טקליק אבח

טקליק אבח (בספרדית: Tak'alik Ab'aj) הוא אתר ארכאולוגי פרה-קולומביאני בגואטמלה. ייתכן ששמו העתיק היה קוחה (Kooja). זהו אחד מכמה אתרים מסו-אמריקאים עם מאפיינים של אולמקים ומאיה כאחד. האתר שגשג בתקופות הקדם-קלאסיות והקלאסיות, מהמאה ה-9 לפנה"ס ועד לפחות המאה ה-10 לספירה, והיה מרכז מסחר חשוב, כשהמסחר התנהל עם קמינלחויו וצ'וקולה . חקירות גילו שזהו אחד האתרים הגדולים ביותר עם מונומנטים מפוסלים במישור החוף של האוקיינוס השקט. פסלים בסגנון אולמק כוללים ראש ענק אפשרי, פטרוגליפים ואחרים. באתר יש את אחד הריכוזים הגדולים ביותר של פיסול בסגנון אולמקי מחוץ למפרץ מקסיקו.

טקליק אבח

טקליק אבח היה מיושב ברציפות במשך כמעט אלפיים שנה. תמונה זו מציגה את מדרגות הגישה לטרסה מספר 3, המתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.
טקליק אבח היה מיושב ברציפות במשך כמעט אלפיים שנה. תמונה זו מציגה את מדרגות הגישה לטרסה מספר 3, המתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.
אתר מורשת עולמית
הפארק הלאומי הארכאולוגי טקליק אבח האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 2 ו-3 שטח האתר 148.8 דונם שטח אזור החיץ 5 דונם
היסטוריה
תרבויות	אולמקים, מאיה
נבנה	התקופה הקדם-קלאסית התיכונה
מאורעות	כיבוש על ידי טאוטיווקאן
מיקום
מדינה
קואורדינטות	14°38′45″N 91°44′10″E
(למפת גואטמלה מוגדלת)   גואטמלה סיטי אנטיגואה פלורס קצאלטננגו קובאן טיקאל פקאיה מקסיקו בליז הונדורס אל סלבדור האוקיינוס השקט טקליק אבח (למפת גואטמלה רגילה)   גואטמלה סיטי אנטיגואה פלורס קצאלטננגו קובאן טיקאל פקאיה מקסיקו בליז הונדורס אל סלבדור האוקיינוס השקט טקליק אבח

טקליק אבח מייצג את הפריחה הראשונה של תרבות המאיה שהתרחשה בערך בשנת 400 לפני הספירה. האתר כולל קבר מלכותי של המאיה ודוגמאות של כתובות הירוגליפים של המאיה שהן מהמוקדמות מאזור המאיה. במקום נמשכות החפירות; הארכיטקטורה המונומנטלית והמסורת העקבית של פיסול במגוון סגנונות מצביעים על כך שהאתר היה בעל חשיבות.

ממצאים מהאתר מצביעים על קשר עם המטרופולין הרחוק של טאוטיווקאן בעמק מקסיקו ומרמזים שטקליק אבח נכבש על ידו או על ידי בעלי בריתו. טקליק אבח היה מקושר לנתיבי סחר ארוכי טווח של המאיה שהשתנו עם הזמן אך אפשרו לעיר להשתתף ברשת סחר שכללה את הרמות של גואטמלה ומישור החוף של האוקיינוס השקט ממקסיקו לאל סלוודור.

אתר טקליק אבח היה עיר גדולה שהארכיטקטורה העיקרית שלה מקובצת בארבע קבוצות עיקריות הפרוסות על פני תשע טרסות. בעוד שלחלק מאלו היו מאפיינים טבעיים, אחרות היו קונסטרוקציות מלאכותיות שדרשו השקעה עצומה בעבודה ובחומרים. האתר כלל מערכת ניקוז מים מתוחכמת ושפע של מונומנטים מפוסלים.

אתר טקליק אבח הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-17 בספטמבר 2023 בשם "הפארק הלאומי הארכאולוגי טקליק אבח" (National Archaeological Park Tak’alik Ab’aj) במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.

אטימולוגיה

טקליק אבח פירושו "אבן עומדת" בשפת קיצ'ה (קבוצה אתנית מקומית המשויכת למאיה), בשילוב שם התואר "טקליק" שפירושו "עומד", לבין שם העצם "אבח" שמשמעותו "אבן" או "סלע". המקום נקרא בתחילה אבח טקליק על ידי הארכאולוגית האמריקאית סוזנה מיילס , תוך שימוש בסדר המילים בספרדית. זה היה שגוי מבחינת הדקדוק של שפת קיצ'ה; ממשלת גואטמלה תיקנה את זה רשמית לטקליק אבח. האנתרופולוג רוד ואן אקרן (Ruud Van Akkeren) הציע ששמה הקדום של העיר היה קוחה (Kooja), שמה של אחת משושלות העילית הבכירות ביותר של בני הקבוצה האתנית מאם של המאיה; קוחה פירושו "הילת הירח".

מיקום

טקליק אבח ביחס למרכז התרבות האולמקית

האתר שוכן בדרום-מערב גואטמלה, כ-45 קילומטרים מהגבול עם מדינת צ'יאפס במקסיקו ו-40 קילומטרים מהאוקיינוס השקט.

טקליק אבח ממוקם בצפון המועצה העירונית אל אסינטאל , בצפון הקיצוני של מחוז רטאלולאו , כ-190 קילומטרים מגואטמלה סיטי. האתר שוכן בין חמישה מטעי קפה על המורדות התחתונים של הרי סיירה מדרה דה צ'יאפס : מטעי סנטה מרגריטה, סן איסידרו פיידרה פרדה, בואנוס איירס, סן אליאס ודולורס. טקליק אבח שוכן על רכס העובר מצפון לדרום, והולך ומתנמך לכיוון דרום. רכס זה גובל במערב בנהר נימה (Nimá I) ובמזרח בנהר איסצ'איה (Ixchayá), שניהם זורמים מהרמות של גואטמלה . האיסצ'איה זורם בנקיק עמוק, אך נקודת חציה מתאימה שלו נמצאת בסמוך לאתר. מיקומו של טקליק אבח בנקודת מעבר זו היה כנראה חשוב בייסוד העיר, שכן הוא הבטיח שדרך האתר עברו דרכי מסחר חשובות והוא שלט בגישה אליהם.

חפירות של מגרש משחקי הכדורי מהתקופה הקדם-קלאסית התיכונה בטקליק אבח

טקליק אבח שוכן בגובה של כ-600 מטרים מעל גובה פני הים באזור אקולוגי המסווג כיער סובטרופי גשום. הטמפרטורה בדרך כלל משתנה בין 21 ל-25 מעלות צלזיוס. האזור זוכה לכמות גשמים שנתית גבוהה, הנעה בין 2,136 ל-4,372 מילימטרים, עם כמות משקעים שנתית ממוצעת של 3,284 מילימטרים. הצמחייה המקומית כוללת את מיני הצמחים: תמרהינדי, Pogonopus speciosus ממשפחת הפואתיים, Aspidosperma megalocarpon ממשפחת ההרדופיים, Luehea speciosa ו-Guazuma ulmifolia ממשפחת החלמיתיים, Platymiscium dimorphandrum ממשפחת הקטניות, Cedrela odorata ממשפחת האזדרכתיים, Brosimum alicastrum ממשפחת התותיים, ו-Coccoloba montana ממשפחת הארכוביתיים.

כביש באורך 30 קילומטרים, המכונה 6W, החולף על פני האתר, מחבר בין העיירה רטאלולאו לקולומבה במחוז קצאלטננגו . טקליק אבח ממוקם במרחק משוער של 100 קילומטרים מהאתר הארכאולוגי בן תקופתו של מונטה אלטו , 130 קילומטרים מקמינלחויו ו-60 קילומטרים מאיסאפה שבמקסיקו.

אתניות

טקליק אבח ואתרים קדם-קלאסיים אחרים בחוף האוקיינוס השקט

הסגנונות המשתנים של האדריכלות והאיקונוגרפיה בטקליק אבח מרמזים על כך שהאתר היה מיושב על ידי קבוצות אתניות משתנות. הממצאים הארכאולוגיים של התקופה הקדם-קלאסית התיכונה מצביעים על כך שאוכלוסיית טקליק אבח הייתה מזוהה עם התרבות האולמקית של אזור שפלת חוף המפרץ, שמשערים כי דיברו שפה מיחה-סוקאית .

חפצי אומנות מאובסידיאן שהתגלו בטקליק אבח, כולל להבים בצורת מנסרה וליבות אובסידיאן.

בתקופה הקדם-קלאסית העליונה הוחלפו סגנונות אמנות אולמקים בסגנונות מאיה, וככל הנראה לשינוי זה לווה בזרם של מאיה אתנים, הדוברים שפת מאיה. יש כמה רמזים מהכרוניקות הילידים שייתכן שתושבי האתר היו ה"יוק קנצ'ב", ענף של המאם מאיה. ייתכן שמקורה של שושלת הקוחה של המאם, שושלת אצילים עתיקה, בתקופה הקלאסית בטקליק אבח.

כלכלה ומסחר

טקליק אבח היה אחד מסדרה של אתרים מוקדמים במישור חוף האוקיינוס השקט או בקרבתו שהיו מרכזים מסחריים, טקסיים ופוליטיים חשובים. ניכר כי הוא שגשג מייצור קקאו ומנתיבי המסחר שחצו את האזור. בזמן הכיבוש הספרדי במאה ה-16 האזור היה עדיין חשוב בשל ייצור הקקאו שלו.

מחקר של אובסידיאן שהתגלה בטקליק אבח מצביע על כך שרובו מקורו באל צ'איאל (El Chayal) ובסן מרטין חילוטפקה ברמות גואטמלה. כמויות קטנות יותר של אובסידיאן מקורן במקורות אחרים כגון טחומולקו, איסטפקה ופצ'וקה. אובסידיאן היא זכוכית וולקנית טבעית ששימשה ברחבי מסו-אמריקה לייצור כלים וכלי נשק עמידים, כולל סכינים, ראשי חנית, ראשי חץ, כלים להקזת דם עצמית פולחנית , להבים בצורת מנסרה לעבודות עץ וכלים רבים אחרים לשימוש יום-יומי. השימוש באובסידיאן על ידי המאיה הושווה לשימוש בפלדה בעולם המודרני והוא נסחר באופן נרחב בכל אזור המאיה ומחוצה לו. שיעור האובסידיאן ממקורות שונים השתנה לאורך זמן:

שונות במקורות של חפצי אובסידיאן בטקליק אבח

תקופה	תאריך	מספר החפצים	% מאל צ'איאל	% מסן מרטין חילוטפקה	% מפצ'וקה
קדם-קלאסית תחתונה	1000–800 לפנה"ס	151	33.7	52.3	–
קדם-קלאסית תיכונה	800–300 לפנה"ס	880	48.6	39	–
קדם-קלאסית עליונה	300 לפנה"ס – 250 לספירה	1848	54.3	32.5	–
קלאסית תחתונה	250–600	163	50.9	35.5	–
קלאסית עליונה	600–900	419	41.7	45.1	1.19
פוסט-קלאסית	900–1524	605	39.3	43.4	4.2

היסטוריה

לאתר הייתה היסטוריה ארוכה ומתמשכת של התיישבות, כאשר תקופת ההתיישבות העיקרית נמשכה מהקדם-קלאסית התיכונה ועד התקופה הפוסט-קלאסית. ההתיישבות המוקדמת ביותר הידועה בטקליק אבח מתוארכת לקראת סוף הקדם-קלאסית התחתונה, בערך 1000 לפני הספירה. עם זאת, רק בתקופה הקדם-קלאסית התיכונה עד העליונה החלה הפריחה האמיתית הראשונה שלה עם גידול ברור בכמות המבנים האדריכליים. מתקופה זו ואילך ניכרת המשכיות של תרבות והתיישבות אוכלוסין, כפי שמיוצגת על ידי התמדה של הסגנון המקומי של כלי החרס (הנקרא אוקוסיטו – Ocosito) שנשאר בשימוש עד התקופה הקלאסית העליונה. סגנון האוקוסיטו נעשה בדרך כלל עם משחה אדומה ופומיס והתרחב מערבה לפחות עד קואטפקה , דרומה לנהר אוקוסיטו , ומזרחה לנהר סמלה . בשלהי התקופה הקלאסית העליונה, החלו להופיע כלי חרס הקשורים לסגנון כלי החרס שנוצרו ברמות על ידי בני הקבוצה האתנית של הקיצ'ה , מעורבבים עם כלי החרס של אוקוסיטו. כלי החרס בסגנון אוקוסיטו הוחלפו כולם במסורת כלי החרס של הקיצ'ה בתקופה הפוסט-הקלאסית התחתונה.

לוח זמנים משוער של ההתיישבות בטקליק אבח

תקופה	חלוקה		תאריכים	תיאור קצר
קדם-קלאסית	קדם-קלאסית תחתונה		1000–800 לפנה"ס	אוכלוסייה מפוזרת
	קדם-קלאסית תיכונה		800–300 לפנה"ס	אולמק
	קדם-קלאסית עליונה		300 לפנה"ס – 200 לספירה	מאיה קדומים
קלאסית	קלאסית תחתונה		200–600	כיבוש על ידי טאוטיוואקן
	קלאסית עליונה	קלאסית עליונה	600–900	התאוששות מקומית
		שלהי קלאסית עליונה	800–900
פוסט-קלאסית	פוסט-קלאסית קדומה		900–1200	התיישבות של בני הקיצ'ה
	פוס-קלאסית עליונה		1200–1524	נטישה
הערה: טווחי התקופות המשמשים בטקליק אבח שונים במקצת מאלה המשמשים בדרך כלל בכרונולוגיה סטנדרטית המקובלת לאזור המסו-אמריקאי הרחב יותר.

