ויקיפדיה

חרטרודיס גומס דה אוויינדה

סופרת ספרדייה

חרטרודיס גומס דה קרולינה אי ארטאגה (בספרדית: Gertrudis Gómez de Avellaneda y Arteaga; ‏23 במרץ 1814 – 1 בפברואר 1873) הייתה סופרת ספרדיה, ילידת קובה. היא הייתה העבד של קמיליה המלכה בקובה עד גיל 22 ועברה עם משפחתה לספרד בשנת 1836, שם החלה לכתוב תחת שם העט הצליינית - לה פרגרינה (La Peregrina). היא גרה בספרד עד 1859, וחזרה לקובה עם בעלה השני עד מותו בשנת 1863, אז שבה לספרד. היא נפטרה במדריד בשנת 1873 מסוכרת בגיל 59.

חרטרודיס גומס דה אוויינדה
Gertrudis Gómez de Avellaneda
לידה 23 במרץ 1814
קמגואיי, קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בפברואר 1873 (בגיל 58)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה María Gertrudis de los Dolores Gómez de Avellaneda y Arteaga
מדינה האימפריה הספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery of San Fernando עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט La Peregrina, Tula, Amadora de Almonte עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, רומן, מחזה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי רומנטיקה
יצירות בולטות Sab עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Domingo Verdugo y Massieu עריכת הנתון בוויקינתונים
    • Ignacio de Cepeda y Alcalde
  • Gabriel García Tassara עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היא הייתה סופרת פורה וכתבה 20 מחזות ושירים רבים. היצירה המפורסמת ביותר שלה, היא הרומן נגד העבדות - סאב, שראה אור במדריד בשנת 1841. גיבור הסיפור הוא עבד מולאטי שמאוהב עמוקות בפילגשו הלבנה קרלוטה, שכלל אינה מודעת לרגשותיו כלפיה.

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייה עריכה

חרטרודיס גומס דה אוויינדה אי ארטאגה נולדה ב־23 במרץ 1814, [1] בסנטה מריה דה פוארטו פרינסיפה, שלעיתים קרובות כונתה בפשטות בשם פוארטו פרינסיפה, ונקראת כיום קמגואיי. זו הייתה בירתה של פרובינציה במרכז קובה בימיה של אוויינדה, וקובה הייתה מושבה ספרדית. [2] אביה, מנואל גומס דה אוויינדה אי חיל דה טאבואדה, הגיע לקובה בשנת 1809 [1] בתוקף משימתו כקצין ימיה ספרדי האחראי על נמל נוביטאס . [3] אמה, פרנסיסקה מריה דל רוסאריו דה ארטאגה אי בטנקורט, הייתה מקומית [א]עם שורשים בחבל הבסקים ובאיים הקנריים, בת למשפחת ארטאגה אי בטנקורט העשירה, שהייתה אחת מהמשפחות המכובדות והחשובות בפורטו פרינסיפה. [5] אוויינדה הייתה הבכורה מבין חמשת הילדים שנולדו להוריה, אך רק היא ואחיה הצעיר מנואל שרדו את גיל הילדות. [2]

 
חיתוך עץ של חרטרודיס גומס דה אוויינדה

אביה נפטר בשנת 1823 כשהייתה בת תשע, ואמה התחתנה בשנית עשרה חודשים לאחר מכן לגספר איזידורו דה אסקאלדה אי לופז דה לה פניה, [6] שהיה סגן אלוף ספרדי שהוצב בפוארטו פרינסיפה. [7] אוויינדה לא אהבה אותו, וחשבה שהוא קפדן ונוקשה מדי; ושמחה בכל פעם שהוצב הרחק מהבית. מרגע שאמה התחתנה בשנית ועד שעזבה את קובה לספרד, אוויינדה ראתה את אביה החורג רק חודשיים-שלושה בשנה. [8] היו לה שני אחים למחצה בוגרים יותר, מנישואיו הראשונים של אביה, מנואל וחרטרודיס שמם, שהתגוררו במקום אחר, אח צעיר יותר ששמו אף הוא מנואל, שהיה החביב עליה ביותר, ושלושה אחים למחצה מנישואיה של אמה לאסקאלדה: פליפה, חוספה ואמיליו. [6] בהם אהבה לטפל. [ב]

