טרנסצנדנטיות
טרנסצנדנטיות בהקשר דתי, היא מצב או תיאור של משהו שקיים מעבר לגשמיות ולניסיון ואינו תלוי בהם. אמונה זו מושרשת במושג הנשגבות ברוב הדתות והמסורות, והיא נוגדת את האמונה באלוהים או במוחלט כגשמיים בלבד (אימננטיות), או כחלק בלתי נפרד ממנו (פנתאיזם). טרנסצנדנטיות יכולה לתאר לא רק את קיום האלוהים, אלא גם את הידיעה שלנו אותו: אלוהים גם נשגב מן היקום (הפיזי) וגם נשגב מבינתנו. אף על פי שטרנסצנדנטיות מוגדרת בדרך כלל כהפוכה לאימננטיות, ישנם מקרים בהם היא מתקיימות ביחד. מספר תאולוגים ומטפיזיקאים מהדתות הגדולות טוענים כי אלוהים, או ברהמן, הוא בו זמנית בתוך ומעבר ליקום (פנאנתאיזם); בתוכו, אבל לא חלק ממנו; בו זמנית מתפשט בו ונמצא מעבר לו. כך מתבטא לדוגמה בספר הזוהר, ובקבלה היהודית בכלל, שאומר שמצד אחד הקדוש ברוך הוא "ממלא כל עלמין" ומצד שני "סובב כל עלמין".
בשאלת ההתייחסות לבורא בתאוריה זו קיימת מחלוקת. פרופסור ישעיהו ליבוביץ לדוגמה, טען שכיוון שהבורא הוא מעבר ליכולת התפיסה האנושית, אי אפשר לייחס לאדם את המושג "חוויה דתית". לכן טען שהקשר של האדם עם הבורא הוא רק על ידי קיום מצוותיו, שזה לדידו קבלת עול מלכות שמים. לעומת זאת, פרופסור אבי שגיא גרס כי אפשר לייחס לאדם חוויה דתית גם אם הבורא הוא טרנסצנדנטי, כיוון שהאדם מסוגל להכיר בכך שהבורא הוא מעבר להכרתו. הבנה זו עצמה יכולה להיות מוגדרת כחוויה דתית. על פי רובן המוחלט של הדעות ביהדות הבורא עצמו הוא לא דבר שהאדם מסוגל לתפוס, ורק השפעותיו על המציאות ורצונותיו הם הנתפסים בהכרת האדם. הסמך לזה הוא פסוקים מהתורה: "כי לא יראני האדם וחי" ספר שמות • פרק ל"ג • פסוק כ', "וראית את אחורי ופני לא יראו", ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק כ"ג, כאשר ההסבר המקובל ל"אחור" הוא ההשפעות ודרך הנהגת ה' את העולם.
טרנסצדנטי וטרנסצנדנטלי
עריכהעל פי עמנואל קאנט הטרנסצדנטיות הפשוטה היא חלק "מהמטפיזיקה הנאיבית" מכיוון שכל הכרה חיצונית שיש בידי האדם היא מהניסיון (על פי קאנט) ואם ישנו דבר חיצוני שהוא מעבר לניסיון אזי הוא לא ניתן להכרה אנושית. זאת כיוון שבני האדם מסוגלים לקבל הכרות, רק דרך הניסיון. כלומר רק בדרך אפוסטריורי.
לאור זאת, עמנואל קאנט הציע את התיאוריה שלו הנקראת: אידיאליזם טרנסצנדנטלי שמשמעותה היא לחפש את ההכרות שהן לא רק מעבר לניסיון אלא גם קודמות לניסיון, קאנט טען שגם הניסיון כשלעצמו חייב לנבוע מתנאים כלשהם קודמים להם. קאנט שואל ומחפש את התנאים הקודמים לכל ניסיון. לכל התנאים הקודמים שקאנט מוצא, קאנט קורא להם תנאים טרנסצנדטלים.
פרופסור ירמיהו יובל מסביר את ההבדל בין הטרנסצדנטיות לטרנסצדנטליות בשלוש נקודות:
- מצב או תיאור שהוא מעבר לניסיון האנושי.
- תנאי לניסיון האנושי.
- המשמעות הנובעת ממנו תקפה רק לעולם הניסיון ולא לדברים אחרים. כלומר, הוא מהווה תנאי לניסיון האנושי, ולא תנאי למרחבים אחרים, כגון מטאפיזיקה.