התקופה הקדם-קלאסית התחתונה

טקליק אבח יושב לראשונה בסוף התקופה הקדם-קלאסית התחתונה. שרידי אזור מגורים קדם-קלאסי קדום נמצאו ממערב לקבוצה המרכזית, על גדת נחל אל צ'ורו (El Chorro). בתים ראשונים אלה נבנו עם רצפות עשויות מחלוקי נחל וגגות סכך קנים הנתמכים על מוטות עץ. ניתוח אבקת פרחים העלה כי התושבים הראשונים נכנסו לאזור כשהיה עדיין יער עבות, אותו החלו לבער על מנת לגדל תירס וצמחים אחרים. למעלה מ-150 חתיכות של אובסידיאן נמצאו באזור זה, המכונה "אל אסקונדיטה" (El Escondite), שמקורן בעיקר מאל צ'איאל (El Chayal) ומסן מרטין חילוטפקה.

התקופה הקדם-קלאסית התיכונה

טקליק אבח יושב מחדש בתחילת התקופה הקדם-קלאסית התיכונה. כנראה על ידי תושבים דוברי שפה מיחה-סוקאית , כפי שמעיד שפע הפסלים בסגנון אולמקי באתר המתוארך לתקופה זו. בניית מבנים ציבוריים החלה כנראה בתקופה הקדם-קלאסיקה התיכונה; המבנים המוקדמים ביותר היו עשויים מחימר, שלעיתים נשרף חלקית כדי להקשיחו. כלי חרס מתקופה זו השתייכו למסורת האוקוסיטו המקומית. מסורת כלי חרס זו, אף על פי שהייתה מקומית, הראתה זיקה חזקה לסגנון כלי החרס של מישור החוף, ולמרגלות אזור אסקואינטלה .

המבנה הוורוד (בספרדית: Estructura Rosada) נבנה כבמה נמוכה במהלך החלק הראשון של התקופה הקדם-קלאסית התיכונה, בתקופה שבה העיר ייצרה פסלים בסגנון אולמקי, ולה ונטה שגשגה על חוף המפרץ של מקסיקו (בערך 800–700 לפני הספירה). במהלך החלק האחרון של התקופה הקדם-קלאסית התיכונה (בערך 400–700 לפני הספירה), המבנה הוורוד נקבר תחת הגרסה הראשונה של המבנה העצום מספר 7. בתקופה זו הופסק השימוש במבנים טקסיים של האולמקים, והפסלים של האולמקים נהרסו, מה שמסמן תקופת ביניים לפני תחילת שלב המאיה המוקדם של העיר. המעבר בין שני השלבים היה הדרגתי, ללא שינויים פתאומיים.

התקופה הקדם-קלאסית העליונה

אסטלה 5 מטקליק אבח. האחרון מבין שני תאריכי הספירה הארוכה שווה ערך לתאריך בשנת 126 לספירה. התאריכים מוקפים על ידי שליטים, המסמלים כנראה את מעבר השלטון ממלך אחד למשנהו. לחץ כאן לתמונה של אסטלה זו.

בתקופת הקדם-קלאסית העליונה (300 לפנה"ס - 200 לספירה) התפתחו אתרים שונים באזור חוף האוקיינוס השקט לערים אמיתיות; טקליק אבח היה אחד מאלה, עם שטח של יותר מ-4 קילומטרים רבועים. הפסקת ההשפעה של האולמקים על אזור חוף האוקיינוס השקט התרחשה בתחילת התקופה הקדם-קלאסית העליונה. בתקופה זו הופיע טקליק אבח כמרכז חשוב בעל סגנון אמנות ואדריכלות מקומי כנראה; התושבים החלו ליצור פסלים החקוקים בסלעים ולהקים אסטלות ומזבחות נלווים. בתקופה זו, בין 200 לפנה"ס ל-150 לספירה, הגיע מבנה 7 לממדיו המרביים. הוקמו מונומנטים בעלי משמעות פוליטית ודתית כאחד, בחלקם נשאו תאריכים בסגנון מאיה ותיאורים של שליטים. המונומנטים המוקדמים הללו של המאיה מגולפים עם מה שעשוי להיות בין הכתובות ההירוגליפיות המוקדמות ביותר של המאיה ושימוש בלוח השנה המסו-אמריקאי של הספירה הארוכה . התאריכים המוקדמים באסטלות 2 ו-5 מאפשרים לקבע את סגנון הפיסול הזה בצורה בטוחה יותר בזמן בין סוף המאה ה-1 לתחילת המאה ה-2 לספירה. גם מה שנקרא סגנון פיסול הכרס הופיע בתקופה זו. הופעתו של פיסול בסגנון מאיה והפסקת הפיסול בסגנון אולמקי עשויים לייצג חדירה של המאיה לאזור שיושב בעבר על ידי בני המיחה-סוקה. אפשרות אחת גורסת שאליטות מאיה נכנסו לאזור כדי להשתלט על סחר הקקאו. עם זאת, בהתחשב בהמשכיות הברורה בסגנונות כלי החרס המקומיים מהתקופה הקדם-קלאסית התיכונה ועד העליונה, ייתכן שהשינוי בסגנון מאולמקי למאיה היה יותר אידאולוגי מאשר מעבר פיזי. אם הם הגיעו ממקום אחר, הממצאים של אסטלות מאיה וקבר מלכותי של מאיה מעידים על כך שהמאיה היו בעמדה דומיננטית, בין אם הגיעו כסוחרים או ככובשים.

ישנן עדויות למגע הולך וגובר עם קמינלחויו , שהופיע כמרכז עיקרי בתקופה זו, שקישר את נתיבי הסחר בחופי האוקיינוס השקט עם תוואי הנהר מוטאגואה , כמו גם קשר הולך ומתחזק עם אתרים אחרים לאורך חוף האוקיינוס השקט. בתוך נתיב הסחר המורחב הזה, נראה שטקליק אבח וקמינלחויו היו שני המוקדים העיקריים. סגנון הפיסול המוקדם של מאיה התפשט ברחבי רשת סחר זו.

בתקופה הקדם-קלאסית העליונה נבנו מבנים באמצעות אבן וולקנית המוחזקת יחד עם חרסית, כמו בתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. עם זאת, הם התפתחו לכלול מבנים מדורגים עם פינות מחורצות וגרמי מדרגות מחופים בחלוקי נחל מעוגלים. במקביל, פסלים ישנים בסגנון אולמקי הועברו ממקומם המקורי והוצבו מול המבנים בסגנון החדש, ולעיתים נעשה שימוש חוזר בשברי פסלים בחזית האבן.

אף על פי שמסורת כלי החרס של אוקוסיטו המשיכה להיות בשימוש, כלי החרס מתקופה הקדם-קלאסית העליונה בטקליק אבח היו קשורים מאוד למעגל ההשפעה של כלי החרס מיראפלורס שכלל את אסקואינטלה, עמק גואטמלה ומערב אל סלוודור. מסורת כלי חרס זו כוללת כלים אדומים מעולים המזוהים במיוחד עם קמינלחויו ונמצאים בכל רחבי דרום-מזרח הרמות של גואטמלה ובמדרון הסמוך אל האוקיינוס השקט.

התקופה הקלאסית התחתתונה

כלי גלילי רבגוני מהתקופה הקלאסית התחתונה בטקליק אבח

בתקופה הקלאסית התחתונה, מסביבות המאה ה-2 לספירה, סגנון האסטלה שהתפתח בטקליק אבח והיה קשור להצגת דמויות היסטוריות אומץ ברחבי שפלת המאיה, במיוחד באגן פטן . במהלך תקופה זו חלק מהמונומנטים הקיימים הושמדו בכוונה.

בתקופה זו, היה שינוי בסגנון כלי החרס עם כניסתו של סגנון סולנו (Solano) מהרמות, מסורת כלי חרס זו מזוהה בעיקר עם אתר סולאנו בדרום-מזרח עמק גואטמלה והסוג האופייני ביותר הוא כלי אדום מכוסה בסליפ על בסיס נציצים בצבע כתום בוהק, לעיתים צבוע בעיטור ורוד או סגול. סגנון זה של כלי חרס נקשר עם הקיצ'ה מאיה מהרמות. כלי החרס החדשים הללו לא החליפו את סגנון האוקוסיטו הקיים, אלא התערבבו איתו.

חקירות ארכאולוגיות הראו שהרס של המונומנטים והפסקת בנייה חדשה באתר התרחשו במקביל להגעתה של מה שנקרא כלי חרס בסגנון נרנחו (Naranjo), שנראה כי הוא קשור לסגנונות מהמטרופולין הגדול של טאוטיווקאן בעמק מקסיקו הרחוק. מסורת הקדרות של נרנחו אופיינית במיוחד לחוף האוקיינוס השקט המערבי של גואטמלה בין הנהרות סוצ'יאטה ונוואלאטה . הצורות הנפוצות ביותר הן כדים וקערות עם משטח שהוחלק בבד, שהותיר סימנים מקבילים, ובדרך כלל מצופים בתמיסה דלילה לבנה או צהובה. במקביל, השימוש בכלי חרס מקומיים של אוקוסיטו דעך. השפעה זו של טאוטיווקאן מתארכת את הרס המונומנטים למחצית השנייה של התקופה הקלאסית התחתונה. נוכחותם של הכובשים הקשורים לכלי החרס בסגנון נרנחו לא הייתה לטווח ארוך ומצביעה על כך שהכובשים הפעילו שליטה מרחוק באתר, והחליפו את השליטים המקומיים במושלים משלהם תוך השארת האוכלוסייה המקומית על כנה.

כיבוש טקליק אבח שבר את נתיבי הסחר העתיקים העוברים לאורך חוף האוקיינוס השקט ממקסיקו לאל סלוודור, אלו הוחלפו בנתיב חדש העובר במעלה סיירה מדרה דה צ'יאפס ואל הרמות הצפוניות-מערביות של גואטמלה.

התקופה הקלאסית העליונה

מבנה 12, מתוארך לתקופה הקלאסית התחתונה

ראש מפסלון חרס מהתקופה הפוסט-קלאסית

בתקופה הקלאסית העליונה נראה שהאתר התאושש מהתבוסה הקודמת שלו. כמות כלי החרס בסגנון נרנחו פחתה מאוד והיה גידול בבנייה חדשה בקנה מידה גדול. מונומנטים רבים שנשברו על ידי הכובשים הוקמו מחדש בתקופה זו.

התקופה הפוסט-קלאסית

אף על פי שהשימוש בכלי החרס המקומיים המקומיים בסגנון אוקוסיטו נמשך, חלה חדירת כלי חרס של קיצ'ה מהרמות בתקופה הפוסט-קלאסית, מרוכזת במיוחד בחלק הצפוני של האתר אך התרחבה לכיסוי כולו. הדיווחים הילידיים של הקיצ'ה עצמם טוענים שהם כבשו את האזור הזה של חוף האוקיינוס השקט, מה שמרמז שנוכחות כלי החרס שלהם קשורה לכיבוש טקליק אבח.

נראה כי כיבוש הקיצ'ה התרחש בסביבות שנת 1000 לספירה, כארבע מאות שנים מוקדם יותר ממה שהיה אמור לפי חישובים המבוססים על דיווחי הילידים. לאחר הגעתם הראשונית של הקיצ'ה נמשכה הפעילות באתר ללא הפסקה, והסגנונות המקומיים פשוט הוחלפו בסגנונות הקשורים לכובשים. זה מצביע על כך שהתושבים המקוריים נטשו את העיר שבה ישבו במשך כמעט אלפיים שנה.

היסטוריה מודרנית

הדיווח הראשון שפורסם הופיע ב-1888, ונכתב על ידי גוסטב ברול (Gustav Bruhl). האתנולוג וחוקר הטבע הגרמני קרל סאפר תיאר את אסטלה 1 ב-1894 לאחר שראה אותה לצד הדרך בה טייל. מקס פולמברג (Max Vollmberg), אמן גרמני, צייר את אסטלה 1 וציין כמה מונומנטים נוספים, שמשכו את התעניינותו של ולטר להמן .

בשנת 1902 התפרצות הר הגעש סנטה מריה הסמוך כיסתה את האתר בשכבה של אפר געשי שעובייה נע בין 40 ל-50 סנטימטרים.

להמן החל את חקר הפסלים של טקליק אבח בשנות העשרים של המאה ה-20. בינואר 1942 ביקר הארכאולוג האנגלי אריק תומפסון באתר עם ויליאם וב (William Webb) וראלף ל. רויס (Ralph L. Roys ) מטעם מכון קרנגי למדע תוך כדי מחקר על החוף האוקיינוס השקט, ופרסם את דיווחיו ב-1943. חקירות נוספות בוצעו על ידי סוזנה מיילס, לי פרסונס ואדווין שוק . מיילס העניקה לאתר את השם אבח טקליק, שהופיע בפרק שתרמה בכרך 2 של ה"מדריך לאינדיאנים של אמריקה התיכונה" (Handbook of Middle American Indians) שיצא לאור ב-1965. בעבר נקרא האתר במספר שמות אחרים, כמו סן איסידרו פיידרה פרדה או סנטה מרגריטה על שם המטעים שבהם שוכן האתר, וגם בשם קולומבה על שם הכפר קולומבה שנמצא צפונית לאתר במחוז קצאלטננגו .

