארכ, בנמל התעופה הבינלאומי של אדיס אבבה, כשמובארכ הגיע לפסגה אפריקאית בעיר. שוקי וחבריו פתחו באש על הלימוזינה המשוריינת ורכבי הליווי. מובארכ ניצל כתוצאה מתושיית נהגו, שסובב את הלימוזינה הפגועה ומיהר חזרה לשדה התעופה, שבו המתין המטוס הנשיאותי עם מנועים פועלים.[7][8][9]
הוקרה אסלאמית עריכה
ב-1982, איראן הנפיקה בול לכבודו, בו נראה אל-אסלאמבולי, צועק בהתרסה מאחורי סורג ובריח.[10] בנוסף, איראן קראה רחוב על שמו בטהראן. בשנת 2004, מועצת העיר טהראן החליטה לשנות את שם הרחוב ל"אינתיפאדה" (מרד), על מנת לשפר את היחסים עם מצרים.[11]
ב-31 ביולי 2004, "גדודי אל-אסלאמבולי של אל-קאעידה" קיבלו על עצמם את האחריות על ניסיון ההתנקשות בשווכת עזיז (אנ'), מי שהיה מועמד לתפקיד ראש ממשלת פקיסטן. ב-24 באוגוסט 2004, קבוצה צ'צ'נית שקראה לעצמה "גדודי אל-אסלאמבולי", פרסמה הודעה שבה נטלה אחריות על הפיגועים בשני מטוסי נוסעים רוסיים.[12]
בשנת 2012, אמו של אל-אסלאמבולי, קדריה, שהתגוררה באפגניסטן לפני שחזרה למצרים דרך איראן, הזכירה בראיון לסוכנות הידיעות הממשלתית של איראן, פארס, שהיא גאה בבנה על כך שהוא הרג את אנואר סאדאת, כי הוא הגן על האסלאם.[13]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ירון שניידר, הווידאופדיה: רצח אנואר סאדאת, באתר מאקו, 5 במרץ 2009
- ירון דרוקמן, "בוגדים! התקיפו!" רצח סאדאת, השבוע לפני, באתר ynet, 5 באוקטובר 2013
- פסח מלובני, להשתלט על מצרים: הערכה כי האיראנים עמדו מאחורי רצח הנשיא המצרי המנוח אנואר סאדאת, באתר "IsraelDefense", 22 בפברואר 2021
הערות שוליים עריכה
- ^ "Khālid al-Islāmbūlī: Egyptian Assassin". Britannica. נבדק ב-19 בנובמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Goldschmidt, Arthur (2000). Biographical dictionary of modern Egypt. Lynne Rienner Publishers. p. 90. ISBN 1-55587-229-8.
- ^ "Assassins' mothers seek sons' grave" (PDF). Foreign Broadcast Information Service. 26 ביוני 1985. p. 8. ארכיון (PDF) מ-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Riedel, Bruce. "The Search for al-Qaeda", 2008
- ^ Montassar El Zayat, "The Road to al-Qaeda", 2002
- ^ Martin Kramer, Nation and Assassination in the Middle East, Middle East Quarterly, 2004-06-01
- ^ "Profile: Omar Suleiman - Opinion". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2011. נבדק ב-1 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mubarak 1995 assassination attempt (אורכב 03.09.2009 בארכיון Wayback Machine) Debka
- ^ "Egypt military court releases the brother of Sadat's assassin - Politics - Egypt - Ahram Online". ahram.org (באנגלית). נבדק ב-2017-06-05.
- ^ Kramer, Martin (Summer 2004). "Nation and Assassination in the Middle East". Middle East Quarterly. XI (3): 59–63. נבדק ב-13 באוגוסט 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Tehran renames street to improve Egypt ties". The Irish Times. 6 בינואר 2004.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Statement from the Chechen "Al-Islambouli Brigades" (אורכב 21.10.2006 בארכיון Wayback Machine), Global Terror Alert
- ^ "I'm proud my son Khaled killed Anwar Sadat: Mother". ahram.org. 19 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)