נטל המס בישראל

נטל המס בישראל מורכב ממיסוי ישיר (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות ועוד) ומיסוי עקיף (מס ערך מוסף, מכס ועוד). גובה המיסים משתנה לפי גובה ההכנסות וההוצאות, ובין קבוצות בחברה הישראלית. ברמה האישית נטל המס הוא היחס בין המיסים המוטלים על היחיד לכלל הכנסתו. ברמה הלאומית זהו היחס בין כלל המיסים במדינה לבין כלל ההכנסות במדינה.

היסטוריה

עריכה

בשנים הראשונות להקמתה של המדינה ועד למלחמת ששת הימים נטל המס בישראל היה נמוך (פחות מ-25%) ואיפשר את הצמיחה המהירה של המשק[דרוש מקור]. זאת לנוכח מדיניות רווחה דלת התקציב שהונהגה, תשלומי העברה קטנים וסלקטיביים והוצאות ביטחון מצומצמות של בין 5% ל-6% בשנה בלבד. תקופה זו ובעיקר לאחר 1954 התאפיינה בצמיחה כלכלית מואצת ונמשכת (מהמהירות בעולם) של עד 10% בשנה. לאחר מלחמת ששת הימים עלה מאוד נטל המס כתוצאה מעלייה חדה בהוצאות הביטחון והשקעה ממשלתית בתשתית והגיע בתוך שנים אחדות לכ-40%. לאחר מלחמת יום הכיפורים עלה עוד יותר נטל המס כתוצאה מעלייה נוספת בהוצאות הביטחון והגיע ללמעלה מ-45%. עליה זו בוצעה בין היתר על ידי הנהגת מס ערך מוסף בשנת 1976 בשיעור של 8% שהלך ועלה בהדרגה. נטל מס גבוה כזה פוגעת ביכולתו של המשק לצמוח (ולתופעות שליליות נוספות) ונעשו מאמצים להפחתתו. בסוף שנות ה-80 ירד נטל המס אל מתחת ל-40%. מאז ועד היום נעשים מאמצים להפחית את נטל המס אולם לנוכח צורכי הביטחון והצרכים האחרים הייחודיים למדינת ישראל הפחתה זו מוגבלת ונעשית בקצב איטי.

על אף הפחתות המיסים בעשור הראשון של המאה ה-21 (הפחתת מס חברות, מס הכנסה, מע"מ, ביטול מס בולים ועוד) בשנת 2008 עלה נטל המס בישראל לרמה הגבוהה ביותר מזה 9 שנים (כ-38%) וזאת לנוכח הצמיחה הכלכלית שהביאה בעקיפין להעמקת הגביה.

בעשור השני של המאה ה-21 נבלמה המגמה של הפחתות מיסים. בעקבות המחאה החברתית הוקמה ועדת טרכטנברג, שלפי המלצותיה הועלה מס הכנסה לבעלי הכנסות גבוהות, הועלה מס החברות והועלתה הפרשת המעסיק לדמי ביטוח לאומי. להקלת נטל המס על הורים לפעוטות ניתנו שתי נקודות זיכוי לאבות לילדים עד גיל 3 שנים. העלאת מיסים נוספת, ובכלל זה העלאת מע"מ ושחיקת מדרגות מס הכנסה, באה לכסות על גירעון תקציבי שנוצר בשנת 2012. בשנת 2021 הכנסות המדינה ממיסים עמדו על כ-32.23% מהתוצר המקומי הגולמי[1].

בהשוואה לעולם

עריכה

שיעור ההכנסה ממיסים בישראל נמוך בהשוואה למדינות המתועשות (שבהן הכנסות המדינה ממיסים לשנת 2021 הן בממוצע כ-34.1%)[1]. על אף זאת קיימות מספר הטיות במדידת ההכנסות ממיסים בישראל מול העולם, שמפחיתות את האומדן של ההכנסות בישראל ביחס לעולם, למשל: מערך הפנסיות התעסקותיות אינו בתקציב המדינה, מיעוט מיסוי ישיר של תשלומי העברה, ושירות החובה בצה"ל.

בהשוואה בין נטל המס המוטל בישראל לעומת המדינות המתועשות (שבהן נטל המס הממוצע לשנת 2007 הוא כ-32%) יש להביא בחשבון כי חלק מנטל המס המוטל בחו"ל משמש למימון מערכת הפנסיה שמעניקה המדינה לאזרחיה. מאחר שבישראל מערכת הפנסיה ממומנת באופן אישי אין רואים בה מס ולכן אינה נכללת כחלק מנטל המס. גובה התשלום הממוצע להקמת מערכת פנסיה ממלכתית הוא כ-5%. ולכן ניתן לומר שלצורך השוואה בין ישראל לעולם יש לנכות 5% מנטל המס במדינות שבהן הונהגה פנסיה ממלכתית.

  • פנסיה תעסוקתית חובה - בחלק מהמדינות ה-OECD נהוגה פנסיה תקציבית שנמדדת כחלק מהכנסות המדינה, ואילו בחלק מהמדינות, בהן ישראל, הביטוח הפנסיוני הוא פרטי וחובה, ועל כן אינו מדווח כחלק מהתקציב. שתי הפעילויות הן במידה מסוימת אותן פעולות כלכליות אך נרשמות שונה בהכנסות המדינה[2].
  • מיסוי ישיר של תשלומי העברה - בין המדינות קיימים הבדלים ניכרים ברמת המיסים הישירים המוטלים על קצבאות, בישראל רמת המיסוי של תשלומי ההעברה היא מהנמוכות ביותר[2].
  • נטל הביטחון בישראל - קיימות הכנסות ממיסים לביטחון שאינן נחשבות כחלק מהכנסות המדינה, כלומר הוצאות אזרחים שיכולות להיחשב כמס, בהן שירות חובה בצה"ל וחיוב בניית ממ"ד[3].

חלוקת הנטל

עריכה

50% מסך ההכנסות של מדינת ישראל הן ממס ישיר. לפי נתוני משרד האוצר לשנת 2009, שני העשירונים העליונים משלמים 81% מההכנסות ממס ישיר - הכולל מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

בשנת 2010 הוקמה בידי שר האוצר יובל שטייניץ ועדת ששינסקי, על מנת לבחון את נטל המס הראוי על הפקת נפט וגז טבעי בישראל. בהתאם להמלצותיה הועלה המיסוי על רווחי הפקת נפט וגז.

לקריאה נוספת

עריכה
  • אלון אטקין, תשלומי מיסים בישראל לפי עשירונים 2001, תל אביב 2004

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Tax revenue, OECD
  2. ^ 1 2 ניסן אברהם, מיכאל שראל, האם הוצאות הממשלה בישראל נמוכות בהשוואה בין־לאומית, והאם רצוי להגדילן?, פורום קהלת לכלכלה, 2019.
  3. ^ יוסף זעירא, כלכלת ישראל, תל אביב : ספרי עליית הגג, 2018 (פרק 3)