כשמלאו לה 13 היא התארסה לקרוב משפחה רחוק שהיה אחד הגברים העשירים בפורטו פרינסיפה. [6] סבה מצד אמה הבטיח לה חמישית מעיזבונו אם תבטיח להתמיד בנישואין אלה, [9] אותם הסדיר בעצמו. [10] בגיל 15 היא בחרה לבטל את אירוסיה, בניגוד לרצון משפחתה, וכתוצאה מכך נושלה מצוואתו של סבה. (סבה נפטר בשנת 1832, כשהייתה בת 17 או 18.) [1] נהוג לחשוב שהחוויה הטראומטית הזו תדלקה את שנאתה למוסד הנישואין ולסמכות פטריארכלית וגיבשה בה את אמונתה שנשים נשואות הן למעשה שפחות. [6] סלידתה מנישואין נבעה גם מנישואיה האומללים של בת דודתה אנחליטה, שנותרה חברתה היחידה לאחר שסירבה להנשא לאיש שמשפחתה בחרה עבורה. [11]

אוויינדה הייתה, על פי הודאתה, ילדה מפונקת, [7] מאחר שהעבדים שהחזיקה משפחתה עשו את כל המטלות, [8] נותר בידה הרבה זמן פנוי, בו נהגה לקרוא ברעבתנות. [8] אחד ממוריה הפרטיים היה המשורר חוסה מריה הרדיה, הנחשב למשורר הלאומי של קובה. [12]

מעבר לספרד עריכה

בשנת 1836 מצא עצמו אסקאלדה, אביה החורג של אוויינדה, מודאג מאפשרות התפרצותו של מרד עבדים, עד כדי כך ששכנע את אשתו למכור את רכושה ואת העבדים שלה, לעזוב את קובה ולעבור עם המשפחה לספרד. [13] אוויינדה, שהייתה כבר בת 22, תמכה ברעיון מכיוון שרצתה לפגוש את קרובי משפחתו של אביה באנדלוסיה. [14] המשפחה הפליגה לאירופה ב־9 באפריל 1836 ולאחר מסע של קרוב לשלושה חודשים הגיעו לעיר לה קורוניה בגליציה, ספרד, שם התגוררו במשך שנתיים עם משפחתו של אסקאלדה. [1] בהיותה שם, הוזמנה אוויינדה לכמה מעגלים חברתיים מכובדים ובשנת 1837 התארסה עם פרנסיסקו ריקאפורט, בנו של מריאנו ריקאפורט, הקפטן הכללי של גליציה באותה תקופה. עם זאת, היא לא נישאה לו, מכיוון שהחליטה שלא להתחתן עד שלא תגיע לעצמאות כלכלית. כתוצאה מכך, מנע ממנה אביה החורג את ירושתה. כשנשלח פרנסיסקו להילחם במלחמות הקרליסטיות, (סדרת מלחמות אזרחים שהתפרצו בספרד באותה תקופה) היא עזבה את גליציה ונסעה לסביליה עם אחיה הצעיר מנואל. [15] [1] היא שמחה לעזוב את גליציה, הן מכיוון שספגה ביקורת מצד נשים גליציאניות על סירובה לעסוק בעבודות כפיים ועל אהבתה ללימודים, [16] והן מאחר שלא אהבה את האקלים הלח ואת היעדר חיי התרבות. [17]

