ח'ווארזם

האזור הפורה של דלתת נהר האמו דריה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

ח'ווארזםפרסית: خوارَزم) הוא האזור הפורה של דלתת נהר האמו דריה (נהר אוקסוס של העת העתיקה) במקום שבו הוא נשפך בעבר לימת ארל (הימה יובשה במאה ה-20 עקב פעילות אנושית). האזור מהווה מעין נווה מדבר רחב ממדים באמצע הרמה המדברית במערב מרכז אסיה. זה היה אזור עתיר מסחר וחקלאות מבוססת השקיה מסיבית.[1] כיום ח'ווארזם שייכת בחלקה לאוזבקיסטן ובחלקה לטורקמניסטן.

מפת נווה המדבר של נהר אמו דריה

בעבר, אזור ח'ווארזם היה מרכז הציוויליזציה הח'ווארזמית האיראנית ושורה של ממלכות כגון השושלת האפריגית והשושלת האנושטגינית , שבירותיהן היו (בין היתר), טופראק-קאלה (אנ') [2], כָּאת' ,[3] גרגאן (כיום קוניה-אורגנץ') ומהמאה ה-16 ואילך, חיווה. האזור היה בסיסה של אימפריה מקומית הנושאת את אותו שם, האימפריה הח'ווארזמית (שנודעה גם בשמה ח'ווארזם שאה) שלטה בין השנים 1077–1231 על חלקים נרחבים של מרכז אסיה וכל איראן. האימפריה נפלה עם פלישת השבטים המונגולים מהמזרח במהלך המאה ה-13.[4]

שמות

עריכה

ח'ווארזם נודעה גם בשמות הבאים: Chorasmia, Khaurism, Khwarezm, Khwarezmia, Khwarizm, Khwarazm, Khorezm, Khoresm, Khorasam, Kharazm, Harezm, Horezm, Chorezm. בשפות שונות: פרסית עתיקה, פרסית, ערבית, סינית, הודית, אוזבקית, כולל יוונית. (שבה כונתה ח'וראסמיה, ע"י הרודוטוס).[5]

גיאוגרפיה

עריכה
 
ח'ווארזם - גבולות גיאוגרפיים

אזור ח'ווארזם נמצא במערב מרכז אסיה. הוא מתוחם בצפון על ידי שרידי ימת ארל במזרח על ידי מדבר קיזילקום, בדרום על ידי מדבר קאראקום, ובמערב על ידי רמת אוסטיורט. שטחה של ח'ווארזם העתיקה מחולק באופן טבעי ל-2 אזורים. בחלקו הצפוני, הגובל בנהר אמו דריה קיימים אינספור עמקים ביצתיים, מישורים עצומים המורכבים משטחי מרעה רחבים הנוטים לכיוון צפון וצפון-מזרח. בחלקו הדרומי, אדמות פוריות שנוצרו בחלקם של העמקים של נהרות מורגאב וטאג'אן.

היסטוריה

עריכה

התושבים הראשונים

עריכה

שטחה של מרכז אסיה מורכב משני אזורים רחבים: האחד אוכלס על ידי שבטי ערבה שפרנסתם סבבה בעיקר סביב גידול בהמות, והשני היה מיושב על ידי קהילות בעלות תרבות חקלאית מתקדמת ומושרשת מהסוג המזרחי הקדום. התרבויות של שני האזורים הללו התפתחו באופן לא שוויוני, אם כי המסורת התרבותית והכלכלית של יישובי הדרום המתקדמים חלחלה בהדרגה לאוכלוסיית הערבות. השניים היו תמיד, כפי שעולה מהעדויות הארכיאולוגיות, בקשר הדוק והעבירו זה לזה את הישגיהם התרבותיים והכלכליים. אופיים הייחודי של השטחים של אזורי ח'ווארזם העתיקה, קבעו את אורח החיים של האוכלוסייה העתיקה וגם השפיעו על היווצרות, התפתחות ותערובות של התרבויות העתיקות שצמחו בארץ זו.[6]

חלקה הצפוני של ח'ווארזם (דלתת אקצ'ה דריה, הדלתא העתיקה של אמו דריה) היה מיושב על ידי אנשים שהתפרנסו מציד ומדייג ( תרבות קלטמינר (אנ') מ- 3500-5500 לפנה"ס - תרבות ארכאולוגית ניאוליתית של תושבים דייגים שחיו באזורים המדבריים למחצה של מדבריות קאראקום ו-קיזילקום ובדלתא של נהרות אמו דריה, בשטחי קזחסטן העתיקה, טורקמניסטן ואוזבקיסטן).[7] באלף השני לפנה"ס התפתחו שבטים שיישמו שיטות פשוטות של גידול בעלי חיים וחקלאות. ( תרבות טזבגיאפ (אנ') ותרבות סויארגנובו (אנ') ). [8]במחצית השנייה של האלף ה-2 לפנה"ס ובתחילת האלף ה-1 לפנה"ס (מאות IX-VIII) השתכללה חקלאות השלחין והתפתחה שיטת גידול בקר למרעה (תרבות אמיראבאד Amirabad -תרבות ארכיאולוגית מתקופת הברונזה המאוחרת במאות התשיעית והשמינית לפנה"ס בשטח ח'ווארזם העתיקה.[9] תרבות זו תוארה על ידי הארכיאולוג הסובייטי סרגיי טולסטוב (אנ') על בסיס חפירות שנעשו בין השנים 1937-1940 של יישובים באזור תעלת אמיראבאד).[10] על בסיס תערובת של השבטים של התרבויות של טזבגיאפ, סויארגנובו ו-אמיראבאד נוצרו שבטים שהיו אבותיהם הישירים של התושבים הקדומים של ח'ווארזם. להתפתחות גידול בעלי חיים נוודים, במיוחד גידול כבשים, הייתה השפעה חזקה על החיים החברתיים של תושבי ח'ווארזם ויצרה את מעמד הפרשים.[11]

בעמקים ובנאות המדבר הממוקמים בחלק הדרומי של ח'ווארזם (טאג'אן, הרירוד, מורגוב וג'יוקסור), התפתחה תרבות החקלאית מבוססת השקיה כבר באלף השלישי - רביעי עד האלף הראשון לפנה"ס. בתקופות אלו התאחדו תושבי אזור זה לאגודה שבטית והשתמשו בחקלאות במחרשות ובמתקני השקיה שונים. תחילה הם בנו בתים של חדר אחד מגגות סכך, אחר כך בתים של כמה חדרים מגגות ולבנים גולמיות לאורך הרחובות, הם בנו יישובים מוקפים חומה וכפרים מבוצרים ( תרבות Namozgohtepa ).[12] בסוף האלף ה-2 לפנה"ס - תחילת האלף ה-1 לפנה"ס, שטחי התרבות החקלאות המושקת העתיקה התרחבו מזרחה ודרום-מזרחה והתפשטו לרמות העליונות של עמק הרירוד. מוזכר באווסטה כי ארץ ח'ווארזם נמצאת בעמק הלמנד ממזרח לאריה. [13]

