טימותי מקוויי

טימותי ג'יימס מקוויי (באנגלית: Timothy James McVeigh;‏ 23 באפריל 1968 – 11 ביוני 2001) היה טרוריסט אמריקאי, אשר הוצא להורג באמצעות זריקת רעל, בעוון פיצוץ בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי, ב-19 באפריל 1995. בעקבות פיצוץ זה, מצאו את מותם 168 בני אדם, לרבות ילדים ופעוטות, ולמעלה מ-500 נוספים נפצעו.

טימותי ג'יימס מקוויי
Timothy James McVeigh

לידה	23 באפריל 1968 לוקפורט, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
הוצאה להורג	11 ביוני 2001 (בגיל 33) בית הסוהר של ארצות הברית, טרה הוט, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
ידוע בשל	נשא באחריות מדרגה ראשונה לתכנון ולביצוע הפיגוע באוקלהומה סיטי, ב-19 באפריל 1995, במסגרתו פוצץ בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי. הפיגוע גבה את חייהם של 168 בני אדם, ופצע למעלה מ-500 נוספים.
השכלה	Bryant & Stratton College
השקפה דתית	נצרות קתולית
פרסים והוקרה	כוכב הארד

ביוגרפיה

טימותי ג'יימס מקוויי נולד בלוקפורט, ניו יורק , כבן יחיד והשני מתוך שלושה ילדים, למשפחה אמריקאית קתולית. הוריו התגרשו כשהיה בן עשר, ומקוויי גדל בפנדלטון , ניו יורק, תחת חסותו של אביו. יישוב מבודד זה, המשמש כפרוור נידח של העיר בפאלו, והמכיל כ-5,000 איש בלבד - הוא על סף קריטריון של "עיר רפאים", כך מספר הכומר (האב) פול בלזר ("Father Paul Belzer"), המתגורר במקום, ואשר שימש ככומר המשפחה. לדבריו, מלבד חנות נוחות ופיצריה - אין בכפר זה כל מקור עניין או מקומות בילוי כלשהם, המשמשים לאינטראקציה חברתית, וכי אמנם בעבר היה במקום מרכז מסחרי אשר היווה מקור פרנסה עבור תושבי המקום, אך הוא נסגר ברבות השנים. יש המשערים כי התקופה שלאחר גירושיהם של הוריו, כמו גם אופי המקום המבודד בו התגורר, היוו נקודת מפנה בחייו של מקוויי, וכי בישרו על העתיד לבוא בהמשך חייו.

לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון בפנדלטון, התנדב מקוויי לצבא ארצות הברית, חלומו הגדול משחר ילדותו. כבר בילדותו, רכש דודו של מקוויי רובה עבורו, לימד אותו את "אמנות הירי", ואף אימן אותו בירי חי במטווחים. יש המשערים כי לעניין זה תרמו העובדות של היתר מכירת הנשק בארצות הברית, כמו גם היות דודו של מקוויי קצין בצבא ארצות הברית שנים רבות קודם לכן - עובדה שעודדה את הדוד לרכוש נשק עבור מקוויי. נוסף לכך, פיתח מקוויי בילדותו תחביב של קריאת מגזינים וכתבי עת מקצועיים שעסקו בכלי נשק ובתחמושת, לרבות פירוקם והרכבתם, ובחלוף השנים התמקצע בנושאים אלה.

בילדותו, הוגדר מקוויי כ"ילד פעלתן, הדורש תשומת לב מיוחדת". בבגרותו החזיק בדעה, אשר הייתה משותפת באותה העת לאזרחים אמריקניים רבים, בדבר:

אתה יכול לאהוב את מדינתך, אך לשנוא את (שיטת) הממשל השורר/ת בה - בעת ובעונה אחת.

מקוויי השתתף בקרבות מלחמת המפרץ, הצטיין בתפקידו כתותחן ואף עוטר בכוכב הארד. הוא נחשב חייל למופת, ושאף להצטרף לכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית (הכומתות הירוקות). אולם, הוא נחל מפח נפש עצום: עם סיום שירותו הצבאי בעיראק וחזרתו לארצות הברית, סבל מקוויי מנקע בקרסולו, כמו גם משחיקה פיזית של גופו, אשר נגרמה לו בעטייה של המלחמה עצמה, כמו גם בעטיים של התנאים האקלימיים המדבריים הקשים - בהם היא נערכה. הוא הרגיש, כי לא יוכל לעמוד בדרישות הפיזיות המחמירות הנדרשות, במהלך המיונים לחיל היוקרתי. מאוכזב וממורמר, החליט מקוויי לנטוש את שירותו הצבאי, ולהתחיל, לכאורה, מנקודת מבטהּ של החברה, "חיים נורמטיביים".