בעוד שהטרנסצדנטליות מיוצגת על ידי כל הנקודות, לגבי הטרנסצדנטיות רק הנקודה הראשונה נכונה. טרנסצדנטיות היא אכן מעבר לניסיון האנושי, אך בניגוד לטרנסצדנטליות אין לה שיג ושיח עם הניסיון, ולכן מובן שאינה תנאי עבורו ואין לה משמעות לגבין[1].
דתות אברהם אבינו
עריכההיהדות
עריכהתאולוגים יהודים מאז ימי הביניים, תיארו את התעלותו של אלוהים במונחים של פשטות אלוהית, והסבירו את המאפיינים המסורתיים של אלוהים כל-יודע וכל יכול. התערבויות של התעלות אלוהית מתרחשות בצורה של אירועים מחוץ לתחום ההתרחשות הטבעית כגון ניסים והתגלות עשרת הדיברות למשה בהר סיני .
בקוסמולוגיה הקבלית היהודית, האל מתואר כ"אין סוף " כהתייחסות לפשטות האלוהית ולחוסר הידיעה המהותית של האל. נביעת הבריאה מהאין סוף מוסברת בתהליך של סינון. במיתוס הבריאה הקבלי המכונה "שבירת הכלים", סינון היה הכרחי כי אחרת המהות העזה והפשוטה הזו הייתה מציפה ומאפשרת את הופעתן של כל יצירה מובחנת. כל מסנן, שתואר ככלי, לכד את הנביעה של הכוח היצירתי הזה עד שהוא הוצף ונשבר על ידי עוצמת המהות הפשוטה של אלוהים. ברגע שנשברו, נפלו רסיסיו של הכלי, המלאים ב"ניצוצות אלוהיים" שנספגו לתוך כלי למטה. תהליך זה נמשך בסופו של דבר עד ש"אור" האלוהות הצטמצם במידה מספקת כדי לאפשר לעולם בו אנו חיים להתקיים מבלי להישבר. בריאת העולם הזה, לעומת זאת, באה עם התוצאה שהתעלות האלוהית מוסתרת, או "גלותית" (מהעולם האימננטי). רק דרך גילוי הניצוצות החבויים בתוך הרסיסים המשובצים בעולמנו החומרי ניתן לזהות שוב את ההתעלות הזו. בהגות החסידית מתגלים ניצוצות אלוהיים באמצעות קיום מצוות כפשוטן, החובות והאיסורים המתוארים בתורה. הסבר קבלי לקיומה של רשעות בעולם הוא שדברים נוראים כאלה אפשריים כשהניצוצות האלוהיים מוסתרים. לפיכך יש דחיפות מסוימת לקיים מצוות כדי לשחרר את הניצוצות הנסתרים ולערוך " תיקון עולם " כפשוטו כמשמעו, ריפוי העולם. עד אז, בראש העולם עומד ההיבט האימננטי של אלוהים, המכונה לעיתים קרובות שכינה או הרוח האלוהית.
הנצרות
עריכההכנסייה הקתולית, כמו עדות נוצריות אחרות, גורסת שאלוהים מתעלה על כל הבריאה. [2] הנזיר הדומיניקני תומאס אקווינס, גרס: "לגבי אלוהים, איננו יכולים לתפוס מה הוא, אלא רק מה הוא לא, וכיצד יצורים אחרים עומדים ביחס אליו". [3] תיאורים אנתרופומורפיים של אלוהים הם ברובם מטפוריים ומשקפים את האתגר של "דרכי ביטוי אנושיים" בניסיון לתאר את האינסופי. [4] אוגוסטינוס הקדוש ציין כתב: "רק על ידי שימוש בביטויים אנושיים כאלה יכול הכתוב לגרום לסוגים רבים של קוראיו שרוצים לעזור להרגיש, כביכול, בבית." [5] "תחושת ההתעלות" ולפיכך, מודעות ל"קודש", היא מרכיב חשוב של הליטורגיה. [6] לפיכך, אלוהים מוכר כטרנסצנדנטי ואימננטי כאחד.