רשימת תרבויות באזור ח'ווארזם בין 3000–500 לפנה"ס
תרבות תקופה לפנה"ס מאפיינים מיקום
קלטמינר 3500 תרבות ארכיאולוגית ניאוליתית של דייגים מיושבים האזורים המדבריים למחצה של מדבריות קאראקום וקיזילקום והדלתא של נהרות אמו דריה וזרבשן בשטחי קזחסטן העתיקה, טורקמניסטן ואוזבקיסטן.
סויארגנובו 2000 תרבות ארכיאולוגית מתקופת הברונזה המאוחרת, גידול בע"ח וחקלאות אזור ימת אראל, ליד נהר אקצ'ה דריה (הדלתא של אמו דריה), אזור ח'ווארזם ההיסטורי.
טזבגיאפ 1500 מתקופת הברונזה המאוחרת, גידול בע"ח וחקלאות אזור עמק זרבשן התחתון, וכן לאורך אמו דריה התחתון לכיוון החוף הדרומי של ימת אראל
אמיראבאד 1000 תרבות תקופת הברזל הקדומה של ח'ווארזם העתיקה. נמצאו ישובים, בתים עם מחסנים ומערכות השקיה בערוצים התחתיים של אקצ'ה דריה, הדלתא העתיקה של אמו דריה
סאקה 500 קבוצה של עמים נוודים ממזרח איראן. בני סאקה היו קרובים מאוד לסקיתים [14] [5] ולעיתים הסקיתים מכונים כך. התגוררו היסטורית בערבות אירואסיה הצפונית והמזרחית ובאגן טארים. השלטון היה בידי השושלת האפריגית המקומית.

על פי נתונים ארכיאולוגיים, נצפה כי במהלך תקופה זו, חלק אחד משבטי הרועים הנוודים שחיו למרגלות האמו-דריה היגרו דרומה והתיישבו באזורי צפון הודו.

באתר חומבוז-טפה (Humbuz-tepa) במחוז האזראספ שבח'ווארזם נמצאו שרידי מקדש של מתפללי האש בעלי הדת הזורואסטרית. המקדש שנמצא באזור זה היה קיים מסוף המאה ה-5 ועד תחילת המאה ה-4 לפני הספירה. מאמינים שהאזראספ היא מולדתו של זרתוסטרה והספר הקדוש לזורואסטריזם "אווסטה" . החוקר ס.פ. טולסטוב קובע כי האש הקדושה של הזורואסטריזם הוצתה בהאזראספ. [15][5]

היסטוריה מיתולוגית

עריכה

המלומד המוסלמי בן המאה ה-11 אל-בירוני, מילידי ח'ווארזם, מתארך את ראשית ההתיישבות באזור לשנת 1,292 לפנה"ס. הוא מסביר שהארץ שהייתה שייכת למלך המיתולוגי אפרסיאב, שלפי האפוס האיראני החשוב שאהנאמה (בתרגום: ספר המלכים), היה האויב הראשי של איראן, לדבריו, היא יושבה לראשונה 980 שנה לפני אלכסנדר מוקדון (כלומר בערך 1292 לפנה"ס) כאשר גיבור האפוס האיראני סיאווש הגיע לח'ווארזם והיה ראשון המתיישבים שם.[16]

 
חייל ח'וואראזמי, כפי שמצג על קברו של כורש. שנת 470 לפנה"ס בערך.

התקופה האחמנית (המאה החמישית - המאה השלישית לפנה"ס)

עריכה
  ערך מורחב – האימפריה הפרסית האחמנית

הממלכה האחמנית השתלטה על ח'ווארזם בימי דאריוס הראשון (שלט 550–486 לפנה"ס).[17] בשנת 522 לפנה"ס ח'ווארזם הפכה לנציבות באימפריה האחמנית ונשלטה ע"י נציבות פרתיה. במאות ה-4-3 לפני הספירה, ח'ווארזם שגשגה מבחינה כלכלית ותרבותית. נבנו תעלות השקיה גדולות (60-70 ק"מ. ברוחב 30-40 מ'), נבנו ערים חדשות ומבצרים (מבצר ג'ונבוס, מבצר בזרקאלה, מבצר קויקיריליאן (Koi Krylgan Kala)). התפתחו האומנות וסחר פנים וחוץ. המבצרים והערים של ח'ווארזם נבנו על פי תכנית מדויקת בצורות מלבניות ומעגליות. הם היו מוקפים בחומת מגן עבה וגבוהה ובחוץ נחפרה תעלה רחבה (10-15 מ') ועמוקה. על מנת לחזק אסטרטגית את כוח ההגנה של טירות וערים, חומותיהן החיצוניות חוזקו ב-1 או 2 שורות של חורים , כניסת השער עם צוידה במבוך ונבנו ביצורים מסביב. המשורר האירני פירדוסי מזכיר ערים מח'ווארזם ביצירתו שאהנאמה. חיילים מח'ווארזם השתתפו בפלישה השנייה של כורש ליוון ב 480 לפנה"ס.

מגלויים ארכיאולוגיים מסיקים שהאחמנים עזבו כבר במאה ה-4 לפנה"ס ובימי דאריוס השלישי היא הייתה כבר ממלכה עצמאית .[5]

התקופה ההלניסטית (המאה השלישית לפנה"ס -המאה השלישית לספירה )

עריכה
 
אסיה בשנת 323 לפנה"ס

הכיבוש היווני

עריכה

בשנת 328 לפנה"ס, אלכסנדר מוקדון היה במסע הכיבושים כנגד האימפריה הפרסית. ארכיאולוגים רוסים מהמאה ה -20 חשפו שבתקופה זו ח'ווארזם הייתה ממלכה יציבה וריכוזית, ארץ חקלאית ממזרח לימת ארל, מוקפת בנוודים של מרכז אסיה,  ומוגנת על ידי צבא פרשים עצמי. זו הייתה הממלכה החזקה ביותר צפונית-מערבית לאמו דריה . על פי ההיסטוריון היווני, אריאנוס, פארסמן, שליט ח'ווארזם, נסע לסמרקנד היכן שאלכסנדר שהה, וחתם אתו על הסכם ידידות. שליחו של המלך הציע להוביל את צבאותיו של אלכסנדר נגד אויביו, מערבה מעל הים הכספי לכיוון הים השחור (לכוון ממלכת איבריה הקווקזית ולקולכיס). [5]

