ויקיפדיה

טיפול בפלואוריד

טיפול בפלואוריד (באנגלית: Fluoride therapy) הוא השימוש בפלואוריד למטרות רפואיות.[1] לפלואוריד השפעה חיובית על מניעת עששת השיניים ועיקר פעילתו היא דרך מגע ישיר עם פני שטח השן.[2] פלואוריד מאט את קצב פירוק השן בתגובה עם חומצה, מגדיל רמינרליזציה ומקטין פעילות חיידקית.[2] תוספי פלואוריד ניתנים בדרך כלל כנוזל, גלולה או משחה.[3] תוספי פלואוריד מומלצים לילדים החל מגיל 6 חודשים כדי למנוע עששת באזורים בהם ריכוז פלואוריד במי השתייה נמוך.[4] שימוש בפלואוריד נעשה גם לטיפול במספר מחלות עצם.[2]

מתנדב מורח משחת פלואור

שימושים רפואיים עריכה

שימוש בפלואוריד כדי למנוע עששת החל ב-1940.[5] פלואוריד, בצורת נתרן פלואוריד, נכנס לרשימת התרופות חיוניות של ארגון הבריאות העולמית, ונחשב לתרופה יעילה ובטוחה לשימוש ובנוסף מחירה אינו גבוה.[6][7] הוכח כי להוספת פלואוריד ישנה השפעה חיובית על מניעת עששת השיניים, בעיקר בילדים ומתבגרים.[2] מעקב אחר השפעת תוספי פלואוריד על שיני חלב הראה כי מתפתחות שיניים חזקות יותר ועמידות יותר בפני עששת.[8] מים וחלב אלה הן שתי צורות אספקת פלואוריד לגוף בצורה מערכתית.[9]

אוסטיאופורוזיס עריכה

מחקר רב נעשה בתחום של תוספי פלואוריד באוסטיאופורוזיס שלאחר גיל המעבר. תוסף זה לא התגלה כיעיל: על אף שנתרן פלואוריד מגביר את צפיפות העצם, הוא אינו מקטין את הסיכוי לשברים.[10][11]

תופעות לוואי עריכה

שימוש במשחת שיניים המכילה פלואוריד (בריכוז של 1000 חל"מ ומעלה), ותוספי פלואוריד לילדים מתחת לגיל שש, ובמיוחד בשלוש השנים הראשונות של החיים מגדיל את הסיכוי ללקות ברעלת פלואור.[2] ההערכה היא כי הפלרת מי השתייה בריכוז אופטימלי למניעת עששת מגבירה את הימצאות של מקרי רעלת פלואור פי 4 ל-5%.[12] השפעות רעלת פלואור במקרים כאלו הם קלות עד בינוניות כאשר מרביתם הם בעיות אסתטיות מזעריות.[9]

סיכונים נוספים עריכה

לעיתים עולים טענות ודיווחים כי הפלרת מי השתייה יכולה להיקשר להתפתחות של אוסטאופורוזיס וסוגי סרטן שונים, אולם סקירות שיטתיות לא מצאו ראיות כדי לתמוך בטענות אלה.[9] כתוצאה, קיים שיח ציבורי בנושא הפלרת מי שתייה.

מינון יתר עריכה

מינון נורמלי עלול לעיתים לגרום לסימנים לבנים על השיניים ומינון גבוה עלול לגרום לצביעה חומה או צהובה של השיניים.[13] צריכת כמויות גדולות של פלואוריד יכולה להוביל להרעלת פלואוריד ומוות. כמות הפלואוריד הקטלנית עבור רוב המבוגרים מוערכת ב-5 עד 10 גרם (שהיא שוות ערך ל-32-64 מ"ג/ק"ג יסודי פלואוריד/ק"ג משקל גוף).[14][15][16] צריכת פלואוריד במינון נמוך פי 15 עד 20 מהמינון הקטלני עשויה ליצור אי נוחות במערכת העיכול.[17] חשיפה וצריכה כרונית של פלואוריד עלולה לגרום לפלואורוזיס דנטלי, עודף חשיפה מערכתי עשוי לגרום לפלואורוזה שלדית. ילדים צעירים נמצאים בסיכון קבלת עודף פלואוריד.[18]