הטרנסנדנציה של אלוהים מאושרת באופן מרומז על ידי החוקה השלישית של מועצת הוותיקן הראשונה די פילוס (אנ'). ההתעלות של אלוהים עוסקת חוסר האפשרות שלו להרגיש רגשות של הזולת Impassibility, בחוסר יכולת להגדירו Ineffability, כמו גם שאינו ניתן לשינוי Immutable והאינסוף שלו לעומת כל מה שיש במרחב-זמן שהוא בר שינוי וסופי.
האסלאם
עריכהטאוויד הוא מעשה האמונה והאישור שאלוהים (בערבית: אללה) הוא אחד וייחודי (wāḥid) (אנ'). הקוראן טוען לקיומה של אמת אחת ומוחלטת שמתעלה על העולם; ישות ייחודית ובלתי ניתנת לחלוקה Monism שאינה תלויה בבריאה כולה.[7] לפי הקוראן, כמוזכר בסורת אל-יחלאץ.[7] על מנת להסביר את המורכבות של אחדות האל ושל הטבע האלוהי, הקוראן משתמש ב-99 מונחים המכונים "השמות היפים ביותר של אללה" (סורה ז':180)[12][8]. מלבד השם העליון "אללה" והניאולוגיזם אל-רחמן (הכוונה לתועלת האלוהית שבוראת (מחדש), מקיימת והורסת את היקום ללא הרף), שמות אחרים עשויים להיות משותפים הן לאלוהים והן לבני האדם. על פי התורה האסלאמית, זה האחרון אמור לשמש תזכורת לאיממננטיות של אלוהים במקום להיות סימן לאלוהותו של האדם או לחלופין להטיל הגבלה על טבעו הטרנסצנדנטי של אלוהים.
האמונה הבהאית
עריכההאמונה הבהאית מאמינה באל יחיד, בלתי מתכלה, בורא הכול, כולל כל היצורים והכוחות ביקום.[9] במסורת הבהאית, האל מתואר כ"אל אישי, בלתי ניתן לדעת אותו, בלתי נגיש, מקור כל ההתגלות, נצחי, יודע כל, נוכח בכל וכל יכול". [10] אף על פי שאינו נגיש באופן ישיר, אלוהים בכל זאת נתפס כמודע ליצירתו, בעל שכל, רצון ומטרה. הבהאים מאמינים שאלוהים מבטא את הרצון הזה בכל עת ובמובנים רבים, באמצעות סדרה של שליחים אלוהיים המכונים מחנכים אלוהיים.[11] בהבעת כוונתו של אלוהים רואים שגילויים אלו מבססים את הדת בעולם. תורות הבהאים קובעות שאלוהים גדול מכדי שבני אדם יבינו אותו במלואו, ולכן גם לא יכולים ליצור תמונה שלמה ומדויקת של האלוהות.[12]
הדתות ההודיות
עריכההבודהיזם
עריכהבבודהיזם, "התעלות", בהגדרה, שייכת לישויות התמותה של מחוזות הקיום חסרי הצורה . עם זאת, למרות שישויות כאלה נמצאות ב"שיא" של סמסרה, הבודהיזם מחשיב את התפתחות הטרנסצנדנטיות כזמנית וגם כדרך מוצא רוחנית, אשר, לפיכך, אינה גורמת להפסקה קבועה של סמסרה. קביעה זו הייתה הבחנה עיקרית משאר המורים לסרמנה במהלך ההכשרה וההתפתחות של גאוטמה בודהה עצמו.[13]
ההינדואיזם
עריכהב Bhagavad Gita הכתוב בהינדו, שפירושה התעלות מתוארת כרמה של השגה רוחנית, או מצב של פתיחות לכל השואפים הרוחניים כאשר המטרה הסופית מושגת בתרגול יוגה. במצב זה אין עוד שליטה של רצונות חומרניים כלשהם ומודעים למציאות רוחנית גבוהה יותר. האופי המדויק של התעלות בתרגול היוגה זו מתואר כהתעלות "מעל אופני הטבע החומרי", אשר ידועים כגונאות (חבלים) הקושרים את הישות החיה לעולם הסמסרה (המחזור הקארמי) בפילוסופיה ההינדית.[14] הטרנסצנדנטליות מתוארת מנקודות מבט מגוונות בהינדואיזם. מסורות כמו Advaita Vedanta, בהתעלות, רואות באלוהים את ה-Saguna brahman (אלוהים ללא תכונות) המוחלט. מסורות אחרות כמו Bhakti yoga, רואות את אלוהים כבעל תכונות, שהמוחלט הוא אלוהות אישית אישוןרה, כגון האלים וישנו או שיווה .