לאחר הכיבוש בידי אלכסנדר מוקדון, האזור היה נתון לשליטת גורמים שונים שבכולם הייתה השפעה תרבותית הלניסטית שהקרינה על ח'ווארזם:

הכוחות האזוריים שהשפיעו על ח'ווארזם

עריכה
 
מפת האימפריה הסלאוקית, הממלכה היוונית של באקטריה ופרתיה בשנת 200 לפנה"ס
האימפריה הסלאוקית (312 לפנה"ס - 64 לפנה"ס)
עריכה
  ערך מורחב – האימפריה הסלאוקית

בעקבות חלוקת האימפריה המקדונית שנוסדה על ידי אלכסנדר מוקדון נוסדה דרומית לח'ווארזם האימפריה הסלאוקית על ידי הגנרל המקדוני סלאוקוס הראשון ניקטור. בשטחי האימפריה, זכו להעדפה המנהגים והשפה היוונית. המגוון הרחב של מסורות מקומיות נסבל בדרך כלל, בעוד אליטה יוונית עירונית יצרה את המעמד הפוליטי הדומיננטי והתחזקה על ידי הגירה מתמדת מיוון.[18]

הממלכה היוונית של באקטריה (256 לפנה"ס - 120 לפנה"ס)
עריכה

באזור באקטריה התיישבו יוונים עוד בתקופת שלטונו של דאריוס הראשון. הממלכה היוונית של באקטריה (אנ') , הוקמה בשנת 256 לפנה"ס והיוותה חלק מהגבול המזרחי של העולם ההלניסטי. ממלכה זו, השתרעה על פני אפגניסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן וחלקים מקזחסטן, איראן ופקיסטן של ימינו.[19]

 
מפת האימפריה הפרתית ואימפריית קושאן
האימפריה הפרתית ( 190 לפנה"ס - 224 לספירה)
עריכה
  ערך מורחב – האימפריה הפרתית

האימפריה הפרתית שלטה בכל השטח הקרוי כיום איראן, עיראק וארמניה, וכן בחלקים מטורקיה, גאורגיה, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, אפגניסטן וטג'יקיסטן, ולתקופות קצרות בשטחים המהווים כיום חלקים מפקיסטן, סוריה, לבנון וישראל. סופה של אימפריה זו בא בשנת 224 לספירה כאשר מלכה האחרון הובס על ידי אחד מן הווסלים שלו, והוקמה האימפריה הסאסאנית. כוחם נוצר משילוב של לוחמת גרילה של שבט נוודים רכוב, עם ארגון חברתי מפותח דיו, שהספיק על מנת ליצור אימפריה רחבה. רוב ממלכתם הייתה מורכבת מממלכות וסאליות, וערים הלניסטיות (פוליס) נהנו ממידה מסוימת של אוטונומיה.[20]

אימפריית קושאן (105 לספירה- המאה החמישית לספירה)
עריכה
  ערך מורחב – אימפריית קושאן

אימפריית קושאן נוצרה על ידי שבט מבני היְוֵּאגְ'ה (אנ') שהגיעו לממלכה היוונית של באקטריה שמרכזה התרבותי באקטריה, בערך בשנת 135 לפנה"ס וגרשו את השושלות היווניות משם. בהדרגה השתלטו הקושאנים על אזורים שהיו שייכים לשבטים הסקיתים. הקושאנים אימצו סממנים רבים של התרבות ההלניסטית אותם הכירו כשהתיישבו בבאקטריה. הם אימצו את האלפבית היווני והתאימו אותו לכתיבת שפתם ובמהרה החלו לטבוע מטבעות על פי הדגם היווני. [21]

 
מבצרים עיקריים בח'ווארזם

ההשפעה על ח'ווארזם

עריכה

ח'ווארזם הייתה עצמאית במידה רבה במהלך האימפריה הסלאוקית, בתקופת הממלכה היוונית של באקטריה וגם בתקופת האימפריה הפרתית ששלטו באזור. היא לא הייתה חלק מהאדמיניסטרציה של הממלכה היוונית של באקטריה או של האימפריה הפרתית. מבצרים רבים נבנו, ונווה המדבר ח'ווארזם זכה לכינוי "נווה המדבר של חמישים המבצרים". [5] במאה ה-2 לפנה"ס, מעוזים ויישובים ח'וואראזמים רבים נהרסו כנראה במהלך ההגירה ההמונית של שבטי הערבה שידוע כי גרמה להתמוטטות הממלכה היוונית של באקטריה והביאה את האימפריה הפרתית אל סף חורבן.[22] החל מהמאה ה-2 לספירה הפכה ח'ווארזם לחלק מהמרחב התרבותי העצום המקביל לעלייתה של אימפריית קושאן במזרח. [17]



טופראק-קאלה, בקאראקלפקסטן המודרנית, אוזבקיסטן, הייתה עיר ארמון עתיקה ובירתה של ח'ווארזם במאה ה-2-3 לספירה. היא נבנתה ע"י ארטב (ארטבנוס).[23]

אלמנטים שונים של האמנות ההלניסטית מופיעים בחורבות הערים של ח'ווארזם , במיוחד באקאצ'חאן-קאלה. השפעת האמנות היוונית-בודהיסטית של גנדרה, המשקפת את עלייתה של אימפריית קושאן, מופיעה ב טופראק-קאלה (אנ') שם נמצאו מספר תבליטים גבוהים של דמויות עומדות עטופות גלימות בסגנון הלניסטי, שמקורם ככל הנראה בסגנון האמנות היוונית-בודהיסטית של גנדרה.[17]

 
מטבע של השליט ארטב (ארטבנוס)

השליטים הראשונים של ח'ווארזם חיקו לראשונה את המטבעות של השליט היווני הבאקטריאני אוקרטידס הראשון.[5] תוארו גם השפעות אמנותיות של האימפריה הפרתית.[24] החל מהמאה ה-1 לפנה"ס פיתחה ח'ווארזם מטבעות מקוריים בהשראת טיפוסים יווניים-באקטריאניים, פרתיים והודו-סקיתיים. ארטב (ארטבנוס), שליט ח'ווארזם מהמאה ה-1-2 לספירה, שמטבעותיו התגלו בעיר הבירה טופראק-קאלה, חיקה את סוג המטבעות של מנהיג האימפריה הקושאנית, הראיוס, ונמצאו יחד עם מטבעות של שליטי האימפריה הקושאנית: וימה קדפישס, וקנישקה. [36]

