פתיחת התפריט הראשי

חנה יהודית לנדאו

חנה יהודית לנדאו
הנציב העליון הבריטי, ארתור ווקופ, מבקר בבית הספר אוולינה, בליווי לנדאו, 1935
רחוב "מיס לנדאו" בגבעת משואה, ירושלים

חנה (אנני) יהודית לנדאו (20 במרץ 1873, לונדון - 23 בינואר 1945, ירושלים), שהייתה ידועה כ"מיס לנדאו", הייתה אשת חינוך ועסקנית אשר פעלה בירושלים בסוף התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי. נודעה בעיקר כמנהלת בית הספר לבנות אוולינה דה רוטשילד.

קורות חייהעריכה

חנה לנדאו נולדה בלונדון בשנת 1873 ואביה, מרדכי לנדאו, היה פקיד הקהילה היהודית בלונדון. חנה הייתה בתו הבכורה מאשתו השנייה (Chaja Kohn); לחנה היו חמישה אחים מאשתו הראשונה של אביה ועוד שנים עשר אחים מאמה. הוריה תמכו בכך שבנות יקבלו חינוך שווה לזה של הבנים, אך בלונדון לא נמצא מוסד ראוי לבנות דתיות. בהמלצת דודה היא נשלחה לבית ספר חרדי - בית הספר על-שם רש"ר הירש בפרנקפורט על המיין, בגרמניה. אחר כך היא חזרה ללונדון ולמדה בבית מדרש למורות (ב-Greystoke College). בשנת 1892 התמנתה כמורה בבית ספר עירוני-יהודי בלונדון. בשנת 1899 עלתה לארץ ישראל בשליחות "אגודת אחים" הלונדונית. בתחילה שימשה כמורה לאנגלית ועוזרת למנהלת ולאחר שנה התמנתה לנהל את בית הספר לבנות אוולינה דה-רוטשילד. בית הספר, שנתמך בכספי משפחת רוטשילד, עד לשנת 1888 היה נחשב למוסד חינוכי ירוד, אשר זכה לביקורות שליליות מנציגי משפחת רוטשילד אשר ביקרו בירושלים[1]. בשנת 1888 זכה בית הספר לתנופה עם מינויה של פורטונה בכר למנהלת שלו, ואולם לשיא פריחתו ושגשוגו הגיע בית הספר תחת ניהולה של חנה לנדאו - עד אשר בית הספר זכה לכינוי 'בית הספר של מיס לנדאו'. בניהולה גדל מספר התלמידות בבית הספר מכמה מאות לכמה אלפים, בשיא פריחתו, בשל העלאת רמת הלימוד בבית הספר ובשל המאמצים הרבים שהיא השקיעה בשכנוע רבני העיר שבית הספר איננו מהווה סכנה.

לנדאו, שמעולם לא נישאה, הייתה אשת חברה אשר ביתה הפך לסלון חברתי בו ביקרו נציגי העדות הנוצריות, המוסלמיות, הקונסולים וכן השלטונות הטורקיים. היא ניצלה קשרים אלו על מנת לתווך בין היישוב היהודי לבין השלטונות. בנוסף לעבודתה כמנהלת, היא שימשה כנציגת "אגודת אחים" הלונדונית, עמדה בראש תנועת הצופות מיסודו של באדן פאול, והייתה חברה בוועדים שונים הכוללים את הוועד לעזרה סוציאלית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה פעלה כעסקנית וניצלה את קשריה המרובים להקלת הגזירות של ג'מאל פאשה. בין היתר הייתה בין מארגנות הסהר האדום הירושלמי, תנועה משותפת של ערבים ויהודים לתמיכה בצבא הטורקי, אשר במסגרתו התנדבו נשים יהודיות וערביות לשירות בבתי החולים בירושלים. למרות זאת, כנתינה בריטית היא גורשה לאלכסנדריה.

לאחר המלחמה המשיכה בניהול בית הספר ובנוסף פעלה לטיפוח קשרים טובים עם שלטונות המנדט הבריטי וכן עם ראשי הציבור הערבי.

ביוני 1922 דווח על כך שבזמן שניגנו את "התקווה", התיישבה לנדאו בהפגנתיות, יחד עם קציני הממשל הצבאי. בעקבות הפרשה, בעיתון "הארץ" נכתב: "ידענו בוגדים, אבל לא הרבה בוגדות", והשווה אותה ליעקב ישראל דה האן.[2]

הנצחתהעריכה

בשנת 1996 החליטה ועדת שמות הרחובות של עיריית ירושלים לקרוא רחוב על שמה: רחוב "מיס לנדאו (חנה יהודית לנדאו)" בשכונת גבעת משואה. בנימוקיה כתבה הוועדה:

מיס לנדאו - (חנה יהודית לנדאו) נולדה בשנת תרל"ג ונפטרה בשנת תש"ה, מורה ומנהלת ביה"ס, נולדה באנגליה וסיימה בית מדרש למורות בלינדום, ב-1899 עלתה לארץ, ושנים רבות ניהלה את ביה"ס לבנות ע"ש אוולינה דה רוטשילד, היתה גם חברת הוועד לעזרה סוציאלית ב-1924 הוענק לה תואר מטעם הממשלה האנגלית.

בשנת 2014 מוצגת תערוכה המוקדשת לחייה ופועלה ביד בן צבי בירושלים. המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה אף ערך כנס לרגל התערוכה.[3] בתערוכה מוצגים בין השאר גם סידור התפילה שהודפס בהוצאת בית הספר שבניהולה של לנדאו וכן כוס הקידוש הפרטית שלה עליה מוטבע שמה: חנה בית חיי" (כך במקור).

לקריאה נוספתעריכה

  • דבורה ויסמן, חינוך בנות דתיות בירושלים בתקופת השלטון הבריטי: התגבשותן של חמש אידאולוגיות חינוכיות, ישראל 1993
  • Laura S. Schor, The Best School in Jerusalem: Annie Landau's School for Girls, 1900-1960 (HBI Series ׁon Jewish Women), Brandeis University Press, 2013, ISBN 1611684854

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שאול ספיר, בית הספר אוולינה דה רוטשילד
  2. ^ תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 246.
  3. ^ http://jewishbusinessnews.com/2014/06/05/yad-ben-zvi-to-honor-annie-landau-with-exhibit/ The Jewish Business News, Januar 5th, 2014