אולם, מקוויי חש שאינו כתמול שלשום. לאחר עזיבתו את הצבא, חש מקוויי כי חלומו הגדול התנפץ, והחל לרדת לעולמות של מטה. הוא הפך טיפוס נודד, עבר מדי פרק זמן מסוים ממקום אחד למשנהו, השתתף בתערוכות ובמפגני ירי, המשיך לקרוא ללא הפסק מגזינים וכתבי עת, העוסקים בכלי נשק - "לאורכם ולרוחבם", ואף השתתף בכנסים של מיליציות וארגונים מיליטנטיים, גזעניים וקיצוניים, החותרים במסווה להפלת השלטון בארצות הברית. על אף שאין ראיות מוצקות לכך, יש המשערים כי נכח, בין היתר, בכינוסים מטעם ארגון ה"קו קלוקס קלאן" הגזעני.

במהלך התערוכות והכנסים בהם השתתף, הפיץ מקוויי עותקים של הספר "יומני טרנר", תוך הפצת האידאולוגיה החריפה שלו, והתססה קיצונית כנגד הממשל האמריקאי ו"מעשיו השפלים", לדעתו.

השקפתו

מקווייי הגדיר עצמו ליברל ומתנגד קיצוני לממשל האמריקני. כמו כן, היה ידוע כקורא חריף של הספר הקיצוני והשנוי במחלוקת - "יומני טרנר", אשר מתאר מעשי טרור דומים לזה שהוא בעצמו ביצע. צילומים של עמודים 61 ו-62 נמצאו במעטפה במכוניתו של מקווייי. עמודים אלו מתארים מתקפת מרגמות על בניין הקפיטול האמריקאי אשר בוושינגטון.

מקוויי פיתח שנאה תהומית כלפי הממשל הפדרלי. בראיונות שנערכו עמו לפני הוצאתו להורג, ואשר רוכזו בספר "טרוריסט אמריקאי" , טען מקוויי כי שנאה זו החלה להתפתח בעקבות זוועות ופשעי מלחמה, בהם חזה, לטענתו, בעת שירותו הצבאי בעיראק. אולם להיטותו להצטרף לכוחות המיוחדים לאחר המלחמה מצביעה על נקודת התחלה מאוחרת יותר, ככל הנראה האכזבה שחש כשנדחה.

עוד נטען, כי למקוויי היו קשרים מסוימים עם הצבא הרפובליקני הארי, קבוצה טרוריסטית גזענית שדגלה בעליונות הגזע הארי, אשר פעלה בארצות הברית בתחילת ואמצע שנות ה-90 של המאה ה-20.

הפיגוע

ערך מורחב – הפיגוע באוקלהומה סיטי

שרידי הבניין החרב,
21 באפריל 1995

בבוקר 19 באפריל 1995 החנה מקוויי משאית שכורה ובה חומר נפץ מאולתר במשקל של כ-2.3 טונות מול בניין אלפרד פ. מורה, הממוקם בלב אוקלהומה סיטי, ואשר אכלס את מוסדות הממשל הפדרלי במדינה. לאחר שהצית את פתיל ההשהיה, הסתלק מהמקום. המשאית התפוצצה כמתוכנן בתשע בבוקר, שעת פתיחת העסקים והמשרדים שבסביבה, וגרמה נזק אדיר בנפש וברכוש. כשלוש מאות מבנים ניזוקו או נהרסו מעוצמת הפיצוץ.

167 גברים, נשים וילדים נהרגו מיידית כתוצאה מעוצמת הפיצוץ. מאוחר יותר מת הקורבן ה-168, כאשר גוש בטון נחת עליו, בעת ניסיונות כוחות החילוץ וההצלה לחלצו. למעלה מחמש מאות אזרחים נוספים - נפצעו. מתוך 168 הנספים, 19 מהם היו ילדים ופעוטות, אשר שהו בעת הפיצוץ בפעוטון בתוך הבניין.

כשעה לאחר הפיצוץ נעצר מקוויי, בעודו מנסה להימלט צפונה: שוטר תנועה ערני עצר אותו ללא קשר לאירועי היום, משום שלרכבו לא הייתה לוחית רישוי. רק לאחר מכן התברר שהוא מבוקש בחשד החמור הרבה יותר. שותפו משכבר הימים לתכנון הפיגוע, טרי ניקולס , אשר שירת עם מקוויי במהלך המלחמה בעיראק, נעצר אף הוא - זמן קצר לאחר לכידתו של מקוויי.