הפלישות של השבטים הנוודים, במאה ה-2 לפנה"ס לוו ב"ברבריזציה" מסוימת של התרבות הח'ווארזמית, אם כי כמה אלמנטים אדמיניסטרטיביים מסורתיים נמשכו.[5]

 
האימפריה הסאסאנית בשיאה, שנת 621

תקופת האימפריה הסאסאנית (224651)

עריכה
  ערך מורחב – האימפריה הסאסאנית

על חורבות האימפריה הפרתית, הוקמה האימפריה הסאסאנית שהייתה האימפריה הפרסית הקדם-אסלאמית האחרונה. סביב שנת 222 עלה לשלטון ארדשיר במחוז פרסיס ומשם הרחיב ארדשיר את הטריטוריה שלו למחוזות השכנים. המלכים הסאסאניים כינו את עצמם מלך מלכי המלכים. הדת השלטת באימפריה הייתה זורואסטרית.[25] ח'ווארזם נכבשה על יד המלך שאפור הראשון סביב שנת 240.[26] יאקות אל-חמאווי, הביוגרף והגאוגרף הערבי המוסלמי בן המאה ה-13, מעיד ביצירתו שבח'ווארזם הייתה בירה אזורית של האימפריה הסאסאנית. גם אבן ח'ורדאדבה, הגיאוגרף הפרסי בן המאה ה-9 ואל-בירוני מתייחסים לח'ווארזם כחלק מהאימפריה הפרסית. העובדה שהכתב הפהלווי, ששימש את הבירוקרטיה הפרסית לצד הפרסית העתיקה, היה בשימוש בח'ווארזם, שם שימש כאלפבית המקומי הראשון בערך במאה ה-2 לספירה, כמו גם עדויות לכך שהח'ווארזמשאה (למשל עלא א-דין תכיש (1172-1200)) פרסמו את כל הוראותיהם (הן המנהליות והן הציבוריות) בשפה הפרסית, מאשש את טענותיו של אל-בירוני.[27]

בתקופת שלטונו של המלך הסאסאני, ח'וסרו השני (590 - 628 ) נכבשו שטחים נרחבים של ח'ווארזם על ידי הרקליוס הביזנטי. האימפריה הסאסאנית שקעה לאנרכיה בד בבד עם מאבקי כוחות פנימיים על כס השלטון בתוך משפחת המלוכה. בזמן הזה, עלו על האימפריה הסאסאנית צבאות הח'ליף האסלאמי השני עומר בן אל-ח'טאב והביסו את הצבא הפרסי בקרב אל-קאדסיה, שהתרחש ב-636. המוסלמים התקדמו לתוככי שרידיה של האימפריה וכבשוה, עיר הבירה קטסיפון נפלה לידיהם תוך זמן קצר והאימפריה הסאסאנית נכבשה וחדלה מלהתקיים.[26]

תקופת השושלת האפריגית ותחילת האסלאם (305-995)

עריכה
  ערך מורחב – השושלת האפריגית

לפי אל-בירוני, השושלת האפריגית נוסדה בשנת 305, היא מזוהה כשושלת האפריגית של כאת'. היא הייתה שושלת איראנית ח'ווארזמית ילידית [16] [28] ששלטה כמלכי (שאה) ח'ווארזם בין השנים 305 ל-995 לספירה על ידי עשרים ושניים מבני השושלת במשך תקופה כוללת של 690 שנים, עם שלטון ממוצע של 31 שנים לכל שליט.[29] הם שלטו לאורך השנים תחת האימפריה הסאסאנית, האימפריה ההפתליטית (אנ'), הגקטורקים, הח'ליפות האומיית, הח'ליפות העבאסית והאימפריה הסאמאנית. הם הודחו על ידי משפחה יריבה, השושלת המאמונית. עם ייסודה, מלכה הראשון, אפריג, הקים מבצר גדול בשם "פיל" או "פיר" בשולי הבירה כאת' . כל ארמונות טופראק-קtלה ננטשו באותו זמן, כנראה בגלל ייסודה של השושלת.[5]

 
קערת כסף מ-ח'ווארזם המתארת אלה בת ארבע זרועות יושבת על אריה, מתוארך לשנת 658, המוזיאון הבריטי.

מכיוון שלא כל עשרים ושניים המלכים האפריגידים הרשומים על ידי בירוני נמצאו על מטבעות, היו חוקרים שהטילו ספק בקיום חלק ממלכים אלה. עם זאת, השליטים המאוחרים יותר (מהמאות ה-8-10) כן מוכרים ממטבעות. לחוסר תעוד זה, סופקו גם הסברים אחרים, כולל הסברו של אל-בירוני עצמו שבו טען שבשעת הכיבוש המוסלמי הערבים הרגו את כל החוקרים הח'ווארזמים שהכירו את ההיסטוריה העתיקה של המדינה.[16]

חומרים ארכאולוגיים מהמאות ה-4-8 מעידים על שינויים תרבותיים ניכרים בתקופה זו, במיוחד לאחר הכיבוש המוסלמי. רשת ההשקיה הצטמצמה, טכניקות הבנייה השתנו, והקרמיקה הפכה לגסה יותר ובדרך כלל יצוקה ולא מיוצרת על אבניים. סוגי ההתיישבות הדומיננטיים היו היישוב הכפרי ומעט מאוחר יותר גם היישוב המבוצר בעל מגדל מגן . הגורמים לשינויים אלה, נובעים לא רק מתהליכים חברתיים וכלכליים פנימיים, אלא גם מפלישת שבטים ערביים לח'ווארזם. עם זאת, חקירות ראשוניות של מתחם הארמון בAyaz Kala מאשרות כי נותרו מסורות של אדריכלות מונומנטלית וציור קיר גם במאות ה -5 וה -7. יתר על כן, כלי כסף ח'וואראזמים מהמאות 6-8 מעידים על המשך רמת האומנות הגבוהה באזור.[5]

ח'ווארזמשאה היה תואר עתיק ששימש באופן קבוע את שליטי האזור החל מהשושלת האפריגית ועד הופעת המונגולים בתחילת המאה ה -13. היו בסך הכל ארבע משפחות ששלטו תחת התואר ח'ווארזמשאה – השושלת האפריגית (305–995), השושלת הממונית (995–1017), שושלת אלטונטאש (1017–1041) והשושלת האנושטגינית (1097–1231). [30]