מנגנון פעילות עריכה

טיפול בפלואוריד אינו מונע נזק אלא מתקן נזק קיים על ידי כך שהוא גורם למינרל פלואוראפטיט להשתלב באמייל השן במקומות בהם הוא פגוע. פלואוראפטיט אינו מרכיב טבעי של שיני אדם, אבל נמצא בשיני כרישים. המינרל העיקרי שנמצא באמייל שן האדם באופן טבעי הוא היידרוקסיאפטיט ולא פלואוראפטיט, הנוצר בנוכחות של פלואוריד. גם ללא נוכחות פלואוריד, השיניים חוות לסירוגין עליות וירידות בתכולת המינרלים. תהליך זה קשור בחומציות הפה אך גם בריכוז של חומרים אחרים כגון זרחה וסידן.[19]

פלואוריד מפחית את דעיכת אמייל השן על ידי היווצרות של פלואוראפטיט והתבוססותו לתוך אמייל השיניים. נוכחות יוני פלואוריד מקטינה את קצב העלמות המינרלים ומגבירה את קצב הרמינרליזציה של השיניים בשלבים הראשונים של התפתחות חורים בשיניים. פלואוריד פועל בתהליך הנקרא מחזור רמינרליזציה.[19] לאחר בליעה של פלואוריד, השפעתו על התהליך קטנה בהרבה.[2][20][21]

יוני פלואוריד מעורבים בשלוש תגובות של רמינרליזציה[19]:

  1. החלפה של יוני הידרוקסיד ביוני פלואור: −Ca10(PO4)6(OH)2 + 2F− → Ca10(PO4)6F2 + 2OH
  2. גדילת גבישי אפטיט בסביבה מרוכזת: Ca2+ + 6PO43− + 2F− → 10Ca10(PO4)6F2
  3. פירוק אפטיט ויצירת Ca10(PO4)6(OH)2 + 20F− → 10 CaF2 + 6PO43− + 2OH− :CaF2

תגובות החלפה איזו-יוניות נעשית על ידי ההחלפה של יוני הידרוקסיד ביוני פלואוריד במינרל אפטיט, והתגבשות של פלואוראפטיט בחשיפה לסביבת פלואוריד בריכוז נמוך (0.01-10 חל״מ) על פני תקופות זמן ארוכות.[20] התגובה של פירוק אפטיט ויצירת קלציום פלואוריד מתרחשת בריכוזים גבוהים יותר של פלואוריד (100-10,000 חל״מ) .[20]

השפעת פלואוריד על מיקרובקטריה אוראלית וחשיבות השפעה זאת על יעילותה נגד עששת אינה נמצאת בהסכמה.[22][23] מחקרים רבים על תאים חיידקיים הראו כי לפלואוריד השפעה אנטי מיקרוביאלית. תופעות אלו נצפו בריכוז של לפחות 10 חל״מ אשר מצוי רק לפרק זמן קצר בחלל הפה כתוצאה משימוש במוצרים המכילים פלואוריד.[22] מחקר בדק השפעות פלואוריד על מיקרובקטריה אורלית והגיע למסקנה כי בנוסף להשפעת פלואוריד על נוכחות מיקרובקטריה אורלית, הוא גם מקטין הידבקות של חיידקים לשטח פני השיניים, יחד עם פעילתו העיקרית של הפחתת הדרמינרליזציה. עדויות נוספות נדרשות לאמת טענה זו על פעילות פלואור.[22]

כל שיטות הוספת הפלואוריד יוצרות ריכוזים גבוהים של יוני פלואור ברוק, ובכך השפעתה היא מקומית על נוזל הפלאק (אנ').[24] פלואוריד אינו מונע עששת, אלא מקטין את הקצב שבו העששת מתפתחת, לכן חשיפה חוזרת ונשנית לפלואוריד במהלך היום היא חיונית עבור יעילות התפקוד של פלואוריד.[25] ככל שהחשיפה לפלואוריד תדירה יותר כך ביצועיו במניעת עששת טובים יותר.[19][20]