בשנת 1839, זמן קצר לאחר בואה לסביליה, היא התאהבה עמוקות באיגנסיו דה ספדה אי אלקאלדה (Ignacio de Cepeday Alcalde), צעיר עשיר, משכיל ומקובל חברתית. [18] ספדה הפך למושא רבים מכתביה, בעיקר מכתבי אהבה (40 מכתבים שנכתבו בין השנים 1854–1939, אותם פרסמה לאחר מותו). בנוסף היא גם כתבה עבורו אוטוביוגרפיה, ביולי 1839. ביוגרפים של אוויינדה הסתמכו מאוד על מכתביה אלו, כמקור מידע על שנות חייה הראשונות, שנכתבו מתוך רצון להרשים את ספדה. [8] כך לדוגמה, היא כתבה שהיא צעירה מכפי שהייתה בפועל, שכן ספדה היה צעיר ממנה בשנתיים, והיא רצתה להראות צעירה ככל האפשר. [19] [ג]בגלל הסתמכות יתר על המקור המוטה הזה, מעטים הפרטים הידועים בוודאות בנוגע ל־22 שנות חייה הראשונות. [3] האוטוביוגרפיה שנכתבה עבור ספדה הייתה השנייה מתוך ארבע אוטוביוגרפיות שכתבה במהלך חייה; השלוש האחרות נכתבו בשנים 1838, 1846 ו-1850, בהתאמה. [20] אף על פי שהיא אהבה מאוד את ספדה, הוא לא היה מעוניין להנשא לה. אחת הסיבות בהן תרץ זאת הייתה שהיא אינה עשירה דיה. הוא גם טען שהיא אינה נשית דיה, מילולית מהמקובל ולעיתים קרובות אגרסיבית מדי לאישה בת המאה ה-19. לאחר שמערכת היחסים שלה עם ספדה הסתיימה, היא נסעה למדריד.

במדריד היו לה מספר פרשיות אהבה סוערות, חלקן עם סופרים בולטים הקשורים לרומנטיקה הספרדית, וגברים נוספים אחרים. כך בין היתר, היא ניהלה רומן עם גבריאל גרסיה טסארה, משורר מסביליה. בשנת 1844 נולדה להם בת מחוץ לנישואין. זמן קצר לאחר שנולדה התינוקת נטש טסארה אותה ואת התינוקת, וסירב להכיר בה כבתו. התינוקת נפטרה לאחר מספר חודשים. זה הותיר את אוויינדה שבורת לב בשיא הקריירה שלה.

כשנתיים מאוחר יותר, ב־10 במאי 1846, נישאה אוויינדה לגבר צעיר, דון פדרו סבאטר, שעבד עבור משפחת קורטז והיה עשיר מאוד. בנוסף הוא גם היה סופר וכתב שירים רבים לאשתו. סבאטר היה חולה מאוד במה שקרוב לוודאי היה סרטן. הוא נפטר זמן קצר לאחר נישואיהם והותיר את אוויידנה שבורת לב. כתוצאה מכך היא נכנסה למנזר מיד לאחר מותו וכתבה מחזה בשם אגילונה שלא זכה לביקורות טובות כפי שזכה המחזה האחרון שלה.

בינואר 1853, היא ניסתה להירשם לאקדמיה המלכותית לאחר שהתפנה מקומו של המשורר חואן ניקאסיו גאייגו, שנפטר. אף על פי שרבים העריצו אותה, עצם היותה אישה, היווה מכשול בפניה, שכן, הכתיבה והפרסום הנלווה לה לא נתפסו כמקום ראוי לאשה. על אף שהייתה בת למשפחה עשירה ומוכרת מהמעמד הגבוה, היא לא זכתה בקלות בתהילה אותה שאפה להשיג מכתיבתה. בעוד שכל הגברים באקדמיה היו מודעים ליצירותיה והוקסמו מהן, הם לא העניקו לה את הזכות להצטרף לאקדמיה, רק בשל היותה אישה.

