חגי חנוך פרנקל

הרב חגי חנוך סג"ל פרנקל (או: העניך פרנקל; 1620, ה'ש"פ6 בספטמבר 1690, י"ג בתשרי ה'תנ"א) היה רב ואב בית דין בבמברג והנאו (בתחומי גרמניה של ימינו). פרנקל היה מגולי גירוש וינה ושימש כמורהו של ההבראיסט יוהאן כריסטוף וגנזייל למשנה ולתלמוד.

רב
חגי חנוך פרנקל
Hönig Fränkel
לידה 1620
ה'ש"פ
אייזנשטאדט, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה 6 בספטמבר 1690 (בגיל 70 בערך)
י"ג בתשרי ה'תנ"א
הנאו, האימפריה הרומית הקדושה
מקום מגורים אייזנשטאדט, וינה, פירט, במברג, הנאו
תחומי עיסוק רב
אב בית דין
בני דורו גרשון אשכנזי
בת זוג ריטשל (לבית פרנקל)
מספר צאצאים 5
חותנים יעקב קופיל סג"ל פרנקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

חגי חנוך ב"ר דוד הלוי אבנער נולד באייזנשטאדט שבאימפריה הרומית הקדושה (בתחומי אוסטריה של ימינו) לרב דוד הלוי,[1] ששימש שם כאב"ד.

נשא לאשה את ריטשל, בתו של היהודי העשיר מווינה, יעקב קופיל סג"ל פרנקל, והתגורר אצל חותנו בווינה ברחוב באדהגאססה 39. הוא אימץ את שם משפחת חותנו, וכונה מאז 'פרנקל'.

מונה לדיין, בבית דינו של רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני", שהיה אז מרא דאתרא ואב"ד וינה.

בשנת 1670 (ה'ת"ל), בעת גירוש וינה על ידי לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הוציא מכתב עם יתר טובי העיר אל השר ר' יצחק סיניור טיג'ירה (או: מנואל יצחק טקסירה), נציגה של כריסטינה, מלכת שוודיה, כדי שישתדל לבטל את הגירוש.[2] כשלא הועיל, התנדבו רבי חגי חנוך וגיסיו ממשפחת פרנקל לממן מכספם את תשלום חובות הקהילה וחובותיהם הפרטיים של חלק מיהודי וינה שנדרש מהם ערב הגירוש.[3] היגר עם משפחת פרנקל לפירט, ושם המשיכו את הבנק המשפחתי ועלו לגדולה. רבים מבני המשפחה הפכו לימים לרבנים ותלמידי חכמים.

ביתו היה בית ועד לחכמים. בשונה ממרבית היהודים בדורו, ידע קרוא וכתוב גם בגרמנית, ועמד בקשר עם מלומדים נוצרים, וההבראיסטים הנוצרים מנירנברג ומאלטדורף היו מבקרים בביתו, כגון כריסטוף ארנולד (אנ') וקונרד פרונמולר (אנ'). שימש גם כמורהו למשנה ולתלמוד של ההבראיסט יוהאן כריסטוף וגנזייל מאוניברסיטת אלטדורף, ושלח לו מכתבים רבים.[4] ההתכתבו ביניהם המשיכה גם כשהיה בבמברג ובהנאו. ב-1683, לאחר שווגנזייל פרסם את ספרו האנטי-יהודי Tela ignea satanae, שלח לו מכתב מאוכזב: "מדוע נהפך הוא לאכזר עלינו".[5]

ארבעים שנה ישב בתענית.[6]

בשנת ה'תל"ד עבר לבמברג לשמש כאב"ד שם. בתקופה זו הוא תיקן תקנות רבות, בין השאר בתחומי החינוך והצדקה, המופיעות בפנקס הקהל של במברג.[7] ובשנת ה'תל"ח שימש כאב"ד בהנאו עד יום מותו, בשנת ה'תנ"א.

הוא כתב תשובות רבות וחיבר ספר שו"ת, אך ספרו לא נדפסו מעולם.[8] הוא עמד בקשרי שו"ת עם רבי גרשון אשכנזי (אז רבה של מץ) ועם רבי שמואל הלוי בעל נחלת שבעה, ותשובות הלכתיות שלו פורסמו בספרי השו"ת שלהם.[9] בשנותיו האחרונות היה מעורב בפולמוס על נישואי ר' מרדכי מודל (גר') מאנסבך לדודתו, והיה מחריפי המתנגדים לנישואין אלה ולרבנים שהתירו אותם.[10]

בספר זיכרון של ביהכ"נ הישן בהנאו נכתב עליו:

יזכור א' נשמת אדונינו ורבנו הרב מהור"ר חגי חנוך, בן הרב ר' דוד הלוי הגאון הגדול, מעוז ומגדול, החכם כארזים בתורה ובחסידות לו הי' עשר ידות, שקד על דלתי בית ה"כ ובה"מ שחרית וערבית, כל מעשיו הי' זכאין, גבר דחיל חטאין, אבהון בר אבהון העמיד תלמידים כטל וכרביבים, מהוגנים וחביבים, הי' נהג רבנות בקהלתנו, הי'מחזיק כל בדק, הרב המובהק בכל דרכיו, הי' תמים בחריפותו, היה יודע לטהר שרץ בק"ן טעמים, ודרש את התורה במ"ט פנים, בעבור זה ובעבור שנתנו יורשיו צדקה לעניים, היושב על חוג שמים, יצרור נשמתו בצרור החיים וכו'. נפטר ביום ש'[בת] י"ג תשרי, ונקבר ביום א' י"ד תשרי תנ"א

משפחתו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דוד קופמאן, כתב עליו ב"גולי ווינא", עמ' 88 שהוא היה מפראג, וכן חתם במכתבו שבתוך "אהל יעקב" - קיצור ציצת נובל צבי, סימן ע"ז.
  2. ^ המכתב נדפס בתוך "אהל יעקב" - קיצור ציצת נובל צבי, סימן ע"ז.
  3. ^ יצחק נתנאל גת, המכשף היהודי משואבך, הקיבוץ המאוחד 2013, עמ' 28.
  4. ^ דוד קופמאן, "גולי ווינא", עמ' 196.
  5. ^ גת, המכשף היהודי משואבך, עמ' 30–31. תצלום המכתב שם בעמ' 36.
  6. ^ צמח דוד, חלק ב', אחרי שנת ת"נ.
  7. ^ נדפס בידי דוד קויפמאן, בתוך קבץ על יד ז (תרנ"ז), עמ' 1–9.
  8. ^ נכדו הביא את דברי תורתו בסוף הקדמתו ל"אספקלריא המאירה", פירט, תקל"ו.
  9. ^ ראו למשל שו"ת נחלת שבעה מהדורא בתרא, פרנקפורט תמ"א, סימנים עז–עח.
  10. ^ הרב אלעזר הורביץ, "הנושא אשת אחי אמו: חרם וחלוקת בין חכמי אשכנז ופולין", בתוך: יוסף בוקסבוים (עורך), ספר הזכרון לרבי משה סוויפט, מכון ירושלים תשמ"ו, עמ' פז–פח.