חכירה תפעולית

סוג של חכירה, כלומר חוזה המעביר מאדם או גוף לאחר את הזכות לעשות שימוש בנכס לתקופה מסוימת תמורת דמי חכירה

חכירה תפעוליתאנגלית: Operating lease) היא חכירה של נכס (חוזה השכרה). בהנהלת חשבונות יירשמו תשלומי החכירה כהוצאות שכירות. הנכס (והפחת בגינו) יהיה רשום בספרי המחכיר בלבד. בחכירה זו הנכס נשאר בידי המחכיר. חכירה זו שונה מחכירה מימונית בו המחכיר בעצם מממן את קניית הנכס בתשלומים. מבחינת דיני הקניין המחכיר הוא בדרך כלל הבעלים החוקי של הנכס לאורך תקופת החכירה ולאחר סיומה. בעגה היום-יומית יש המכנים חכירה תפעולית כ"שכירות" אף על פי שמבחינה חשבונאית הדבר איננו מדויק.

הגדרה חשבונאית

עריכה

על פי התקינה החשבונאית הבינלאומית, חכירה תפעולית מוגדרת כחכירה שבה מרב הסיכונים וההטבות הכלכליות נמצאות אצל המחכיר, כלומר משכיר הנכס. ההגדרה של חכירה תפעולית היא הגדרה שיורית כלומר יש לשלול שמדובר בחכירה מימונית ומכאן להסיק שמדובר בהכרח בחכירה תפעולית.

ההבחנה בין חכירה מימונית לחכירה תפעולית בפרקטיקה נעשית על בסיס קריטריונים שונים, ביניהם:

  1. אם הבעלות על הנכס עוברת לחוכר בסוף תקופת החכירה סביר כי מדובר בחכירה מימונית או לחלופין אם לחוכר יש אופציה מוזלת לקנות את הנכס בסוף תקופת החכירה. לחלופין, אם לחוכר אין אפשרות קניה של הנכס בתום התקופה הדבר מרמז שמרב הסיכונים וההטבות הכלכליות נותרו אצל המחכיר ולכן מדובר בחכירה תפעולית.
  2. אם תקופת החכירה מהווה 75% או יותר מאורך החיים הכלכלים של הנכס סביר להניח שמדובר בחכירה מימונית שכן החוכר יהנה ממירב ההטבות הכלכליות בגין הנכס לאור כך שהנכס ימצא ברשותו לזמן ממושך. אם תקופת החכירה היא פחות מ-75% מאורך החיים הכלכלים של הנכס מדובר לרב בחכירה תפעולית.
  3. אם דמי החכירה המינמליים, כלומר התשלום המינימלי שהחוכר התחייב לשלם כאשר הוא מהוון לערך נוכחי, מהווים 90% או יותר מהשווי של הנכס מדובר לרב בחכירה מימונית שכן מבחינה כלכלית הדבר שקול לרכישת הנכס. לחלופין, ככל שדמי החכירה המינמלים מהווים שיעור נמוך יותר מהשווי של הנכס כך הדבר מרמז שמדובר בחכירה תפעולית.

הטיפול החשבונאי בחכירה תפעולית בישראל

עריכה

החל משנת 2008 חברות ישראליות הנסחרות בבורסה נדרשות לדווח על עסקאות ולערוך את הדוחות הכספיים שלהן בהתאם לתקינה החשבונאית הבינלאומית.

בעבר, תקן חשבונאות בינלאומי 17 (IAS 17) הסדיר את הטיפול בחכירות אך ב-2019 נכנס לתוקף IFRS 16 אשר החליף אותו.

השפעת החכירה התפעולית על ספרי החוכר

עריכה

בהתאם לתקן החדש, החכירות התפעוליות מצד החוכר יירשמו במאזן כנכס שמייצג בעצם את זכות השימוש כנגד התחייבות פיננסית. הרישום מתבצע על בסיס הערך הנוכחי של תשלומי החכירה החוזיים, כולל אופציות הארכה שמימושן צפוי. אף על פי שאינו הבעלים החוקי של הנכס, במהלך תקופת החכירה החוכר שולט במרבית ההטבות הכלכליות ונושא במרבית הסיכונים הנובעים מהבעלות בנכס ולכן עליו לבצע רישום פחת של אותו הנכס בספרים. כלומר זכות השימוש בעצם תטופל כנכס בספרי החוכר שיופחת לדו”ח רווח והפסד על פני תקופה החכירה (החוכר מכיר בהוצאות פחת).

מנגד החוכר מכיר גם בהוצאות ריבית בגין ההתחייבות הפיננסית במקביל לפירעון חלקי של הקרן. הוצאות אלו משקפות את המרכיב המימוני שגלום בחכירה התפעולית. כלומר, החוכר מכיר בדוח רווח והפסד בעלויות המימון של החכירה בשיטת הריבית האפקטיבית.

השפעת החכירה התפעולית על ספרי המחכיר

עריכה

התקן החדש (IFRS 16) לא שינה את המודל החשבונאי הקיים מבחינת המחכיר, במקרה של חכירה תפעולית החוכר לא יגרע את הנכס החכור מהמאזן. כלומר, הנכס הפיזי ממשיך להיות רשום במלואו במאזן המחכיר והנכס ממשיך להיות מופחת לדוח רווח והפסד[1].

השפעת כניסת IFRS 16 לתוקף

עריכה

עד שנכנס התקן החדש לתוקף חלק משמעותי מהמינוף של חברות לא קיבל ביטוי במאזן שלהן. בחכירה מימונית הנכס נרשם במאזן של החוכר ומנגד נרשמת התחייבות פיננסית לתשלום דמי החכירה באופן המדמה קניית נכס בהלוואה. מנגד, בחכירה תפעולית הנכס נותר במאזן של המחכיר, ולא התבצע כל רישום בספרי החוכר, למעט רישום דמי הוצאות השכירות השנתיים אשר קיבלו ביטוי בדרך כלל ברווח התפעולי של החברה. לאחר כניסת התקן החדש לתוקף בשנת 2019, החוכר מכיר בנכס זכות שימוש והתחייבות פיננסית בגין החכירה. מאחר שבכל תשלום של החוכר יש גם מרכיב קרן, הוצאות הריבית בשנים הראשונות יהיו גבוהות יותר. מדובר בעלייה במינוף ופגיעה בהון בשנים הראשונות[2].

יחסים פיננסיים נוספים שהושפעו מכניסת IFRS 16 לתוקף הם יחסים כמו יחס כיסוי הריבית (רווח תפעולי לחלק בהוצאות הריבית) ויחס ההון החוזר. בנוסף, התקן החדש מוביל לגידול קל ברווח התפעולי אל מול גידול בהוצאות מימון, ולאור כך לגידול משמעותי יותר ב-EBITDA[3].

מבחינת דוח תזרים מזומנים, התקן מוביל לגידול בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת. הסיבה לכך היא שהחזרי הקרן נרשמים בדרך כלל במסגרת פעילות מימון ולא בפעילות שוטפת, כפי שבעבר נרשמו תשלומי השכירות[4].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה