פתיחת התפריט הראשי

מאז שהחלו בני האדם לנסות להגיע לחלל (חלל מוגדר כגובה של 100 ק"מ לפחות מגובה פני הים (לפי הגדרת קו קרמן)), הם השתמשו בבעלי חיים בטיסות לחלל. אחד המניעים היה "המרוץ לחלל" בין ברית המועצות וארצות הברית בין השנים 1957 עד 1975. במשך השנים בני האדם השתמשו בבעלי חיים בשביל לנסות ולבדוק את הקשיים וההישרדות של החללית. לאחר מכן, הם שימשו על מנת לבדוק את השינויים הביולוגים וההשפעה של מיקרו גרביטציה וקרינה עליהם. מגוון בעלי חיים שוגרו לחלל וביניהם חרקים, קופים, כלבים, צבים ועכברים. בשל בדמיון בין פיזיולגיית בעלי החיים לזו של האדם, השתמשו בבעלי חיים כדי לחקור את ההשפעה של טיסה לחלל על תהליכים פנימיים של האיברים בבעלי החיים ומתוך כך להסיק על האדם, כמו למשל, בדיקת חילוף החומרים בחלל (מטאבוליזם), הפריה, השפעת לחץ וחום על התאים ועוד.

תוכן עניינים

נקודות ציון מרכזיות של חיות בחללעריכה

שנה אירוע
1947 החיה הראשונה בחלל
1949 הקוף הראשון בחלל
1951 הכלב הראשון בחלל
1959 הארנב הראשון בחלל
1961 השימפנזה וחזיר הים הראשונים בחלל
1968 החיות הראשונות שמקיפות את הירח
1973 הדג והעכבישים הראשונים בחלל
1985 הסלמנדרות הראשונות בחלל
2007 החיה הראשונה ששורדת חשיפה לחלל

שנות ה-40עריכה

1947עריכה

בעלי החיים הראשונים שטסו לחלל הם זבובי פרות אשר שוגרו בשנת 1947 ב-20 בפברואר על ידי ארצות הברית והגיעו לגובה של 109 ק"מ. מטרת הניסוי הייתה לבדוק חשיפה לקרינה בגובה רב.

1949עריכה

ב-14 ביוני אלברט II, קוף מזן מקוק רזוס, היה הקוף הראשון בחלל, אשר שוגר על ידי ארצות הברית, הגיע לגובה 134 קילומטר. אלברט מת לאחר כישלון צניחה.

שנות ה-50עריכה

1950עריכה

ב-31 באוגוסט שיגרה ארצות הברית עכבר לחלל (137 ק"מ) על טיל V-2 אך, הטיל התפרק בשל כישלון מערכת המצנח.

1951עריכה

ב-22 ביולי ברית המועצות שיגרה את ה- R-1 IIIA-1 שנשאה את הכלבים טסיגאן ודזניק ושניהם שרדו את הטיסה - הכלבים הראשונים בחלל (אלו אומנם הכלבים הראשונים בחלל אך, הם לא נכנסו למסלול לעומת לייקה ולכן לייקה נחשבת לכלבה הראשונה). כמו כן, באותה שנה גם ארצות הברית שיגרה עכברים אבל לא הצליחה לעבור את הגובה הנחשב לחלל.

1954עריכה

ב-2 ביולי, שוגר לחלל (גובה 100 ק"מ) כלב נוסף על גבי טיל מדעי על ידי ברית המועצות. הכלב חזר ואף הצטלם עם סרגיי קורוליוב- מייסד סוכנות החלל הסובייטית ואחד ממהנדסי החלל הבכירים והמשפיעים ביותר.

 
בול רומני עם לייקה משנת 1959(על הכיתוב כתוב-"לייקה הנוסע הראשון לחלל")