סוגי תוספים עריכה

הפלרת מי שתייה עריכה

הפלרת מי שתייה היא הוספה מבוקרת של פלואוריד לאספקת מים ציבורית על מנת להפחית את הימצאות העששת באוכלוסייה.[26] השימוש בפלואורידציה החל בארצות הברית בשנות ה -40 בעקבות מחקרים תצפיתיים על ילדים באזור שבו המים מופלרים באופן טבעי. הפלרת מי השתייה משמשת כיום כשני שלישים מאוכלוסיית ארצות הברית במערכות מים ציבוריות וכ -5.7% מהאנשים בעולם.[27] הפלרת מים בישראל מבוצעת במערכות מים שבהן הריכוז הטבעי של פלואוריד נמוך מהערך שנקבע כרצוי בתקנות בריאות העם.[28] אף על פי שהראיות אינן מצביעות על השפעות שליליות מלבד פלואורוזיס, שרובן מתונות, פלואורידציה של מים היא שנויה במחלוקת וקיימים מתנגדים אליה על אף התמיכה של גורמי בריאות ציבוריים בה.[29][9]

משחת שיניים עריכה

רוב משחות השיניים מכילות בין 0.22% (כ-1,000 חל״מ) לבין 0.312% (1,450 חל״מ) פלואוריד, בדרך כלל בצורה של נתרן פלואוריד או מונופלואורידפוספט. שימוש תדיר של משחת שיניים עם כ-1,100 חל״מ פלואוריד משפר את הרמינרליזציה של האמייל, מעכב את העלמות המינרלים מהאמייל ושטח פני שורשי השיניים.[30] רוב משחות השיניים עם פלואוריד מכילות מרכיב מירוק הנועד להסיר הכתמה וצביעה של פני השן.[31]

פלואוריד זמין בשלוש צורות במהלך צחצוח השיניים. הראשון, הוא בצורת יוני פלואוריד חופשיים אשר יכולים להגיב עם פני השן, לשבש את חילוף החומרים של חיידקי הפלאק ולהיספג לרירית הפה.[32] שנית, הוא זמין בצורת תרכובת פרופלואוריד אשר שוקעת בפה במהלך צחצוח השיניים ומשחררות יוני פלואוריד עם הזמן. בנוסף, פלואוריד במשחת השיניים יכול להיות זמין בצורת תרכובות פלואוריד אשר נבלעות ונוחכותם באה לידי ביטוי בצורה מערכתית.[32]

משחת שיניים בריכוז פלואוריד גבוהה מכילה 1.1% (5,000 חל "מ) נתרן פלואוריד. שימוש בסוג זה של משחת שיניים זהה באופן השימוש למשחת שיניים רגילה. במבוגרים, שימוש במשחת שיניים עם ריכוז פלואוריד גבוהה פעמיים ביום משפרת את קשיות פני השטח של שיניים עם נגעים עששתיים.[33][34] משחת שיניים המכילה 0.45% בדיל פלואוריד עשויה להקל בהורדת רגישות יתר.[35] בנוסף, צחצוח פעמיים ביום עם משחת שיניים המכילה בדיל פלואוריד עשויה להפחית דלקות חניכיים, דימום חניכיים ופלאק.[36]

מי פה עריכה

שימוש במי פה המכילים פלואוריד יכול להיעשות בצורה מקצועית על ידי איש מקצוע לרפואת הפה או בשימוש ביתי. המרכיב הפעיל הנפוץ ביותר במי בפה הוא נתרן פלואוריד. ריכוז פלואוריד במי פה נע מ 0.05% עד 0.2% (225-1,000 חל״מ).[37] מי פה בריכוז 0.05% נועדו לשימוש יום יומי ובריכוז 0.2% לתוכניות שטיפת פה שבועיות במסגרת בתי ספר.[38] עם זאת, פלואוריד בריכוז שכזה לא מספיק חזק בעבור אנשים בסיכון גבוה לעששת. שימוש יומיומי קבוע בריכוז 230 חל״מ או שבועי 900 חל״מ עשוי להיעשות תחת מעקב רפואי אצל ילדים במטרה לדכאה עששת במשנן הקבוע.[39] לאחר שימוש במיי פה, חלק מן הפלואוריד נשמר ברוק ועוזר במניעת עששת.

