פתיחת התפריט הראשי

טיסה 855 של אייר אינדיה

טיסה 855 של אייר אינדיה הייתה טיסת נוסעים שהתרסקה במהלך ערב היום הראשון של השנה 1978, כ-3 ק"מ מחוף בנדרה, מומבאי. כל 213 הנוסעים ואנשי הצוות שעל סיפונה נהרגו. ההנחה היא שההתרסקות נגרמה בגלל בלבול מרחבי של הקפטן לאחר כשל של אחד ממחווני הטיסה בתא הטייס.

טיסה 855 של אייר אינדיה
Boeing 747-237B, Air-India AN0574902.jpg
מטוס הבואינג 747, 'הקיסר אשוקה' חונה בנמל התעופה אורלי בפריז שנתיים לפני ההתרסקות
תאריך 1 בינואר 1978
מיקום הים הערבי, ליד בומביי, הודו
גורם תאונה
קואורדינטות 18°58′30″N 72°09′33″E / 18.975°N 72.1592°E / 18.975; 72.1592
הרוגים 213 (כולם)
פצועים 0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ניצולים 0
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס בואינג 747-237B
מספר זנב VT-EBD
מוצא שדה התעופה סהר, בומביי
יעד נמל התעופה הבינלאומי של דובאי, דובאי, איחוד האמירויות הערביות
אייר אינדיה
נוסעים 190
אנשי צוות 23
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הייתה זאת תאונת התעופה הקטלנית ביותר בהודו עד האסון האווירי בצ'רקהי דאדרי בשנת 1996 ונחשבת עדיין לאסון התעופה השני בחומרתו בתת-היבשת ההודית.

המטוסעריכה

המטוס המעורב היה בואינג 747-237B, רישום VT-EBD, בשם הקיסר אשוקה. הוא היה ה-747 הראשון שנמסר לאייר אינדיה, באפריל 1971.

רצף האירועיםעריכה

ההמראה הייתה ב-1 בינואר 1978 משדה התעופה סהר בבומביישנות האלפיים, "נמל התעופה בומביי צ'הטרפטי שיוואג'י"). היעד היה נמל התעופה הבינלאומי של דובאי בדובאי.

בערך דקה אחרי ההמראה ממסלול 27, קפטן מ. ל. קוקר פנה ימינה כמתוכנן לאחר חציית קו החוף של בומביי לכיוון הים הערבי, שלאחריה המטוס חזר לזמן קצר למנח מאוזן נורמלי. זמן קצר לאחר מכן המטוס החל לנטות שמאלה, ולא חזר למנח טיסה.

הקופסה השחורה שחולצה מההריסות גילתה כי הקפטן העיר שמד האופק המלאכותי (AI) קרס, כלומר, שהוא עדיין הראה שהמטוס נמצא בשיפוע לימין. הקצין הראשי, שככל הנראה מד האופק המלאכותי הפונקציונלי שלו הראה על שיפוע לשמאל, אמר כי מד האופק המלאכותי שלו גם כן קרס, אבל מאמינים כי הקפטן בטעות פירש זאת ששני מדי האופק המלאכותי הראשיים הורו על שיפוע לימין. התרחיש קרה אחרי השקיעה כשהמטוס טס מעל הים הערבי בחושך, כך שהצוות לא היה יכול להצליב באופן חזותי את קריאות מד האופק המלאכותי עם האופק האמיתי שמחוץ לחלונות תא הטייס.

לבואינג 747 היה גיבוי שלישי של מד אופק מלאכותי במרכז לוח המחוונים שבין שני טייסים, ותמליל השיחה בתא הטייס מראה כי ייתכן שמהנדס הטיסה ניסה לכוון את תשומת לבו של הקפטן למד שלישי זה, או אולי למכשיר אחר שנקרא מד פניה ושיפוע, חמש שניות בלבד לפני שהמטוס פגע הים.

התפיסה המוטעה של הקפטן את כיוון המטוס, גרמו לו להשתמש במערכת בקרת הטיסה כדי להטות את המטוס ואת ההגה שמאלה, מה שגרם לבואינג 747 לאבד גובה במהירות. 101 שניות בלבד לאחר שעזב את מסלול ההמראה, המטוס פגע בים הערבי כשחרטומו מופנה מטה בזווית משוערת של 35 מעלות. לא היו ניצולים בין 190 נוסעים ו-23 חברי הצוות.

הסיבה הסבירה להתרסקותעריכה

בשרדי ההריסות החלקיים שנמצאו, לא התגלו ראיות של פיצוץ, שריפה, או כל כשל חשמלי או מכני; והשערה ראשונית של חבלה נשללה.

החקירה הגיעה למסקנה שסביר שהתאונה נגרמה "בשל פירוש לא נכון של מצב המטוס על ידי הקפטן, שהיה לחלוטין לא מודע לתקלה במכשיר ה-AI שלו. הצוות לא הצליח להחזיר את השליטה במטוס בהתבסס על מכשירי טיסה אחרים."

השופט הפדרלי המחוזי האמריקאי ג'יימס מ. פיטצג'רלד, בהחלטה המשתרעת על פני 139 עמודים, מ-1 בנובמבר 1985, דחה תביעה של רשלנות נגד חברת חברת בואינג, חברת ליר סייגלר שייצרה את המכשיר הלקוי, וחטיבת הרדיו של תאגיד רוקוול שייצרה את מערכת הגיבוי.[1]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Theory on Air India Crash Backed by a Pilot". The New York Times. 21 באפריל 1985.