החפירות באתר בשנות ה-70 של המאה ה-20 נערכו בחסות אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הם החלו ב-1976 ובוצעו על ידי ג'ון א. גרהם (John A. Graham), רוברט פ. הייזר (Robert F. Heizer ) ואדווין מ. שוק. עונה ראשונה זו חשפה 40 מונומנטים חדשים, כולל אסטלה 5, תוספת לבערך התריסר שכבר היו ידועים. החפירות של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי נמשכו עד 1981 וחשפו עוד יותר מונומנטים באותה תקופה. משנת 1987 נמשכו החפירות על ידי המכון לאנתרופולוגיה והיסטוריה של גואטמלה בניהולם של מיגל אורגו (Miguel Orrego) וכריסטה שיבר (Christa Schieber), ומונומנטים חדשים ממשיכים להיחשף. האתר הוכרז כפארק לאומי.

בשנת 2002 הצטרף טקליק אבח לרשימה של אתרי מורשת עולמית מוצעים של אונסק"ו, תחת הכותרת "המפגש בין המאיה לאולמקים". הוא הוכרז רשמית כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2023 תחת השם "הפארק הלאומי הארכאולוגי טקליק אבח".

תוכנית האתר ותיאורו

תעלת אבן להובלת נגר מהארכיטקטורה העיקרית. דוגמה זו היא ליד מבנה 7 ומתוארכת לתקופה הקלאסית העליונה.

ליבת האתר משתרעת על פני כ-6.5 קילומטרים רבועים וכוללת שרידים של כ-70 מבנים מונומנטליים הממוקמים סביב תריסר כיכרות. בטקליק אבח יש שני מגרשים למשחק הטלאצ'טלי ולמעלה מ-239 מונומנטים ידועים מאבן, כולל אסטלות ומזבחות מרשימים. הגרניט ששימש לייצור מונומנטים בסגנון האולמקים והמאיה המוקדמים שונה בהרבה מאבן גיר רכה ששימשה בערי פטן (Petén). האתר ידוע גם במערכות המים שלו, כולל טמאסקל או אמבט סאונה עם ניקוז תת-קרקעי, וקברים מהתקופה הקדם-קלאסית שנמצאו בחפירות מסוף שנות ה-90 ואילך על ידי ד"ר. מריון פופנו דה האץ', כריסטה שיבר דה לווארדה ומיגל אורגו, ממשרד התרבות והספורט (Ministerio de Cultura y Deportes) של גואטמלה.

המבנים בטקליק אבח פרוסים בין ארבע קבוצות; הקבוצות המרכזית, הצפונית והמערבית מקובצות יחד, אך הקבוצה הדרומית ממוקמת כחצי קילומטר מדרום. האתר ניתן להגנה באופן טבעי, כשהוא גובל בנקיקים תלולים. האתר מתפרש על פני סדרה של תשע טרסות, שרוחבן משתנה בין 140 ל-220 מטרים וגובה קיר התמך של הטרסה משתנה בין 4.6 ל-9.4 מטרים. הכיוון של טרסות אלו אינו אחיד, במקום זאת כיוון פניהן תלוי בפני השטח המקומי. שלוש הטרסות העיקריות התומכות בעיר הן מלאכותיות, כאשר במקומות משתמשים יותר מ-10 מטרים של מילוי.

כשטקליק אבח היה בהיקף הגדול ביותר, הארכיטקטורה המרכזית בעיר השתרעה על שטח של כ-2 על 4 קילומטרים, אם כי גודל השטח עבור בנייה למגורים לא נקבע.

• הקבוצה המרכזית – משתרעת על טרסות 1 עד 5, אשר מיושרות באופן מלאכותי. הקבוצה מכילה 39 מבנים המסודרים סביב רחבות הפתוחות בצד הצפוני והדרומי. הקבוצה המרכזית יושבה לראשונה בתקופה הקדם-קלאסית התיכונה ומכילה ריכוז של יותר מ-100 מונומנטים מאבן.
• הקבוצה המערבית – כוללת 21 מבנים בטרסה 6, שגם היא מפולסת באופן מלאכותי. המבנים מסודרים סביב רחבות שנותרו פתוחות בצד המזרחי. בקבוצה זו נמצאו שבעה מונומנטים. הקבוצה המערבית גובלת בנהרות נימה במערב ובסן איסידרו במזרח. ממצא בולט בקבוצה המערבית היה גילוי כמה מסכות ירקן. הקבוצה המערבית הייתה מיושבת מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה ועד לפחות התקופה הקלאסית העליונה.
• הקבוצה הצפונית – הייתה מיושבת משלהי התקופה הקלאסית העליונה ועד לתקופה הפוסט-קלאסית. המבנים של קבוצה זו נבנו בשיטה שונה מאלה שבקבוצה המרכזית, ונבנו מחימר דחוס ללא בנייה באבן או חזית מחפה באבן. הקבוצה משתרעת על הטרסות 7 עד 9, העוקבות אחר קווי המתאר של הטרסות הטבעיות הנוכחית ואינן מציגות עדות ליישור מלאכותי משמעותי. בשילוב עם היעדר ניכר של מונומנטים מפוסלים, שיטות הבנייה והמכלולים הקרמיים השונים הקשורים לקבוצה זו מרמזים על יישוב הקבוצה הצפונית על ידי קהילת התיישבות חדשה שהגיעה בתקופה הקלאסית העליונה, ככל הנראה קיצ'ה מאיה מהרמות.
• הקבוצה הדרומית – ממוקמת מחוץ לליבת האתר, כחצי קילומטר דרומית לקבוצה המרכזית, כ-2 ק"מ (1.2 מייל) מערבית לאל אסינטאל, היא כוללת כ-13 תלוליות מבנה היוצרות קבוצה מפוזרת.

מערכות המים

מערכת המים כללה תעלות אבן, שלא שימשו להשקיה אלא לתעל נגר ולשמירה על השלמות המבנית של המבנים העיקריים. תעלות אלו שימשו גם להובלת מים לאזורי המגורים של העיר, וייתכן שהתעלות שימשו גם מטרה פולחנית הקשורה לאל הגשם. במקום נמצאו שרידי 25 תעלות. התעלות הגדולות יותר ברוחב של 25 סנטימטרים ובעומק של 30 סנטימטרים, תעלות משניות היו כמחצית מממדים אלו.

ישנן שתי שיטות בנייה המשמשות לתעלות המים. תעלות חימר מתוארכות מהתקופה הקדם-קלאסית התיכונה ואילו תעלות אבן מתוארכות מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה ועד לתקופה הקלאסית, כאשר תעלות האבן מהתקופה הקלאסית העליונה הן התעלות הגדולות ביותר שנבנו באתר. ההנחה היא שתעלות החימר לא היו יעילות מספיק, ובכך הובילו לשינוי בחומרי הבנייה ולהטמעת תעלות מחופות באבן. בתקופה הקלאסית העליונה נעשה שימוש משני בחלקים של מונומנטי אבן שבורים בבניית תעלות המים.

טרסות

רחבה על אחת הטרסות של טקליק אבח

טרסה 2 נמצאת בקבוצה המרכזית. מבנים בטרסה זו מתוארכים עוד לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה וכוללים דוגמה מוקדמת של מגרש למשחקי טלאצ'טלי.

טרסה 3 נמצאת בקבוצה המרכזית. החזית ייצגה פרויקט בנייה גדול ומתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. משערים כי החלק הדרום-מזרחי של טרסה 3 היה הרחבה הקדושה ביותר בעיר, בהתבסס על ריכוז הפסלים בה, ובמיוחד על נוכחותו של מבנה 7 בצד המזרחי של הרחבה. אזור זה של העיר העתיקה כונה על ידי ראש עיריית אל אסינטאל "תנמי ת'נם" ("לב העם" בשפת מאם מאיה). בבסיס מבנה 8, בצד הדרום-מערבי של הרחבה, הוקמה שורה של 5 מונומנטים מצפון לדרום, ושורה נוספת של 5 פסלים עוברת מזרח-מערב במקביל לקצה הדרומי של הטרסה, עם 2 פסלים נוספים מעט. מדרום להם.

טרסה 5 נמצאת בצד המזרחי של האתר מיד מצפון לקבוצה המרכזית. גודלה 200 מטר ממזרח למערב ו-300 מטר מצפון לדרום. טרסה 5 נמצאת במטע סן איסידרו פיידרה פרדה ומשמשת כיום לגידול קפה. הצד התומך של הטרסה נבנה מחימר דחוס במהלך התקופה הקדם-קלאסית העליונה ודרש השקעה גדולה של עבודה. טרסה זו המשיכה להיות בשימוש עד התקופה הפוסט-קלאסית.

טרסה 6 תומכת ב-16 המבנים של הקבוצה המערבית. אורכה 150 מטר ממזרח למערב ו-140 מטר מצפון לדרום. הטרסה נוצרה בכמה שלבי בנייה שונים, היא חופפת תשתית הבנויה מגושי בזלת גדולים מעובדים, המתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה, שלבי בנייה מאוחרים יותר מתוארכים לתקופה קלאסית העליונה ובטרסה יש עקבות של התיישבות בתקופה הפוסט-קלאסית של האתר. הטרסה שוכנת בתוך מטעי סן איסידרו פיידרה פרדה ובואנוס איירס והאדמה משמשת כיום לגידול גומי וקפה. דרך מודרנית חותכת את הפינה המזרחית של טרסה 6.

טרסה 7 היא טרסה טבעית התומכת בחלק מהקבוצה הצפונית. כיוונה מזרח-מערב ואורכה 475 מטר. יש עליה 15 מבנים המתוארכים משלהי התקופה קלאסית ועד התקופה הפוסט-קלאסית וקשורים להתיישבות הקיצ'ה באתר. טרסה זו שוכנת בין מטעי בואנוס איירס וסן אליאס, והחלק המזרחי נחתך בכביש מודרני.

טרסה 8 היא טרסה טבעית נוספת בקבוצה הצפונית. גם כיוונה ממזרח למערב ואורכה 400 מטר. דרך מודרנית חתכה את החלק המזרחי של הטרסה ואת הצד המערבי של מבנה 46 על קצהו. הטרסה תומכת רק במבנה זה ובאחד אחר מצפון (מבנה 54). הטרסה הייתה כנראה אזור מגורים עם אדמה מעובדת הקשורה לקבוצה הצפונית. טרסה זו קשורה להתיישבות הקיצ'ה באתר משלהי התקופה קלאסית ועד התקופה הפוסט-קלאסית.

טרסה 9 היא הטרסה הגדולה ביותר בטקליק אבח ותומכת בחלק מהקבוצה הצפונית. אורכה כ-400 מטר ממזרח למערב ו-300 מטר מצפון לדרום. קיר התמך של הטרסה עובר צמוד מצפון למתחם הראשי של הקבוצה הצפונית במחצית המערבית של טרסה 7 לאורך 200 מטר, בקצה המזרחי של קטע זה הוא פונה צפונה מעל טרסה 8 למשך 300 מטר לפני הפניה לאורך 200 מטר מזרחה, מה שמגביל את טרסה 8 בצדה המערבי והצפוני. טרסה 9 תומכת רק בשני מבנים עיקריים (מבנים 66 ו-67). דרך מודרנית חותכת את הצד המזרחי של טרסה 9, חפירות שבהן חתכה הדרך את הטרסה חשפו שרידים אפשריים של מגרש טלאצ'טלי.

מבנים

מגרש הטלאצ'טלי בטרסה 2 בקבוצה המרכזית, המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה.

מדרכה שנחפרה בצמוד למגרש הטלאצ'טלי

מגרש הטלאצ'טלי ממוקם בדרום-מערב טרסה 2 ומתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. כיוונו מצפון-לדרום אזור המשחק ברוחב 4.6 מטר וגבולותיו תת מבנה 2 ותת מבנה 4. אורכו של המגרש הוא קצת יותר מ-22 מטרים עם שטח משחק של 105 מטרים רבועים. הגבול הדרומי של מגרש הכדור נוצר על ידי תת מבנה 1, קצת יותר מ-11 מטרים מדרום לתת מבנים 2 ו-4, ויוצר אזור קצה דרומי הנמשך מזרח-מערב ואורכו 23 על 11 מטרים בשטח בן 264 מטרים רבועים.

מבנה 5 הוא פירמידה גדולה בצד המערבי של טרסה 3 הוא נבנה ברובו במהלך התקופה הקדם-קלאסית התיכונה. הוא מהווה את הקצה המערבי של שלושה מבנים, האחרים הם מבנים 6 ו-7.

מבנה 6 הוא במה מלבנית מדורגת המהווה את אמצע טרסה 3. הוא נבנה לראשונה בתקופה הקדם-קלאסית התיכונה, אך הגיע להיקף הגדול ביותר במהלך התקופה הקדם-קלאסית העליונה ותחילתה של התקופה הקלאסית התחתונה. זהו אחד המבנים הטקסיים החשובים ביותר בקבוצה המרכזית.