הסיקיזם
עריכהוהנגורו (אנ') הוא מונח המשמש לרוב בסיקיזם כדי להתייחס לאלוהים, הישות העליונה או הבורא של כולם שפירושו "מורה נפלא" בשפה הפאנג'בית, פירושו של המילה וואהי הוא "נפלא" ו"גורו" בשפת הסנסקריט הוא מונח המתאר "מורה". המונח "והנגורו" נחשב גם כחוויה של אקסטזה שהיא מעבר לכל התיאורים. ומרמז על פליאה על האור האלוהי המבטל את החושך הרוחני. מוקדם יותר, Bhai Mani Singh, בספר Sikhan di Bhagat Mala (אנ'), נתן הסבר דומה, גם בסמכותו של גורו נאנאק. בהתחשב בשני המרכיבים של "והיגורו" ("ווהי" + "גורו"), המרמזים על מצב האקסטזה המופלאה והנחת כבוד לאלוהים, הגורו נאנאק, עשה שימוש בקריאת ביניים של Var Majh Ki.[15] הדוקטרינה הסיקית מזהה אל פנתיאיסטי אחד, איק אונקר (אנ') שנמצא בכל מקום ובעל תכונות אינסופיות, ששמו מוזכר על ידי המנטרה (אנ') "יש רק בורא אחד" הוא הבורא ללא פחד, בסיקית (Nirb hau), הוא אינו אויב של אף אחד, בסיקית (Nirvair), הוא מעבר לזמן, בסיקית (Akaal), אין לו דימוי (Murat), הוא מעבר לעצמי, (Sai-Bang) ובעל החן (אור נצחי) נוכל לפגוש אותו (גורפראסאד). סיקים לא מזהים מגדר לאק אונקאר, והם גם לא מאמינים שהאל לובש צורה אנושית. במסורת הסיקה, כל בני האדם נחשבים שווים ללא הבדל דת, מין או גזע. כולם בנים ובנות של האל וואהגורו, הכול יכול.[16]
התרבות החילונית
עריכהבשנת 1961 פרסם התאולוג הפרוטסטנטי הצרפתי גבריאל והניאן (Gabriel Vahanian) את "מות האל" (Death of God theology). הוא טען שהתרבות החילונית המודרנית איבדה כל תחושת קודש, היא חסרה כל משמעות קודש, ללא מטרה טרנסצנדנטלית או תחושת השגחה. הוא הגיע למסקנה שעבור המוח החילוני המודרני "אלוהים מת", אבל הוא לא התכוון שאלוהים לא קיים. בחזונו של והניאן היה צורך בתרבות פוסט-נוצרית ופוסט-מודרנית שעברה שינוי כדי ליצור חוויה מחודשת של אלוהות.[17] תומאס אלטיזר (אנ') הציע תאולוגיה רדיקלית של מותו של אלוהים שנשענה על ויליאם בלייק, מחשבה הגליאנית ורעיונות ניטשיאניים. הוא תפס את התאולוגיה כצורת שירה שבה ניתן לפגוש את האימננטיות (נוכחות) של אלוהים בקהילות אמונה. עם זאת, הוא לא קיבל עוד את האפשרות לאשר את אמונתו באל טרנסצנדנטי. אלטיזר הגיע למסקנה שאלוהים התגלם במשיח והעניק את רוחו האימננטית שנשארה בעולם למרות שישוע מת. חשוב שרעיונות כאלה יובנו כהתפתחויות חברתיות-תרבותיות ולא כמציאות אונטולוגית. כפי שהביע זאת והניאן בספרו, סוגיית הכחשת האל טמונה במוחו של האדם החילוני, לא במציאות. בביקורת על תאולוגיית מותו של האל, ציין ג'וזף פאפין, מייסד המכון התאולוגי וילאנובה: "הרעשים של התאולוגיה החדשה של ה'רקוויאם לאלוהים", (תאולוגים של מות אלוהים) התגלו כבסיס בלתי הולם לחלוטין לפרשת נהר תאולוגי עם גשר. אסכולת התאולוגיה של "רקוויאם אלוהים", אפילו לא מיישמת "רקוויאם לשטן", תהווה רק הערת שוליים לתולדות התאולוגיה.'קבר אלוהים', היה רעשן המוות להמשך בית הספר הנ"ל ללא כל הד מורגש"[18] פרופסור פיט שוננברג (Nijmegen, הולנד) ביקר ישירות את Altizer וסיכם: "מובן נכון, ההתעלות של אלוהים אינה שוללת את האימננטיות שלו, אלא כוללת אותה"[19] שוננברג המשיך ואמר: "עלינו לקחת את ההתעלות של אלוהים ברצינות על ידי לא להטיל גבולות כלשהם, אפילו לא את הגבולות שהדימויים או מושגי ההתעלות שלנו מעוררים. אולם הדבר מתרחש כאשר התעלותו של אלוהים מתבטאת כמועלת על פני העולם עד להדרה של נוכחותו בעולם הזה; כאשר עצמאותו מתבטאת בהדרת יחסו האמיתיים ותגובתו לעולם; או כאשר אנו מתעקשים על הנצח הבלתי ניתן לשינוי שלו עד לביטול שותפותו האמיתית בהיסטוריה האנושית."