משחות עריכה

 
כף למשחת פלואור

ישנם מספר סוגים של משחות פלואוריד הניתנות בצורה מקצועית. סוגי המשחות הניתנות בצורה מקצועית כוללים משחה בריכוז 2.0% נתרן פלואוריד ו-1.23% פוספט פלואוריד.[38]נעשה שימוש במשחות 1.23% פוספט פלואוריד בעבור חולים ללא שחזורים, ו 2.0% נתרן פלואוריד משמש בעבור חולים עם שחזורי קומפוזיט, פורצלן, טיטניום או בעלי רגישות יתר.[40]

שימוש במשחת פלואוריד הניתנת בצורה מקצועית נעשה על ידי כף המוחזקת בפה בעזרת נשיכה עדינה למשך כארבע דקות, שלאחריהם ניתנת הוראה לא לאכול, לעשן או לשתות במשך 30 דקות. הסיבה לכך היא כדי לאפשר לשיניים לספוג את הפלואוריד לתוך מבנה השן כאשר הוא בשיא ריכוזו ללא התערבות.[41]

קיימות משחות הנועדו לשימוש ביתי עם פלטה מותאמת אישית על ידי רופא שיניים. המטופל יכול לאחר מכן להשתמש בפלטה כדי להשרות בעזרתה את השיניים בפלואוריד ללילה או לפרק זמן במהלך היום. ריכוז הפלואוריד במשחות אלה הוא הרבה יותר נמוך מאשר משחות הנעשה בהם שימוש באופן מקצועי על ידי איש מקצוע מוסמך לרפואת הפה. המשחות לשימוש עצמי מכילות בדרך כלל 0.5% פלואוריד או 0.15% בדיל פלואוריד.[41]

טיפולי קרינה באזור ראש צוואר עשוים להרוס את התאים של בלוטת הרוק אשר יכול לגרום ליובש בפה. חולים כאלו עם יובש בפה נמצאים בסיכון מוגבר לעששת. משחות לשימוש אישי בריכוז 1.1% מומלצות עבור חולים שעברו או סיימו טיפולי קרינה באזור הראש והצוואר או חולים עם בעיה בבלוטות הרוק.[42]

לכה עריכה

ללכת פלואוריד יתרונות מעשיים בנוחות השימוש על פני משחות פלואוריד. נפח קטן יותר נדרש למריחה בטיפול בלכה. עיקרון השימוש בלכת פלואוריד הוא חשיפה של פני השיניים לריכוזי פלואוריד גבוהים מאוד (כ-50,000 חל״מ).[32]לכת פלואוריד מבוססת על שרף ומיועדת להישאר על פני שטח השיניים למשך מספר שעות. כעבור פרק זמן שהלכה מונחת על פני השיניים, רוק ממיס את מלח הפלואוריד שבשרף וגורם לשחרור יוני פלואוריד וספיגתם על ידי השיניים ורקמות רכות.[32] לאורך זמן הפלואוריד שנספג משוחרר לתוך חלל הפה ומשמש להגנה מפני עששת. לא נמצאו עדויות מחקריות שלכת פלואוריד גורמת סיכון לפלואורוזה של האמייל. הלכה נמרחת עם מברשת ומתבוססת בתוך שניות.[43]

מנגנוני שחרור איטיים עריכה

ניתן להציב על פני השטח של השן חומרים המשחררים יוני פלואור בצורה איטית לאורך זמן. בדרך כלל בצדדים החיצוניים של השיניים הטוחנת, באזורים שאינם נראים לעין ואינם מפריעים לאכילה. החומרים העיקריים שבהם נעשה שימוש הם קרומים קופולימריים וחרוזי זכוכית. מכשירים אלו יעילים בהגדלת ריכוזי פלואוריד וכתוצאה במניעת עששת, אך נחשבים ללא נאמנים ונופלים לעיתים קרובות.[44]

