טיוטה:שלמה עבו - "אל כייאל"
 | |
| לידה |
1860 אלג'יר |
|---|---|
| פטירה | 1948 (בגיל 88 בערך) |
שלמה עבו "אל כייאל" פתח את מסורת השמירה העברית בחוות סג'רה. בשנת 1901 מונה לראש השומרים ע"י מנהל החווה, אליהו קראוזה, שהגדיר את שלמה כך- "שומר עברי מצפת והוא בן חיל חסון ובדווי ממש בכל הנוגע לאומץ ליבו..". שלמה מילא את תפקידו כשומר יהודי ראשון בישוב עברי ראשון בגליל, כי ידע להלך עם השכנים העויינים, תחת ניהולו היו שומרים זרים. לאחר הקמת ארגוני השמירה היהודים בחוות סג'רה, שלמה סיים את תפקידו בשמירת החווה, נפצע ועבר לעיר טבריה, בה שימש כשומר בנק אנגלו - פלשתינה.
ביוגרפיה עריכה
שלמה נולד באלג'יר בשנת 1860 לאברהם ועזיזה עבו, משפחתו המורחבת עלתה לארץ ישראל בשנת 1862, תחילה התגוררו בעיר צפת ולאחר מכן עברו למירון.
שלמה רכש את השפה הערבית, והתמחה ברכיבה על סוסים, דבר שהביא לכינוי "אל-כייאל" – "הפרש", כאות הערצה לאומץ לבו ולשליטתו באומנות הרכיבה כפי שכונו רוכבים נוספים.
בשנת 1988 מונה כשומר ראשו של "מלך הגליל" יהושע אוסוביצקי - פקידו של הברון רוטשילד והיה בתפקיד עד לשנת 1900, אז החל לשמור על חוות סג'רה תחת מנהלה חיים מרגליות קלווריסקי.
בשנים אלו נשא לאשה את סעדה ביטון מפקיעין, ולא נולדו להם ילדים.
בחוות סג'רה עריכה
בשנת 1899 חוות סג'רה הייתה היישוב העברי הראשון במרחב הגליל התחתון – מסביבו מספר לא מבוטל של כפרים עיונים – טורעאן, כפר קנא, ס'גרה הערבית, לוביה, כפר סבת, שבט א זביח (שיבלי). במפות של שנת 1900 ניתן להבחין כי מראש פינה ועד נצרת ועמק יזרעאל, לא היה ישוב יהודי אחד פרט לסג'רה העברית.
סג'רה הוקפה בכפרים חזקים שהציקו למתיישבים החדשים, ארבו לעוברי הדרכים ואף רצחו שומרים. בשל המצב המורכב החליט יהושע אוסוביצקי שהיה ממונה על הגליל מטעם יק"א (החברה היהודית להתיישבות) להציע את המשרה המורכבת לשלמה אל-כייאל וזאת בשל אומץ ליבו ושמו שנודע בקרב אנשי הגליל.
במהלך השנים שלמה סיגל מיומנויות נוספות של השכנת שלום וקשרי ידידות עם ערבי הסביבה בשל שליטתו בשפה הערבית ובמנהגי המקומיים – מעיין "מוכתר" / "ראיס". למרות שהאזור נחשב באותם ימים אזור לא נודע, קיבל על עצמו שלמה את התפקיד, וכאן בחוות סג'רה החלה להירקם מסורת השמירה, מיום הווסדה ואילך, עד שעברו שמונה שנים ונוסדו: ארגוני השמירה: בר גיורא ו "השומר".
שלמה אל-כייאל היה הראשון לפתוח במסורת השמירה עברית במקום זה ובגליל התחתון כולו. התפקיד שהוטל על שלמה היה גדול, וכראש השומרים של החווה אשר אדמותיה מנו כ 16,000 דונם וגבלו מכל צד ועבר בכפרים עוינים. לטובת ביצוע משימת השמירה גייס שלמה שומרים מכפרי הסביבה- צ'רקסי ממשפחת גרכד, בדואי משבט א-זבח, אחד מוגרבי ואחד מהכפר לוביה
לאחר שארגן את השמירה העתיק שלמה את מקום מגוריו ביחד עם אשתו סעדה ואף שכנע את אביו אברהם ובן דודו אליהו לעבור עמו ממירון לסג'רה.
משפחת עבו העתיקה את מקום מגוריה ממירון לסג'רה. שלמה התיישב ביחד עם משפחתו בסג'רה הערבית ולא בסג'רה היהודית ומשום כך שם משפחתו אינו נמנה עם יושבי החווה ומוזכר ורק בדרך השמירה.
שלמה התידד עם מוכתר הכפר עם קבלת התפקיד ומוכתר הכפר עזר לשלמה במציאת בתים לו ולמשפחתו. אט אט רכשו משפחת עבו קרקעות באדמות הגליל התחתון ובנו בתים כל זאת עדיין באזור של סג'רה הערבית. בכל לילה היה יוצא לרכיבה על סוסו לבדיקת השומרים בשדות הרבים, לוודא כי עומדים על המשמר מכל סובבים שביקשו את רעתו של שלמה ושל יושבי החווה.
