חוק השמות

חוק ישראלי
(הופנה מהדף חוק השמות הישראלי)

חוק השמות, התשט"ז-1956 הוא חוק ישראלי הקובע את אופן מתן השמות הפרטיים ושמות המשפחה במדינת ישראל. החוק אושר בכנסת ב-25 ביולי 1956.

חוק השמות
פרטי החוק
תאריך חקיקה 3 באוגוסט 1956
תאריך חקיקה עברי כ"ו באב תשט"ז
גוף מחוקק הכנסת השלישית
חוברת פרסום ספר החוקים 207, עמ' 94
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד הפנים
מספר תיקונים 8
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוקי שמות קיימים במדינות רבות בעולם.

חיוב בקיום שם פרטי ושם משפחה עריכה

סעיף 2 לחוק קובע כי לכל אדם הרשום במרשם האוכלוסין במדינת ישראל חייב להיות שם משפחה ושם פרטי. החוק מתיר ששם המשפחה יהיה כפול, וכן מתיר לאדם לשאת יותר משם פרטי אחד. החוק אינו עוסק בשם משפחה משולש, אך יש הנושאים שם כזה, למשל - ג'ודי שלום ניר מוזס, גלילה רון־פדר-עמית.

מתן שמות משפחה עריכה

סעיף 3 לחוק קובע את כללי מתן שם משפחה לילד:

ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו. אם היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים; אולם ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל מלידה את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך או שהאם הייתה ידועה בציבור כאשתו, ואם הסכימו ההורים, יקבל את שמות המשפחה של שניהם.

מתן שמות פרטיים עריכה

שם פרטי ניתן לילד על ידי הוריו סמוך לאחר לידתו. באין הסכמה בין ההורים, רשאי כל אחד מהם לתת לילד שם פרטי, והילד ישא את שני השמות (סעיף 4 לחוק). ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו ואף אינה ידועה בציבור כאשתו, יקבל שם פרטי על ידי אמו בלבד.

שינוי שם עריכה

  ערך מורחב – שינוי שם

על פי חוק השמות ניתן לשנות שם פרטי או שם משפחה של כל אדם. מי ששינה את שמו, לא ישוב וישנה את שמו שנית תוך שבע שנים מיום תחילת תקפו של השינוי האחרון, אלא באישור השר.

חוק השמות עוסק במצבים אחדים של שינוי שם:

  • אימוץ: בעת אימוץ של ילד, הוא מקבל שם משפחת מאמציו אך אינו מקבל שם פרטי חדש, אלא אם קבע בית המשפט בצו האימוץ קביעה אחרת.
  • נישואין: סעיף 6 לחוק קובע כי מי שנישא רשאי בכל עת להמשיך לשאת או לשוב לשאת שם משפחה קודם, לבחור בשם המשפחה של בן זוגו, לצרף לשם משפחתו את שם המשפחה של בן זוגו, לבחור שם משפחה זהה לשם המשפחה שבחר בן זוגו גם אם שם זה שונה משמות המשפחה הקודמים של בני הזוג, ולצרף לשם משפחתו שם משפחה שבן זוגו בחר לצרף לשם משפחתו. שינוי השם מתבצע על ידי רשם הנישואין, והוא נכנס לתוקף מיד עם הנישואין. מרחב האפשרויות האלה בבחירת שם לאחר הנישואין קיים גם במקורות המשפט העברי, כפי שמשתקף מדיוני הכנסת בעניין חוק השמות.[1]
  • שינוי מרצון: כל בגיר רשאי לשנות שם משפחתו ושמו הפרטי (סעיף 10 לחוק). קטין שהוריו שינו שם משפחתם, מקבל על ידי כך את שם משפחתם החדש; וקטין שאחד מהוריו שינה את שם משפחתו לשם משפחתו של ההורה האחר יקבל על ידי כך את שם המשפחה המשותף. במצב של שינוי שם יש להודיע על כך לשר הפנים, ולפי סעיף 16 לחוק השר רשאי לפסול את בחירת השם אם סבור השר שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. השר אינו רשאי לפסול שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור.

התערבות משרד הפנים בבחירת שמות עריכה

סעיף 16 בחוק מתיר לשר הפנים או לפקידות בכירה מטעמו, שלא לאשר רישום או שינוי שם, אם הוא סבור שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. המחוקק הישראלי לא פירט רשימה סגורה של שמות אסורים, וזאת בניגוד למספר מדינות בעולם בהם קבועים "שמות אסורים" בחוק ובתקנות.[2][3] עם זאת, סביר להניח כי שמות פרטיים שעלולים לפגוע ברגשות הציבור בישראל, כדוגמת "חזיר" או "היטלר", לא יאושרו במשרד הפנים.

למרות האמור בסעיף 16, חל איסור לשינוי שם של מי שהורשע בביצוע עבירת מין כהגדרתה בחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס״ו–2006, שבוצעה בהיותו בגיר, וזאת על מנת להגן על הציבור.

אדם ללא שם עריכה

מי שאין לו שם, ולא בוחר לעצמו שם, רשאי שר הפנים, בהתאם לסעיף 9 בחוק, לקבוע לו שם; בקביעת השם יתחשב השר בשמות הוריו והורי הוריו של אותו אדם, ואם הוא נשוי — גם בשם בן-זוגו. השר יודיע לאותו אדם את השם שקבע, וזה יהיה שמו של אותו אדם, זולת אם בחר לו שם אחר תוך חודשיים לאחר קבלת הודעת השר.

יצירת הזהות הזו, ובכלל שינוי שמות פרטיים ומשפחה, מהוות סכנה בנוגע לנישואין בתוך המשפחה, דבר שעלה כבר במקורות המשפט העברי וישנם פתרונות לעניין שמערבים גם את מסדרי הגיטין והנישואין.[4]

קביעת שם פרטי של אב עריכה

סעיף 9א לחוק דן בקביעת שמו הפרטי של האב, במקרה ששם זה אינו ידוע. אם טרם מלאו 16 שנים לאדם, רשאית אמו לקבוע את שם האב. אם מלאו לאדם 16 שנים, הוא רשאי לקבוע את שם האב בעצמו.

פסיקה עריכה

חוק השמות נדון בבג"ץ אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין. מיכל אפרת ועוזי אורנן חיו כידועים בציבור, ונולד להם בן, שניתן לו שם המשפחה "אורנן-אפרת". אפרת פנתה למשרד הפנים בבקשה לשנות את שם משפחתה לאורנן-אפרת, אך בקשתה נדחתה בנימוק שהשם המבוקש עלול להטעות ולפגוע בתקנת הציבור. היא עתרה לבג"ץ ונפסק[5] שעל משרד הפנים להיענות לבקשתה. בעקבות פסק דין זה תוקן חוק השמות, ונקבע בו במפורש כי השר אינו רשאי לפסול שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 24 342-350: חוק השמות, באתר דעת.
  2. ^ רוני שגב, ‏שמונה שמות פסולים שאסור לתת לילדים, באתר ‏מאקו‏, 7 בדצמבר 2015
  3. ^ באיזו מדינה אסור לתת לילדים שמות של חיות?, באתר ‏מאקו‏, 10 בפברואר 2022
  4. ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 24 351-356: חוק השמות (תיקון), באתר דעת.
  5. ^ בג"ץ 693/91, מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים שניתן ב-29 במרץ 1993