טבליות למציצה עריכה

טבליות של 1 מ"ג של מלח פלואוריד המומסות במציצה יוצרות טיפול מערכתי בפלואוריד על ידי יונים שנבלעים עם הרוק וטיפול מקומי על ידי יוני פלואור שבאים במגע עם שטח פני השיניים. מחקר בשנת 1955 שהשווה את השפעות טבליות פלואוריד למציצה ולבליעה מצא כי פלואוריד פועל בצורה מקומית.[45]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Jowsey, J., Riggs, B. L., Kelly, P. J., & Hoffman, D. L. (1972). Effect of combined therapy with sodium fluoride, vitamin D and calcium in osteoporosis. The American journal of medicine, 53(1), 43-49.
  • Heaney, R. P., Baylink, D. J., Johnston, C. C., Melton III, L. J., Meunier, P. J., Murray, T. M., & De Deuxchaisnes, C. N. (1989). Fluoride therapy for the vertebral crush fracture syndrome. Ann Intern Med, 111, 678-80.
  • Bruun, C., Lambrou, D., Larsen, M. J., Fejerskov, O., & Thylstrup, A. (1982). Fluoride in mixed human saliva after different topical fluoride treatments and possible relation to caries inhibition. Community dentistry and oral epidemiology, 10(3), 124-129.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טיפול בפלואוריד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Weiner, Eugene R. (2008). Applications of Environmental Aquatic Chemistry: A Practical Guide, Second Edition (2 ed.). CRC Press. p. 389. ISBN 9781420008371. Archived from the original on 18 .September 2017
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Ismail AI, Hasson H; Hasson (2008). "Fluoride supplements, dental caries and fluorosis: a systematic review". J Am Dent Assoc. 139 (11): 1457–68. doi:10.14219/jada.archive.2008.0071. PMID 18978383. Archived from the original on 30 June 2012.
  3. ^ "Fluorides". The American Society of Health-System Pharmacists. ארכיון מ-3 ביוני 2016. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ WHO Model Formulary 2008 (PDF). World Health Organization. 2009. pp. 501–502. ISBN 9789241547659. Archived (PDF) from the original on 13 December 2016. Retrieved 8 January 2017.
  5. ^ Murray, John J.; Nunn, June H.; Steele, James G. (2003). The Prevention of Oral Disease. OUP Oxford. p. 53. ISBN 9780192632791. Archived from the original on 18 September 2017.
  6. ^ "WHO Model List of Essential Medicines (19th List)" (PDF). World Health Organization. באפריל 2015. ארכיון (PDF) מ-13 בדצמבר 2016. נבדק ב-8 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Hamilton, Richart (2015). Tarascon Pocket Pharmacopoeia 2015 Deluxe Lab-Coat Edition. Jones & Bartlett Learning. p. 217. ISBN 9781284057560.
  8. ^ ADA.orghttp://www.ada.org/~/media/ADA/Member%20Center/FIles/fluoridation_facts.ashx. Archived from the original on 30 November 2016. Retrieved 8 December 2016
  9. ^ 1 2 3 4 National Health and Medical Research Council (Australia) (2007). "A systematic review of the efficacy and safety of fluoridation" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-01-13. נבדק ב-24 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה) Summary: Yeung CA (2008). "A systematic review of the efficacy and safety of fluoridation". Evid Based Dent. 9 (2): 39–43. doi:10.1038/sj.ebd.6400578. PMID 18584000.
  10. ^ Haguenauer, D; Welch, V; Shea, B; Tugwell, P; Wells, G (2000). "Fluoride for treating postmenopausal osteoporosis". The Cochrane database of systematic reviews (4): CD002825. doi:10.1002/14651858.CD002825. PMID 11034769.