שפתם של השושלת האפריגית הייתה ח'ווארזמית עתיקה אשר יובאה לאזור על ידי האימפריה הפרסית האחמנית (550–330 לפנה"ס) במהלך שלטונם על ח'ווארזם. מקור הכתב שלה היה ארמית. בידודה הגאוגרפי של ח'ווארזם מאזורים אחרים של התרבויות השכנות, אפשר לה לשמר שפה ותרבות איראנית ייחודית נפרדת. שפה זו הייתה בשימוש באזור עד המאה ה-13 שאז הוחלפה על ידי פרסית. [31][32]

 
אזור ח'ווארזם באסיה התיכונה. ממזרח נמצא אזור טראנסאוקסאניה ומדרום - ח'וראסאן

ראשית הכיבוש האסלאמי

עריכה

בתחילת המאה השביעית, ערב הכיבוש האסלאמי, הייתה מרכז אסיה מבחינה אתנית, עדיין במידה רבה ארץ איראנית שבה השתמשו בשפות שונות של איראן התיכונה. אזורי טראנסאוקסאניה וח'ווארזם, שהושקו על ידי הנהרות אמו דריה (אוקסוס) וסיר דריה ויובליהם, היו אזורים חקלאיים פוריים ומשגשגים. הסוחרים ההרפתקנים של עריהם המשיכו לסחור למרחקים ארוכים דרך אירואסיה הפנימית. ידעים קיומן של מושבות סחר סוגדיות מזרחה עד צפון סין וח'ווארזמיות מערבה עד דרום רוסיה.[33]באקטריה, שנמצאה לאורך נהר אוקסוס העליון, נשלטה פוליטית על ידי האימפריה ההפתליטית, מצפון לקושאן ההינדית. מנהיג שלה, נזאק טארחן, הוביל בתמיכת שליטים נוספים מרד נגד המפקד הערבי קוטאיבה אבן מוסלם, בסביבות 709 לספירה. אולם נכשל. תחילה ח'ווארזם הייתה מושא לפשיטות לא יעילות של הערבים, שתקפו מדי פעם מהאזורים הסמוכים של ח'וראסאן וטרנסוקסאניה. הערבים חצו לראשונה את האמו דריה בשנים 653-654 במהלך הח'ליפות של עות'מאן בן עפאן (644-656) . אולם, רק בשנת 674, תחת הח'ליף האומיי הראשון, מועאויה בן אבי סופיאן (661-680), המצביא שלו חצה את האוקסוס והביס את כוחותיו של השליט המקומי של בוכרה. ערי המדינה הסוגדיות, בינתיים, שלחו שליחויות חסרות תועלת לפקינג כדי לגרום לקיסר הסיני, שטען במעורפל על ריבונות במרכז אסיה, להתערב. גם סכסוכים פנימיים על השלטון בחליפות עיכבו את התקדמות הכיבוש הערבי.[33] לאחר שהערבים נסוגו מהפשיטות שלהם, השאה חזרו לשלטון בח'ווארזם תוך דבקות באמונת אבותיהם המקורית, שלפי אל-בירוני הייתה זורואסטריזם. השאה המקומיים המשיכו ליצור בריתות עם נסיכים איראנים מקומיים, סוחרים מסוגדיה ואפילו עם טורקים וסינים כדי להתנגד לערבים. ח'ווארזם הייתה אחת המדינות הבודדות באיראן ששרדו את התקופה האסלאמית הקדומה.

בשנת 712 נכבשה ח'ווארזם על ידי הח'ליפות הערבית (אומיים ועבאסים), ועברה לשליטה מוסלמית תחת קוטאיבה אבן מוסלם, וח'ווארזם נהרסה. רק בסוף המאה ה-8 ותחילת המאה ה-9 המיר לראשונה שאה בן השושלת האפריגית את דתו לאסלאם, והופיע עם שמו העממי של המומר עבדאללה ("עבד האל").[34]

אי יציבות שלטונית (950-1077)

עריכה

בשנים הבאות, כחלק מח'ליפות בית עבאס, הייתה נתונה ח'ווארזם למאבקי כוח של משפחות מקומיות וכוחות אזוריים שנאבקו על השליטה במרכז אסיה, ולחילופי שלטון בין השושלות המאמונית, השושלת הע'זנווית, שפעלו תחת האימפריה הסאמאנית עד לנפילתה, ושושלות אלטונטאש, אנושטגין, והשושלת הסלג'וקית.

 
האימפריה הסאמאנית 819–999

האימפריה הסאמאנית

עריכה
  ערך מורחב – השושלת הסאמאנית

מוצא השושלת הסאמאנית הוא ממשפחה פרסית אשר צאצאיה הקימו אמירות אוטונומית בתחומי הח'ליפות העבאסית. בין 819 ל-1005 בשיאה השתרעה הממלכה הסאמאנית על כל טראנסאוקסאניה ועל ח'וראסאן. הסאמאנים הצליחו לבסס שליטה סוזרנית על ח'ווארזם, על שאש (Châch -שמה הקדום של טשקנט) ועל איספיג'אב (Isfijab - ידועה היום בשם Sayram). בנוסף כבשו הסאמאנים באישור הח'ליף את טבריסטן , את גרגאן ואת ריי. השלטון הסאמאני סייע להפצת האסלאם ע"י פעילות רבה להנחלת הדת המוסלמית אם בחרב ואם בדרכי נועם.[35]

השושלת המאמונית

עריכה
 
מיקומה של גרגאן
  ערך מורחב – השושלת המאמונית

במהלך המאה ה-10 גדלה חשיבותם הכלכלית והפוליטית של השושלת המאמונית המקומית שבסיסם בגרגאן שלחופי הים הכספי, הן בשל שיירות הסחר שהתנהלו דרכה והן בשל תמיכתם בשליטי האימפריה הסאמאנית בתקופת ההתקוממויות מקומיות שאירעו באזור ח'וראסאן וטרנסוקסאניה. בשנת 995 הם הפילו באלימות את האפריגידים וניכסו לעצמם את התואר המסורתי ח'ווארזמשאה.[36][37] בתקופת שלטונם, בירתם, גרגאן , הפכה למרכז עבור מלומדים ומדענים מכל רחבי העולם האסלאמי המזרחי. הסתופפו בחצרם מלומדים כמו אל-בירוני, אבן-סינא ואבו-נאסר עראק המתמטיקאי. שלטונם של המאמונים היה קצר (995–1017), והם הוחלפו בתורם על ידי השושלת הע'זנווית המתפשטת. [38]

