טַעֲנָהלועזית: פְּרוֹפּוֹזִיציה) היא מושג מרכזי בפילוסופיה של הלשון ובתחומים דומים. טענה היא תוכן של פסוק חיווי, כלומר מחשבה המובעת במשפט, ויכולה להיות אמיתית או שקרית. כלומר, טענה בהכרח תהיה בעלת תוכן של אמת ערך אמת. בלוגיקה, טענות מצטרפות יחד לכדי היסקים ולהוכחות. בהיסק, לדוגמא, הטענות מתחלקות למסקנה ולהנחות.

הבחנת "טענה"עריכה

בשפה האנושית נעשה שימוש בסוגים שונים של פסוקים או משפטים. הללו משמשים כדי להביע רעיונות ולבצע פעולות דיבור. למשל לשאול, לבקש, לצוות וכו'. ה"טענה" מיוחדת מכל אלה בכך שהיא עצמה מחשבת תיאור של עובדה אפשרית וככזו מבטאת מחשבה העשויה להיות אמיתית או שקרית.

אם כן, אחת הדרכים להבחין בין "טענה" לבין תוכן אחר היא לבחון האם התוכן בעל ערך אמת. לדוגמא, למשפט "הבא לי בבקשה את המים" לא יכול להיות ערך אמת, כיוון שבקשה לא יכולה להיות שקרית או אמיתית – מכאן שבקשה אינה "טענה". המשפט "השמיים כחולים" יכול להיות אמת (אם השמיים כחולים) ויכול להיות שקר (אם השמיים בצבע אחר) ועל כן משפט זה הוא משפט של "טענה".

אפשר לראות את פעולת הבחנת ה"טענה" כפעולה של פונקציה. המשפט הנתון הוא הפונקציה שמקבלת לתוכה תיאור מציאות, אם הפונקציה מחזירה אמת או שקר משמע המשפט הוא "טענה" (למשל, המשפט "השולחן הוא עגול" יהיה אמת אם במציאות השולחן עגול ויהיה שקר אם השולחן לא עגול – מאחר שמושפע מהמציאות משפט זה הוא טענה). אם פונקציית המשפט לא מחזירה כלום, כי תיאור המציאות לא רלוונטי עבורה, אזי המשפט אינו "טענה" (למשל, המשפט "סגור הדלת" לא עומד להיות מושפע מהמציאות, בין אם סוגרים הדלת ובין אם לאו הציווי נשאר במקומו –משמע משפט זה לא טענה).

עם זאת, יש להדגיש שפעולות דיבור שונות מאפשרות להביע טענות באמצעות פסוקים שאינם פסוקי חיווי. לדוגמא, השאלה הרטורית היא שאלה מנקודת המבט הבלשנית שאלה, אך מנקודת המבט הלוגית היא פסוק חיווי המבטא טענה. למשל, דוגמא לכך ניתן לראות בפסוק: "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו" (ספר עמוס, פרק ג', פסוק ג'), שמבטא למעשה את הטענה ששני אנשים המבצעים פעולה מתואמת בהכרח תיאמו אותה קודם לכן – למרות שמנוסח בצורה של שאלה רטורית.

התחום שמטפל בכל הרגלי השימוש הלשוני במשפטי חיווי ואמצעים רטוריים אחרים ומחבר בין פעולת הדיבור (כגון שאלה) לטענה מכונה פרגמטיקה.

הטענה בהיסק הלוגיעריכה

כל היסק לוגי מורכב ממספר טענות. המבנה הצורני של הטענות קובע את תקפותו של ההיסק. כל "טענה" באשר היא יכולה לשמש כהנחה או כמסקנה, לדוגמא:

  1. כל יצור חי הוא בן תמותה – טענה ראשונה (הנחה 1);
  2. כל בני האדם הם יצורים חיים – טענה שנייה (הנחה 2);
  3. כל בני האדם הם בני תמותה – טענה שלישית (מסקנה).

המסקנה של ההיסק הנ"ל משמשת כהנחה בטיעון הבא:

  1. כל בני האדם הם בני תמותה – טענה ראשונה (הנחה 1);
  2. סוקרטס הוא בן אדם – טענה שנייה (הנחה 2);
  3. סוקרטס הוא בן תמותה – טענה שלישית (מסקנה).

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אירוינג מ. קופי, מבוא ללוגיקה, תרגום: חנן רותם, עריכה: מרסלו דסקל, תל אביב: יחדיו, 1977.
  • שמואל הוגו ברגמן, מבוא לתורת ההיגיון - המדע העיוני של הסדר, מוסד ביאליק, 1975
  • יקיר לוין, יסודות תורת ההגיון: פרקי מבוא בדגש פילוסופי, ירושלים: אקדמון, 1999.
  • רמי ישראל, מבוא ללוגיקה (3 כרכים), האוניברסיטה הפתוחה, 2011.

קישורים חיצונייםעריכה