1957עריכה

בתאריך ה-3 בנובמבר שוגרה החללית ספוטניק 2 למסלול שמרחקו מכדור הארץ היה 233–1700 ק"מ. מטרת השיגור הייתה לאסוף נתונים על תנאי החיים בחלל וכיצד יתמודד גוף חי במצב של חוסר כבידה. בחללית שוגרה הכלבה הרוסית לייקה אשר אומנה להיות כלבת חלל על ידי כך ששוכנה בלווין והורגלה לחיות בתא קטן. חיישנים הוצמדו לגופה על מנת להראות דופק, אחרי כ6-7 שעות לאחר הטיסה, הפסיקו להתקבל מלייקה סימני חיים. סיבת מותה של לייקה לא הייתה ברורה ועלו השערות שונות למותה עד שבשנת 2002 חשף אחד המדענים ממשימת ספוטניק 2 כי בשל קוצר הזמן, התכנון של ספוטניק 2 היה לקוי והיו כשלים נוספים שנודעו עוד לפני השיגור – למהנדסים היה ברור מלכתחילה שמסעה יהיה לכיוון אחד. מהמידע התברר כי זמן קצר אחרי השיגור נקרע חלק מהבידוד התרמי של ספוטניק 2 מה שהוביל לעלייה חדה בטמפרטורה. לייקה הפכה לגיבורה בינלאומית וזכתה לתהילה רבה – אף קראו לחלק אדמה במאדים על שמה. לייקה נחשבת לכלבה הראשונה בחלל כיוון שהיא הכלבה הראשונה שטסה לחלל באופן רשמי, ונכנסה למסלול לוויני (לפחות 300 ק"מ).

1958עריכה

ב־9 ביולי שוגר לחלל עכבר באמצעות המשגר ונגרד־אייבל.

ב־23 ביולי שוגר עכבר נוסף, בשם ריקי, על ידי המשגר תור.

באוגוסט שיגרה ברית המועצות משגר חד־שלבי לגובה 400 ק"מ ובו שני כלבים שנסגרו הרמטית בתא מיוחד. לגופם של הכלבים הוצמדו מכשירי מדידה רגישים למדידת הדופק, תכיפות הנשימה, לחץ הדם ופעולות חילוף חומרים במהלך הטיסה. כאשר המשגר הגיע לגובה 450 ק"מ, התא נותק ומהירותו הואטה על ידי רקטות בלימה, המצנחים נפתחו והכלבים חזרו בשלום.

באותה שנה שיגרה ארצות הברית שלושה עכברים במשגר דו־שלבי תור-אייבל לגובה 1000 ק"מ כדי לבדוק את התנהגותם בתנאים של חוסר משקל. אך, לאחר שעבר המשגר את ה6000 ק"מ במהירות של 25,000 קמ"ש, הוא התרסק עם מטענו החי.

ב־3 באוקטובר שיגר חיל האוויר האמריקני שלושה עכברים במשגר אטלס. לאחר שהמשגר הגיע לגובה מעל 1,000 ק"מ, התא עם העכברים שב ארצה.

ב־13 בדצמבר שיגרה ארצות־הברית, באמצעות המשגר יופיטר, קוף קטן בשם גורדו. על פי התוכנית הקוף היה אמור להשתחרר מהמשגר בגובה 480 ק"מ, אולם, בשל תקלה במנגנון ההפלטה, הקוף עבר מרחק של 2400 ק"מ ושקע במצולות דרום האוקיינוס האטלנטי. עם זאת, הקוף העביר לחוקרים נתונים רבים על חוסר משקל ותאוצה שהשפיעו עליו, ועוד.

 
שיגור הקופה "בייקר" לחלל בשנת 1959 על הטיל יופיטר PGM-19

1959עריכה

ב־28 במאי שגרה ארצות־הברית את הקופות אייבל ובייקר לחלל, בנוסף, היו עמן רקמות אורגניות וביצי דגים. תפקידן היה לספק נתונים נוספים על השפעת הקרינה הקוסמית ועל כושר ההפריה, ואכן, הניסוי הסתיים בהצלחה והם חזרו ארצה.

 
האסטרונאוט דונלד תומאס בודק סלמנדרה במעבורת החלל(STS-65)

ב- 2 ביולי שוגר טיל סובייטי לחלל אשר הגיע לגובה 212 ק"מ ובו היו 2 כלבים והארנב הראשון ששוגר לחלל.

ב-19 בספטמבר שוגר יופיטר AM-23  עם 2 צפרדעים ו12 עכברים, אבל, הוא הושמד במהלך השיגור.

ב־4 בדצמבר  שיגרה ארצות הברית באמצעות המשגר ליטל ג'ו 2, ובו קוף רזוס בשם סם. המשגר נסק לגובה 320 ק"מ.