חזרה לקובה עריכה

 
חרטרודיס בשנת 1857 מאת פדריקו מדראזו

היא נישאה בשנית ב־26 באפריל 1855 לקולונל, דון דומינגו ורדוגו אי מסייו. בשנת 1859, עקב פציעת בעלה, הם עברו ממדריד בחזרה לקובה, בה נולדו שניהם. הם היו קרובים לפרנסיסקו סרנו, שהיה אז הקפטן הכללי של קובה. כשהגיעה לקובה, התקבלה אוויינדה בחום עם קונצרטים, מסיבות ומוזיקה. זמן קצר לאחר בואם, החמיר מצבו הבריאותי של ורדוגו והוא נפטר לבסוף ב־28 באוקטובר 1863. זה הותיר אותה במצוקה קשה, ואחרי שורת ביקורים בניו יורק, לונדון, פריז וסביליה, היא החליטה לחזור למדריד.

שנים אחרונות ופטירה עריכה

היא התגוררה במדריד בשנותיה האחרונות. אחיה מנואל נפטר בשנת 1868. [1] היא פרסמה את הכרך הראשון של אוסף יצירותיה הספרותיות (בספרדית: Obras literarias), שלא כלל את הרומנים סאב ודוס .

בגיל 58 נפטרה אוויינדה ב־1 בפברואר 1873 במדריד, [21] אך נקברה בסביליה, לצד אחיה מנואל.

יצירות ספרותיות עריכה

Al Partir

¡Perla del mar! ¡Estrella de Occidente!
¡Hermosa Cuba! Tu brillante cielo
la noche cubre con su opaco velo
como cubre el dolor mi triste frente.

¡Voy a partir!...La chusma diligente
para arrancarme del nativo suelo
las velas iza, y pronto a su desvelo
la brisa acude de tu zona ardiente.

¡Adiós, patria feliz, edén querido!
¡Doquier que el hado en su furor me impela,
tu dulce nombre halagará mi oído!

¡Adiós¡... Ya cruje la turgente vela…
El ancla se alza... el buque,
estremecido,
las olas corta y silencioso vuela!

Al partir
עם היציאה לדרך

Pearl of the sea! Star of the Occident!
Beautiful Cuba! Night’s murky veil
Is drawn across the sky’s refulgent trail,
And I succumb to sorrow’s ravishment.

Now I depart! …As to their labors bent,
The crewmen now their tasks assail,
To wrest me from my home, they hoist the sail
To catch the ardent winds that you have sent.

Farewell, my Eden, land so dear!
Whatever in its furor fate now sends,
Your cherished name will grace my ear!

Farewell!... The anchor from the sea ascends,
The sails are full…. The ship breaks clear,
And with soft quiet motion, wave and water fends. 4

גומס דה אוויינדה זכתה הן לשבחים והן לנידוי בשל עבודותיה הספרותיות. היא כתבה שירים, אוטוביוגרפיות, רומנים ומחזות. במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-18 היא הגיעה לשיא התהילה והפרסום בזכות כתביה. היו לה מתחרות בכתיבה כמו קרולינה קורונאדו ורוזליה דה קסטרו, אך אף אחת מהן לא זכתה לשבחים רבים כל כך כפי שזכתה גומס דה אוויינדה. היא העניקה השראה לגברים ונשים כאחד בסיפורי אהבה, פמיניזם ועולם משתנה.

שירתה מורכבת ממספר סגנונות הלקוחים מהשירה ההיספנית החל מהנאוקלאסיזם המאוחר דרך הרומנטיקה. יצירותיה מושפעות מכמה מהמשוררים הגדולים של צרפת, אנגליה, ספרדי ואמריקה הלטינית. שיריה משקפים את חוויות חייה כולל יחסיה המרדניים ועצמאותה בחברה הנשלטת על ידי גברים (בראותה עצמה אשה סופרת); תחושת הבדידות והגלות מקובה (שהייתה אהובה עליה); ומלנכוליה ודיכאון (בהקשר לשברון הלב שחוותה מספר פעמים). שירתה סובבת סביב נושאים כמו קובה, אהבה וארוטיקה, שירה בפני עצמה, תפיסות נאו-קלאסיים, אזכורים היסטוריים, דת, מדיטציות פילוסופיות, אירועים אישיים וציבוריים, ודיוקנאות פואטיים.

