פתיחת התפריט הראשי

חוק הגנת סמלים, תשל"ה-1974 הוא חוק שאושר בכנסת השמינית ובא להגן על סמלים ודגלים ולמנוע שימוש בלתי מורשה בהם.

דברי ההסבר להצעת החוק[1] מציגים את המניע לחקיקתו:

נתרבו המקרים של שימוש מסחרי או לצורכי פרסומת מסחרית בדגלים, בסמלים ובשמות רשמיים, או בדומים להם עד כדי להטעות, בנסיבות שיש בהן שימוש לרעה ופגיעה בנכסי הציבור. לאחרונה היו גם תופעות דומות, של ניצול דגלים וסמלים שאמנם אינם רשמיים, אך יש בשימוש בהם - על פי תכנם או בנסיבות השימוש – משום פגיעה ברגשות של הציבור בכלל או של חלק מסוים ממנו. החוק המוצע בא למנוע שימושים בלתי רצויים אלה.

החוק הוא מהיציבים בחוקי מדינת ישראל – מאז אישורו בכנסת ב-9 בדצמבר 1974 לא חל בו שום שינוי.

תוכן עניינים

תמצית החוקעריכה

החוק קובע כי שר הפנים רשאי לקבוע בצו שתינתן הגנה לסמל או לדגל של

(1) גוף או שירות ממלכתי ישראלי;
(2) עירייה, מועצה מקומית או איגוד ערים בישראל;
(3) גוף ציבורי בין-לאומי.

הגנה לסמל של גוף או שירות ממלכתי תינתן רק לאחר התייעצות עם השר שפעולותיהם שייכות לתחום פעולתו. לפני מתן צו הגנה על שר הפנים להודיע ברשומות ובשני עיתונים יומיים על כוונתו לעשות כן,[2] כדי לאפשר הבעת התנגדות לצו. על החלטת השר ניתן לערער בפני בית המשפט המחוזי בירושלים.

סעיף 4 לחוק קובע את ההגנה הניתנת:

משניתן צו הגנה לסמל או לדגל, לא ייצר אדם דבר הכולל אותם או כל דבר הדומה להם עד להטעות, לא יסחור בהם, ולא ישתמש בהם למטרות מסחר, פרסומת או הסברה, אלא בהיתר מטעם שר הפנים ולפי תנאי ההיתר וסייגיו, ובסמל של רשות מקומית - בהיתר מטעם הרשות ולפי תנאי ההיתר וסייגיו.

סעיף 5 לחוק מעניק הגנה מסוימת גם לשמות, לסמלים ולדגלים שלגביהם לא ניתן צו בגנה:

לא ישתמש אדם בכל שם, או בכל סמל או דגל אף אם אין עליהם צו הגנה, למטרות מסחר, פרסומת או הסברה, בדרך שיש בה כדי להביא את הזולת לחשוב שאותו אדם פועל מטעם המדינה, רשות מרשויותיה או רשות מקומית, או שיש בה כדי לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו.

הפרת סעיפים 4 או 5 עונשה קנס.

ועדה שמינה שר הפנים רשאית לתת לאדם, על פי בקשתו, תעודה כי אין בשימוש פלוני שהוא עושה בשם, בסמל או בדגל כדי להביא את הזולת לחשוב שהמבקש פועל מטעם המדינה, רשות מרשויותיה או רשות מקומית או כדי לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו.

החוק ביטל את חוק הרשויות המקומיות (סמלים), תשי"ח-1958, שהעניק הגנה לסמליהן של רשויות מקומיות, אך קבע שסמל שקיבל הגנה מכוח חוק זה דינו כדין סמל שניתן עליו צו הגנה לפי החוק החדש. לדגל המדינה ולסמל המדינה ניתנה הגנה בחוק הדגל והסמל, והגנה זו נותרה בעינה.

חוקים נוספים מעניקים הגנה לשמות, לסמלים ולדגלים, כגון פקודת סימני מסחר, 1938, פקודת הנזיקין, פקודת החברות, פקודת האגודות השיתופיות וחוק הספנות (כלי שיט), תש"ך-1960. חוק הגנת סמלים אינו גורע מההגנות הניתנות בחוקים האחרים, ובמקום שחוקים אלה מאפשרים לתת פטור, היתר או רישיון, אין בכך כדי לשחרר מההגבלות המוטלות בחוק הגנת סמלים.

בפסיקהעריכה

עיריית קריית מוצקין תבעה לאסור על אתר אינטרנט שימוש בשם "מוצקין" שלטענתה מזוהה עמה, ובסמל העירייה. בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו דחה את הטענה שהשם "מוצקין" מזוהה עם קריית מוצקין, אך הוציא צו מניעה קבוע נגד השימוש שעשו הנתבעים בסמל העירייה.[3]

עיריית גבעתיים עתרה שבית המשפט יצהיר כי השימוש שעושה רשימת "גבעתיים הירוקה" לבחירות בעיר, בלוגו של העירייה (שאינו סמלה הרשמי), מהווה פגיעה בקניינה של העירייה והטעיית הבוחר, ובין השאר הסתמכה על חוק הגנת סמלים. עתירתה נדחה, בנימוק שהעירייה לא ביצעה הליך, בהתאם לחוק הגנת סמלים, של אישור הלוגו כסמל של העירייה.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

  •   חוק הגנת סמלים, תשל"ה-1974, באתר ויקיטקסט
  •   היסטוריית החקיקה של חוק הגנת סמלים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

    הערות שולייםעריכה

    1. ^ הצעת חוק הגנת סמלים, תשל"ב-1972, ה"ח 982 מ-26 בינואר 1972
    2. ^ דוגמה:הודעות על כוונה למתן צו הגנה לפי חוק הגנת סמלים (קריית ביאליק, קריית עקרון), י"פ 7495 מ-4 במאי 2017, וצו הגנה שהוצא בעקבותיהן: צו הגנה לסמל עיריית קריית ביאליק, י"פ 7625 מ-22 בנובמבר 2017
    3. ^ תא (ת"א) 1221/02 עיריית קריית מוצקין נגד ארז פרידמן ואחרים, ניתן ב-11 ביולי 2004
    4. ^ עתמ (ת"א) 2838/08 עיריית גבעתיים נגד מנהל הבחירות עירית גבעתיים ‏2008‏ ואחרים, ניתן ב-9 בנובמבר 2008