מסכת חולין
מסכת חולין היא המסכת השלישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני שחיטת בהמות שאינן קורבנות הנקראות חולין, ולכן נקראת מסכת זו בכתבי הראשונים בשם "שחיטת חולין" (להבדיל בינה לבין מסכת זבחים, שנקראת "שחיטת קדשים").
פרקים שביעי ושמיני שבמסכת הם מהיסודיים בהלכות איסור והיתר ולכך נקראת המסכת "כלל גדול"[1].
בתלמוד הבבלי יש במסכת זו 141 דפים.
מיקומה של המסכת בסדר קדשים
עריכהלפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, כשנשלם הדיון בזבחי הקודשים וכל מה שנלווה להם, הגיעה העת לדבר על שחיטת שאר הזבחים. ודבר זה תואם את הכתוב בתורה שהרי קודם נאמר על זביחת קודשים[2]: "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם", ורק אחר כך נאמר על שחיטת חולין[3]: "רַק בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ".
פרקי המסכת
עריכה- הכל שוחטין (7 משניות[4]) - הלכות שחיטה.
- השוחט (10 משניות) - דיני שחיטה.
- אלו טרפות (7 משניות) – דיני טרפות, ובסופו דיני סימני הטהרה בבעלי חיים טהורים.
- בהמה המקשה (7 משניות) – דיני אכילת עובר בהמה שנמצא בבטן אמו בעת שחיטתה, ודיני בן פקועה.
- אותו ואת בנו (5 משניות) – דיני איסור שחיטת אם ובנה ביום אחד.
- כסוי הדם (7 משניות) – דיני מצוות כיסוי דם חיה ועוף לאחר שחיטתם.
- גיד הנשה (6 משניות) – דיני איסור אכילת גיד הנשה.
- כל הבשר (6 משניות) – דיני בישול ואכילת בשר בחלב יחד ודיני נטילת ידיים.
- העור והרוטב (8 משניות) – דיני טומאת מאכלים בבשר בהמה שחוטה.
- הזרוע והלחיים (4 משניות) – דיני הזרוע, הלחיים והקיבה המוענקות לכהן מבהמת חולין (שאינה קורבן) שנשחטה.
- ראשית הגז (2 משניות) – דיני מצוות ראשית הגז.
- שילוח הקן (5 משניות) – דיני מצוות שילוח הקן.
סה"כ יש במסכת 74 משניות.
קישורים חיצוניים
עריכה
משנה, מסכת חולין, באתר ויקיטקסט תלמוד בבלי, מסכת חולין, באתר ויקיטקסט- תוספתא, מסכת חולין מאתר "סנונית"
- תלמוד בבלי, מסכת חולין, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
שיעורים על מסכת חולין לצפייה באתר בינינו.
הערות שוליים
עריכה