תזמון הפיגוע ל-19 באפריל - שנתיים בדיוק לאחר סיום המצור בווייקו, שהסתיים במותם של עשרות מאמיניו של דייוויד כורש המבוצרים - לא היה מקרי. מקוויי ביקר בוייקו טרם הפריצה, וצפה בסרטים תיעודיים וסרטי תחקיר העוסקים בפרשה. הוא זעם על טיפולו של הממשל הפדרלי במשבר, ולדבריו, אירוע זה היה המניע למעשהו.

מיד לאחר הפיגוע כינס נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, מסיבת עיתונאים דחופה, בה מסר הודעה קצרה לתקשורת - ולעם האמריקאי כולו:

אנו נמצא מי עשה זאת; כאשר נמצא, הצדק ייעשה - באופן זריז, בטוח וחמוּר.

— ".We will find the people who did this; When we do, justice will be swift, certain and severe"

מהלך משפטו ומותו

חזית הכניסה של בית הסוהר טרה הוט,
בעל רמת האבטחה המקסימלית
("Top Security Prison")

מקוויי נשפט בבית משפט מחוזי פדרלי בדנוור, קולורדו. משפטו אמור היה להיערך בבית המשפט הפדרלי המחוזי באוקלהומה סיטי, אך הוא הועבר לדנבר, לאחר שכל השופטים הפדרליים באוקלהומה נפסלו על ידי בית הדין לערעורים מלשבת בדין. נקבע כי הם לא יוכלו להיות אובייקטיביים די הצורך, משום שבניין בית המשפט שלהם נפגע קשות בפיצוץ.

פרקליטיו של מקוויי הגישו אינספור ערעורים כנגד פסק הדין, כולל לבית המשפט העליון של ארצות הברית. במהלך משפטו טען פרקליטו של מקוויי כי מרשו כלל לא היה קשור לפיגוע, וכי בשעת הפיצוץ נמצא הרחק ממוקד האירוע, בניגוד להאשמות החמורות אשר עלו כנגד מקוויי, כי הסתלק מהמקום לאחר שהפעיל מתג מתוזמן בקדמת המשאית. עוד טען הפרקליט כי למרות הימצאותו של מעון יום בקומת הקרקע של הבניין, לא הייתה כל עדות לכך שמקווייי ידע על כך, או פגע במכוון בילדים.

ב-1997 הורשע מקוויי בכל אחד עשר הסעיפים בהם הואשם, ביניהם שמונה סעיפים של רצח, ובסעיפים נוספים של קנוניה ושימוש בנשק להשמדה המונית. הסיבה להרשעה בשמונה סעיפי רצח בלבד נבעה מהעובדה שהסמכות הפדרלית ששפטה אותו הייתה מוגבלת, ואמונה אך ורק על שיפוט בעוון רצח קורבנות שהיו עובדי ממשל. על הליך שיפוטו בעוון רצח שאר האזרחים הייתה אמונה מדינת אוקלהומה. למרות שיטת השיפוט ה"מוזרה", כביכול, גזר חבר המושבעים על מקוויי בין כה וכה עונש מוות.

בני משפחתם של הקורבנות המתינו כל אותה העת מחוץ לכותלי בית המשפט, בציפייה שאכן הצדק ייצא לאור. עם הישמע גזר הדין, רבים התחבקו ודמעות הקלה זלגו מעיניהם.

ב-1999 הועבר מקוויי למסדר מוות ("Death Row") במתקן הכליאה הפדרלי בעל רמת האבטחה המקסימלית ("Top Security Prison") - טרה הוט. הוא שהה בתאו כ-23 שעות מדי יום ביומו, בהמתנה לביצוע גזר דינו. בתאים הסמוכים לתאו של מקוויי שהו הפושעים המושמצים ביותר של תקופתו ובהם רמזי יוסף, ממתכנני הפיגוע במגדלי התאומים ב-1993, והרוצח הסדרתי טד קצ'ינסקי (ה"יונבומבר").

בהיכנסו לשטח בו נמצאו התאים, תיאר לארי הומניק (באנגלית: "Larry Homenick"), איש שירות המרשלים של ארצות הברית, את הסיטואציה המפחידה, באומרו כי:

הרגשתי כאילו אני נמצא בסצנה מתוך שתיקת הכבשים.
בתא הראשון נמצא טד קזינסקי, בתא הסמוך לו נמצא רמזי יוסף, ובסוף השורה, כאשר הבטתי מבעד לחלון הפלקסיגלס, נמצא לא אחר מאשר... טימותי מקוויי...

במסגרת ריאיון שערך אד בראדלי עם מקווייי, במסגרת התוכנית "60 דקות", בעודו נתון במעצר וממתין לביצוע גזר דינו, התייחס מקוויי למות הילדים כאל "נזק נלווה". הוא הצר על כך שילדים אלו נספו, אך בד בבד מעולם לא הביע חרטה כלשהי באשר למעשיו.