ביתו של שלמה הפך עד מהרה למקום מפגש לערביי הכפר והסביבה. הכנסת האורחים שלו נעשתה ביד רחבה, ועל ספל הקהווה (קפה) המריר התנהל משא ומתן על כל בעיה שהתעוררה.
שלמה הצטיין בהסברת פנים וביכולתו לשכנע את שכניו ואורחיו במילה טובה, בעת הצורך ידע גם לפעול בתקיפות וללא מורא, בשל כך שמו נישא בפי הערבים בגליל מתוך יחס של יראה, כבוד ותהילה.
השבת הגניבה עריכה
באחד הלילות הצליחו גנבים לחדור לחצר החווה ולגנוב זוג פרדות. למחרת בבוקר כאשר נודע לשלמה על הגנבה, בערה בו חמתו על כי העזו הגנבים לחדור לחצר החווה מבלי שאיש מאנשי החווה ירגיש בכך. שלמה לא היסס אף לרגע ויצא מיד בעקבות הגנבים, שהובילו לא פחות ולא יותר עד חורן. בהגיעו לחורן הלך לאחד הכפרים, אשר נאמר לו כי ממנו יצאו הגנבים. הוא ניגש אל בית המוכתר וסיפר לו על דבר הגניבה. מיד כינס המוכתר את כל ראשי החמולות בכפר והודיע להם שהשליח שהגיע זה עתה מסר ממקור מוסמך כי הגנבים הם מבני כפרם והוא מאמין באמונה שלמה שדבריו אמת. לכן הם, בתור נכבדי הכפר חייבים לגלות את הגניבה ולהחזירה לידי השליח המכובד. ראשי החמולות התפזרו והחלו לברר כל אחד בחמולה שלו את הידוע על דבר הגניבה ואכן התברר שהגנבים הם מבני אחת החמולות. ראש החמולה שמתוכה באו הגנבים צווה עליהם ללכת מיד ולהוציא את הפרדות מן המחבוא ולהביאן הישר אל ביתו של המוכתר וכך אמנם נעשה. לאחר ששלמה ראה את הפרדות ליד ה"מדפה" (מעין מרפסת אירוח בחזית הבית), חפץ לקחתן ולשוב מיד לחווה, בהגיעו לחווה עם הפרדות הגנובות, לא האמינו מנהלי החווה למראה עיניהם, ששלמה אל-כייאל אכן חזר עם הפרדות. כך למדו השכנים כי יש שומר לחוות היהודים בסג'רה.
הצלת כבוד ישראל עריכה
ערבי מנכבדי טבריה חטף נערה יהודייה מבנות העיר, כי נפשו חשקה בה מאד וחשב לשאתה לו לאישה. הוא החליט להסתירה בחצרו של המנהיג המוסלמי סעיד שיח אל טברי, בבית הנשים. משנודע דבר החטיפה לראשי הקהילה היהודית בטבריה הזדעזעו מן המעשה השפל והחלו לחשוב כיצד להשיב את הנערה לחיק משפחתה. בין היתר הועלתה הצעה על ידי אחד מראשי הקהילה לפנות אל שלמה אל-כייאל, ששמו הלך לפניו כגיבור חיל ולבקשו שייקח על עצמו את המשימה להשיב את בת ישראל לחיק משפחתה בטרם יהיה מאוחר מידי. וכך אמנם עשו. משלחת מנכבדי היהודים בטבריה הלכו אצל שלמה אל-כייאל בסג'רה, סיפרו לו את סיפור המעשה ושטחו בפניו את בקשתם. שלמה בעל הלב היהודי החם לא יכול היה לשאת את החרפה, הוא לא היסס מלחוש מיד לעזרה להצלת הנערה מידי חוטפה, כדי להציל את כבודה ולהשיב את כבוד ישראל. הוא עלה על סוסתו לעבר טבריה. כאשר הגיע אל שער חצר ביתו של סעיד שיח אל טברי, קשר את סוסתו ליד השער נכנס לתוך החצר והלך הישר אל בית הנשים. הוא ניגש אל הנערה היהודייה שהייתה בולטת מבין הנשים הערביות, אחז בידה ומשך אותה אחריו עד שיצאו אל מחוץ לחצר. הוא עלה על סוסתו והרכיב את הנערה מאחוריו וקרא בקול: "אם ישנם במקום גברים אשר יש בהם האומץ לרדוף אחרי ולקחת את הנערה בחזרה מידיו של שלמה אל-כייאל, שיבואו וינסו את כוחם". כך דהר שלמה עם הנערה עד אשר יצאו את העיר טבריה. הוא הביאה לסג'רה ללינת לילה ולמחרת העביר אותה לזיכרון יעקב והפקידה בידי קרובי משפחה וחזר לסג'רה בריא ושלם ובראש מורם. כך הציל שלמה את הנערה ויחד עמה את כבוד עם ישראל.