  11. ^ Vestergaard, P; Jorgensen, NR; Schwarz, P; Mosekilde, L (במרץ 2008). "Effects of treatment with fluoride on bone mineral density and fracture risk—a meta-analysis". Osteoporosis international : a journal established as result of cooperation between the European Foundation for Osteoporosis and the National Osteoporosis Foundation of the USA. 19 (3): 257–68. doi:10.1007/s00198-007-0437-6. PMID 17701094. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ National Health and Medical Research Council (Australia) (2007). "A systematic review of the efficacy and safety of fluoridation" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-01-13. נבדק ב-24 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה) Summary: Yeung CA (2008). "A systematic review of the efficacy and safety of fluoridation". Evid Based Dent. 9 (2): 39–43. doi:10.1038/sj.ebd.6400578. PMID 18584000.
  13. ^ British national formulary : BNF 69 (69 ed.). British Medical Association. 2015. pp. 699–700. ISBN 9780857111562.
  14. ^ Gosselin, Robert E., Clinical toxicology of commercial products, 5th ed, Baltimore: Williams & Wilkins, 1984
  15. ^ Liteplo, R., Fluorides, Geneva: World Health Organization, 2002
  16. ^ Baselt, Randall C. (Randall Clint), 1944-, Disposition of toxic drugs and chemicals in man, 8th ed, Foster City, Ca: Biomedical Publications, 2008
  17. ^ Bradford D. Gessner, Michael Beller, John P. Middaugh, Gary M. Whitford, Acute Fluoride Poisoning from a Public Water System, New England Journal of Medicine 330, 1994-01-13, עמ' 95–99 doi: 10.1056/nejm199401133300203
  18. ^ (2006). Interim Guidance on Fluoride Intake for Infants and Young ChildrenArchived 25 December 2014 at the Wayback Machine.
  19. ^ 1 2 3 4 ten Cate, JM (פבר' 2013). "Contemporary perspective on the use of fluoride products in caries prevention". British dental journal. 214 (4): 161–7. doi:10.1038/sj.bdj.2013.162. PMID 23429124. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 4 Rošin-Grget, K; Peroš, K; Sutej, I; Bašić, K (Nov 2013). "The cariostatic mechanisms of fluoride". Acta medica academica. 42 (2): 179–88. doi:10.5644/ama2006-124.85. PMID 24308397. Archived from the original on 7 April 2014. Retrieved 31 March 2014
  21. ^ Featherstone JD (1999). "Prevention and reversal of dental caries: role of low level fluoride". Community Dent Oral Epidemiol. 27 (1): 31–40. doi:10.1111/j.1600-0528.1999.tb01989.x. PMID 10086924.
  22. ^ 1 2 3 J. M. ten Cate, Contemporary perspective on the use of fluoride products in caries prevention, British Dental Journal 214, February 2013, עמ' 161–167 doi: 10.1038/sj.bdj.2013.162
  23. ^ Kata Rošin-Grget, Kristina Peroš, Ivana Sutej, Krešimir Bašić, The cariostatic mechanisms of fluoride, Acta Medica Academica 42, November 2013, עמ' 179–188 doi: 10.5644/ama2006-124.85
  24. ^ "ADA.org:A-Z Topics: Fluoride and Fluoridation" (PDF). American Dental Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ ten Cate FM. Contemporary perspective on the use of fluoride products in caries prevention Archived 7 April 2014 at the Wayback Machine. British Dental Journal 214, 161 - 167 (2013) PMID 23429124
  26. ^ Recommendations for using fluoride to prevent and control dental caries in the United States. Centers for Disease Control and Prevention, MMWR. Recommendations and reports: Morbidity and mortality weekly report. Recommendations and reports 50, 2001-08-17, עמ' 1–42
  27. ^ L. W. Ripa, A half-century of community water fluoridation in the United States: review and commentary, Journal of Public Health Dentistry 53, 1993, עמ' 17–44
  28. ^ דינה צדוק, עו"ד, ושירי בס ספקטור, [http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03009.pdf מדיניות וחקיקה בנושא הפלרת מי שתייה – סקירה משווה], באתר http://www.knesset.gov.il/
  29. ^ Jason M. Armfield, When public action undermines public health: a critical examination of antifluoridationist literature, Australia and New Zealand Health Policy 4, 2007-12-09, עמ' 25 doi: 10.1186/1743-8462-4-25