אופן דיבורו בעת שיחה זו היה קר ונטול חרטה. לאחר שנים ארוכות במהלכן הרגיל עצמו "להתנהג כחייל", תוך סתגלנות ורכישת דפוסי התנהגות המתאימים לתנאי הישרדות קיצוניים, התרגל מקוויי לדכא את רגשותיו. כך הצליח להדחיק את מצפונו, בעודו מתרכז בתכנון ובהוצאה לפועל של הפיגוע.

בסופו של עניין, ביקש מקוויי להפסיק את כל ההליכים המשפטיים אשר עמדו נגדו, והתבקש לקבוע תאריך, כרצונו, בו יוצא להורג. מקוויי סימן את 16 במאי 2001 - כיומו האחרון.

נראה היה שבזאת נסגר הגולל בעניינו של מקוויי, אך ב-11 במאי 2001, חמישה ימים בלבד לפני הוצאתו להורג בתאריך המקורי, נחשף כי ה-FBI כשל למצוא ולהביא לידיעת המערכת המשפטית אלפי דפים חדשים, אשר נסכו נופך חדש על משפטו של מקוויי.

בתאריך זה כינס התובע הכללי של ארצות הברית, ג'ון אשקרופט, מסיבת עיתונאים דחופה, בה הכריז בפני כלי התקשורת, כי החליט לדחות בחודש ימים את הוצאתו להורג של מקוויי, בעקבות "מחדל המסמכים" של ה-FBI.

בעוד שב-FBI שררה התחושה, כי גילוי מסמכים אלה לא ישפיע על גזר הדין, מקוויי ופרקליטיו פעלו להגשת ערעורים נוספים לבית המשפט העליון אך הערעורים נדחו ודינו של מקוויי נחרץ.

כתב "חדשות באפלו" , ומחבר הספר "טרוריסט אמריקאי" , לו מיצ'ל (באנגלית: "Lou Michel"), אשר סיקר את פרשת מקוויי ופיצוץ הבניין באוקלהומה סיטי, טען, כי זהו מצב של ניצחון בכל מקרה עבור מקוויי ("Win-Win Situation"): הוא הצליח לבצע את זממו, נקם בממשל האמריקאי והפיץ את "בשורת השנאה" שקיננה בו מאז ומתמיד, רצח 168 בני אדם אל מול אדם אחד (מקוויי עצמו), קיבל תהודה וסיקור עולמיים בעקבות מעשיו, וכי הוא "מקבל כרטיס יציאה מחייו", לאחר שאלו בין כה וכה הסבו לו רק סבל, יגון וצער. נוסף על כל אלו, זכה מקוויי בפסיקה, המונעת מהממשל האמריקני לבצע אוטופסיה בגופו, לאחר מותו.

מקוויי הוצא להורג בזריקת רעל, ב-11 ביוני 2001, בכלא טר הוט, אינדיאנה. על פי בקשתו, אף לא אחד מבני משפחתו נכח בעת הליך הוצאתו להורג. לאחר מותו, נשרפה גופתו של מקוויי, ואפרו פוזר.

מילותיו האחרונות של מקוויי לפני מותו, נלקחו מתוך "אינוויקטוס" , שירו של המשורר ויליאם ארנסט הנלי , אשר נכתב בשנת 1875:

הנני האדון של גורלי, הנני הקפטן של נשמתי.

— .I am the master of my fate, I am the captain of my soul

ראו גם

• זאב בודד (טרור)
• הצבא הרפובליקני הארי

סרטונים מיוטיוב

• סרט תיעודי ביוטיוב, אודות חייו ומותו של טימותי מקוויי (באנגלית).
  הסרט מכיל בחלקו הגדול תוכן קשה לצפייה, ואינו מומלץ לצפייה עבור ילדים ובני נוער.
• שיחתו של אד בראדלי עם טימותי מקוויי, זמן קצר לפני מותו, במסגרת התוכנית "60 דקות" (באנגלית):
  • שיחתו של אד בראדלי עם טימותי מקוויי, במסגרת התוכנית "60 דקות" - חלק ראשון (באנגלית).
  • שיחתו של אד בראדלי עם טימותי מקוויי, במסגרת התוכנית "60 דקות" - חלק שני (באנגלית).
• אד בראדלי מתאר את תחושותיו בראייה רטרוספקטיבית, לאחר מותו של מקוויי - בעקבות הראיון שערך עמו, זמן קצר לפני הוצאתו להורג (באנגלית).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טימותי מקוויי בוויקישיתוף

• טימותי מקוויי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• טימותי מקוויי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טימותי מקוויי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)