יבגני זמיאטין
יבגני איוואנוביץ' זַמִיָאטִין (ברוסית: Евге́ний Ива́нович Замя́тин; 20 בפברואר 1884 – 10 במרץ 1937) היה סופר רוסי, אשר התפרסם בזכות ספרו "אנחנו" (1921) – דיסטופיה עתידנית שהשפיעה, בין היתר, על ג'ורג' אורוול בכתיבת הספר "1984".[1]
 | |
| לידה |
20 בינואר 1884 (יוליאני) לבדיאן, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1937 (בגיל 53) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Евге́ний Ива́нович Замя́тин |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות טיאה בפריז |
| מקום לימודים |
המכון הפוליטכני בסנקט פטרבורג |
| שפות היצירה |
רוסית |
| סוגה |
מדע בדיוני, רומן היסטורי, תיאטרון, ספרות ספקולטיבית, סאטירה פוליטית, ספרות דיסטופית, לברית |
| יצירות בולטות |
אנחנו (רומן), בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| פרסים והוקרה |
פרס פרומתיאוס - היכל התהילה |
| חתימה |
 |
  | |
למרות היותו בולשביק, זמיאטין התקשה לקבל את המדיניות של המפלגה הקומוניסטית בשנים שלאחר מהפכת אוקטובר. ב-1921, "אנחנו" הפך לספר הראשון שהוחרם בידי המשטר הקומוניסטי. בשל מצב זה, זמיאטין ארגן הברחה של עותק מהרומן למערב, כדי ש"אנחנו" יתפרסם מחוץ לרוסיה, באנגלית ב-1924. השערורייה שפרצה בעקבות מהלך זה הובילה בסופו של דבר לבקשתו של זמיאטן לגלות ממולדתו - בקשה שאושרה ב-1931, בעקבות זאת עבר זמיאטן לצרפת. זמיאטן תואר כאחד מראשוני הדיסידנטים, בשל השימוש בספרות שלו כדי לבקר את השלטון הקומוניסטי.
קורות חיים עריכה
זמיאטין נולד בעיירה לבדיאן (Лебедя́нь), 300 ק"מ דרומית למוסקבה (כיום במחוז ליפצק). אביו היה כומר באורתודוקסיה הרוסית ומנהל בית-ספר, ואמו מוזיקאית. בין השנים 1902 ו-1908 למד הנדסה ימית במוסד הפוליטכני בסנקט פטרבורג, ובתקופה זו הצטרף לתנועה הבולשביקית. במהלך מהפכת 1905 נאסר והוגלה. בשנת 1906 שהה זמן מה בפינלנד אך חזר לרוסיה באופן לא חוקי כדי לסיים את לימודיו. לאחר מכן החל לעבוד כמרצה באוניברסיטה, ובמקביל כתב ספרות בדיונית. ב-1911 נאסר והוגלה בשנית. בשנת 1913 זכה לחנינה; באותה שנה זכה לפרסום בזכות "סיפור פרובינציאלי" (Уездное, "אויזדנויה") – סאטירה על החיים בעיירה קטנה. בשנה לאחר-מכן נשפט בגין השמצת הצבא בסיפורו "סוף העולם" (На куличках, "נה קוליצ'קאח"). הוא המשיך לעבוד במקצועו, וכתב מאמרים בעיתונים סוציאליסטיים שונים. בשנת 1916 נשלח לגור בניוקאסל, אנגליה, ושימש כמפקח בבניית ספינות שוברות קרח.
עם חזרתו לרוסיה, בסוף 1917, פרסם את "אוסטרוביטיאנייה" (Островитяне; The Islanders). הוא תמך במהפכת אוקטובר, אך התנגד למערכת הצנזורה של הבולשביקים. לאחר המהפכה הרוסית ב-1917 שימש כעורך במספר ירחונים, הרצה על כתיבה ועבד בתרגום לרוסית של כתבי ג'ק לונדון, או. הנרי, הרברט ג'ורג' ולס ואחרים.
במהלך שנות ה-20 הפכו כתביו יותר ויותר ביקורתיים כלפי המשטר. הוא זכה להערכה רבה ולמעמד של אמן ספרותי בקרב קהל אוהדים רחב בסנקט פטרבורג – אך במקביל נחשב לכופר, נעצר מספר פעמים, הוחרם במוסדות שונים ואולץ לפרוש מתפקידים ציבוריים.
ב-1927 הוציא לאור את "אנחנו" (Мы) ברוסית, בכתב-עת לגולים לבנים שעורכו היה מארק לבוביץ' סלונים (1976-1894). הסיפור הודפס בהמשכים בעיתון, ולמורת רוחם של השלטונות, עותקים של הסיפור הוברחו לברית המועצות. מצב זה יצר ביקורת וכעס כלפי זמיאטן, שהובילו לכניסתו ל"רשימה שחורה" של אמנים שנאסר עליהם לפרסם את יצירותיהם. הספר עובד לסרט קולנוע רוסי באותו שם בשנת 2022.
ב-1931, פנה זמיאטן ישירות לסטלין בבקשה לעזוב את ברית המועצות. במכתבו זה כתב זמיאטן "איני מעוניין להסתיר את הסיבה היסודית, שבגינה אני מבקש לצאת מחוץ למדינה יחד עם אשתי, שהיא חוסר התקווה שבמצבי כאן ככותב, שנידון לגזר דין מוות ככותב בביתו". עם תמיכה מצד מקסים גורקי, סטלין אישר את הבקשה. ב-1932 עבר להתגורר בפריז, שם הוא שיתף פעולה עם הבמאי הצרפתי ז'אן רנואר וכתב איתו במשותף את התסריט לסרט בשפל (1936) המבוסס על מחזה באותו השם מאת מקסים גורקי. ב-1937 מת זמיאטן מהתקף לב ונקבר בדרום פריז. בעת הלווייתו מעטים נוכחו מבין מכריו. אחד מהנוכחים היה מארק סלונים, שהתיידד עם בני הזוג זמיאטן במשך השנים.
כתביו שתורגמו לעברית עריכה
- השיטפון, תל אביב: בבל, תשנ"ה 1995.
- אנחנו (מרוסית: מירי ליטווק), תל אביב: בבל, תשנ"ט-1999.
- סיפור על הדבר החשוב ביותר ועוד סיפורים (תרגמה מאנגלית: חוה שאלתיאל), ירושלים: כרמל, תשס"א-2001.
עיבודים עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
יבגני זמיאטין, ברשת החברתית Goodreads- כתבי יבגני זמיאטין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- יבגני זמיאטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- biography/Yevgeny-Zamyatin יבגני זמיאטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יבגני זמיטין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Bowker, Gordon (2003). Inside George Orwell: A Biography. Palgrave Macmillan. p. 340. ISBN 031223841X.
