חזון אפס

חזון אפס (Vision Zero) היא גישה שמטרתה לשים קץ להרוגים ולפציעות חמורות כתוצאה מתאונות דרכים, על ידי נקיטת גישה מערכתית לבטיחות בדרכים.

Vision Zero הוצג לראשונה על ידי האפידמיולוג השוודי קלאס טינגוואל (Claes Tingvall) ב-1995. הוא מונה כאחראי על הבטיחות בשוודיה, והתבקש להציג תוכנית להפחתת מספר ההרוגים בתאונות דרכים. הוא טען באופן תקדימי כי המטרה מספר ההרוגים שצריך לשאוף אליו בתאונות דרכים הוא אפס. חזון אפס אושר על ידי הפרלמנט השוודי באוקטובר 1997. אחד מעקרונות ליבה של החזון הוא ש"חיים ובריאות לעולם לא ניתנים להחלפה ביתרונות אחרים בתוך החברה" ולא ההשוואה המקובלת יותר בין עלויות ותועלות, שבה מייחסים ערך כספי לחיים ולבריאות, ואז ערך זה משמש כדי להחליט כמה כסף להוציא על רשת כבישים לטובת הפחתת הסיכון. עקרון אחר הוא שינוי האחריות על מניעת התאונות. במקום להטיל את עיקר האחריות על הנהג ולהתמקד בחינוך ואכיפה, חזון אפס מתמקד בראש ובראשונה באחריות של הראשויות ושל יצרניות המכוניות.. בהתאם לכך חזון אפס שם דגש על צעדים מערכתיים כמו תכנון עירוני, תכנון כבישים, קידום תחבורה ציבורית, עידוד או חיוב יצרני מכוניות לפתח ולהכניס אמצעי בטיחות מתקדמים יותר, ועידוד או חיוב נהגים להשתמש באמצעי בטיחות אלה. חינוך ואכיפה גם מקבלים תשומת לב בין היתר באמצעות אכיפה אלקטרונית וכן עיצוב הגורר שינוי התנהגות. ההנחה היא כי בני אדם, מעצם טיבם תמיד יעשו טעויות, אין טעם לצפות שנהגים ושאר משתמשי דרך לא יעשו טעויות לעולם, ובמקום זה יש להקטין את הסיכוי שבני אדם יבצעו טעות ולמנוע מצבים שבהם טעות כזו תגרור תמותה.

בתחום העירוני חזון אפס מקדם מיתון מהירות התנועה, הפחתת שימוש במכוניות פרטיות ודגש על שיפור בטיחות של משתמשים פגיעים כמו הולכי רגל ורוכבי אופניים. צעדים בתחום התכנון העירוני כוללים אזורי מיתון תנועה (ל 30 קמ"ש או פחות), תשתיות אופניים כולל שבילי אופניים וצמתים לאופניים, מעברי חצייה מוגבהים, הפחתת מהירות של כלי רכב באמצעות אכיפה אלקטרונית, הגבלות על כניסת מכוניות לערים או הגבלת התנועה של מכוניות על ידי כבישים שמאפשרים גישה וחניה במרחבים אבל לא מאפשרים למכוניות מעבר דרך מרחבים אלה. במרחב הבין עירוני חזון אפס בא לידי ביטוי בעידוד שימוש בתחבורה ציבורית (במיוחד תחבורה מסילתית), כביש 2+1, שיפורי תשתיות כבישים (לדוגמה אימוץ מעקות בטיחות או עמודים בטוחים יותר), מיתון תנועה בכבישים כפריים, והכנסת שיפורים בבטיחות מכוניות.

חזון אפס אומץ במגוון מדינות וערים אם כי תיאורו יכול להיות שונה באופן משמעותי בין מקומות שונים. הראשונה להגות וליישם את "חזון האפס" הייתה שוודיה, עוד בשנת 1997. היקף התמותה והפציעות בתאונות דרכים צנח באופן משמעותי בעשור הראשון להפעלת "חזון אפס", ומאז 2013 נשאר קבוע ברמה שמציבה את שוודיה כאחת המדינות המובילות בבטיחות בדרכים, לפי כל מדד של בטיחות.. מדינות נוספות שאימצאו את חזון אפס בשלב מוקדם הן נורווגיה והולנד. מדינות וערים במדינות אלה ממשיכות לקדם את חזון אפס על ידי המשך מחקר ושיפור תשתיות וכן על ידי חקיקה המעודדת יצרנים להכניס אמצעי בטיחות מתקדמים יותר. חקיקה ברמת האיחוד האירופי להכנסת טכנולוגיות בטיחות מיטביות משפיע על יצרני רכב רבים ומכאן על אנשים בכל העולם. החל משנת 2014 החלה כניסה של חזון אפס לערים בצפון אמריקה, כולל ניו יורק, עם כי במדינות אלה יש פחות דגש על שינוי תשתיות ויותר על אכיפה אלקטרונית.

מדינת ישראל לא אימצה את חזון אפס. בשנת 2005, קבעה ועדת שיינין יעד שאפתני הרבה פחות, ויעד זה לא הושג. מספר צעדים נקודתיים מחזון אפס אומצו בישראל בהצלחה כמו שימוש במעגלי תנועה, והכנסת פסי האטה. כמו כן הממשלה מעודדת שימוש בטכנולוגיות בטיחות על ידי הקלות במיסוי. צעדים אחרים כמו קידום שבילי אופניים והכנסת אזורי מיתון תנועה יושמו בעיקר בתל אביב-יפו. בשנת 2023 החליטה עיריית תל אביב להצטרף לתוכנית חזון אפס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חזון אפס בוויקישיתוף