חיוך הגדי

סרט ישראלי משנת 1986

חיוך הגדי הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1986 בבימויו של שמעון דותן, אשר מבוסס על ספר בעל אותו שם מאת דוד גרוסמן (1983)[1].

חיוך הגדי
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על חיוך הגדי של דוד גרוסמן
בימוי שמעון דותן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי יונתן ארוך עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט שמעון ריקלין
ענת לוי בר
עריכה נטעיה ענבר
שחקנים ראשיים רמי דנון
טונז'ל קורטיז
מכרם ח'ורי
דני מוג'ה
מוזיקה אילן וירצברג
צילום דני שניאור
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה אולפני הרצליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1986 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 95 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט עברית
ערבית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 470,000 דולר
הכנסות 9,000 צופים בישראל
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הפקה וצילוםעריכה

בסרט מככבים רמי דנון, מכרם ח'ורי והשחקן הטורקי טונז'ל קורטיז, ששיחק שנה לפני כן בסרט גשר צר מאד. את הסרט מקריין מיכה לבינסון[2]. צילומי הסרט החלו ביולי 1985[3].

בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין (1986), זכה קורטיז בפרס "דב הכסף" ושמעון דותן היה מועמד לפרס "דב הזהב"[4]. לאחר ההצלחה בפסטיבל ברלין, נמכר הסרט להפצה בינלאומית באירופה וארצות הברית[5].

תקציר העלילהעריכה

לכפר הפלסטיני ענדל נכנסים חיילי צה"ל ובראשם המושל הצבאי סגן אלוף כצמן (מכרם ח'ורי), סגנו רב-סרן שפר (דני מוג'ה) והרופא הצבאי סרן אורי לניאדו (רמי דנון). הם מתקבלים על ידי המוכתר ותושבי הכפר ואורי נושא דברי ברכה לתושבים עם תקווה לשיתוף פעולה. הנאום שלו מופרע בצעקות על ידי הזקן חילמי (טונז'ל קורטיז) שנחשב ל"משוגע". אורי מתקרב לזקן שנותן בו מבט זעם אבל לבסוף אורי מסיע את חילמי למערה בו הוא מתגורר מחוץ לכפר.

חילמי מספר לאורי כי יש לו בן מאומץ בשם יזדי (מוחמד דיב). אימו של יזדי הרתה מחוץ לנישואים וחילמי הסכים לשאת אותה ולגדל את יזדי כדי שלא ירצחו אותה. יזדי יוצא לפעולות נגד הצבא ומאמין בהתנגדות אלימה לשלטונות הכיבוש. אשתו של חילמי מתה ונערה אילמת, נג'את, מביאה לו כל יום אוכל למערה.

כוח של צה"ל מותקף בפאתי הכפר. התוקפים נמלטים ובשטח נשאר חמור הרוג. כצמן מטיל עוצר על הכפר ומשאיר את החמור ההרוג ומעלה צחנה במרכז הכפר עד שיסגירו את המחבלים התוקפים. אורי מתנגד לכך ומתעמת עם כצמן ושפר. הוא תוקף את שפר וכצמן מכניס אותו למעצר.

אורי וכצמן היו פעם חברים טובים. הם נפגשו כשאורי למד רפואה באיטליה. אשתו של אורי, שוש (איריס הופמן) היא מדריכת מבקרים במוזיאון תל אביב לאמנות. יחסיה עם אורי נמצאים במשבר היא מרגישה שאורי אינו מודע לכך ומחייך כל הזמן חיוך אווילי כמו חיוך של גדי. היא מתחילה ברומן עם כצמן שלא נסתר מאורי ומגביר את המתח ביניהם.

בהתקלות עם המחבלים נהרגים שלושה מהם בתוכם יזדי. אורי משתחרר ממעצר ונוסע לחילמי האבל. חילמי מחזיק אותו כבן ערובה ומורה לו להודיע בקשר לכצמן כי הוא דורש נסיגת כל הישראלים מהכפרים כדי לשחררו.

כצמן מארגן כוח כדי להשתלט על המערה. לבסוף הוא מחליט לעלות לשם לבד בהסכמתו של חילמי. במערה מתפתחת מאבק בינו לבין חילמי החמוש שבמהלכו נפלט כדור ממאקדחו של חילמי והורג את אורי.

שחקניםעריכה

שחקן תפקיד
רמי דנון ד"ר אורי לניאדו
מכרם ח'ורי כצמן
דני מוג'ה שפר
טונז'ל קורטיז חילמי
איריס הופמן שוש
מוחמד דיב יזדי
מיכה לבינסון קריין
אימאן כחיל נג'את

קישורים חיצונייםעריכה

ביקורות

הערות שולייםעריכה