השושלת הע'זנווית

עריכה
  ערך מורחב – השושלת הע'זנווית

הע'זנווים, היו שושלת ממלוכית בשירות האימפריה הסאמאנית, שהשתחררו באופן הדרגתי מהכפיפות לסאמאנים ויצרו אימפריה חדשה בהנהגתם, בעיר ע'זני באזור אפגניסטן של ימינו. משם, תחת הסולטן מחמוד (998 –1030), שהיה השליט המוסלמי הראשון שכינה את עצמו סולטן,[39] יצאו בשרשרת כיבושים ששחררה באופן סופי את הממלכה הע'זנווית מהחסות הסאמאנית והפכה את הממלכה הע'זנווית למעצמה אזורית.[40] מחמוד גם שימש כפטרון אמנות וספרות. מלומדים דגולים רבים התיישבו בע'זני, ביניהם אל-בירוני איש האשכולות, המתמטיקאי, הפילוסוף, האסטרונום ומלומד הסנסקריט, ופירדוסי, המחבר הפרסי של הפואמה האפית הגדולה שאה-נאמה ("ספר מלכים"). כיבוש צפון הודו על ידי מחמוד קידם את חילופי המסחר והרעיונות בין תת היבשת ההודית לעולם המוסלמי.[41]

 
מרכז אסיה בשנת 1100

ח'ווארזם שימשה אמצעי לחץ בידי הע'זנווים כנגד השושלת הקרא-ח'אנית, אויביהם. בעקבות מרד נגד השליט המאמוני, מאמון השני, הם פלשו לח'ווארזם. צבא השושלת הע'זנווית הביס את הכוחות הח'ווארזמים המקומיים בעיר האזראספ. אוכלוסיית גורגנז' דוכאה באכזריות ורבים נלקחו לבירה ע'זני כעבדים. ח'ווארזם שולבה בממלכה הע'זנווית. [38] אירוע זה סימן את סוף השלטון בח'ווארזם של שאה איראני אתני. המחזיקים הבאים בתואר העתיק ח'ווארזמשאה היו כולם ממוצא טורקי, עבדים או חופשיים. במקביל החל בח'ווארזם תהליך טורקיזציה שבא בעקבות כינון השליטה הפוליטית והצבאית הטורקית, שהוביל בסופו של דבר לשקיעת היסוד האיראני הילידי בקרב האוכלוסייה הטורקית ולהיעלמות השפה הח'ווארזמית לטובת השפה הטורקית.[42]

הענף של אלטונטאש
עריכה

אלטונטאש, מייסד השושלת היה מפקד צבא עבדים טורקי תחת הע'זנווים. הוא שימש מושל ח'ווארזם בשנים 1017-1032, בעקבות כיבוש ח'ווארזם על ידי מחמוד הע'זנווי ובהשתתפותו. הוענק לו התואר העתיק ח'ווארזמשאה בגלל תרומתו לכיבוש. במשך חמש עשרה שנות כהונתו כמושל, הוא תמיד נשאר נאמן לסולטן והגן על גבולות הפרובינציה שלו מפני פלישות של השבטים הנודדים מהערבה, בפרט מפושטים בני משפחת סלג'וק שהיו פעילים באזור. הוא גם השתתף במערכה של מחמוד נגד שליט קרחאן בבוכרה ובסמרקנד, אליטיגין. בתקופת שלטונו, אלטונטאש הצליח לבנות את כוח צבאי מקומי, על ידי גיוס כוחות עזר טורקמניים מהערבה.

עם מותו ב-1032, בנו של אלטונטאש, הארון, ירש אותו בח'ווארזם כמושל בפועל, אך לא הוענק לו תואר ח'ווארזמשאה. כתוצאה מכך הוא מרד בגלוי נגד הסולטן הע'זנווי מסעוד (בנו של מחמוד), וכרת ברית עם אליטיגין והסלג'וקים. שנה לאחר מכן בהוראת מסעוד הוא נרצח. בנו השני של אלטונטאש, איסמעיל, ירש את השלטון בח'ווארזם, כאויבו המושבע של מסעוד. הוא הפך לבעל בריתם של הסלג'וקים. כתוצאה מכך, מסעוד הדיח אותו ב 1038 ומינה שליט אחר לח'ווארזם. איסמעיל נאלץ להימלט אל הסלג'וקים ונטמע ביניהם.

בשלב זה המבנה של שלטון הע'זנווים במערב התפורר. עם הדחתו של איסמעיל הגיעה לסיומה השושלת קצרת הימים של אלטונטאש ובניו. התואר ח'ווארזמשאה פקע במשך כמה עשורים ולא קם לתחייה עד שהשליט הסלג'וקי, מאלכשאה, העניק אותו למושל העבדים הטורקי שלו, אנושטגין גארצ'י. [43]

האימפריה הסלג'וקית

עריכה
 
האימפריה הסלג'וקית ב 1090
  ערך מורחב – השושלת הסלג'וקית

תחילתה של השושלת הסֵלג'וּקית הייתה ממשפחה מאזור הערבה האסייתית אשר השתייכה לאצולה של קונפדרציית שבטי האוע'וז (ערבית ע'ז או אע'ז). (הטורקים האוע'וזים מכונים במקורות המוסלמים גם בשם טורקמנים).[44] המשפחה קבלה עליה את האסלאם הסוני .הסלג'וקים התקדמו מאזור הערבה האסייתית לתוך עולם האסלאם. בראשיתם הם היו מערבים כשכירי חרב בסכסוכים של הסמאנים ומאוחר יותר בסכסוכים של של מחמוד הע'זנווי והקראח'אנים, מחמוד הושיב אותם בח'ורסאן ופלג נוסף של המשפחה בראשות האחים טוגריל בכ, וצ'אע'רי בכ בח'ווארזם. הם המשיכו לפשוט על אזורי היישוב החקלאיים ותפקדו בעיקר כשודדים, גם בימיו של מסעוד בנו של מחמוד.

