פתיחת התפריט הראשי

לוביהערבית: لوبيا) היה כפר ערבי מוסלמי בגליל התחתון בצד הכביש טבריה - נצרת, דרומית-מזרחית לצומת הידוע כיום כמחלף גולני.

לוביה (יישוב לשעבר)
لوبيا
Al-Nabi Shwamin grave in Lubya.jpg
מבנה נבי שוואמין (ידוע גם בשם שיח׳' אלחמא) בכפר. כנראה קברם של שני מפיצי הדת הדרוזית מהמאה ה-11.
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז הגליל
נפה טבריה
שפה רשמית ערבית
תאריך ייסוד התקופה העות'מאנית
שטח 39,629 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה 18 ביולי 1948
יישובים יורשים לביא, גבעת אבני
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 2,350 (1945)
קואורדינטות 32°46′33″N 35°25′46″E / 32.77588889°N 35.42935°E / 32.77588889; 35.42935 
אזור זמן UTC +2
מפת אזור הכפר 1870

תוכן עניינים

שם הכפרעריכה

השם לוביה הוא גלגול של השם העברי "לביא", שמה של עיירה יהודית בתקופת המשנה והתלמוד. העיירה הייתה באמצע הדרך בין טבריה לציפורי ולפיכך היה במקום פונדק לשירות עוברי האורח המכונה בתלמוד "פונדק דלוי". השם "לוי" מעיד על כך שאנשי הגליל בעת ההיא לא הבחינו בין ב' רפויה והאות ו'. זאב וילנאי כותב ששם הכפר מזכיר את הקטנית לוביה[1].

היסטוריהעריכה

בחפירה ארכאולוגית שנערכה בשטח הכפר בשנת 2006, נחשפו שרידי יישוב שהתקיים ברציפות מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל ועד למאה ה-5[2].

הכפר יושב שוב החל מהתקופה הצלבנית בארץ ישראל. הצבא הצלבני חנה בכפר ביולי 1187 בערב שלפני הקרב בקרני חיטין[3].

התקופה העותמאניתעריכה

באפריל 1799 נערך סמוך לכפר קרב בין הצבא הצרפתי לבין כוחות ערביים כחלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל.

בתחילת המאה ה-19 ביקר בכפר הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם ותיאר אותו ככפר גדול השוכן בראש גבעה רמה. הכפר מוזכר גם ביומניו של הנוסע השווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט. החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון עבר בכפר בשנת 1838 וכתב שהוא ניזוק קשות מרעידת האדמה שפקדה את האזור שנה קודם לכן וגבתה את חייהם של 143 מתושביו. לקראת סוף המאה ה-19 תואר הכפר כבנוי מאבן בראש גבעת אבן גיר ואוכלוסייתו מנתה בין 400 ל-700 תושבים, שעיקר פרנסתם על כרמי זיתים ותאנים.

החוקר צרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1875 וכתב: "בכפר 700 תושבים... ויש במקום שרידים של כנסייה"[4].

ב-1895 הוקם בית ספר יסודי בכפר, שפעל בו עד תום תקופת המנדט.

תקופת המנדט הבריטיעריכה

בתקופת המנדט השתייך הכפר מנהלית לנפת טבריה והיה הכפר הגדול באוכלוסייתו בנפה. בכפר התגוררו מספר משפחות עשירות, הודות לאדמה הטובה וריבוי המים. אולם התושבים היו מסוכסכים ביניהם, והכפר היה ידוע בריבוי של מקרי אלימות וגניבות. המשטרה הבריטית הקימה במקום באמצע שנות ה-20 תחנת משטרה והגלתה מהכפר אנשים שהיו חשודים כעושי מהומות[5].

במפקד האוכלוסין של 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה אוכלוסיית הכפר 1,712 תושבים רובם מוסלמים, אך גרו במקום גם מספר נוצרים ודרוזים[6]. במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-1,849 תושבים אשר שכנו ב-405 בתים[7].

על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 היו בו 2,350 תושבים, ושטח אדמותיו היה 39,629 דונם טורקי מתוכם 1,051 דונם בבעלות יהודית ו-5,683 דונם בבעלות ציבורית[8].