ההתנקשות עריכה
הפיקוח על השמירה היה נמשך עד לשעת ערב, אז היה חוזר לביתו מתרחץ ומחליף בגדיו ונכנס ל"מדאפה", חדר שיועד לקבלת אורחים, כנהוג אצל השכנים הערבים. ואמנם רבים מן הידידים הערבים היו באים לבלות עמו כמה שעות בערבים, כך נמשך הדבר זמן לא מבוטל עד אשר פקעה סבלנותם של חורשי רעה שהתנגדו לרעיון הציוני ולא ראו בעין יפה את מהלך חייהם של בני משפחת עבו בכלל ושלמה אל-כייאל בפרט. הם שמו להם כמטרה להתחיל בשלמה אל-כייאל ששמו הלך לפניו כגיבור חיל אשר אין איש היכול לעמוד בפניו בעת שמלא את תפקידו בשמירה על השדות. על כן תכננו להתנקש בחייו בשובו לביתו לאחר שסיים את עבודתו.
באחד הערבים חזר שלמה מיום שמירה בשדות לביתו, פשט את בגדי העבודה, רחץ ולבש גלבייה כמנהגו מדי יום ואז התיישב על שרפרף בפתח ה"מדאפה". לא עברו שניות אחדות והמתנקש שארב לו על אחד הגגות שמול ביתו, כוון אליו את רובה הציד ולחץ על ההדק בהתאם לתוכנית היה זה ליל ירח מלא, היריות לא החטיאו את מטרתם ושלמה נפל מתבוסס בדמו מהקליעים שפגעו בכתפו הימנית. בעת שהמתנקש ירה בשלמה, בעודו מוטל על הארץ פצוע ושותת דם, אמר שלמה בקור רוח לבני הבית וביניהם בן דודו אליהו, שחשו בבהלה לעזרתו, "אל נא ברעש, הכל יהיה בסדר".
התמזל מזלו של שלמה וכדורי המתנקש לא הביאו לחיסולו. הוא נפצע באורח קשה אבל לא הייתה סכנה לחייו. הוא הורם באלונקה על כתפי ידידים מסג'רה והועבר בעגלה לבית החולים המיסיון בטבריה ומיד נותח על ידי ד"ר טוראנס, כשזה ביקש להרדימו כדי לנתח את זרועו המרוסקת, אמר לו שלמה "אנא דוקטור, נתח בלי הרדמה ואם אוציא הגה מפי, לא יקרא עוד שמי שלמה אל-כייאל". הרופא כיבד את רצונו של שלמה שעמד בדיבורו, הקליעים הוצאו מכתפו ללא הרדמה.
לאחר הניתוח היה שלמה מרותק למיטתו חודשים ארוכים. כשהחל אט, אט להחלים מפצעיו החליט להעתיק את מקום מגוריו מסג'רה הרוויה בדמו.
טבריה עריכה
לאחר הפציעה מונה שלמה לשומר בנק אפ"ק בטבריה, בה הקים את משפחתו ביחד עם רעייתו אסתר עמה נולדו לו שישה ילדים: אברהם, עליזה, שמואל, אליהו, משה ומרים.
במהלך מאורעות 1936 נזרקה פצצה לביתו בחצר בנק אפ"ק ממנה נפצעו ילדיו שמואל ואליהו. בניו של שלמה נמנו עם ארגון ההגנה בטבריה.
כאשר חש כי יום מותו קרב אסף שלמה את בני משפחתו להיפרד כמי שהיה "כייאל" בגופו ובנפשו אמר להם "הסוס עומד חבוש והריני יוצא לדרך.."
שלמה נפטר בשנת 1948 - יד באדר ב' התש"ח ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בטבריה.
ראו גם עריכה
- גליון הצבי, שבעה שבועות בגליל, הצבי, 23 באוקטובר 1885
- גליון חרות, הרצח בסג'רה והמארע במסחה, החרות, 24 ביולי 1911
- החרות, בארץ, חיפה, החרות, 25 באוגוסט 1911
- המאורעות בגליל, מוריה, 21 ביולי 1911
- יומן מלחמת השחרור - יומנו של לוחם חופשי - ארכיון טבריה - (תאריכים 22/23.2.48)
לקריאה נוספת עריכה
- עבר הדני, 100 שנות שמירה" יהושע צ'צ'יק הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב
- עבר הדני, ההתיישבות בגליל התחתון - חמישים שנות קורותיה הוצאת "מסדה" והתאחדות האיכרים בגליל התחתון, רמת גן
- בן ציון מיכאלי, ס'גרה - תולדותיה ואישיה - הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך, תל אביב 1973
- נחום עב - האגדה ומורשת בית עבו, טבריה
- פקידי הבארון רוטשילד (1882 - 1890) האנשים שמאחורי מפעל ההתיישבות - רן אהרונסון
- 80 שנה לכנרת החווה והמושבה ורשימת ההתיישבות בגליל
- עיתונות יהודית היסטורית