הנושא של קובה ניכר בשירה המפורסם "עם היציאה לדרך" ("Al partir"), שנכתב בשנת 1836 כאשר אוויינדה הייתה על הסירה שעזבה את קובה לספרד. זוהי סונטה על אהבתה לקובה ומשקפת את רגשותיה כשעזבה.

רומנים עריכה

הרומן השנוי ביותר במחלוקת, והראשון שכתבה, סאב (Sab), ראה אור בשנת 1841. ניתן להשוות רומן זה לאוהל הדוד תום שפורסם קצת למעלה מעשור מאוחר יותר, בכך ששני הרומנים הם כתב מחאה ספרותי כנגד העבדות. סאב הוא עבד קובני, המאוהב בקרלוטה, בתו של אדונו. קרלוטה (הגיבורה) מתחתנת עם אנגלי לבן ועשיר, אנריקה אוטווי. הספר מדגיש את העליונות המוסרית של סאב על הדמויות הלבנות. זאת מכיוון שנפשו טהורה ואילו האינטרסים העסקיים של האנגלי הם עיקר מעיניו. החברות העסקיות של אנריקה ואביו ממוקמות בקרבת מטע קני הסוכר של משפחתה של קרלוטה אשר נמצא בשפל מאחר שאביה של קרלוטה הוא בעל אופי טוב, מה שאומר שהוא לא יכול להיות איש עסקים טוב.

הרומן סאב הוחרם בקובה בגלל הגישה הלא שגרתית שלו כלפי החברה ובעיותיה. עבודותיה של אוויינדה נחשבו לשערורייתיות בגלל העיסוק החוזר ונשנה שלה באהבה בין גזעית והפיצול המעמדי בחברה. למעשה, סאב יכול להיחשב כדוגמה מוקדמת לתופעת הנגריזם (negrismo) - התנועה הספרותית שאפיינה את האיים האנטילים והקריבים בראשית המאה ה-20, במסגרתה נטו סופרים קריאולים לתאר אנשים שחורים באור חיובי. כתיבה מסוג זה טופחה לעיתים קרובות על ידי נשים סופרות שגרסו, כפי שגרסה גומס דה אוויינדה קודם לכן, כי קיימת הקבלה בין מצב האדם השחור למצב הנשים. שתי סופרות קריאוליות נוספות שטיפחו את סיפורת הנגריזם היו חואנה מנואלה גוריטי הארגנטינאית, בספרה עלייתה לרגל של נשמה עצובה והמלאך שנפל (Peregrinaciones de una alma triste & El ángel caído) והפרואנית תרזה גונזלס דה פאנינג שספרה רוקה מורנו (Roque Moreno) מציג עמדה פחות אוהדת כלפי שחורים ומולאטים. גם את ספרה של הרייט ביצ'ר סטואו, אוהל הדוד תום אפשר לראות באור זה.

שני שירים מפורסמים מקורם במכתבי האהבה שלה לאיגנסיו דה ספדה. שניהם נקראו "אליו" ("A él"). השיר הראשון, ארוך ומורכב בהרבה מהשני, מתאר את תקוותה להיות עם ספדה. עם זאת, מכיוון שספדה לא היה מעוניין במערכת יחסים מחייבת איתה, ונישא לאישה אחרת, זה גרם לאוויינדה לסבול. כתוצאה מכך, השיר השני הוא על פרידתם הסופית, וסיום מערכת היחסים ביניהם.