שנות ה-60עריכה

1960עריכה

15 במאי - שוגרה החללית קוראבל ספוטניק 1 ובתוכה רקמות אורגניות ומספר קטן של בע"ח. מסלול החללית היה 312- 369 ק"מ. מטרת השיגור הייתה לחקור את התנאים הנחוצים לפתרון שאלת החזרתה של חללית מאוישת ארצה. לאחר 4 ימים ניסו להחזיר את החללית ארצה, אך, הניסיון נכשל.

19 באוגוסט רוסיה שיגרה את ספוטניק 5, הידוע גם בתור קוראבל-ספוטניק 2. בתוכו היו שני הכלבים בלקה וסטרלקה, ארנב, 40 עכברים, זבובי פרות וצמחים.

13 באוקטובר ארצות הברית שלחה 3 עכברים שחורים 1,000 ק"מ למעלה ו8,000 ק"מ הרחק מכף קנוורל.

ב-1 בדצמבר שוגר קוראבל ספוטניק 3 עם שתי כלבות : "פצ'ולקה" ו"מושקה", נכשל בחזרה לאטמוספירה ופוצץ מרחוק.

1961עריכה

31 בינואר "האם השימפנזה" (אנ') שוגר כחלק מתוכנית החלל של אמריקה בקפסולת מרקורי על גבי טיל רדסטון במסגרת טיסת "מרקורי-רדסטון 2". מטרת הטיסה הייתה לבדוק אם ניתן להחזיר חללית גם במקרה שאסטרונאוטים מאבדים את הכרתם. לדברי נאס"א, המשימה של האם סללה את הדרך לשיגור המוצלח של האסטרונאוט האמריקאי אלן שפרד.

22 בפברואר צרפת משגרת את העכבר הראשון שלה.

9 במרץ ברית המועצות שיגרה את קוראבל-ספוטניק 4 שבתוכו היו כלב, עכברים, צפרדעים ולפעם הראשונה – חזיר ים.

25 במרץ שוגר קוראבל ספוטניק 5 ובתוכו הכלבה "זווזדוצ'קה", חזר בשלום לאחר הקפה אחת בחלל.

29 בנובמבר, נאס"א משגרת שימפנזה נוספת בשם [‏אנוס (שימפנזה)|אנוס]] במסגרת טיסת מרקורי-אטלס 5. בעקבות כשלים טכניים נאס"א נאלצה לבטל את הטיסה ואנוס נחת בביטחה באוקיינוס השקט. אנוס היה השימפנזה הראשונה שהקיפה את כדור הארץ במסלול ארץ נמוך.

1964עריכה

1964-1966 סין משגרת עכברים, חולדות ושני כלבים.

1966עריכה

22 בפברואר רוסיה משגרת שני כלבים על קוסמוס 110. הכלבים היו 22 ימים במסלול לפני נחיתה. הם אומנו לאכול מזון מיוחד דמוי קריש וכך הצליחו לשרוד ולחזור ארצה. טיסת חלל זו היא הארוכה ביותר על ידי כלבים עד היום.

1967עריכה

11 באפריל ארגנטינה משגרת עכבר שחזר בהצלחה, אבל לא ברור האם השיגור עבר את ה100 ק"מ.

ב־7 במאי שיגרה צרפת קופה בשם מרטין לחלל. הקופה הגיעה לגובה 240 ק"מ ואחרי 21 דקות חזרה ארצה. מטרת השיגור הייתה לבדוק את מידת הערנות ותיאום הגפיים של בעל חיים הנתון במצב של חוסר משקל ואת מוחה של הקופה.

1968עריכה

15 בספטמבר – ברית המועצות משגרת לחלל את זונד 5 - החללית הראשונה שהקיפה את הירח וחזרה בשלום לכדור הארץ- בתוך החללית היו צבים ותולעים שהיו החיים הראשונים שהקיפו את הירח.

שנות ה-70עריכה

1970עריכה

ב-9 בנובמבר שוגרו שני תאים סביב כדור הארץ. בתא אחד היו שתי צפרדעים שלגופם הוצמדו אלקטרודות והתא השני דמה לראשון ונועד לחקור את הקרינה הקוסמית. 9 שעות לאחר השיגור, התאים הופרדו מהמשגר ונכנסו למסלול אליפטי שמרחקיו מהקרקע 320–592 ק"מ. כמו כן, התא עם הצפרדעים הסתובב סביב עצמו במהירות של 50 פעם בדקה. לאחר כשבוע ב-16 בנובמבר, הצפרדעים מתו. מטרת השיגור הייתה:

1.    חקירת השפעת חוסר המשקל המפריע לאסטרונאוטים במילוי תפקידם.

