פתיחת התפריט הראשי

חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הוא דמות מקראית של נביא שקר מהעיר גבעון שפעל בימי המלך צדקיהו. דמותו מוכרת מעימותו הפומבי עם ירמיהו הנביא בספר ירמיה, פרק כ"ח.

תוכן עניינים

רקע מקראיעריכה

יהויכין נכנע לכשדים ולבני בריתם ובכך מציל את ירושלים מחורבן. אולם כניעה זו מגבירה את הסבל של האוכלוסייה האזרחית תחת ידי הכובש והגלות של המעמדות האמידים לבבל מביאה לערעור קיומה של ממלכת יהודה מבחינה חברתית. בשל המצב התעוררה תסיסה בקרב חלק מהיהודים שחיו בממלכת יהודה וביקשו לפרוק את עול בבל מעל צווארם. אחד ההדים לתסיסה שעוררה גלות זו מתואר במסגרת ההתנגשות שבין חנניה בן עזור לבין ירמיהו.[1]

תיאור ההתרחשותעריכה

חנניה מתנבא בבית המקדש בחודש החמישי בשנה הרביעית למלכות צדקיהו (592 לפנה"ס בקירוב) בנוכחות ירמיהו ובפני העם.

בספר ירמיה, פרק כ"ח מסופר כי כאשר ירמיהו הנביא התנבא על חורבנה הקרב של ממלכת יהודה, חנניה ניבא לעומתו כי נבואתו של ירמיה לא תתקיים, ואף גלות יהויכין תשוב בקרוב מבבל:

בְּעוד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקום הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל: וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהויָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה נְאֻם ה' כִּי אֶשְׁבּר אֶת על מֶלֶךְ בָּבֶל

בהמשך שובר חנניה בפומבי את מוטת העץ שעל צוואר ירמיה, כסמל לשבירת עול מלך בבל מעל יהודה.

ירמיהו חשד בנבואת חנניה שהיא נבואת שקר, אבל לא יכול להכחישה שכן ייתכן שה' התחרט. אולם לאחר מכן הוא קיבל נבואה לעשות מוטת ברזל חדשה במקום מוטת העץ ששבר חנניה ואילו חנניה עצמו מת באותה שנה, כדבר ה'.[2]

תגובת ירמיהו בתחילה הייתה הבעת תקווה כי נבואתו הטובה של חנניה תתגשם, אך יחד עם זאת הזכיר ירמיה לחנניה כי נביא המנבא לטובה ונבואתו לא התקיימה מוכרז כנביא שקר, היות שנבואה טובה אינה חוזרת, בעוד נבואה לרעה יכולה להתבטל.

לאחר מכן ניבא ירמיהו על חנניה כי בשל נבואתו השקרית ימות חנניה עוד באותה השנה. בסוף פרק כח' מצוין כי חנניה מת "בשנה ההיא בחדש השביעי" ומסבירים חז"ל שהיה זה בכ"ט באלול, ערב ראש השנה, כדי לקיים נבואתו של ירמיהו, אולם משפחתו הסתירה את דבר מותו עד לתחילת השנה החדשה, על מנת לנסות לקעקע את אמינות נבואתו של ירמיה[3].

על פי המדרש, חנניה היה בתחילה נביא אמת, ולכן העם האמין לו, אולם לאחר מכן פסקה נבואתו, והוא החל לפרסם נבואות שקר כדי לשמור על מעמדו[4]. מדרש נוסף מציע כי חנניה היה נביא "המתנבא מה שלא נאמר לו"[5], כלומר, מסבירה הגמרא, הוא שמע מפי ירמיה על נפילת עילם נושא מכך קל לחומר לנפילת בבל[6].

הכשלת נביא ואיש אלוהיםעריכה

תלותו של האות הנבואי במגבלותיו האנושיות של האיש, שעליו הוטל לבצעו, חושפת את האות לפעולות נגד. הדבר בא לידי ביטוי בכך שירמיהו מצווה לשים מוטת עץ ואילו בנבואת-נגד חנניה שבר את המוטה, אולם במקרה זה הפרת האות נתפסה כפגיעה ממשית בדבר ה' ועל פגיעה כזאת אפשר לגבור על ידי שיקום האות והעצמתו ולכן ירמיהו מצווה לשים מוטת ברזל על צווארו ובנוסף מקבל אות על מותו הקרב של חנניה.[7]

סיפורים דומים לכך יש גם אצל איש האלוהים מיהודה והנביא מבית אל, אליהו ונביאי הבעל בכרמל ואצל מיכיהו בן ימלה.

חנניה בן עזור ונחום הנביאעריכה

אחד המקורות לתאוריה על פיה נחום איננו נביא אמת היא בכך שעל נביא אמת אין לנבא רק נבואות חיוביות אלא גם נבואות שליליות. את המקור לתאוריה זו שאבו החוקרים מן הסיפור על חנניה בן עזור.[8]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג : חבב - יתת, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965, עמ' 523
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג : חבב - יתת, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965, עמ' 873
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י"א, הלכה ה' (דפוס וילנא: דף ל, עמוד עמוד "ב)
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י"א, הלכה ה'
  5. ^ תוספתא/סנהדרין פרק יד' הלכה יד'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ט, עמוד א'
  7. ^ עולם התנ"ך - מלכים א', רעננה: דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1993-1996, עמ' 140
  8. ^ יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2000, עמ' 242