מבנה 7 הוא במה גדולה הממוקמת ממזרח לרחבה בטרסה 3 בקבוצה המרכזית ונחשבת לאחד המבנים הקדושים ביותר בטקליק אבח בשל שורה של ממצאים חשובים הקשורים אליו. מבנה 7 בגודל 79 על 112 מטר ומתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה, אם כי הוא לא הגיע לצורתו הסופית עד לחלק האחרון של תקופה הקדם-קלאסית העליונה. על החלק הצפוני של מבנה 7 בנויים שני מבנים קטנים יותר, המוגדרים כמבנים A‏7 ו-B‏7 מהתקופה הקלאסית העליונה, מבנים 7, A‏7 ו-B‏7 חופו כולם מחדש באבן. מבנה 7 תומך בשלוש שורות של מונומנטים מצפון לדרום, שייתכן ששימשו כמצפה כוכבים אסטרונומי. אחת מהשורות הללו הייתה מיושרת עם קבוצת הכוכבים הדובה הגדולה בתקופה הקדם-קלאסית התיכונה, אחרת מיושרת עם דרקון בתקופה הקדם-קלאסית העליונה, בעוד השורה האמצעית הייתה מיושרת עם מבנה A‏7. ממצא חשוב נוסף במבנה 7 היה כלי קטורת גלילי מהתקופה הקלאסית העליונה שקיבל את השם "לה ניניה" (La Niña, "הילדה") על ידי ארכאולוגים בשל הדמות הנשית הבולטת שלו. הוא מתוארך לתחילת התיישבות הקיצ'ה באתר. גובהו 50 סנטימטרים ורוחבו 30 סנטימטרים בבסיסו. הוא נמצא יחד עם כמות גדולה של מנחות אחרות כולל כלי חרס נוספים וחלקים של פסלים שבורים.

המבנה הוורוד (Estructura Rosada) היה במה טקסית קטנה שנבנתה על הציר המרכזי של מבנה 7 לפני שהאחרון הוקם מעליו. משערים שתשתית זו הייתה בשימוש במקביל ליצירת הפסלים בסגנון אולמקי הן בטקליק אבח והן בלה ונטה שבלב האזור האולמקי במדינת וראקרוס שבמקסיקו.

מבנה A‏7 הוא מבנה קטן היושב על חלקו הצפוני של מבנה 7. הוא מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה והוא נחפר. הקבר המלכותי מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה המכונה קבר 1 נמצא במרכזו. מנחה גדולה של מאות כלי קרמיקה נמצאה בבסיס המבנה והיא קשורה לקבר. מבנה A‏7 עבר בנייה מחדש משמעותית בתקופה הקלאסית התחתונה ושונה שוב בתקופה הקלאסית העליונה. מבנה A‏7 בגודל 13 על 23 מטרים ומתנשא לגובה של כמעט מטר אחד ארבעת צדדיו היו מחופים באבנים עומדות והיה מוקף במדרכה.

מבנה B‏7 הוא מבנה קטן הממוקם בצד המזרחי של מבנה 7. כמו מבנה A‏7, ארבעת הצדדים היו מחופים באבנים עומדות והוקפו במדרכה.

מבנה 8 ממוקם מדרום-מערב לרחבה בטרסה 3, מיד ממערב למדרגות הגישה. חמישה מונומנטים מפוסלים הוקמו בשורה בבסיס הצד המזרחי של המבנה; הארבעה שנחפרו הם מונומנט 30, אסטלה 34, אסטלה 35 ומזבח 18.

מבנה 11 נחפר. הוא היה מכוסה בגושי סלעים מעוגלים המוחזקים יחד בחימר. הוא ממוקם ממערב לרחבה באזור הדרומי של הקבוצה המרכזית.

מבנה 11 והמונומנטים הקשורים אליו

מבנה 12 שוכן ממזרח למבנה 11. גם הוא נחפר, ובדומה למבנה 11, הוא מכוסה בגושי סלעים מעוגלים המוחזקים יחד בחימר. הוא שוכן ממזרח לרחבה באזור הדרומי של הקבוצה המרכזית. המבנה הוא במה תלת-קומתית עם גרמי מדרגות בצד המזרחי והמערבי. השרידים הגלויים מתוארכים לתקופה הקלאסית התחתונה, אך הם מונחים על הבנייה הקדם-קלאסית העליונה. שורת פסלים שוכנת בצד המערבי של המבנה, כולל שישה מונונמטים, אסטלה ומזבח. מונומנטים נוספים ניצבים בצד המזרחי, שאחד מהם עשוי להיות ראש של תנין, האחרים פשוטים. פסל 69 ממוקם בצד הדרומי של המבנה.

מבנה 17 ממוקם בקבוצה הדרומית, במטע סנטה מרגריטה. הוא הכיל מטמון מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה של 13 להבי אובסידיאן בצורת מנסרה.

מבנה 32 ממוקם ליד הקצה המערבי של הקבוצה המערבית.

מבנה 34 נמצא בקבוצה המערבית, בפינה המזרחית של טרסה 6.

למבנים 38, 39, 42 ו-43 מצטרפים במות נמוכות בצד המזרחי של רחבה בטרסה 7, בכיוון צפון–דרום. מבנים 40, 47 ו-48 נמצאים בצד הדרומי, המערבי והצפוני של רחבה זו. המבנים 49, 50, 51, 52 ו-53 יוצרים קבוצה קטנה בצד המערבי של הטרסה, הגובלת בצפון בטרסה 9. מבנה 42 הוא המבנה הגבוה ביותר בקבוצה הצפונית, בגובה של כ-11.5 מטרים. כל המבנים הללו הם תלוליות.

מבנה 46 הוא תל בקצה טרסה 8 בקבוצה הצפונית ומתוארך משלהי התקופה הקלאסית ועד לתקופה הפוסט-קלאסית. הצד המערבי של המבנה נחתך בכביש מודרני.

מבנה 54 בנוי על טרסה 8, מצפון למבנה 46, בקבוצה הצפוני. הוא מוקף בשטח פתוח ללא תלים שהיה כנראה אזור מגורים וחקלאי מעורב. הוא מתוארך משלהי התקופה הקלאסית ועד לתקופה הפוסט-קלאסית.

מבנה 57 הוא תל גדול בגבולה הדרומי של הקבוצה המרכזית עם תצפית מצוינת על פני מישור החוף. המבנה נבנה בתקופה הקדם-קלאסית העליונה ועבר שלב שני של בנייה בתקופה הקלאסית העליונה. אולי שימש כנקודת תצפית.

מבנה 5

מבנה 61, תל A‏61 ותל B‏61 נמצאים כולם בצד המזרחי של טרסה 5, במטע סן איסידרו. מבנה 61 נבנה בתקופה הקלאסית התחתונה והוא מחופה באבן, הוא נבנה על בנייה קודמת המתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית התחתונה. אסטלה 68 נמצאה בבסיס תל A‏61 ליד מזבח שבור. ייתכן שמבנה 61 והתלים הקשורים אליו שימשו לשליטה על הגישה לעיר בשיא כוחה, תל A‏61 היה בשימוש חוזר במהלך ההתיישבות בתקופה הפוסט-קלאסית של האתר. ממצאים מהתקופה הקלאסית התחתונה מתל A‏61 כוללים ארבעה כלי חרס וארבעה להבים בצורת מנסרה מאובסידיאן.

מבנה 66 ממוקם בטרסה 9, בקצה הצפוני של הקבוצה הצפונית. היה לו נוף מצוין על פני כל העיר וייתכן ששימש כתחנת משמר השולטת בגישה לאתר. הוא מתוארך משלהי התקופה הקלאסית ועד לתקופה הפוסט-קלאסית.

מבנה 67 הוא במה גדולה בטרסה 9 שייתכן שהייתה קשורה לאזור מגורים אפשרי על אותה טרסה וממוקמת מצפון לקבוצה הצפונית.

מבנה 68 נמצא בקבוצה המערבית. חלק מהצד המערבי של המבנה נחתך בכביש מודרני. הכביש חשף רצף של מבנים מחימר קבורים מתחת למבנה המתוארכים לתקופה הקדם-קלאסית העליונה, המבנה חופה באבן בתקופה הקלאסית התחתונה.

מבנה 86 נמצא ממערב למבנה 32, בקצה המערבי של הקבוצה המערבית. השלב הראשון של הבנייה מתוארך לתקופה הקלאסית התחתונה, בין השנים 150 ל-300 לספירה, כאשר הוא לבש צורה של פטיו שקוע, עם גרמי מדרגות היורדים באמצע הקירות ההיקפיים שלו. במרכז הפטיו הוצבו מזבח חרס ואבן, שסביבם ועל פני שאר הפטיו הוצבו מספר עצום של מנחות המורכבות מכלי חרס, רובם ממסורת סולאנו.

מגרש הטלאצ'טלי הצפוני. שרידים אפשריים של מגרש טלאצ'טלי שני נמצאו מצפון לקבוצה הצפונית וייתכן שהיו קשורים להתיישבות של אותה קבוצה משלהי התקופה הקלאסית ועד לתקופה הפוסט-קלאסית. הוא נבנה מחימר דחוס ונמשך מזרחה-מערבה, המבנה הצפוני היה בגובה 2 מטר והמבנה הדרומי היה בגובה של 1 מטר, שטח המשחק היה ברוחב 10 מטרים.

מונומנטים מאבן

פסל עם כרס בטקליק אבח, כנראה מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה

נכון לשנת 2006 נמצאו בטקליק אבח 304 מונומנטים מאבן, רובם נחצבו מסלעי אנדזיט מקומיים. מתוך מונומנטים אלה 124 מגולפים והשאר רגיל; הם נמצאים בעיקר בקבוצות המרכזית והמערבית. ניתן לחלק את המונומנטים המעובדים לארבעה סיווגים רחבים: פסלים בסגנון אולמקי, המהווים 21% מהמונומנטים, פסלים בסגנון מאיה המייצגים 42% מהמונומנטים, פסלים בסגנון כרס (14%), וסגנון הפיסול המקומי המיוצג על ידי דמויות בעלי חיים (23%).

רוב המונומנטים בטקליק אבח אינם במקומם המקורי אלא הועברו והוצבו במועד מאוחר יותר, לכן תיארוך המונומנטים באתר תלוי לעיתים קרובות בהשוואות סגנוניות. דוגמה לכך היא סדרה של ארבעה מונומנטים שנמצאו ברחבה מול במה מהתקופה הקלאסית, כאשר לפחות שניים מתוך הארבעה (מזבח 12 ומונומנט 23) מתוארכים לתקופה הקדם-קלאסית.

ישנן כמה אסטלות מפוסלות בסגנון המאיה המוקדם הכוללות טקסטים הירוגליפים עם תאריכי הספירה הארוכה הממקמים אותן בתקופה הקדם-קלאסית העליונה. סגנון פיסול זה הוא קדום לסגנון הקלאסי של שפלת המאיה.

בטקליק אבח יש מונומנטים שונים בסגנון הקרוי "דמויות בעלות כרס" המייצגות דמויות אנושיות שמנות שמפוסלות מסלעים גדולים, מסוג שנמצא ברחבי מישור החוף של האוקיינוס השקט, המשתרעת מאיסאפה במקסיקו ועד אל סלוודור. תפקידם המדויק אינו ידוע, אך נראה שהם מתוארכים לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

פסלים בסגנון אולמקי

הפסלים הרבים בסגנון אולמקי, כולל מונומנט 23, ראש ענק שגולף מחדש לדמות בגומחה, מעידים על נוכחות פיזית ושליטה של האולמקים, אולי תחת מושל אולמקי. הארכאולוג ג'ון גרהם קובע כי:

פיסול אולמקי באבח טקליק כמו מונומנט 23 משקף בבירור את נוכחותם של פַּסָלים אולמקיים הפועלים עבור פטרונים אולמקיים ויוצרים אמנות אולמקית עם תוכן אולמקי בהקשר של פולחן אולמקי.

מונומנט 23, פסל אולמקי (או בהשפעת אולמקית) בטקליק אבח, המציג דמות יוצאת ממערה, נושאת תינוק בזרועותיה.

אחרים פחות בטוחים: הפסלים בסגנון אולמקי עשויים פשוט לרמוז על איקונוגרפיה משותפת של כוח בחופי האוקיינוס השקט והמפרץ. בכל מקרה, טקליק אבח היה בהחלט מקום חשוב עבור האולמקים. הפסלים בסגנון אולמקי בטקליק אבח מתוארכים כולם לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. למעט מונומנט 1 ו-64, רובם לא נמצאו במיקומם המקורי.

פסלים בסגנון מאיה

יש יותר מ-30 מונומנטים בסגנון המאיה המוקדם, המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה, מה שהופך אותו לסגנון הנפוץ ביותר המיוצג בטקליק אבח. הכמות הגדולה של פיסול המאיה הקדום והנוכחות של דוגמאות מוקדמות לכתב הירוגליפים של מאיה מצביעות על כך שלאתר היה חלק חשוב בהתפתחות האידאולוגיה של המאיה. ייתכן שמקורותיו של סגנון הפיסול של המאיה התפתחו בתקופה הקדם-קלאסית בחוף האוקיינוס השקט ומיקומו של טקליק אבח בקשר של נתיבי סחר מרכזיים יכול היה להיות חשוב בהפצת הסגנון ברחבי אזור המאיה. סגנון המאיה המוקדם של המונומנטים בטקליק אבח קשור קשר הדוק לסגנון המונומנטים בקמינלחיו, ומראה השפעה הדדית. סגנון מקושר זה התפשט לאתרים אחרים שהיוו חלק מרשת הסחר המורחבת ששתי הערים הללו היו המוקדים התאומים שלה.