 
מפת ח'ווארזם בתקופה האסלאמית לפני הפלישה המונגולית

בשנת 1027 כתוצאה משנויים אקלימיים ורעב אזורי, השבטים הנוודים באזור, והסלג'וקים בראשם, הפכו לאגרסיביים יותר כדי לחפש מזון. [45] התפתח מאבק בין הפלגים של הסלג'וקים מח'ווארזם ומח'ורסאן שבו שני האחים ניצחו וניכסו לעצמם את ח'וראסאן. הם הציגו את עצמם כמוסלמים אדוקים וזכו לשיתוף פעולה של גופים שמרניים באזור. בשלב מסוים החליטו הסלג'וקים להסתכן בקרב כנגד מסעוד הע'זנווי ובמישור דנדאנקאן,[46] צפונית למרו, בשנת 1040, הנחילו תבוסה לכוחותיו. בעקבות התבוסה התפנתה הדרך בפני הסלג'וקים להשתלט על ח'וראסאן, והם הקימו שם ממלכה עצמאית הכפופה לשלטונם בראשות צ'אע'רי בכ. טוגריל, שנחשב למייסד האימפריה הסלג'וקית, המשיך להרחיב את ממלכתו על חשבון הע'זנווים שנחלשו מאוד. בשנים 1055 -1152 הסלג'וקים השתלטו על מרבית עולם האסלאם והרחיבו את גבולותיו. עיקר מאבקיהם היו נגד השושלת הפאטימית שלא הכירו בריבונותם וכנגד הביזנטים. מח'וראסאן יצא טוגריל ב-1055, וכבש את בגדאד ללא קרב לאחר שהבויהים נסוגו ממנה. מסעוד הע'זנווי נמלט להודו וכל ח'וראסאן והרמה האיראנית שמעבר לה נותרו פתוחים בפני הסלג'וקים. בתחילת המאה ה-11 הצליחו הסלג'וקים להכניע ממלכות מוסלמיות אזוריות במרכז אסיה ולבסוף הצליחו להשתלט על כל שטחי ההשפעה של הח'ליפות העבאסית. הסלג'וקים היוו כוח במזרח התיכון עד לפלישה המונגולית במאה ה-13.[47] הכינוי "סולטן" הפך לכינוי נפוץ שהוענק ע"י הח'ליף לשליט מוסלמי בתקופתם.

השושלת האנושטגינית

עריכה

שושלת אנושטגין (אנ') הייתה שושלת מוסלמית סונית ממוצא טורקי ממלוכי.[36] הם מונו לשליטי ח'ווארזם בסביבות 1077 כוסאלים של הסלג'וקים. הם הפכו לשליטים עצמאיים ושלטו באימפריה הח'ווארזמית, שכללה חלקים גדולים ממרכז אסיה, אפגניסטן ואיראן של ימינו בתקופה המשוערת של 1077 עד 1231, עד הכיבוש המונגולי של האימפריה הח'ווארזמית במאה ה-13. השושלת נוסדה על ידי המפקד אנושטגין ע'רצ'אי, עבד טורקי לשעבר של הסולטאנים הסלג'וקים, שמונה למושל ח'ווארזם על ידי השליט הסלג'וקי מלכשאה. צאצאיו של אנושטגין שלטו בח'ווארזם מטעם הסלג'וקים. בנו, קטב א-דין מוחמד הראשון, הפך לשאה הראשון של ח'ווארזם.[48]

האימפריה הח'ווארזמית (1077-1231)

עריכה
  ערך מורחב – האימפריה הח'ווארזמית

האימפריה הסלג'וקית, ששלטה באזור, הייתה נתונה למלחמות חיצוניות ולמאבקי כוח פנימיים. הסולטאן הסלג'וקי סנג'אר ספג מפולת היסטורית בשנת 1141 בקרב קאטב, צפונית לסמרקנד. לזמן קצר הצליח סנג'אר לאחד את האימפריה הפרסית ואת ארצות אמו-דריה, אך כדי להשיג את תמיכת ח'ווארזם היה חייב להכיר במוחמד הראשון בן אנושטגין כוסאל שלו, וכח'וואראזמשאה, כלומר כשליט עצמאי על ח'ווארזם.

