טיוטה:כפתור חפת
כפתורי חפתים הם תכשיטים שתפקידם הוא להדק את חפתי החולצה. כפתורי חפתים מיוצרים ממגוון חומרים כגון זכוכית, אבן, עור ומתכות. כפתורי החפתים לרוב כל ידי שרשרת או מוט קטן שמסתובב על ציר. (T bar) לרוב יצרנים מקשטים את פני החפתים באנים או מתכות יקרות, אמייל, חומרי ציפוי ואפילו במשי או פוליאסטר. כפתורי חפתים מיודעים לשימוש רק בחולצות עם חורים מתאימים וללא כפתורים. יש שני סוגים מרכזיים של חפתים: חפת צרפתי (כפול) בו הקצה של החולצה מיוצר באורך כפול, מקופל אחורה ויוצר שתי שכבות של בד בחפת. וחפת בודד שבו הקצה אינו מקופל ומיוצר באורך הסופי שלו. ניתן לענוד כפתרי חפתים בשתי צורות: הצורה הנפוצה (מכונה גם חפתי "חבית") שבה החפת מהודק כמו כפתור של חולצה מכופתרת רגילה בצורה חופפת. והצורה השניה והיותר נפוצה כשעונדים כפתורי חפתים היא שהם במקביל זה לזה ו"נושקים" אחד לשני. בארצות הברית שיטת ה"חבית" הייתה פופולארית בגלל הבדרן דן רייס שנהג להדק את החפתים שלו בשיטת ה"חבית". לעומת בישראל כידוע חפתים עם כפתורים מכפותרים לעיתים רחוקות מאוד בצורה שבה חלקי החפת מקבילים זה לזה, אבל בכפתורי חפתרים כמו בשאר העולם, נהוג להדק אותם בשיטה הזאת.
היסטוריה
עריכהלמרות החפתים הומצאו במאה ה-16 השימוש בהם לא נהיה נפוץ עד המאה ה-18. ההתפתחות של כפתורי החפתים קשורה בקשר הדוק להתפתחותן של החולצות, בני אדם (במיוחד גברים) לובשים בגדים כמעט מאז המצאת הבד הארוג. למרות הזמן הרב שעבר מאז המצאתה מבנה החולצה הבסיסי נשאר זהה, בגד בעל שרוולים וצאוורון שעוטף את פלג הגוף העליון עם לרוב כפתורים בחזית להקלה על הלבישה. בדרך לובשים אותה ישירות על העור וקל לכבס אותה, כדי לשמור על הבגדם החיצוניים מזיעה. אבל היא גם מגינה על הלובש מהבדים המחוספסים, במיוחד על ידי כיסוי הצאוור ופרקי הייידים.
בתקופת הרנסאנס עם עליית רמת החיים והשיפור באיכות הסבון בני המעמד הגבוה התחילו להפגין את העושר וכמות הבגדים בכך שהראו במיוחד שהחלקים של החולצה שנוטים להתלכלך כמו החפתים והצאוורון אבל גם החזה נקיים ולבנים. החפתים והצאוורון הוחזקו בסרטים, מעיין גרסא מוקדמת של עניבה. החפתים של חולצות רשמיות יותר שהיו נלבשות באירועים רשמיים כמו משפט היו מקושטים במלמלה, וחולצות יומיומיות היו מקושטות בסרט, כפתור אחד או שניים.
במהלך המאה ה-19 השתנתה האופנה אצל בני המעמד הגבוה מסגנון הבארוק, לסגנון פשטני יותר בהשראת הג'נטלמנים הכפריים והנסיך אלברט, ואחרי מותו המלכה ויקטוריה שלבשה רק בגדים שחורים כאות אבל. התהילכים גם הואצו על ידי המהפכה התעשייתית שבה בעלי מפעלים נהיו אפילו יותר עשירים מהאצולה ולא רצו להידמות אליה. גברים התחליו ללבוש פראקים ג'קטים ומעילי זנבות. רק באמצע המאה ה-19 החפתים המוכרים לנו כיום הפכו לפופולרים. חולצות יוצרו עם חזית צאוורון וחפתים נוקשים כדי להגן עלך האזורים של החולצה שלא מכוסים על בחליפה. אבל לפני אירועים רשמיים היו מעמלנים את אותם האזורים בחולצה, ככה שהם היו קשיחים יותר והיה קשה לכפתר אותם, ולכן השימוש בכפתורי חפתים ובניטים לחולצה היה מאוד בקרב המעמד הגבוה והבינוני מאמצע המאה ה-19. בגלל המהפכה התעשייתית היה ניתן לייצר חפתים בייצור המוני, ככה שהיה ניתן לקנות אותם בכל מחיר.
כפתורי חפתים מאבני חן לא היו שכיחים עד שהנסיך מווילס באותה תקופה אדוארד השביעי, ענד לעיתים קרובות כפתורי חפתים של חברת "פברז'ה" במהלך המאה ה-19. באותה תקופה הפופולריות של כפתורי החפתים עלתה מאוד והם הפכו לאביזר אופנתי ולאחד התכשיטים הבודדים שגברים ענדו באותה תקופה. מה שנתן לו השפעה רבה עליהם במיוחד באימפריה הבריטית ובארצות הברית. ההתפתחות הזאת נמשכה עד לעשור הראשון של המאה ה-20 שבו החפתים הגיעו לשיא הפופולריות שלהם, הם יוצרו בכל צורה ,צבע וחומר, בין אם מאבני חן יקרות או זולות ועד זכוכית ובחיקויים וזיופים זולים. חפתים מקושטים באמייל היו מאוד נפוצים באותה תקופה. אבל במקביל החולצה הפחות רשמית ללא עמלון שנסגרת בכפתורים התפחה במקביל.
מבריטניה הגדולה כפתורי החפתים התפשטו לאירופה, בגרמניה הערים אידר-אוברשטיין ופפורצהיים שבצפון מזרח היער השחור היו מרכזים לייצור כפתורי חפתים. באידר-אוברשטיין היו מייצרים חפתים זולים מחומרים פשוטים. בפפורצהיים היו מייצרים את החפתים היקרים יותר למעמד הגבוה והבינוני מכסף וזהב. בפפורצהיים מייצרים עד היום בשיטות מסורתיות. במחצית השנייה של שנות ה-40 אחרי המחסור הכללי במלחמת העולם השניה, גברים התגנדרו במגוון אביזרים כמו: מארז לסיגריות, מצית, סיכה להזקת העניבה, שעוד יד, טבעות ומחזיקי מפתחות מהודרים. ובניהם גם חפתים.
בשנות השבעים חפתים ירדו בפופולריות אצל בני המעמד הבינוני בגלל תרבות הנגד, רוב החולצות היו בעלות כפתורים פשוטים וחפתים רבים הוסבו לעגילים. בשנות השמונים החפתים חזרו למעמדם הישן כחלק מהשינויים באופנה, ונשארו בפופולריות דומה עד היום.