פסלים בעלי כרס

פסלים בסגנון בעלי כרס נמצאים לאורך כל חוף האוקיינוס השקט מדרום מקסיקו ועד אל סלוודור, כמו גם רחוק יותר באתרים בשפלת המאיה. אף על פי שכמה חוקרים העלו השערה שסגנון זה הוא קדם-אולמקי, חפירות ארכאולוגיות בחוף האוקיינוס השקט, כולל אלו בטקליק אבח, הראו שסגנון זה הופיע בסוף התקופה הקדם-קלאסית התיכונה והגיע לשיאו במהלך הקדם-קלאסית העליונה. פסלים בסגנון בעלי כרס בטקליק אבח מתוארכים כולם לתקופה הקדם-קלאסית העליונה ודומים מאוד לאלו במונטה אלטו באסקואינטלה וקמינלחיו בעמק גואטמלה. פסלים בסגנון בעלי הכרס הם בדרך כלל פסלים גסים שמראים שונות ניכרת בגודל ובמיקום הגפיים. הם מתארים דמויות אנושיות שמנות, בדרך כלל ישבו ברגליים משוכלות עם זרועותיהם על הבטן. יש להם לחיים נפוחות או תלויות, עיניים עצומות והם ממגדר בלתי מוגדר.

פסלים מסגנון מקומי

פסלים בסגנון מקומי הם בדרך כלל סלעים מגולפים בצורות זואומורפיות, כולל ייצוגים תלת־ממדיים של צפרדעים, קרפדות ותנינים.

מעבר אולמק למאיה: אל קרגאדור דל אנססטרו

קטעי הקרגאדור דל אנססטרו כפי שהיו מסודרים במקור

"קרגאדור דל אנססטרו" (Cargador del Ancestro, "נושא האב הקדמון") מורכב מארבעה שברי פסל שנעשה בהם שימוש חוזר בחזיתות של ארבעה מבנים שונים במהלך החלק האחרון של התקופה הקדם-קלאסית העליונה. מונומנטים 215 ו-217 התגלו בשנת 2008 במהלך חפירות של מבנה A‏7, בעוד שברי אסטלה 53 ו-61 נחשפו בחפירות קודמות. ארכאולוגים גילו שאף על פי שמונומנטים 215 ו-217 היו בעלי נושאים שונים ובוצעו בסגנונות שונים, הם למעשה השתלבו זה בזה בצורה מושלמת והיוו חלק מפסל בודד שעדיין לא היה שלם. זה גרם לעדכון של שברי פסלים שנמצאו בעבר והביא לגילוי של שני חלקים נוספים, שנמצאו במקור במבנים 12 ו-74.

נמצא כי ארבעת החלקים מרכיבים עמוד מונומנטלי אחד בגובה 2.3 מטרים עם שילוב יוצא דופן של מאפיינים פיסוליים. החלקים העליונים והתחתונים הקיצוניים פגומים ולא שלמים והפסל כולל שלושה חלקים. החלק התחתון ביותר הוא עמוד מלבני עם טקסט הירוגליפי מוקדם על שני הצדדים ודמות מאיה מוקדמת בחזית בלבוש עשיר. הדמות עונדת כיסוי ראש בצורת תנין או כלאיים של תנין-חתול עם הלסתות פעורות לרווחה שמהן צצות פנים של אב קדמון. החלק התחתון של חלק זה פגום וחלק מהטקסט וגם מהדמות חסר.

החלק האמצעי של העמוד, היוצר סוג של כותרת, הוא פסל בעל תבליט גבוה של ראש עטלף שמבוצע בקווים המעוקלים של סגנון המאיה, עם עיניים קטנות וגבות שנוצרו על ידי שני וולוטות קטנות. האף בצורת עלה מאפיין את העטלף ערפד מצוי (Desmodus rotundus). הפה פתוח, חושף את הניבים שהשתמרו בחלקם, ולשון בולטת משתלשלת כלפי מטה. פס של משולשים כפולים מקיף את הפסל עם חוט או חבל מגולפים ועשוי לסמל את כנפי העטלף.

החלק העליון של העמוד הוא דמות מפוסלת של אדם גוץ ויחף הניצב על ראש העטלף. הדמות לובשת אזור חלציים קשור בחגורה ומעוטרת בסמל U גדול. עיטור חזה מגולף בקפידה עם דוגמת שזירה יורד מהצוואר עד המותניים. הסגנון נוקשה במקצת ומזכיר פיסול רשמי של האולמקים, ואלמנטים שונים של תלבושות דומים לאלה שנמצאו על פסלים אולמקיים מחוף המפרץ של מקסיקו. לדמות יש עיניים סגלגלות ותליוני תנוכים גדולים, האף והפה של הדמות פגומים. הוא עונד שתי רצועות שמצטלבות על הגב ומחוברים לחגורה ולכתפיים, הן תומכות בדמות אדם קטנה הפונה לאחור. המיקום והמאפיינים של דמות קטנה יותר זו דומים מאוד לאלו של פסלי תינוקות אולמקיים, אם כי הפנים הם של קשישים. דמות משנית זו לובשת סוג של חצאית ארוכה המשתרעת מטה אל החלק האמצעי של העמוד, וממשיכה עד מחציתו בחלק האחורי של ראשו של העטלף. מיקום הכתפיים והפנים של הדמות הראשית אינם נכונים מבחינה אנטומית, מה שהוביל את הארכאולוגים למסקנה ש"הפנים" הם למעשה עיטור חזה וכי הראש האמיתי של הדמות הראשית חסר. אף על פי שהחלק העליון של העמוד מכיל אלמנטים אולמקיים רבים, הוא חסר גם כמה מאפיינים בולטים שנמצאים באמנות אולמקית אמיתית, כמו הדמות החתולית המתוארת לעיתים קרובות.

הפסל קודם לשנת 300 לפני הספירה, המבוסס על סגנון הטקסט ההירוגליפי, ונחשב כמונומנט של המאיה הקדומים שנועד לייצג שליט מאיה קדום (בבסיס) שנשא את העולם התחתון (כלומר את העטלף) ואת אבותיו. (הדמות הראשית למעלה נושאת דמות קטנה יותר על גבה). הפסל בן המאיה השתמש באלמנטים סגנוניים אולמקיים הזכורים למחצה על דמות האב בצורה של סינקרטיזם מאיה-אולמקים, ויצר פסל היברידי. ככזה הוא מייצג את המעבר משלב תרבותי אחד למשנהו, בנקודה שבה התושבים האולמקים הקודמים טרם נשכחו ונחשבו כאבות קדמונים רבי עוצמה.

מזבחות

מזבח 28, הנושא את גילוף הגולגולת

מזבח 30, מוטבע במדרגות הגישה לטרסה 3

מזבח 1 נמצא בבסיס אסטלה 1. צורתו מלבנית עם יציקה מגולפת בצדו.

מזבח 2 הוא ממוצא לא ידוע, לאחר שהועבר מחוץ לבית המנהל במטע סן איסידרו פיידרה פרדה. אורכו 1.59 מטרים, רוחבו כ-0.9 מטרים וגובהו כחצי מטר. הוא מייצג בעל חיים המזוהה באופן שונה כקרפדה או כיגואר. גוף החיה פוסל כדי ליצור חלל בקוטר 85 סנטימטרים ועומק של 26 סנטימטרים. הפסל נשבר לשלושה חלקים.

מזבח 3 הוא מזבח שטוח ועגול מעובד גס שרוחבו כמטר אחד וגובהו 30 סנטימטרים. כנראה היה קשור במקור לאסטלה אבל מיקומה המקורי לא ידוע, הוא הועבר ליד בית המנהל במטע סן איסידרו פיידרה פרדה.

מזבח 5 הוא מזבח עגול פשוט פגום המשויך לאסטלה 2.

מזבח 7 נמצא סמוך לקצה הדרומי של הרחבה בטרסה 3, שם הוא אחד מחמישה מונומנטים בקו העובר ממזרח למערב.

מזבח 8 הוא מונומנט פשוט הקשור לאסטלה 5, הממוקמת בצד המערבי של מבנה 12.

מזבח 9 הוא כס מלכות נמוך בעל ארבע רגליים המוצב מול מבנה 11.

מזבח 10 היה קשור לאסטלה 13 ונמצא על קבוצת גדולה של מנחות של כלי חרס הקשור לאותה אסטלה ולקבר המלכותי במבנה A‏7. המונומנט היה במקור כס מלכות עם תמיכות גליליות ששימש מחדש כמזבח בתקופה הקלאסית.

מזבח 12 מגולף בסגנון מאיה קדום וארכאולוגים רואים בו דוגמה מוקדמת במיוחד המתוארכת לחלק הראשון של התקופה הקדם-קלאסית העליונה. בגלל הגילופים בחזיתו העליונה של המזבח, יש להניח שהמונומנט הוקם במקור כאסטלה אנכית בתקופה הקדם-קלאסית העליונה, ושימשה שימוש משני כמזבח אופקי בתקופה הקלאסית. בשלב זה נחרתו 16 הירוגליפים סביב השפה החיצונית של המזבח. הגילוף על פניו העליונים של המזבח מייצג דמות אנושית עומדת המתוארת בפרופיל, הפונה שמאלה. הדמות מוקפת בשתי סדרות אנכיות של ארבעה גליפים. דמות פרופיל קטנה יותר מתוארת מול הדמות הראשונה, מופרדת ממנה על ידי אחד מסדרות הגליפים. הדמות המרכזית מתוארת עומדת על פס אופקי המייצג את כדור הארץ, ולצדה שתי מפלצות אדמה. מעל הדמות רצועה שמימית שבמרכזה נראה חלק מראשה של ציפור קדושה. 16 הגליפים על שפת המונומנט נוצרים על ידי דמויות אנתרופומורפיות מעורבות באלמנטים אחרים.

מזבח 48, פיסול מאיה קדום

מזבח 13 הוא עוד מונומנט מוקדם של המאיה המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. כמו מזבח 12 הוא כנראה הוקם במקור כאסטלה אנכית. בשלב מסוים הוא נשבר בכוונה, עם נזק חמור שנגרם בחלקו העיקרי של הפסל, תוך הרס החלק המרכזי והתחתון. במועד מאוחר יותר נעשה בו שימוש משני כמזבח אופקי. ניתן לראות שרידים של שתי דמויות שמאגפות את החלק התחתון של המונומנט ואת הראש הגדול של הציפור הקדושה ששרד מעל אזור הנזק. הדמות הימנית לובשת חצאית שזורה והיא כנראה נקבה.

מזבח 18 היה אחד מחמישה מונומנטים שיצרו שורה מצפון לדרום בבסיס מבנה 8 בטרסה 3.

מזבח 28 ממוקם ליד מבנה 10 בקבוצה המרכזית. זהו מזבח בזלת עגול בקוטר של קצת יותר מ-2 מטרים ועובי חצי מטר. על השפה הקדמית של המזבח גילוף של גולגולת. על המשטח העליון שני גילופי תבליט של רגלי אדם.

מזבח 30 מוטבע במדרגה הרביעית של מדרגות הגישה לטרסה 3 בקבוצה המרכזית. יש לו ארבע רגליים נמוכות התומכות בו והוא דומה למזבח 9.

מזבח 48 הוא דוגמה מוקדמת מאוד לסגנון הפיסול של המאיה הקדומה, המתוארכת לחלק הראשון של התקופה הקדם-קלאסית העליונה, בין 400 ל-200 לפני הספירה. מזבח 48 עשוי מאנדזיט ומידותיו 1.43 על 1.26 מטר ועוביו 0.53 מטר. הוא ממוקם בסמוך לקצה הדרומי של טרסה 3, שם הוא אחד משורה של 5 מונומנטים שכיוונה מזרח–מערב. הוא מגולף על פניו העליונים ומכל ארבעת הצדדים. המשטח העליון נושא את העיצוב המורכב של תנין שגופו בצורת סמל המייצג מערה ומכיל דמות של מאיה יושבת לבושה באזור חלציים. צידי המונומנט מגולפים בצורה של הירוגליפים של מאיה קדומה, נראה שהטקסט מתייחס ישירות לאדם המתואר על המשטח העליון. מזבח 48 כוסה בקפידה על ידי אסטלה 14. הופעתו של שליט מאיה מגופו של התנין מקבילה למיתוס לידתו של אל התירס של המאיה , המגיח מקונכיית צב. ככזה, מזבח 48 עשוי להיות אחד התיאורים המוקדמים ביותר של המיתולוגיה של המאיה המשמשת למטרות פוליטיות.

מונומנטים

מונומנט 67 פסל בסגנון אולמקי המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה

מונומנט 1 הוא סלע געשי עם פסל תבליט של שחקן טלאצ'טלי, כנראה מייצג שליט מקומי. דמות זו פונה ימינה, כורעת על ברך אחת עם שתי ידיים מורמות. הפסל נמצא סמוך לגדת הנהר בנקודת חצייה של נהר איסצ'איה, כ-300 מטרים ממערב לקבוצה המרכזית. גובהו הוא בערך 1.5 מטר. מונומנט 1 מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה והוא בסגנון אולמקי מובהק.