תושבי לוביה התנכלו ליהודים עוד בשנים הראשונות של המושבה סג'רה[1]. בשנת 1913 נרצח שומר בסג'רה והמשטרה עצרה שני נאשמים ברצח מלוביה[9]. בספטמבר 1936, בחודשים הראשונים של המרד הערבי הגדול, עצרו הבריטים 26 מתושבי הכפר כחשודים בסיוע לכנופיות[10]. ב-15 ביוני 1939 הותקפה מכונית נוטרים ליד לוביה והנוטר בנימין קירשון נהרג[11]. בתגובה ביצעה ב-20 ביוני 1939 חולית ההגנה בפיקוד שלמה שמיר שכללה את יגאל אלון, יוסי הראל ודוד שאלתיאל[12], פעולת תגמול בלוביה בה נהרגו מספר גברים ונשים שלא היו קשורים לכנופיות. הפעולה הייתה ככל הנראה יוזמה מקומית של נחום שדמי שלא אושרה על ידי דרגים בכירים יותר בהגנה[13][14]. פעולה זו ספגה ביקורת קשה. מאמר מערכת בעיתון דבר גינה את הפעולה במילים קשות[15]:

"פשע חדש אירע בכפר לוביה, פשע מבעית, המעיד כי מבצעיו איבדו את שארית ההבחנה ונסתלק מהם זיק אחרון של הרגש האנושי. יריות אלו אשר רצחו ישישים ונשים ושפכו דם תינוק וזקן גוסס, מעידות כי הושלכנו לתוך מדרון אפל, המדרדר תהומה. ... וזכר מעשה לוביה, כזכר כל המעשים המתועבים אשר קדמו לו, ידון לדראון את מבצעיו המחריבים - יהיו אשר יהיו."

דבר, 22 ביוני 1939

מלחמת העצמאותעריכה

עם פרוץ מלחמת העצמאות החלו ערביי לוביה להטריד את המכוניות היהודיות בדרך לטבריה. ב־24 בפברואר 1948 הניחו ערביי לוביה מארב על הכביש ופתחו באש על אוטובוס אגד ועל טנדר פתוח של נוטרים. התפתח קרב בו היו מעורבים גם חיילים ערביים מחיל הספר העבר-ירדני ובהמשך כוח של הצבא הבריטי. בקרב נהרגו שני נוטרים. לאחר מכן נחסם הכביש לתנועה ברכבים בלתי ממוגנים, והתנועה היהודית הופנתה לכביש יבנאל - כנרת[16].

ב-9 ביוני 1948 תקף גדוד "דרור" של חטיבת גולני את לוביה במטרה לכבשה. ההתקפה נכשלה והכוחות נסוגו לאחר 24 שעות. בקרב נפלו 21 מחיילי צה"ל.[17]

בקרבות עשרת הימים, לאחר שמונה ימים רצופים של התקפות על סג'רה, התמוטט "צבא ההצלה", בפיקודו של פאוזי אל קאוקג'י, והחלה נטישה של משלטים באזור. ערביי לוביה ברחו מהכפר וב-18 ביולי 1948, לאחר הפגזת הכפר יום קודם לכן, נכנסו כוחות של גדוד "ברק" לכפר ונפתחה הדרך לטבריה.

בתי לוביה פוצצו ועל חורבותיהם החלה הקק"ל ב-1964 בנטיעת יער לביא[18]. על שטחי לוביה הוקם הקיבוץ הדתי לביא.

ביער לביא נותרו מן הכפר שרדי מבנים, קברים, בורות מים וכן עצי זית ותאנה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 זאב וילנאי, הישובים החדשים בגליל ובשומרון, דבר, 30 במאי 1939
  2. ^ בוטרוס חנא - ח' לוביה 09/01/2009 דוח סופי, חדשות ארכיאולוגיות, גיליון 121 לשנת 2009
  3. ^ The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology
  4. ^ תיאור ארץ ישראל: גיאוגראפי, היסטורי וארכאולוגי - ויקטור גרן תרגום: חיים בן עמר
  5. ^ לתיקונו של כפר לוביה, דואר היום, 15 ביולי 1926
  6. ^ Barron, 1923, Table IX, Sub-district of Nablus, עמוד 24
  7. ^ Mills, 1932, עמוד 60
  8. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  9. ^ רצח בסגריה, מוריה, 24 בדצמבר 1913
  10. ^ נאסרו מסייעים לכנופיות, דבר, 12 בספטמבר 1936
  11. ^ בנימין קירשון, דבר, 1 ביוני 1939
  12. ^ מאיר פעיל, מן ההגנה לצבא הגנה, עמ' 176
  13. ^ Yigal Allon, Native son, עמוד 96
  14. ^ גילי חסקין, פעולת הנקם בלוביה
  15. ^ דבר היום, דבר, 22 ביוני 1939
  16. ^ Galilee Driver Sees It Through, פלסטיין פוסט, 25 בפברואר 1948
  17. ^ אילניה (סג'רה), באתר ההגנה הרשמי
  18. ^ גדעון לוי, אלכס ליבקההתנצלות המפתיעה בפני עקורי הכפר לוביה, באתר הארץ, 2 במאי 2015