2.    חקירת האוזן הפנימית והמנגנונים האחראיים על שיווי משקלם של הצפרדעים ולהסיק מכך על בני אדם.

לאחר כשבוע ב-16 בנובמבר, הצפרדעים מתו.

1972עריכה

16 באפריל, שוגרו נמטודות על אפולו 16.

1973עריכה

על סקיילאב 3 אשר שוגרה ב-28 ביולי, שוגרו עכברי כיס, הדג הראשון בחלל והעכבישים הראשונים בחלל.

ב־31 באוקטובר  שוגרה מעבדה ביולוגית – קוסמוס 605 (ביון 1) אשר שהתה בחלל במשך 22 יום. בחללית היו עשרות עכברים, חרקים, בקטריות ועוד. מהניסיונות שנערכו בחללית, חלה החמרה ניכרת בחילוף החומרים ברקמות של בעלי חיים אלה. ירידה בטמפרטורה של הגוף, פגיעה במח העצמות והחלשתן. לא חלו שינויים פתולוגיים בבעלי החיים. המסקנה אליה הגיעו החוקרים הייתה כי שהייה ממושכת בחלל עלולה להשפיע באורח חמור על חילוף החומרים של אורגניזמים חיים.

1975עריכה

15 ביולי – ארצות הברית משגרת דגים לחלל בחללית אפולו סויוז.

17 בנובמבר, במסגרת טיסת סויוז 20, צבים שברו את השיא של משך הזמן הארוך ביותר לבעלי חיים בחלל, הם שהו 90.5 ימים בחלל.

7 בדצמבר, שוגרו 5 עכברי כיס על אפולו 17, אחד מהם מת במסע.

שנות ה-80עריכה

במשך שנות ה-80 שיגרה ברית המועצות כ-8 קופים על טיסות "ביון".

1985עריכה

ארצות הברית משגרת 2 קופי סנאי על ספייסלאב 3 (Spacelab 3) במעבורת החלל יחד עם 24 ארנבי אלבינו וביצי מקלונאים. בנוסף, על ביון 7 שוגרו 10 סלמנדרות, לסלמנדרות נקטעו הגפיים הקדמיים על מנת ללמוד על זמן ההתחדשות/התרפאות בחלל. השיגורים על טיסות ביון הטיסו אף דגי זברה, ביצי חרקי מקלות, חולדות ועוד. ואת הסלמנדרות הראשונות בחלל.

1989עריכה

ב-13 במרץ נאס"א שלחה לחלל ביצים מופרות של תרנגולות בSTS-29 – ניסוי שעוצב כתחרות לסטודנטים.

שנות ה-90עריכה

במשך שנות ה-90 ארצות הברית שיגרה במעבורות חלל צרצרים, חלזונות, קרפיונים, קיפודי ים, מדוזות, ביצי שליו, ביצי עש צועניות ועוד.

1990עריכה

סין משגרת חזירי ים. נוסף על כך, בדצמבר, טויוהירו אקיאמה, עיתונאי יפני, לקח איתו צפרדעי עץ לשהות המסע שלו לתחנת החלל מיר.

1992עריכה

ניסוי ישראלי במסגרת STS-47 אודות התנהגות הצרעה המזרחית בחלל.

1994עריכה

ב-8 ביולי, ארצות הברית משגרת את מעבורת החלל STS-65 ממרכז החלל קנדי, על החללית היו סלמנדרות ומדוזות, 2 סלמנדרות מתו והשאר שרדו.

1995עריכה

18 במרץ - יפן שולחת זן של סלמנדרות על חללית הפלייר.

שנות ה-2000עריכה

במשך העשור תוכננו על ידי תלמידי חטיבה ותיכון משימות לשיגור לחלל, על טיסות אלו היו נמלים, מקלונים וארטמיות.