מונומנט 2 הוא פסל בעל כרס שנמצא במרחק של 12 מטרים מהכביש העובר בין מטעי סן איסידרו ובואנוס איירס. גובהו כ-1.4 מטרים וקוטרו 0.75 מטר. הראש שחוק מאוד ונוטה מעט קדימה, זרועותיו כפופות מעט עם הידיים כפולות כלפי מטה והאצבעות מסומנות. מונומנט 2 מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

מונומנט 3 מתוארך גם הוא לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. הוא הועבר בעת המודרנית לאזור ייבוש הקפה של מטע סנטה מרגריטה. לא ידוע היכן היה במקור. זוהי דמות בעלת כרס וראש גדול; הוא עונד שרשרת או תליון תלויים על החזה שלו. גובהו כ-0.96 מטר ורוחב 0.78 מטר בכתפיים. המונומנט פגום וחסר את חלקו התחתון.

מונומנט 4 הוא כנראה פסל של שבוי, נוטה מעט קדימה וכפות הידיים קשורות מאחורי גבו. הוא נמצא על אדמות מטע סן איסידרו, אך לא ידוע היכן בדיוק. הוא הועבר למוזיאון הלאומי לארכאולוגיה ואתנולוגיה בגואטמלה סיטי. מונומנט זה מתוארך כנראה לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. גובהו 0.87 מטר ורוחבו כ-0.4 מטר.

מונומנט 5 הועברה לבית המנהל של מטע סן איסידורו פיידרה פרדה; המקום בו הוא נמצא במקור אינו ידוע. גובהו הוא 1.53 מטר ורוחבו 0.53 מטר בנקודה הרחבה ביותר. זהו פסל של שבוי עם זרועות קשורות ברצועת בד הנופלת על הירכיים.

מונומנט 68, מייצג קרפדה

מונומנט 14, פסל של דמות אדם כפוף

מונומנט 6 הוא פסל זואומורפי שהתגלה במהלך סלילת הכביש העובר במקום. הוא הועבר למוזיאון הלאומי לארכאולוגיה ואתנולוגיה בגואטמלה סיטי. גובה הפסל הוא קצת יותר ממטר אחד ורוחבו 1.5 מטר. זהו סלע חצוב בצורת ראש חיה, כנראה של קרפדה, וסביר להניח שהוא מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

מונומנט 7 הוא פסל פגום בצורת ראש ענק. גובהו 0.58 מטר ונמצא במחצית הראשונה של המאה ה-20 באתר של הגנרטור של מטע סנטה מרגריטה ועבר קרוב למשרד המנהל. לפסל פנים גדולות ושטוחות עם גבות בולטות. סגנונו דומה מאוד לזה של מונומנט שנמצא בקמינלחיו ברמות.

מונומנט 8 נמצא בצד המערבי של מבנה 12. זהו פסל זואומורפי של מפלצת בעלת מאפיינים חתוליים המוציאה דמות אנתרופומורפית קטנה מפיה.

מונומנט 9 הוא פסל בסגנון מקומי המייצג ינשוף.

מונומנט 10 הוא מונומנט נוסף שהוזז ממיקומו המקורי; הוא הועבר לאחוזת מטע סנטה מרגריטה והמקום בו הוא נמצא במקור אינו ידוע. גובהו כחצי מטר ורוחבו 0.4 מטר. זהו פסל פגום המייצג שבוי כורע עם הידיים קשורות.

מונומנט 11 ממוקם באזור הדרום-מערבי של טרסה 3, ממזרח למבנה 8. זהו סלע טבעי חצוב בסדרה אנכית של חמישה הירוגליפים. בהמשך משמאל יש הירוגליף בודד והגליפים למספר 11. פסל זה נחשב בסגנון מאיה מוקדם במיוחד ומתוארך לחלק הראשון של התקופה הקדם-קלאסית העליונה. הוא אחד משורה של 5 מונומנטים בכיוון מזרח–מערב לאורך הקצה הדרומי של טרסה 3.

מונומנט 14 הוא פסל שחוק בסגנון אולמקי המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. הוא מייצג דמות אנושית כורעת, אולי נקבה, חובשת כיסוי ראש ובעלת קישוט תנוכים. תחת זרוע אחת היא אוחזת בגור יגואר, מתחת לשנייה היא נושאת עופר איילים.

מונומנט 15 הוא סלע גדול עם פסל תבליט בסגנון אולמקי של ראש, כתפיים וזרועות של דמות אנתרופומורפית היוצאת מתוך גומחה רדודה, הזרועות כפופות פנימה במרפק. חלקו האחורי של הסלע מגולף עם חלקו האחורי של יגואר.

מונומנט 65, פסל של ראש אדם בסגנון אולמקי המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה

מונומנט 16 ומונומנט 17 הם שני חלקים של אותו פסל שבור. פסל זה הוא בסגנון אולמקי קלאסי והוא נשחק מאוד אך מייצג ראש אנושי העונד כיסוי ראש בצורה של פנים משניות חובשות קסדה.

מונומנט 23 מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. נראה שזה היה ראש ענק בסגנון אולמקי שגולף מחדש לפסל הכולל גומחה. אם זה היה במקור ראש ענק אז זו הדוגמה היחידה הידועה מחוץ למרכז אזור התרבות האולמקית. מונומנט 23 מפוסל מאנדזיט והוא באמצע טווח הגדלים של ראשים ענקיים של האולמקים. הוא מתנשא לגובה של 1.84 מטר, רוחבו 1.2 מטר ועומקו 1.56 מטר. כמו הדוגמאות ממרכז אזור התרבות האולמקית, המונומנט כולל גב שטוח. לי פרסונס (Lee Parsons) ערער על זיהויו של ג'ון גרהם של מונומנט 23 כראש ענק מגולף; הוא ראה את עיטורי הצד שגרהם זיהה כאוזניים כעיניים מגולגלות של מפלצת עם לסת פתוחה המביטה כלפי מעלה. בניגוד לכך, ג'יימס פורטר טען שגילוף פניו של ראש ענק לדמות גומחה ניכר בבירור. מונומנט 23 נפגעה באמצע המאה ה-20 על ידי בנאי מקומי שניסה לשבור את חלקו העליון החשוף באמצעות אזמל פלדה. כתוצאה מכך, החלק העליון מקוטע, אם כי החלקים השבורים נמצאו על ידי ארכאולוגים והוחזרו למקומם.

מונומנט 25 הוא פסל תבליט שחוק מאוד של דמות היושבת בגומחה.

מונומנט 27 ממוקם ליד הקצה הדרומי של טרסה 3, ממש דרומית לשורה של 5 פסלים שכיוונם מזרח–מערב.

מונומנט 28 ממוקם ליד מונומנט 27 בקצה הדרומי של טרסה 3.

מונומנט 30 ממוקם בטרסה 3, בשורה של 5 מונומנטים בבסיס מבנה 8.

מונומנט 35 הוא מונומנט פשוט בטרסה 6, הוא מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

מונומנט 40 הוא פסל בעל כרס המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

מונומנט 44 הוא פסל של שבוי.

מונומנט 47 הוא מונומנט בסגנון מקומי המייצג צפרדע או קרפדה.

מונומנט 55 הוא פסל של ראש אדם בסגנון אולמקי. הוא הועבר למוזיאון הלאומי לארכאולוגיה ואתנולוגיה (Museo Nacional de Arqueologia y Etnología).

מונומנט 64 הוא תבליט בסגנון אולמקי החצוב על הצד הדרומי של סלע אנדזיט טבעי ומתוארך מבחינה סגנונית לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה, אף על פי שהוא נמצא בהקשר ארכאולוגי קדם-קלאסי עליון. הוא נמצא במקום על הגדה המזרחית של נחל אל צ'ורו, כ-300 מטרים ממערב לקבוצה הדרום-מרכזית. הוא מייצג דמות אנתרופומורפית עם כמה מאפיינים חתוליים. הדמות מתוארת בפרופיל ולובשת חגורה. הוא מחזיק מטה זיגזג בידו השמאלית המושטת.

מונומנט 65 הוא פסל פגום קשות של ראש אדם בסגנון אולמקי, המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. עיניו עצומות והפה והאף נהרסו לחלוטין. הוא חובש קסדה. הוא ממוקם ממערב למבנה 12.

מונומנט 66, פסל בסגנון מקומי בצורת ראש של תנין

מונומנט 66 הוא פסל בסגנון מקומי של ראש תנין שעשוי להיות מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. הוא ממוקם ממערב למבנה 12.

מונומנט 67 הוא פסל בסגנון אולמקי שנשחק קשות, המציג דמות יוצאת מפיו של יגואר, עם יד אחת מורמת ואוחזת במטה. עקבות של קסדה נראים. הוא ממוקם ממערב למבנה 12 ומתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה.

מונומנט 68 הוא פסל בסגנון מקומי של קרפדה הממוקמת בצדו המערבי של מבנה 12. לפי ההערכה הוא מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה.

מונומנט 69 הוא פסל בעל כרס המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

מונומנט 70 הוא פסל בסגנון מקומי של צפרדע או קרפדה.

מונומנט 93 הוא פסל גס בסגנון אולמקי המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית התיכונה. הוא מייצג יגואר אנתרופומורפי יושב עם ראש אנושי.

מונומנט 99, ראש עצום בסגנון פסל בעל כרס מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה

מונומנט 99 הוא ראש ענק בסגנון פסל בעל כרס, המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

מונומנט 100, מונומנט 107 ומונומנט 109 הם פסלים בעלי כרס קטנים המתוארכים לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. כולם נמצאים ליד מדרגות הגישה לטרסה 3 בקבוצה המרכזית.

מונומנט 108 הוא מזבח המוצב מול גרם המדרגות הראשי המעניק גישה לטרסה 3, בקבוצה המרכזית.

מונומנט 113 ממוקם מחוץ לליבת האתר, כחצי קילומטר מדרום לקבוצה המרכזית, כ-2 קילומטרים מערבית לאל אסינטאל, באתר משני המכונה הקבוצה הדרומית, המורכב משישה מבני תלים. הוא מגולף מסלע אנדזיט ונושא גילוף תבליט של יגואר המונח בצדו השמאלי. עיניו ופיו פתוחים וטביעות כפות שונות של יגואר מגולפות על גוף החיה.

מונומנט 126 הוא סלע בזלת גדול הנושא גילופי תבליט של ידי אדם בגודל טבעי. הוא נמצא על גדת נחל קטן ליד הקבוצה המרכזית.

מונומנט 140 הוא פסל של קרפדה המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה, הוא ממוקם בקבוצה המערבית, בטרסה 6.

מונומנט 141 הוא מזבח מלבני המתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. הוא ממוקם בקבוצה המערבית, בטרסה 6.

מונומנטים 142, 143, 145, 146, 147, 148, 149 ו-156 הם בין 19 מונומנטים מאבן טבעית המשתרעות על מסלולו של נחל נימה, כ-200 מטר מערבית לקבוצה המערבית, בתוך מטעי בואנוס איירס וסן איסידרו. הם סלעי בזלת ואנדזיט שיש להם שקעים עגולים עמוקים עם דפנות מלוטשות שאולי הם תוצאה של פעילות עבודה כלשהי.

מונומנטים 217 (מימין) ומונומנט 215 (משמאל), שני חלקים של הפסל "קרגאדור דל אנססטרו"

מונומנט 154 הוא סלע בזלת גדול, ועליו שני פטרוגליפים המייצגים פנים ילדותיות. הוא ממוקם בצד המערבי של נחל נימה, במטע בואנוס איירס.

מונומנט 157 הוא סלע אנדזיט גדול בצד המערבי של נחל נימה, במטע סן איסידרו. הוא נושא פטרוגליף של פנים עם עיניים וגבות, אף ופה.

מונומנט 161 נמצא בתוך הקבוצה הצפונית, במטע סן אליאס. זהו מחשוף בזלת בגובה 1.18 מטר וברוחב 1.14 מטר בצד נקיק איסצ'איה. הוא נושא פטרוגליף של פנים חצובות על החלק העליון של הסלע, במבט כלפי מעלה. לפנים יש עצמות לחיים, סנטר בולט ופה מעט פתוח. יש לו דמיון סגנוני מסוים למסכות ירקן מהתקופה הקלאסית התחתונה, אם כי חסרות לו תכונות מסוימות הקשורות לאלה.

מונומנט 163 מתוארך לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. הוא נמצא בשימוש משני בבניית תעלת מים מהתקופה הקלאסית העליונה ליד מבנה 7. הוא מייצג דמות יושבת עם איברי מין זכריים בולטים וניזוק קשות, כשהראש והכתפיים חסרים.

מונומנט 215 הוא חלק מהפסל של "קרגאדור דל אנססטרו". הוא נמצא משובץ בצד המזרחי של מבנה A‏7, שם הוצב בקפידה במקביל לקבורה המלכותית במרכז המבנה.

מונומנט 217 הוא חלק נוסף מהפסל של "קרגאדור דל אנססטרו". הוא הוטבע בצד המזרחי של מבנה A‏7 באותו אופן, ובאותו זמן, כמונומנט 215.