  30. ^ Nóbrega, DF; Fernández, CE; Del Bel Cury, AA; Tenuta, LM; Cury, JA (2016). "Frequency of fluoride dentifrice use and caries lesions inhibition and repair". Caries Research. 50 (2): 133–140. ארכיון מ-21 בדצמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ American Dental Association. "Learn more about toothpastes". Archivedfrom the original on 2 December 2016. Retrieved 30 November 2016.
  32. ^ 1 2 3 4 Carey, CM (2014). "Focus on fluorides: update on the use of fluoride for the prevention of dental caries". Journal of Evidence Based Dentistry. 14: 95–102.
  33. ^ Srinivasan, M; Schimmel, M; Riesen, M; Ilgner, A; Wicht, MJ; Warncke, M; Elwood, RP; Nitschke, I; Müller, F; Noack, MJ (2014). "High-fluoride toothpaste: a multicenter randomized controlled trial in adults". Community Dentistry and Oral Epidemiology. 42 (4): 333–340. ארכיון מ-20 בדצמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ Yeung, CA (2014). "Some beneficial effect on root caries from use of higher concentration fluoride toothpaste (5000 ppm F)". Evidenced Based Dentistry. 15 (1): 8–9.
  35. ^ West, NX; Seong, J (2015). "Management of dentine hypersensitivity: efficacy of professionally and self-administered agents". Journal of Clinical Periodontology. 42 (S16): S256-S302.
  36. ^ Selwitz, RH (2009). "Twice Daily Toothbrushing With a Stabilized Stannous Fluoride/Sodium HexametaPhosphate Dentifrice May Reduce Gingivitis, Gingival Bleeding, and Dental Plaque". Journal of Evidence-Based Dental Practice. 9 (1): 28–29.
  37. ^ Twetman, S; Keller, MK (2016). "Fluoride rinses, gels and foams: an update of controlled clinical trials". Caries Research. 50 (1): 38–44. ארכיון מ-21 בדצמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ 1 2 Centers for Disease Control and Prevention (17 August 2001). "Recommendations for using fluoride to prevent and control dental caries in the United States". Archived from the original on 8 February 2007. Retrieved November 30, 2016.
  39. ^ Marinho, VCC; Chong, LLY; Worthington, HV; Walsh, T (2016). "Fluoride mouthrinses for preventing dental caries in children and adolescents". The Cochrane Database of Systematic Reviews (11).
  40. ^ Darby, ML; Walsh, MM (2015). Dental Hygiene Theory and Practice 4th edition. St. Louis: Saunders/Elsevier. pp. 580–597. ISBN 978-1-4557-4548-7.
  41. ^ 1 2 American Dental Association Division of Communications (2007). "Fluoride dental treatments in the dental office". Journal of the American Dental Association. 138: 420. ארכיון מ-11 בדצמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  42. ^ Hancock, PJ; Epstein, JB; Sadler, GR (2003). "Oral and dental management related to radiation therapy for head and neck cancer". Journal (Canadian Dental Association). 69 (9): 585–590.
  43. ^ Lenzi, TL; Fernandes Montagner, A; Zovico Maxnuck Soares, F; de Oliveira Rocha, R (2016). "Are topical fluorides effective for treating incipient carious lesions?". Journal of the American Dental Association. 147 (2): 84–91.
  44. ^ Pessan JP, Al-Ibrahim NS, Buzalaf MAR, Toumba KJ; Al-Ibrahim; Buzalaf; Toumba (2008). "Slow-release fluoride devices: a literature review". J Appl Oral Sci. 16 (4): 238–46. doi:10.1590/S1678-77572008000400003. PMID 19089254. ארכיון מ-7 באוקטובר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  45. ^ B.G. Bibby; Esther Wilkins; Evelyn Witol (בפברואר 1995). "A preliminary study of the effects of fluoride lozenges and pills on dental caries, republished 1995". OOOO. 8 (2): 213–216. נבדק ב-19 בינואר 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיפול_בפלואוריד&oldid=38122453"