[20]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ישעיהו ליבוביץ, פרשת שמות, פורסם בספר "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע", באתר "עמותת "לשמה"
הערות שוליים
עריכה- ^ עמנואל קאנט, תרגום: ירמיהו יובל, ביקורת התבונה הטהורה, הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 36
- ^ Catechism of the Catholic Church §§42, 212
- ^ Aquinas, Thomas. SCG I, 30
- ^ "Catechism of the Catholic Church". www.usccb.org.
- ^ Augustine of Hippo, City of God, 15, 25
- ^ Conley, James D., "Reflecting on Transcendence in the Liturgy", southern Nebraska Register
- ^ 1 2 Vincent J. Cornell, Encyclopedia of Religion, Vol 5, pp.3561-3562
- ^ admin, השמות היפים ביותר של אללה, באתר ערביט, 2021-02-12
- ^ "The Baháʼí Faith". Britannica Book of the Year. Chicago: Encyclopædia Britannica. 1988. ISBN 0852294867.
- ^ Effendi, Shoghi (1944). God Passes By. Wilmette, Illinois: Baháʼí Publishing Trust. p. 139. ISBN 0877430209.
- ^ Hutter, Manfred (2005). "Bahā'īs". Encyclopedia of Religion. Vol. 2 (2nd ed.). Detroit: Macmillan Reference. pp. 737–740. ISBN 0028657330.
- ^ Cole, Juan (1982). "The Concept of Manifestation in the Baháʼí Writings". Études Baháʼí Studies. monograph 9: 1–38 – via Bahá'í Library Online.
- ^ Ariyapariyesana Sutta – "'This Dhamma (of Alara Kalama) leads not to disenchantment, to dispassion, to cessation, to stilling, to direct knowledge, to Awakening, nor to Unbinding, but only to reappearance in the dimension of nothingness (one of the four states of formlessness).'"
- ^ "BG 14.22–25". אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Var Majh Ki - SikhiWiki, free Sikh encyclopedia., www.sikhiwiki.org
- ^ Taoshobuddha (2012). Ek Onkar Satnam: The Heartbeat of Nanak. AuthorHouseUK. p. 438. ISBN 978-1477214268.
- ^ Stephen N. Williams, God of Promise: Introducing Covenant Theology Michael Horton Grand Rapids: Baker, 2006, 204 pp. pb. $19.99, ISBN 978-0-8010-1289-9, Evangelical Quarterly 80, 2008-04-30, עמ' 187–188 doi: 10.1163/27725472-08002018
- ^ Papin, Joseph (1970). "Post-Conciliar Perspectives," The Dynamic in Christian Thought. Villanova University Press. p. 3.
- ^ Schoonenberg, Piet (1972). "The Transcendence of God, Part I," Transcendence and Immanence, Reconstruction in the Light of Process Thinking, Festschrift in Honor of Joseph Papin, ed. Joseph Armenti. Abbey Press. p. 161.
- ^ Schoonenberg, Piet (1976). "From Transcendence to Immanence, Part II," Wisdom and Knowledge, Essays in Honor of Joseph Papin, ed. Joseph Armenti. Villanova University Press. p. 273.