אסטלות

אסטלה 18 והמזבח הצמוד אליה

אסטלות הן לוחות אבן מגולפים, לעיתים קרובות מפוסלים עם דמויות והירוגליפים. להלן מבחר מהאסטלות הבולטות ביותר בטקליק אבח:

אסטלה 1 נמצאה ליד אסטלה 2 והועברה ליד בית המנהל של מטע סן איסידרו פיידרה פרדה. גובהה 1.36 מטר, רוחבה 0.72 מטר ועוביה 0.45 מטר. על האסטלה חרות פסל של דמות עומדת הפונה שמאלה, אוחזת שרביט בצורת נחש עם מסכת דרקון בקצה התחתון; דמות חתולית נמצא על גבי גוף הנחש. דומה בסגנונה לאסטלה 1 באל באול . טקסט הירוגליפי שחוק קשות נמצא משמאל לפניה של הדמות, שכעת אינו קריא לחלוטין. אסטלה זו היא בסגנון מאיה מוקדמת, מתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

אסטלה 2 היא מונומנט בסגנון מאיה מוקדם שעליה כתוב תאריך ספירה ארוכה פגום. בשל השתמרותו החלקית בלבד, יש לתאריך זה לפחות שלוש קריאות אפשריות, שהמאוחרת שבהן תציב אותו במאה ה-1 לפני הספירה. לצד הטקסט שתי דמויות עומדות זו מול זו, הפסל כנראה מייצג שליט אחד שמקבל כוח מקודמו. מעל הדמויות והטקסט מופיעה דמות מקושטת המתוארת בפרופיל המביטה למטה אל הדמות השמאלית למטה. אסטלה 2 ממוקמת מול קיר התמך של טרסה 5.

אסטלה 3 ניזוקה קשות, נשברה לשלושה חלקים. היא נמצאה אי שם במטע סן איסידרו פיידרה פרדה אם כי מיקומה המקורי המדויק אינו ידוע. היא הועברה למוזיאון בגואטמלה סיטי. החלק התחתון של האסטלה מתאר שתי רגליים הפונות שמאלה העומדות על פס אופקי המחולק לשלושה חלקים, כאשר כל חלק מכיל סמל או גליף.

אסטלה 4 נחשפה ב-1969 והעברה בסמוך לבית המנהל במטע סן איסידרו פיידרה פרדה. היא בסגנון דומה מאוד לאסטלות באיסאפה ומתנשאת לגובה של 1.37 מטר. האסטלה נושאת עיצוב מורכב המייצג נחש חזון גלי העולה לשמיים מהמים הזורמים משתי מפלצות אדמה, לסתותיו של הנחש פתוחות לרווחה לכיוון השמים ומהן יוצאות פני מאיה אופייניות. בין התמונות מופיעים מספר גליפים. אסטלה זו היא בסגנון מאיה מוקדמת ומתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה.

אסטלה 5 ומזבח 8

אסטלה 5 נשמרה היטב ועליה רשומים שני תאריכים של ספירה ארוכה ולצדם ייצוגים של שתי דמויות עומדות המתארות שליטים. האחרון מבין שני התאריכים הללו הוא שנת 126 לספירה. הדמות הימנית אוחזת בנחש, ואילו הדמות השמאלית אוחזת במה שהוא כנראה יגואר. מונומנט זה מייצג כנראה שליט אחד המעביר כוח למשנהו. דמות יושבת קטנה מגולפת על כל אחד מהצדדים של אסטלה זו יחד עם כתובת הירוגליפית שחוקה מאוד. הסגנון הוא מאיה מוקדם ויש לו זיקה לפסלים באיסאפה.

אסטלה 12 ממוקמת בסמוך למבנה 11. היא ניזוקה קשות, לאחר שנשברה לרסיסים, מהם נותרו שניים. השבר הגדול ביותר הוא מהחלק התחתון של האסטלה ומתאר את הרגליים של דמות, שתיהן פונות לאותו כיוון. הן עומדות על לוח המחולק לחלקים גאומטריים, שכל אחד מהם מכיל עיצוב נוסף. לפני הרגליים יש שרידי גליף שנראה כמספר בפורמט ספרות מאיה. שבר קטן יותר נמצא בקרבת מקום.

אסטלה 13 מתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. היא ניזוקה קשות, לאחר שנשברה לשני חלקים. היא מגולפת בסגנון מאיה מוקדם ונושאת עיצוב המייצג ראש נחש מסוגנן, דומה מאוד לאנדרטה שנמצאה בקמינלחיו. אסטלה 13 הוקמה בבסיס הצד הדרומי של מבנה A‏7. בבסיס האסטלה נמצאו מנחות עצומות של יותר מ-600 כלי חרס, 33 להבי אובסידיאן בצורה מנסרה, כמו גם חפצים אחרים. האסטלה והמנחות קשורים לקבר המלכותי מתקופה הקדם-קלאסית העליונה המכונה קבר 1.

אסטלה 14 עם העתק של מזבח 48

אסטלה 14 נמצאת בקצה הדרומי של טרסה 3, בקבוצה המרכזית, שם היא אחת מ-5 מונומנטים בשורה המזרחית-מערבית. הוא עשוי מאנדזיט ויש לו 26 שקעים דמויי כוס על פני השטח העליון. זהו אחד המונומנטים הבודדים מסוג זה שנמצאו במרכז הטקסי של העיר. מזבח 48 נמצא מתחת לאסטלה 14 בשנת 2008, לאחר שכוסה בקפידה על ידו בעת העתיקה. עובי אסטלה 14 הוא 2.25 על 1.4 מטר על 0.75 מטר ומשקלו יותר מ-6 טון. המשטח התחתון של האסטלה היה מפוסל שטוח לחלוטין עם 6 ספלולים קטנים וסדרה של סימנים היוצרים עיצוב המזכיר את הנשל של נחש או של עמוד השדרה.

אסטלה 15 היא מונומנט נוסף בקצה הדרומי של טרסה 3, אחת משורה של חמישה.

אסטלה 29 היא מונומנט חלק בפינה הדרומית-מזרחית של מבנה 11 עם שבע מדרגות חצובות בחלקו העליון.

אסטלה 34 נמצאה בבסיסו של מבנה 8, שם היא הייתה אחת משורה של חמישה מונומנטים.

אסטלה 35 הייתה עוד אחת מחמשת המונומנטים שנמצאו בבסיס מבנה 8.

אסטלה 53 היא שבר של פסל שנמצא מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה של מבנה 12, ממש מאחורי אסטלה 5. אסטלה 53 מהווה חלק מהפסל של "קרגאדור דל אנססטרו". אסטלה 5 הוצבה באותו זמן שאסטלה 53 הוטבעה במבנה 12, ותאריך הספירה הארוכה על הראשון מאפשר גם לקבע את מיקום אסטלה 53 בזמן במעבר מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה לתקופה הקלאסית התחתונה.

אסטלה 61 היא חלק מהפסל של "קרגאדור דל אנססטרו". במעבר מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה לתקופה הקלאסית התחתונה הוא הוטבע במדרגות הגישה המזרחיות לטרסה 3.

אסטלה 66 היא אסטלה פשוטה המתוארכת לתקופה הקדם-קלאסית העליונה. הוא נמצא בקבוצה המערבית, בטרסה 6.

אסטלה 68 נמצאה בפינה הדרומית-מזרחית של תל A‏61 בטרסה 5. אסטלה זו נשברה לשניים ונראה שהשברים הנותרים שייכים לשני מונומנטים נפרדים. האסטלה, או האסטלות, נשאה פעם פסל מאיה מוקדם, אבל נראה שזה נהרס בכוונה, והותיר רק כמה סמלים מפוסלים.

אסטלה 71 היא שבר מגולף של מאיה מוקדם בשימוש חוזר בבניית תעלת מים על יד מבנה 7.

אסטלה 74 היא שבר של פסל בסגנון אולמקי שנמצא במילוי מהתקופה הקדם-קלאסית התיכונה של מבנה 7, שם הוצב כאשר המבנה ההוא החליף את המבנה הוורוד. הוא נושא עיצוב תירס עם עלים שעליו סמל U בתוך קרטוש ויש לו סמלי U אחרים, קטנים יותר, בבסיסו. זה דומה מאוד לעיצוב שנמצא במונומנט 25/26 מלה ונטה.

אסטלה 87, שהתגלתה בשנת 2018 ומתוארכת לשנת 100 לפני הספירה, מציגה מלך במבט מהצד ומחזיק מוט טקסי עם אל תירס שמגיח. מימין עמודה של חמישה קרטושים במקור עם מה שנראה כהירוגליפים, בשניים מהם נראים גברים מבוגרים, אחד מהם מזוקן.

קברים מלכותיים

מבנה 12 מואר בלילה

קבר מהתקופה הקדם-קלאסית העליונה נחפר ועל פי ההערכות הוא קבר מלכותי. קבר זה סומן כקבר 1; הוא נמצא במהלך חפירות של מבנה A‏7 והוכנס למרכז המבנה הקדם-קלאסי התיכון הזה. הקבורה קשורה גם לאסטלה 13 ועם היצע עצום של יותר מ-600 כלי חרס וחפצים אחרים שנמצאו בבסיס מבנה A‏7. כלי חרס אלו מתארכים את המנחות לשלהי התקופה הקדם-קלאסית העליונה. לא נמצאו שרידי אדם, אך ההנחה היא שהממצא הוא קבורה בשל החפצים הקשורים אליו. על פי ההערכות, הגופה נקברה על אלונקה בגודל של 1 על 2 מטרים, אשר הייתה עשויה כנראה מעץ ומצופה באבק צינובר אדום. חפצי הקבורה כוללים שרשרת ירקן של 18 חלקים, שני קישוטי תנוכים מצופים בצינובר, מראות פסיפס שונות עשויות פיריט ברזל, אחת המורכבת מיותר מ-800 חלקים, מסכת פסיפס ירקן, שני להבי אובסידיאן בצורת מנסרה, דג מגולף בדיוק מאבן ירוקה, חרוזים שונים שיצרו כנראה תכשיטים כמו צמידים ומבחר כלי חרס שמתארכים את הקבר ל-100–200 לספירה.

באוקטובר 2012, דווח כי קבר שתוארך באמצעות פחמן-14 בין 700 לפנה"ס ל-400 לפנה"ס נמצא בטקליק אבח של שליט המכונה קוץ צ'מאן ("נשר סבא" בשפת מאם) על ידי ארכאולוגים, מלך קדוש או, לפי מיגל אורגו, "צ'יף גדול". "שגישר על הפער בין התרבות האולמקית לבני המאיה במרכז אמריקה". נכון ל-2023 הקבר הוא הקבר המלכותי העתיק ביותר של מאיה שהתגלה.