2003עריכה

ב-16 בינואר שוגרו לחלל זחלי משי, עכבישי גן, דבורות עץ, נמלים וארזניות יפניות (דגים) על טיסת המעבורת STS-107. הטיסה התרסקה והתפרקה באטסמופירה עם חזרתה לכדור הארץ.

2007עריכה

ב-14 בספטמבר סוכנות החלל האירופאית שולחת דובוני מים על ה FOTON-M3  אלה שרדו 10 ימים רק בעזרת הגנתם הטבעית. באותה משימה נשלח תיקן רוסי לחלל בתוך מכל אטום שהיה היצור הראשון שילד בחלל, הוליד 33 מקקים.

ב-28 ביוני החברה האמריקאית Biglelow Aerospace משגרת את Genesis II שעליו היו תיקנים ובנוסף עקרבים דרום אפריקאים וזן מסוים של נמלים. כמו כן, שנה אחת קודם ב-12 ביולי 2006, החברה משגרת לחלל תיקנים יחד עם פריטים קטנים כגון צעצועים על ה Genesis I.

2009עריכה

ב-15 במרץ בזמן הספירה לאחור לשיגור של STS-119, עטלף נראה בהיותו מנסה להיצמד למכל הדלק, כשמומחה לבעלי חיים הסתכל וניתח את תמונות השיגור, הוא אמר שהעטלף שבר את כנפו השמאלית.

ב-16 בנובמבר, על STS-129 שוגרו זחלי פרחים ואלפי נמטודות בחלק מניסוי בית ספרי. הנמטודות שוגרו על מנת לבדוק ולתחקר איבוד משקל לטווח זמן ארוך.

שנות 2010עריכה

2010עריכה

ב-3 בפברואר איראן שיגרה על גבי הרקטה קאוושגאר 3 ובתוכו היו מספר תולעים, עכבר ושני צבים אשר הצליחו לשרוד ולחזור לכדור הארץ בחיים.

2011עריכה

בחודש מאי נשאה הטיסה STS -134 כ-2 עכבישי זהב עם מושבת זבובי פירות (כמקור מזון בעבור העכבישים). מטרת השיגור הייתה לחקור את השפעת הכבידה על התנהגותם של העכבישים. כמו כן, נשלחו לאותו מסלול גם דובוני מים ואקטרומופילים (אורגניזם).

בחודש ספטמבר שיגרה איראן את קאוושגאר 5 שהכיל קוף מזן רזוס, אך, המשימה נכשלה.

בחודש נובמבר, ניסוי הטיסה של רוסיה- משימת פובוס גרונט (ברוסית גרונט=אדמה) שתכנן לשלוח דובוני מים למאדים וחזרה כשל והמשימה לא הצליחה לעזוב את המסלול של כדור הארץ.

2012עריכה

בחודש אוקטובר נמסרו לתחנת החלל הבינלאומית 32 דגי מדקה על ידי סויוז TMA-06m בעבור מודול התחנה היפני - מעבדת קיבו.

2013עריכה

ב-28 בינואר, איראן שיגרה לחלל טיל נוסף מסדרת טילי קאוושגאר אשר הכיל קוף מזן רזוס. הטיל הגיע לגובה 116 ק"מ ושלף "משלוח".הקוף היה בהכרה במשך כל הטיסה ואף הצליח לשרוד אותה.לאחר מספר ימים הISNA פירסמה סרטון מלא של ההפעלה.

ביקורתעריכה

ארגונים הפועלים למען בעלי החיים וזכויותיהם הביעו ביקורת על השימוש בבעלי חיים לצורך ניסויים בחלל, למשל, בשיגורה של הכלבה לייקה הם הפגינו מול שגרירויות ברית המועצות ברחבי העולם ובנוסף, מפגינים עמדו דקת דומייה למען שלומה של הכלבה. עם התפתחות הטכנולוגיה, החלו להשתמש במיקרואורגניזמים לשם ניסויים במקום בעלי חיים. השימוש במיקרואורגניזמים הוא זול יותר וחוסך שימוש בבעלי חיים הפוגע בהם. כמו כן, החיידקים מסוגלים לשרוד מסע בחלל טוב יותר מאשר בעלי חיים. קיומנו בחלל כמו על כדור הארץ יהיה תלוי בתפקודם של החיידקים ולכן מומלץ להשתמש בהם.

קישורים חיצונייםעריכה