מסכת חולין
מסכת חולין היא המסכת השלישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני שחיטת בהמות שאינן קורבנות (חולין), ולכן נקראת מסכת זו בכתבי הראשונים בשם "שחיטת חולין" (להבדיל בינה לבין מסכת זבחים, שנקראת "שחיטת קדשים").
פרקים שביעי ושמיני שבמסכת הם מהיסודיים בהלכות איסור והיתר ולכך נקראת המסכת "כלל גדול"[1].
בתלמוד הבבלי יש במסכת זו 141 דפים.
מיקומה של המסכת בסדר קדשיםעריכה
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, כשנשלם הדיון בזבחי הקודשים וכל מה שנלווה להם, הגיעה העת לדבר על שחיטת שאר הזבחים. ודבר זה תואם את הכתוב בתורה שהרי קודם נאמר על זביחת קודשים[2]: "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם", ורק אחר כך נאמר על שחיטת חולין[3]: "רַק בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ".
פרקי המסכתעריכה
- הכל שוחטין (שבע משניות[4]) - הלכות שחיטה.
- השוחט (עשר משניות) - דיני שחיטה.
- אלו טרפות (שבע משניות) – דיני טרפות, ובסופו דיני סימני הטהרה בבעלי חיים טהורים.
- בהמה המקשה (שבע משניות) – דיני אכילת עובר בהמה שנמצא בבטן אמו בעת שחיטתה, ודיני בן פקועה.
- אותו ואת בנו (חמש משניות) – דיני איסור שחיטת אם ובנה ביום אחד.
- כסוי הדם (שבע משניות) – דיני מצוות כיסוי דם חיה ועוף לאחר שחיטתם.
- גיד הנשה (שש משניות) – דיני איסור אכילת גיד הנשה.
- כל הבשר (שש משניות) – דיני בישול ואכילת בשר וחלב יחד ודיני נטילת ידיים.
- העור והרוטב (שמונה משניות) – דיני טומאת מאכלים בבשר בהמה שחוטה.
- הזרוע והלחיים (ארבע משניות) – דיני הזרוע, הלחיים והקיבה המוענקות לכהן מבהמת חולין (שאינה קורבן) שנשחטה.
- ראשית הגז (שתי משניות) – דיני מצוות ראשית הגז.
- שילוח הקן (חמש משניות) – דיני מצוות שילוח הקן.
סה"כ יש במסכת 74 משניות.
קישורים חיצונייםעריכה
משנה, מסכת חולין, באתר ויקיטקסט תלמוד בבלי, מסכת חולין, באתר ויקיטקסט- תוספתא, מסכת חולין מאתר "סנונית"
- תלמוד בבלי, מסכת חולין, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
שיעורים על מסכת חולין לצפייה באתר בינינו.