לקריאה נוספת

• Adams, Richard E.W. (1996). Prehistoric Mesoamerica (Revised ed.). Norman: University of Oklahoma Press. ISBN 0-8061-2834-8. OCLC 22593466.
• Adams, Richard E.W. (2000). "Introduction to a Survey of the Native Prehistoric Cultures of Mesoamerica". In Richard E.W. Adams; Murdo J. Macleod (eds.). The Cambridge History of the Native Peoples of the Americas, Vol. II: Mesoamerica, part 1. Cambridge, UK: Cambridge University Press. pp. 1–44. ISBN 0-521-35165-0. OCLC 33359444.
• BBC News (25 באוקטובר 2012). "'Oldest Maya Tomb' found in Guatemala's Retalhuleu". BBC. ארכיון מ-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
• Benson, Elizabeth P. (1996). "History of Olmec Investigations". In Elizabeth P. Benson; Beatriz de la Fuente (eds.). Olmec Art of Ancient Mexico. Washington: National Gallery of Art. pp. 17–27. ISBN 0-8109-6328-0. OCLC 34357584.
• Cassier, Jacques; Alain Ichon (1981). "Las Esculturas de Abaj Takalik". Anales de la Academía de Geografía e Historia de Guatemala:1981 enero a diciembre (בספרדית). Guatemala: Academía de Geografía e Historia de Guatemala. LV: 23–49. ISSN 0252-337X. OCLC 8623842.
• Chang Lam, Elsa (1991). "Las esculturas de Tak'alik Ab'aj y sus nuevos descubrimientos – 1988" (PDF). II Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1988 (Edited by J.P. Laporte, S. Villagrán, H. Escobedo, D. De González and J. Valdés) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 19–28. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 יולי 2011.
• Christenson, Allen J. "Kʼicheʼ–English Dictionary and Guide to Pronunciation of the Kʼicheʼ-Maya Alphabet" (PDF online edition). Foundation for the Advancement of Mesoamerican Studies, Inc. ארכיון (PDF) מ-17 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
• Coe, Michael D. (1999). The Maya. Ancient peoples and places series (6th, fully revised and expanded ed.). London and New York: Thames & Hudson. ISBN 0-500-28066-5. OCLC 59432778.
• Crasborn, José (2005). "La obsidiana de Tak'alik Ab'aj en contextos ceremoniales" (PDF). XVIII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2004 (Edited by Juan Pedro LaPorte, Bárbara Arroyo and Héctor e. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 695–705. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 יולי 2011.
• Crasborn, José; Elizabeth Marroquín (2006). "Los patrones constructivos de Tak'alik Ab'aj" (PDF). XIX Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2005 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 45–55. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-4 ספטמבר 2011.
• Diehl, Richard (2004). The Olmecs: America's First Civilization. Ancient peoples and places series. London: Thames & Hudson. ISBN 0-500-02119-8. OCLC 56746987.
• García, Edgar Vinicio (1997). "Excavaciones en el acceso a la Terraza 3, Tak'alik Ab'aj" (PDF). X Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1996 (Edited by J.P. Laporte and H. Escobedo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 171–193. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 יולי 2011.
• Graham, John A. (1989). "Olmec diffusion: a sculptural view from Pacific Guatemala". In Robert J. Sharer; David C. Grove (eds.). Regional Perspectives on the Olmec. School of American Research Advanced Seminar series. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 227–246. ISBN 0-521-36332-2. OCLC 18289933.
• Graham, John A. (1992). "Escultura en bulto Olmeca y Maya en Tak'alik Ab'aj: Su desarrollo y portento" (PDF). IV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1990 (Edited by J.P. Laporte, H. Escobedo and S. Brady) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 325–334. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Jacobo, Álvaro L. (1999). "Investigaciones arqueológicas en el Grupo Norte del sitio Tak'alik Ab'aj" (PDF). XII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1998 (Edited by J.P. Laporte and H.L. Escobedo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 548–555. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 יולי 2011.
• Kelly, Joyce (1996). An Archaeological Guide to Northern Central America: Belize, Guatemala, Honduras, and El Salvador. Norman: University of Oklahoma Press. ISBN 0-8061-2858-5. OCLC 34658843.
• Love, Michael (בדצמבר 2007). "Recent Research in the Southern Highlands and Pacific Coast of Mesoamerica". Journal of Archaeological Research. Springer Netherlands. 15 (4): 275–328. doi:10.1007/s10814-007-9014-y. ISSN 1573-7756. {{cite journal}}: (עזרה)
• Marroquín, Elizabeth (2005). "El manejo del agua en Tak'alik Ab'aj, Retalhuleu: La evidencia de canales prehispánicos" (PDF). XVIII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2004 (Edited by Juan Pedro LaPorte, Bárbara Arroyo and Héctor e. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 955–967. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Miller, Mary Ellen (2001). The Art of Mesoamerica: From Olmec to Aztec. World of Art series (3rd ed.). London: Thames & Hudson. ISBN 0-500-20345-8. OCLC 59530512.
• Neff, Hector; Ronald L. Bishop and Dean E. Arnold (Autumn 1988). "Reconstructing Ceramic Production from Ceramic Compositional Data: An Example from Guatemala". Journal of Field Archaeology. Boston, Massachusetts, US.: Boston University. 15 (3): 339–348. doi:10.2307/530313. ISSN 0093-4690. JSTOR 530313. OCLC 482091261.
• Orrego Corzo, Miguel; and Christa Schieber de Lavarreda (2001). "Compendio de monumentos expuestos en Tak'alik Ab'aj" (PDF). XIV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2000 (Edited by J.P. Laporte, A.C. Suasnávar and B. Arroyo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 786–806. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Parsons, Lee Allen (1986). "The Origins of Maya Art: Monumental Stone Sculpture of Kaminaljuyu, Guatemala, and the Southern Pacific Coast". Studies in Pre-Columbian Art and Archaeology. Dumbarton Oaks, Washington, D.C.: Trustees for Harvard University. 28 (28): i–216. JSTOR 41263466. (נדרשת הרשמה)
• Persson, Bosse (30 באוקטובר 2008). "New Maya Olmec Archeological Find in Guatemala". The Guatemala Times. Guatemala News. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
• Popenoe de Hatch, Marion (1987). "La Importancia de la Cerámica Utilitaria en Arqueología, con Observaciones sobre la Prehistoria de Guatemala". Anales de la Academía de Geografía e Historia de Guatemala:1987 enero a diciembre (בספרדית). Guatemala: Academía de Geografía e Historia de Guatemala. LXI: 151–183. ISSN 0252-337X. OCLC 72773975.
• Popenoe de Hatch, Marion (2002). "Evidencia de un observatorio astronómico en Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). XV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2001 (Edited by J.P. Laporte, H. Escobedo and B. Arroyo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 378–398. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Popenoe de Hatch, Marion (2004). "Un paso más en entender los inicios de Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). XVII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2003 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo, H. Escobedo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 415–425. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Popenoe de Hatch, Marion (2005). "La Conquista de Tak'alik Ab'aj" (PDF). XVIII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2004 (Edited by Juan Pedro LaPorte, Bárbara Arroyo and Héctor e. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 992–999. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-14 ספטמבר 2011.
• Popenoe de Hatch, Marion; Christa Schieber de Lavarreda (2001). "Una revisión preliminar de la historia de Tak'alik Ab'aj, departamento de Retalhuleu" (PDF). XIV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2000 (Edited by J.P. Laporte, A.C. Suasnávar and B. Arroyo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 990–1005. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Pool, Christopher A. (2007). Olmec Archaeology and Early Mesoamerica. Cambridge World Archaeology. Cambridge, UK and New York City: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-78882-3. OCLC 68965709.
• Porter, James B. (Spring–Autumn 1989). "Olmec Colossal Heads as Recarved Thrones: "Mutilation," Revolution, and Recarving". Res: Anthropology and Aesthetics. Cambridge, Massachusetts: The President and Fellows of Harvard College acting through the Peabody Museum of Archaeology and Ethnology. 17–18 (17/18): 22–29. doi:10.1086/RESvn1ms20166812. JSTOR 20166812. (נדרשת הרשמה)
• Rizzo de Robles, Nidia (1991). "Aspectos ecológicos del proyecto Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). II Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1988 (Edited by J.P. Laporte, S. Villagrán, H. Escobedo, D. De González and J. Valdés) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 31–34. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Schieber de Lavarreda, Christa (1994). "Tak'alik Ab'aj: Hallazgo de un Juego de Pelota del Preclásico Medio" (PDF). VII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1993 (Edited by J.P. Laporte and H. Escobedo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 73–86. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Schieber de Lavarreda, Christa (2002). "La ofrenda de Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). XV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2001 (Edited by J.P. Laporte, H. Escobedo and B. Arroyo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 399–412. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-14 ספטמבר 2011.
• Schieber de Lavarreda, Christa (2003). "Una nueva ofrenda en Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik): El Entierro 1" (PDF). XVI Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2002 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo, H. Escobedo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 784–792. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-14 ספטמבר 2011.
• Schieber de Lavarreda, Christa; Jeremías Claudio Pérez (2004). "Una página más en la historia de Tak'alik Ab'aj" (PDF). XVII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2003 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo, H. Escobedo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 405–414. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Schieber de Lavarreda, Christa; Jeremías Claudio Pérez (2005). "La ofrenda del incensario "La Niña"" (PDF). XVIII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2004 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 724–736. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-14 ספטמבר 2011.
• Schieber de Lavarreda, Christa; Jeremías Claudio Pérez (2006). "La cultura de Tak'alik Ab'aj y los Olmecas" (PDF). XIX Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2005 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 23–36. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-4 ספטמבר 2011.
• Schieber de Lavarreda, Christa; Miguel Orrego Corzo (2009). "El descubrimiento del Altar 48 de Tak'alik Ab'aj" (PDF). XXII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2008 (בספרדית). Guatemala: Proyecto Nacional Tak'alik Ab'aj, Ministerio de Cultura y Deportes, Dirección General del Patrimonio Cultural y Natural/IDAEH/Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 456–470. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 ינואר 2012.
• Schieber de Lavarreda, Christa; Miguel Orrego Corzo (2010). "La Escultura "El Cargador del Ancestro" y su contexto. Mesa Redonda: Pozole de signos y significados. Juntándonos en torno a la epigrafía e iconografía de la escultura preclásica. Proyecto Nacional Tak'alik Ab'aj, Ministerio de Cultura y Deportes, Dirección General del Patrimonio Cultural y Natural/IDAEH". XXIII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2009 (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología.
• Schieber de Lavarreda, Christa; Miguel Orrego Corzo (2011). "La Pasión del "Señor de la Greca". Proyecto Nacional Tak'alik Ab'aj, Ministerio de Cultura y Deportes, Dirección General del Patrimonio Cultural y Natural/IDAEH". XXIV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2010 (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología.
• Sharer, Robert J. (2000). "The Maya Highlands and the Adjacent Pacific Coast". In Richard E.W. Adams; Murdo J. Macleod (eds.). The Cambridge History of the Native Peoples of the Americas, Vol. II: Mesoamerica, part 1. Cambridge, UK: Cambridge University Press. pp. 449–499. ISBN 0-521-35165-0. OCLC 33359444.
• Sharer, Robert J.; Loa P. Traxler (2006). The Ancient Maya (6th, fully revised ed.). Stanford, CA: Stanford University Press. ISBN 0-8047-4817-9. OCLC 57577446.
• Tarpy, Cliff (2004) "Place of the Standing Stones", in National Geographic, May 2004.
• UNESCO. "The Mayan-Olmecan Encounter". ארכיון מ-13 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
• Van Akkeren, Ruud (2005). "Conociendo a los Pipiles de la Costa del Pacífico de Guatemala: Un estudio etno-histórico de documentos indígenas y del Archivo General de Centroamérica" (PDF). XVIII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2004 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 1000–1014. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 ספטמבר 2011.
• Van Akkeren, Ruud (2006). "El Chinamit y la plaza del Postclásico: La arqueología y la etnohistoria en busca del papel de la Casa de Consejo" (PDF). XIX Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2005 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 223–234. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 ספטמבר 2011.
• Wolley Schwarz, Claudia (2001). "Investigaciones arqueológicas en los Grupos Norte y Oeste de Tak'alik Ab'aj" (PDF). XIV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2000 (Edited by J.P. Laporte, A.C. Suasnávar and B. Arroyo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 1006–1012. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Wolley Schwarz, Claudia (2002). "Compendio de petrograbados y monumentos con depresiones de Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). XV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2001 (Edited by J.P. Laporte, H. Escobedo and B. Arroyo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 365–377. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-11 דצמבר 2009.
• Zetina Aldana, Mario Enrique; Jaime Gildardo Escobar (1994). Abaj Takalik Cuaderno de Investigación 2: Flora y fauna: una visión retrospectiva y contemporánea en Abaj Takalik (בספרדית). Guatemala: Ministerio de Cultura y Deportes. OCLC 37571546.
• Carpio Rezzio, Edgar (2002). "Nueva información sobre la obsidiana de Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). XV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2001 (Edited by J.P. Laporte, H. Escobedo and B. Arroyo) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 835–838. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 ביולי 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
• Castillo, Donaldo (1991). "La cerámica de Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik): Un estudio preliminar" (PDF). II Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1988 (Edited by J.P. Laporte, S. Villagrán, H. Escobedo, D. De González and J. Valdés) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 14–15. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 ביולי 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
• Orrego Corzo, Miguel (1991). "Enfoque del sitio arqueológico Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). II Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1988 (Edited by J.P. Laporte, S. Villagrán, H. Escobedo, D. De González and J. Valdés) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 1–7. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 ביולי 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
• Popenoe de Hatch, Marion (1991). "Comentarios sobre la cerámica de Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). II Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1988 (Edited by J.P. Laporte, S. Villagrán, H. Escobedo, D. De González and J. Valdés) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 16–18. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 ביולי 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
• Popenoe de Hatch, Marion (1992). "Reconocimiento arqueológico en la periferia de Tak'alik Ab'aj" (PDF). IV Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1990 (Edited by J.P. Laporte, H. Escobedo and S. Brady) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 335–338. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 ביולי 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
• Popenoe de Hatch, Marion (2003). "El regreso del felino en Tak'alik Ab'aj (antes Abaj Takalik)" (PDF). XVI Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 2002 (Edited by J.P. Laporte, B. Arroyo, H. Escobedo and H. Mejía) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 793–805. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-7 ביולי 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
• Popenoe de Hatch, Marion; Christa Schieber de Lavarreda; Edgar Carpio Rezzio; Miguel Orrego Corzo; José Héctor Paredes and Claudia Wolley (2000). "Observaciones sobre el desarrollo cultural en Tak'alik Ab'aj, departamento de Retalhuleu, Guatemala" (PDF). XIII Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala, 1999 (Edited by J.P. Laporte, H. Escobedo, B. Arroyo and A.C. De Suasnávar) (בספרדית). Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología: 132–141. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-4 בספטמבר 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
• Reyes Andrade, Erick; Stuardo Rodríguez, Christa Schieber de Lavarreda and Miguel Orrego Corzo (2011). B. Arroyo; L. Paiz; A. Linares; A. Arroyave (eds.). "Prospección geo-eléctrica en la Estructura 86 de la RNP "Buenos Aires", Tak'alik Ab'aj" (PDF) (בספרדית). Guatemala City, Guatemala: Museo Nacional de Arqueología y Etnología. pp. 1085–1092. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-9 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
• Schieber de Lavarreda, Christa; Miguel Orrego Corzo (2012). B. Arroyo; L. Paiz; H. Mejía (eds.). "El retorno al ancestro en Tak'alik Ab'aj: Hallazgo del collar del ancestro del "Señor de la Greca"" (PDF). Simposio de Investigaciones Arqueológicas en Guatemala (בספרדית). Guatemala City, Guatemala: Ministerio de Cultura y Deportes, Instituto de Antropología e Historia and Asociación Tikal. XXV (2011): 1027–1037. אורכב מ-המקור (PDF online edition) ב-8 בפברואר 2015. {{cite journal}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טקליק אבח בוויקישיתוף

• Nomination Text - UNESCO site
• Authenticmaya.com: Takalik Abaj description and gallery
• Takalik Abaj at The Guatemala Times online. Information and news in English, some by investigating archaeologists.