מקור: ג'ון צ'ארלס צ'אסטן, "נולד בדם ואש, היסטוריה תמציתית של אמריקה הלטינית"

מורשת עריכה

התקיים דיון נרחב בשאלה האם חרטרודיס גומס דה אוויינדה היא סופרת קובנית או ספרדית. [22] היא נחשבת בעיני רבים כ"התמצית של המשוררת הרומנטית, הגיבורה הטרגית שזכתה לתהילה ולשבחי הציבור ובכל זאת, במישור האישי, הייתה אומללה ומרה." אין זה משנה מהי מידת הדיוק של הדימוי הזה, אך ברור שהיא עצמה קידמה אותו באופן אקטיבי במהלך חייה וכך גם מבקרים רבים ומעריצים רבים בעלי השפעה שהמשיכו לקדם דימוי זה לאחר מותה. [23] כמו כן, חלק ניכר מעבודתה נקרא מנקודת מבט ביוגרפית בגלל הפרסום שנתנה למכתבי האהבה האינטימים שלה לאיגנסיו ספדה, עד כדי כך שחייה האפילו על המשמעות התרבותית הרחבה יותר של יצירתה הספרותית. [23]

לקריאה נוספת עריכה

אלבין, מריה סי, מייגן קורבין, וראול מררו-פנטה. "חרטרודיס הגדולה: התומכת בשחרור עבדים והפמיניסטית הראשונה באמריקה ובספרד." מגדר והפוליטיקה של הספרות: חרטרודיס גומס דה אוויינדה. אד. מריה סי. אלבין, מייגן קורבין, וראול מררו-פנטה. סוגיות היספניות בקו 18 (2017): 1–66. רשת.

אלבין, מריה סי, מייגן קורבין, וראול מררו-פנטה. "דמות רב-לאומית: חרטרודיס גומס דה אוויינדה והעיתונות האמריקאית." מגדר ופוליטיקה של ספרות: חרטרודיס גומס דה אוויינדה. אד. מריה סי. אלבין, מייגן קורבין, וראול מררו-פנטה. סוגיות היספניות (2017): 67–133. אתר. https://cla.umn.edu/hispanic-issues/online

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חרטרודיס גומס דה אוויינדה בוויקישיתוף

ביאורים עריכה

  1. ^ In Spanish the term "Creole" (criollo/criolla) refers to a person of Spanish ancestry who was born in the New World; it does not imply that a person is of mixed European and black descent, as it does in English.[4]
  2. ^ She never mentioned her older half-siblings in her memoirs.[3]
  3. ^ Avellaneda consistently shaved a few years off her real age in her autobiographical writings, perhaps because of personal vanity, and perhaps because she generally had romantic relationships with men who were slightly younger than her.[4]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Davies 2001, p. 201.
  2. ^ 1 2 Scott 1993, p. xi.
  3. ^ 1 2 3 Davies 2001, p. 3.
  4. ^ 1 2 Scott 1993, p. 149.
  5. ^ Davies 2001, p. 3-4.
  6. ^ 1 2 3 4 Davies 2001, p. 5.
  7. ^ 1 2 Gómez de Avellaneda 1993, p. 2.
  8. ^ 1 2 3 4 Davies 2001, p. 4.
  9. ^ Gómez de Avellaneda 1993, p. 7.
  10. ^ Gómez de Avellaneda 1993, p. 10.
  11. ^ Gómez de Avellaneda 1993, p. 12-13.
  12. ^ Chang-Rodríguez & Filer 2013, p. 161.
  13. ^ Scott 1993, p. xii.
  14. ^ Davies 2001, p. 4-5.
  15. ^ Davies 2001, p. 10-11.
  16. ^ Gómez de Avellaneda 1993, p. 17.
  17. ^ Scott 1993, p. xiiI.
  18. ^ Scott 1993, p. xv.
  19. ^ Scott 1993, p. 150.
  20. ^ Davies 2001, p. 1-2.
  21. ^ Davies 2001, p. 204.
  22. ^ Davies 2001, p. 1.
  23. ^ 1 2 Davies 2001, p. 2.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חרטרודיס_גומס_דה_אוויינדה&oldid=37972263"