פתיחת התפריט הראשי

חוק איסור אלימות בספורט

חוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח-2008[1], התקבל בכנסת ביום כ"ז בתמוז ה'תשס"ח (30 ביולי 2008), ותוקן ביום 17 בדצמבר 2014. החוק נחקק במטרה להתמודד עם תופעת האלימות בספורט, זאת לאור מקרים חוזרים ונשנים של ביטויי אלימות וגזענות במגרשי הספורט ובהקשר של אירועי ספורט[2].

היסטוריית חקיקהעריכה

בשנת התשס"ב ובשנת התשס"ה תוקן חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג- 1962[3], בהתבסס על המלצותיה של ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האלימות בספורט והערות משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. התיקונים שנעשו בחוק חלים על ענפי הכדורגל והכדורסל בלבד. לשם התמודדות עם תופעה קשה זו של אלימות וגזענות בספורט, הוצע החוק על מנת לקבוע בנפרד הוראות לטיפול באלימות בספורט, הלקוחות מחוק הבטיחות, בהרחבת תחולתן לכלל ענפי הספורט. עם זאת, הצעת החוק כללה הוראות נוספות שתכליתן הגברת האכיפה וסיוע במיגור התופעה האמורה[3]. בחודש יולי 2014 הוצעה הצעת לתיקון החוק[4], המציעה להחמיר את העונש לעובר עבירה בנסיבות מחמירות, אך הצעה זו טרם התקבלה. לאחר מכן, בחודש דצמבר 2014, הוצע והתקבל תיקון לחוק[5] הכולל סעיף המקנה סמכויות נוספות בהפרה חוזרת, וסעיף הקובע עונש לתוקף אדם באירוע ספורט. בנוסף, תוקן סעיף 17 לחוק. תיקון זה הוצע בעקבות משחק הדרבי בין הפועל תל אביב למכבי תל אביב, בו פרץ אוהד הפועל תל אביב למגרש והכה את שחקנה של מכבי תל אביב, דבר שהוביל לכניסת אוהדיה של מכבי תל אביב לכר הדשא וסיומו של המשחק בשלבו המוקדם.

עיקרי החוקעריכה

ניתן לחלק את החוק לארבעה חלקים: א. התנאים לקיום אירוע ספורט – מציב תנאי סף לקיום האירוע, ב. בעלי תפקידים נדרשים באירוע ספורט – בלעדיהם לא ניתן לקיים אירוע ספורט, ג. אכיפה ועונשין – הרחבת סמכויות האכיפה של השוטרים (ס' 12), קביעת סנקציה פלילית בגין הכנסת חומרים אסורים למגרש (ס' 14), איסור התבטאות גזענית (ס' 15), איסור כניסה לשדה המשחק (ס' 16), צווי הרחקה/הגבלה (ס' 17), ד. כינון המועצה למניעת אלימות בספורט.

פסיקהעריכה

עד היום, החוק אוזכר בכ-55 הליכים בבתי המשפט, בין היתר בעמ"ת 1980-03-12 בנישו נגד מדינת ישראל[6] קבעה השופטת בן אור כי גם התבטאויות גזעניות המושמעות מחוץ לאצטדיון כלולות בתחומי האיסור הפלילי הקבוע בסעיף 15 לחוק. השופט רומנוב בעמ"י (י-ם) 18288-05-13 מדינת ישראל נגד אלפסי[7], קבע כי התבטאויות גזעניות המושמעות מחוץ לאצטדיון לא כהתבטאויות גזעניות המושמעות בתוך אוטובוס הנוסע אל עבר אירוע ספורט. בתפ (י-ם) 3162/07 מדינת ישראל נגד מלאך[8], השתמשה השופטת בן אור בסמכותה מכוח סעיף 19 לחוק, והרחיקה את הנאשם לתקופה של חמש שנים מאירועי ספורט של כדורגל וכדורסל. בתפ (ת"א) 31887-04-12 מדינת ישראל נגד ינוס[9], הביע השופט בקר סלידה מתופעת האלימות במגרשים וכתב כי "מונף בזאת "כרטיס צהוב" לכיוון יציעי ה"קופסה", ה"אורווה", ה"שכונה", "המושבה", בלומפילד, טדי, וגם וסרמיל, לאמור, ראו הוזהרתם: המדינה לא תסבול עוד השתוללות חסרת רסן במגרשי הכדורגל, וחוק איסור אלימות בספורט - כשמו כן הוא - ייושם, ככתבו וכלשונו, על הפן העונשי הקובע בו, לרבות מאסר בפועל".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח-2008.
  2. ^ דברי הסבר להצעת חוק יסור אלימות בספורט, התשס"ח-2008.
  3. ^ 3.0 3.1 חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג-1962.
  4. ^ הצעת חוק לתיקון חוק איסור אלימות בספורט (עבירה הקשורה לספורט – נסיבות מחמירות), התשע"ד-2014.
  5. ^ הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון), התשע"ה-2014.
  6. ^ עמ"ת (י-ם) 1980-03-12, בנישו נגד מדינת ישראל, (12.3.13).
  7. ^ עמ"י (י-ם) 18288-05-13, מדינת ישראל נגד אלפסי, (13.5.13).
  8. ^ תפ (י-ם) 3162/07, מדינת ישראל נגד מלאך, (11.10.09).
  9. ^ תפ (ת"א) 31887-04-12, מדינת ישראל נגד ינוס, (15.7.12).
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ספורט ובנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.