 
קארה קיטאי (מערב ליאו) והאזורים השכנים ב -1160 בערך

בשנת 1141, בעקבות תבוסתו של הסולטאן הסלג'וקי סנג'אר בצפון סין בפני קונפדרציית קארה קיטאי (אנ'), שנוצרה ע"י איחוד שבטי נוודים מהמערב, שליטי ח'ווארזם נאלצו להכיר בריבונות הכוללת של קארה קיטאי.[49]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ח'ווארזם בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Barbara A. West, Encyclopedia of the Peoples of Asia and Oceania, Infobase Publishing, 2010-05-19, עמ' 402, ISBN 978-1-4381-1913-7. (באנגלית)
  2. ^ Ehsan Yar-Shater, Encyclopaedia Iranica, Routledge & Kegan Paul, 1982, עמ' 515, ISBN 978-0-7100-9090-4. (באנגלית)
  3. ^ Habib Borjian, Encyclopaedia Iranica Foundation KĀṮ, iranicaonline.org, ‏May 31, 2013 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Carl Brockelmann, Carl Brocklemann and Moshe Perlmann, trans. Joel Carmichael and Moshe Perlmann (ע), History of the Islamic Peoples, ניו יורק: G.P. Putnam’s sons,, 1947, עמ' 547
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Yuri Aleksandrovich Rapoport, CHORASMIA i. Archeology and pre-Islamic history (עמ' 511-516), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ History of civilizations of Central Asia. 1: The dawn of civilization: earliest times to 700 B. C. / ed.: A. H. Dani, 2. impr, Paris: UNESCO Publ, 1996, עמ' 431-433, ISBN 978-92-3-102719-2
  7. ^ Archeology of Central Asia, web.archive.org, ‏2008-10-05
  8. ^ Matyakubov Khamdam Khamidjanovich, Ruzmetov Sherzod Kaxramanovich, Abdullayev Akbar Ahmedovich, THE SOCIAL-ECONOMICAL AND CULTURAL LIFE OF THE POPULATION IN THE LOWER AMUDARYO, EPRA International Journal of Socio-Economic and Environmental Outlook (SEEO) 9, 2022-02-11, עמ' 20–24
  9. ^ History of civilizations of Central Asia. 1: The dawn of civilization: earliest times to 700 B. C. / ed.: A. H. Dani, 2. impr, Paris: UNESCO Publ, 1996, עמ' 433, ISBN 978-92-3-102719-2
  10. ^ Amirabad Culture, TheFreeDictionary.com (באנגלית)
  11. ^ History of the Ancient Ethnic Processes of the Khorezm Oasis - ProQuest, www.proquest.com (באנגלית)
  12. ^ - MedCrave online, medcraveonline.com, ‏/01/ (ב־)
  13. ^ Henry Field, Kathleen Price, Early History of Agriculture in Middle Asia, Southwestern Journal of Anthropology 6/1, Spring, 1950, עמ' 21-31‏, JSTOR 3628687
  14. ^ Martina Unterländer, Friso Palstra, Iosif Lazaridis, Aleksandr Pilipenko, Zuzana Hofmanová, Melanie Groß, Christian Sell, Jens Blöcher, Karola Kirsanow, Nadin Rohland, Benjamin Rieger, Elke Kaiser, Wolfram Schier, Dimitri Pozdniakov, Aleksandr Khokhlov, Myriam Georges, Sandra Wilde, Adam Powell, Evelyne Heyer, Mathias Currat, David Reich, Zainolla Samashev, Hermann Parzinger, Vyacheslav I. Molodin, Joachim Burger, Ancestry and demography and descendants of Iron Age nomads of the Eurasian Steppe, Nature Communications 8, 2017-03-03, עמ' 14615 doi: 10.1038/ncomms14615
  15. ^ חפירות של המקדשים הפתוחים העתיקים ביותר של הזורואסטריזם מתנהלות בח'ווארזם (В Хорезме ведутся раскопки самого древнего из открытых храмов зороастризма), באתר UzReport.news (ב־)
  16. ^ 1 2 3 C. E. Bosworth, ĀL-E AFRĪḠ (עמ' 743-745), iranicaonline.org, ‏July 29, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ 1 2 3 Michele Minardi, The Ancient Chorasmian Unbaked-clay Modelled Sculptures: Hellenistic Cultural 'Impacts' on an Eastern Iranian Polity, Religion, Society, Trade and Kingship. Art and Archaeology in South Asia along the Silk Road 5500 BCE-5th Century CE (South Asian Archaeology and Art 2016, Volume 1), 2020-01-01
  18. ^ האימפריה הסלאוקית, באתר history-maps.com
  19. ^ הממלכה היוונית-בקטרית, באתר history-maps.com
  20. ^ האימפריה הפרתית, באתר history-maps.com
  21. ^ Kushan dynasty | Central Asia, Silk Road, Buddhism | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-06-22 (באנגלית)
  22. ^ Yuri Aleksandrovich Rapoport, CHORASMIA i. Archeology and pre-Islamic history (עמ' 511-516), https://iranicaonline.org, ‏18.10.2011
  23. ^ Ehsan Yar-Shater, Encyclopaedia Iranica, Routledge & Kegan Paul, 1982, עמ' 514, ISBN 978-0-7100-9090-4. (באנגלית)
  24. ^ Fiona J. Kidd, Complex Connections : Figurative Art from Akchakhan-Kala and the Problematic Question of Relations between Khorezm and Parthia, Topoi. Orient-Occident 17, 2011, עמ' 229–276 doi: 10.3406/topoi.2011.2406
  25. ^ האימפריה הסאסאנית, באתר HISTORYMAPS
  26. ^ 1 2 Parvaneh Pourshariati, Decline and Fall of the Sasanian Empire: The Sasanian-Parthian Confederacy and the Arab Conquest of Iran (Reprint-Paperback), עמ' 253
  27. ^ Prods Oktor Skjæervø, A new edition of the Khwarezmian phrases in the, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 54, 1991-10, עמ' 496–505 doi: 10.1017/S0041977X00000859
  28. ^ קליפורד אדמונד בוסוורת, 10, The New Islamic Dynasties: A Chronological and Genealogical Manual, Columbia University: Columbia University Press, 1996, ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 0231107145, 9780231107143|ISBN 0231107145, 9780231107143]]
  29. ^ C. E. Bosworth, ĀL-E AFRĪḠ (עמ' 743-745), Encyclopædia Iranica, ‏14.05.2014 (באנגלית)
  30. ^ C. E. Bosworth, ĀL-E AFRĪḠ (עמ' 743-745), iranicaonline.org, ‏July 29, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  31. ^ (D. N. MacKenzie, CHORASMIA iii. The Chorasmian Language (עמ' 517-520), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  32. ^ _M. S. Asimov, 4, History of civilizations of Central Asia: A.D. 750 to the end of the fifteenth century. Part 1: Vol. 4, The age of achievement The historical, social and economic setting /, כרך 1, Paris: UNESCO Publ, 1998, עמ' 83, ISBN 978-92-3-103467-1
  33. ^ 1 2 C. E. Bosworth, Historyof Civilizations of Central Asia, כרך 4, France: UNESCO Publishing, 1998, עמ' 28, ISBN ISBN 978-92-3-103467-1
  34. ^ Asimov, Muhammad Seyfeydinovich [editor], Bosworth, Clifford Edmund [editor], History of civilizations of Central Asia, v. 4: The Age of achievement, A.D. 750 to the end of the fifteenth century; Pt. I: the historical, social and economic setting, : UNESCO, 1998, עמ' 108, ISBN 92-3-103467-7
  35. ^ William Bayne Fisher, R. N. Frye, The Cambridge History of Iran, Cambridge University Press, 1975-06-26, עמ' 136-161, ISBN 978-0-521-20093-6. (באנגלית)
  36. ^ 1 2 (C. E. Bosworth, CHORASMIA ii. In Islamic times (עמ' 516-517), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  37. ^ Asimov, Muhammad Seyfeydinovich [editor], Bosworth, Clifford Edmund [editor], History of civilizations of Central Asia, v. 4: The Age of achievement, A.D. 750 to the end of the fifteenth century; Pt. I: the historical, social and economic setting, : UNESCO, 1998, עמ' 108, ISBN 92-3-103467-7
  38. ^ 1 2 C. E. Bosworth, al-e-mamun (עמ' 762-764), iranicaonline.org, ‏July 29, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  39. ^ Sultan | Middle East, Caliphates, Dynasties | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  40. ^ Ghaznavid dynasty | Empire, Rulers, & History | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-06-03 (באנגלית)
  41. ^ Maḥmūd | Afghan Ruler & Conqueror | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-05-13 (באנגלית)
  42. ^ C. E. Bosworth, CHORASMIA ii. In Islamic times (עמ' 516-517), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  43. ^ C. E. Bosworth, ALTUNTAŠ (עמ' 914-914), iranicaonline.org, ‏August 2, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  44. ^ Zahir al-Din Nishapuri, Edmund Bosworth (ע), תרגום: Kenneth Allin Luther, The History of the Seljuq Turks. (באנגלית)
  45. ^ היסטוריה ושינויי אקלים - שיעור 5, דקה 7:57
  46. ^ Battle of Dandānqān | Secondary Keywords: Abbasid Caliphate, Seljuq Dynasty & Sunni-Shia Conflict | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  47. ^ Seljuq | History & Facts | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-05-29 (באנגלית)
  48. ^ Khwarezm-Shah dynasty | History, Empire, & Sultans | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  49. ^ Grousset, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 160