פתיחת התפריט הראשי

חירם ממטה נפתלי

Disambig RTL.svg המונח "בן האלמנה" מפנה לכאן. לערך העוסק בכנסייה בשם זה בכפר נין, ראו כנסיית בן האלמנה.
דמות חירם, כנסיית סנט ג'ון הבפטיסט, בצ'סטר

חִירָם (ולפעמים חִירוֹם) הוא דמות מקראית, אמן עברי, בן העיר צור, שנשלח על ידי חירם מלך צור (אין לבלבל ביניהם) אל שלמה המלך, לצורך בנייתו של בית המקדש הראשון. חירם עשה את עבודות הנחושת לבית המקדש ולכליו.

זהותו וייחוסועריכה

לפי הנאמר בספר מלכים, היה חירם מבני ישראל, משבט נפתלי, בן העיר צור.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת; וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ.

מלכים-א ז, יג-יד.

פרטים נוספים מוסיף הכתוב בספר דברי הימים:

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עִם דָּוִיד אָבִי, וַתִּשְׁלַח לוֹ אֲרָזִים, לִבְנוֹת לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ... וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת, וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים. עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר הֵכִין, דָּוִיד אָבִי...
וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב, וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה... וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה, לְחוּרָם אָבִי. בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי.

דברי-הימים-ב ב, פסוקים ב, ו, י, יב-יג.

לפי הנאמר בדברי הימים, אמו הייתה משבט דן.
פרט נוסף שמתחדש בדברי הימים, שחירם מלך צור שלח את חירם-משבט-נפתלי אל שלמה, לבקשתו. פרט נוסף שלא הוזכר בספר מלכים, הוא היותו של חירם אומן גם בזהב, בתכלת, בארגמן ובברזל, ולא רק בנחושת. הרד"ק כותב בפירושו (מלכים-א ז, יד), שהכתוב בספר מלכים ציין רק את הנחושת, מפני שלצורך הנחושת הוזמן אל שלמה.

עבודת שבט דןעריכה

בהתייחסותו לעובדה שאימו של חירם באה משבט דן, מביא התלמוד מאמר שקושרת את שמו של חירם עם אהליאב בן אחיסמך, שעסק בבניין המשכן במדבר, והיה גם הוא בן שבט דן:

אמר רבי יוחנן: מנין שלא ישַנֶּה אדם מאומנותו ומאומנות אבותיו? שנאמר (מלכים-א ז, יג): וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר, בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת; ואמר מר: אימיה (אמו של חירם) מבית דן, וכתיב (שמות לא, ו) אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן.

בבלי, ערכין טז ע"ב.

בשותפות עם שבט יהודהעריכה

מדרש נוסף שמוזכר בעניינו של חירם, משווה בין שותפותו של שבט דן עם שבט יהודה בבניין בית המקדש הראשון לבין השותפות בבניין המשכן:

אמר רבי לוי בשם רבי חמא בשם רבי חנינא: שבטו של דן ושבטו של יהודה. שבטו של יהודה - בצלאל, שבטו של דן - אהליאב בן אחיסמך למטה דן. וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם" וגו', בן אלמנה הוא ממטה דן, ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה.

פסיקתא רבתי סוף פרשה ו.

בפירוש המיוחס לרש"י בדברי הימים (דהי"ב ג, יז) מובאת הצעה שבעמודי מקדש - "יכין ובועז" - הנציחו שלמה וחירם שני אנשים גדולים משבטיהם, ובכך טבעו במקדש את השותפות שבין השבטים הללו:

חירם שהיה מבני דן עשה את העמודים, קרא את האחד: "יכין" - על שם אביו שמשון... ושלמה קרא לשני: "בועז" - על שם זקנו בועז...

עבודתועריכה

חירם עבד, בבניין המקדש וכליו, בעבודות הנחושת. על מלאכתו נמנים עמודי יכין ובועז, ים הנחושת של שלמה, המכונות (בסיס נייד להעמיד עליו את הכיור) והכיורים. כמו כן עשה את כלי הנחושת (סירות, יעים ומזרקות). פירוט העבודות נמצא בספרים מלכים ודברי הימים:

במסורת הבונים החופשייםעריכה

בקרב ארגון הבונים החופשיים, ניתן מעמד גבוה לדמותו של חירם (המכונה בפי הארגון "חירם אביף" או "בן האלמנה"), שכן מסורת הארגון מייחסת את שורשיו להתארגנות הבנאים שבנו את בית המקדש, וחירם בראשם. השם הפרטי "חירם" מקובל בקרב בנים לחברי הבונים החופשיים.

הסיפור אודות חירם הוא אחד מיסודות תורת הבונים החופשיים. הסיפור מתחיל עם הגעתו של חירם לירושלים ועם מינויו על ידי המלך שלמה כאדריכל הראשי והאחראי על עבודות בניית בית המקדש. כשעמדה עבודת בניין המקדש לקראת סיומה, ארבו לו שלושה בנאים כאשר יצא מהבניין ודרשו ממנו שימסור להם את סודות הבנאי הראשי. חירם התעמת עם כל אחד מהם וכאשר עמד בסירובו לחשוף את הסודות הם תקפו אותו באמצעות כלי עבודה. השניים הראשונים גרמו לפציעתו והאחרון גרם למותו.[1]

רוצחיו של חירם הסתירו את גופתו תחת ערימה של פסולת בנייה ובלילה שבו למקום כדי להעביר אותה אל מחוץ לעיר, שם הם קברו אותו בקבר רדוד שסומן בענף של עץ שיטה. כשהאחראי על עבודות בית המקדש נעדר מעבודתו ביום המחרת, שלח המלך שלמה קבוצה של בנאים לחפש אחריו. ענף עץ השיטה התגלה במקרה וגופתו של חירם הוצאה מהקבר כדי שתיטמן בקבורה מכובדת. מקום מחבואם של אותם בריונים התגלה גם כן והם הובאו למשפט. שלמה הודיע לצוות הבנייה שכעת אבד סודו של הבנאי הראשי והוא החליפו בסוד חלופי. מילת הקוד האמיתית נחשבה לסוד בקרב הבונים החופשיים, אך במשך מאות שנים התרחשו התגלויות שונות למילת הקוד, התגלויות שבהן מילת הקוד הייתה בדרך כלל שונה בכל פעם. סיפור זה מיוחס לבניה החופשית האנגלו-אמריקאית.

בבניה החופשית היבשתית (אנ') הסיפור שונה במקצת. מספר רב של בנאים ראשיים (לא רק חירם) עבדו בבניית בית המקדש ושלושת הבריונים ביקשו לגלות את מילות הקוד ואת הסימנים שיאפשרו להם לקבל שכר גבוה יותר. סופו של הסיפור זהה, אך הפעם נמצאה גופתו של חירם על ידי הבנאים הראשיים. הסודות לא אבדו, אך שלמה מורה לקבור אותם מתחת למקדש ולחרוט אותם על קברו של חירם. הסודות שעל פי המסורת המקבילה אבדו, הועברו לידיו של הבנאי הראשי החדש כחלק מסדר הפולחן. בגרסה זו מכונה חירם לעיתים בשם "אדונירם".

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה