מועצה מקומית
בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.
חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.
נכון ל-2023 ישנן בישראל 121 מועצות מקומיות.
החוק המסדיר את פעולת המועצות המקומיות הוא פקודת המועצות המקומיות.[1]
הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.
לעומת זאת, המועצות מטולה, מגדל ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן, כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.
