רחוב דיזנגוף
רחוב דיזנגוף הוא רחוב מרכזי בתל אביב שנקרא על שמו של מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב הראשון.
 | |
| מסיבת רחוב ב-2004 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| עיר | תל אביב-יפו |
| רובע | 3 |
| שכונה | הצפון הישן, מרכז העיר |
| קרוי על שם | מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב הראשון |
| אורך |
5 ק"מ |
| קואורדינטות | 32°04′50″N 34°46′26″E / 32.08053889°N 34.77376667°E |
 | |
  | |
רחוב דיזנגוף הוא ציר אורכי העובר ברובו מדרום לצפון וציר רוחבי בחלקו הדרומי. הוא מתחיל בפינת הרחוב אבן גבירול ומסתיים בנמל תל אביב ברחוב התערוכה ומקביל ברובו לרחוב בן-יהודה. הרחוב הוא אחד מן הרחובות המרכזיים והחשובים ביותר בתל אביב ובעל תפקיד חשוב בהתפתחות העיר. הרחוב התפתח כציר תחבורה חשוב המקשר בין מרכז תל אביב ההיסטורי ולבין נמל תל אביב בתקופה שבו תיפקד כנמל והוא תוכנן כציר מסחר מרכזי אורכי כחלק מתוכנית גדס שנעשתה בסוף שנות ה-20.
היסטוריהעריכה
רחוב דיזנגוף הוא מרכז תרבותי חשוב ונודע בעבר כמעוז הבוהמה הישראלית. בשנת 1934 כבר היה הרחוב מבוסס[1] ושימש כדרך מסחרית ראשית שהובילה ממרכז העיר ליריד המזרח שהתקיים ליד שפך הירקון. הרחוב נודע בזכות חנויות האופנה היוקרתיות ובתי הקפה שבו. אחד מבתי הקפה המפורסמים ביותר הוא "כסית", שבו נהגו לשבת סופרים, משוררים ואמנים כגון נתן אלתרמן, חיים גורי, משה שמיר, חנה רובינא ויוסף זריצקי. בתי קפה נוספים היו "אררט", "קפה פְרַק", "קפה רוול", "שלג הלבנון" ו"קליפורניה", שגם בהם נהגו לשבת אנשי בוהמה תל אביביים. מקום מפגש נוסף של אמנים ואנשי תרבות היה בגלריה לאמנות כ"ץ - הגלריה הראשונה בתל אביב, ששכנה ברחוב דיזנגוף 97. כיכר צינה דיזנגוף היה הלב של הרחוב והיווה במידה רבה את מרכז העיר הלבנה של תל אביב.
הרחוב כמרכז תרבותי הגיע לשיאו בשנות ה-50 וה-60. בתקופת הזוהר של הרחוב אף הומצאה מילת הסלנג "להזדנגף" שפירושה "לטייל ולבלות בבתי הקפה של דיזנגוף". בסוף שנות ה-60 פעלה בתל אביב להקת פיקוד דיזנגוף ששאלה את שמו של הרחוב לפרפראזה על שמות הלהקות הצבאיות. רחוב דיזנגוף גם היה נושא מרכזי בעשייה התרבותית הישראלית בתחום הספרות והקולנוע. הסרט "דיזנגוף 99" משנת 1979 מתאר את אורח החיים סביב רחוב זה ואף הפך עם השנים לסרט פולחן ישראלי.
בסוף שנות ה-70 וה-80 חל פיחות במרכזיותו של הרחוב בעיקר בגלל הגירה שלילית מאזור מרכז תל אביב ותחרות רבה מצד קניונים ומרכזים מסחריים באזורים אחרים בתל אביב ומחוצה לה. ישנן טענות רבות כי גם בניית דיזנגוף סנטר ב-1977 וכן הגבהת ושינוי כיכר דיזנגוף לאחר מכן תרמו משמעותית לירידת תהילתו של רחוב בתי הקפה. באמצע שנות ה-90 התרחשו שני פיגועי התאבדות רצחניים ברחוב - הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994 שבו נרצחו 22 אנשים והפיגוע מול דיזנגוף סנטר ב-4 במרץ 1996 שבו נרצחו 13 אנשים. אחרי המקרים נבנו אנדרטאות לזכר הנפגעים במקומות בהם אירעו הפיגועים.
כיוםעריכה
בתחילת המאה ה-21 התעורר הרחוב לחיים מחדש, ונפתחו בו בתי קפה רבים. בתחילת שנת 2017 החלה עיריית תל אביב בפרויקט בעלות של 60 מיליון שקלים לחידוש ולהנמכת ככר דיזנגוף בדומה למתכונתה המקורית.
אתרים לאורך הרחוב (מצפון לדרום)עריכה
- גינת וינר
- בית המהנדס
- מרכז באוהאוס
- בניין תיאטרון בית ליסין (לשעבר הקאמרי) ופסאז' הוד (שנודע גם כ"פסאז' דיזנגוף")
- כיכר צינה דיזנגוף
- דיזנגוף סנטר
- ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו
- גן יעקב
- היכל התרבות (פינת רחוב הוברמן)
עיריית תל אביב הציבה שתי לוחיות זיכרון של לח"י ברחוב דיזנגוף:
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- שולה וידריך, טיול באזור כיכר דיזנגוף, באתר ynet, 2 ביוני 2004
- רחוב דיזנגוף במידע לתייר
- "ברחובות שלנו"- תחיית רחוב דיזנגוף, מגזין TimeOut, אוגוסט 2006
- "חוזרים להזדנגף" - על תחיית רחוב דיזנגוף, וואלה!, יוני 2006(הקישור אינו פעיל, 2019)
- מיכאל יעקובסון: פרויקט התרבות הבא בת"א: חידוש תיאטרון בית ליסין, 29.12.11, Xnet.
- צילומים של בנייני רחוב דיזנגוף(הקישור אינו פעיל) באתר zoomap
- רחוב דיזנגוף באתר סברסים
- נסיעה מצולמת ברחוב דיזנגוף מצומת קינג ג'ורג' ועד סוף הרחוב, מדרום לצפון.
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בדיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 בתכנון יהודה ורפאל מגידוביץ, באתר 'חלון אחורי', 9 בנובמבר 2018
- כרוז נדיר ביותר לפתיחת רחוז דיזינגוף ת"א, הזמנה לתושבי העיר 1935
לוחית זיכרון של לח"י ברחוב דיזנגוף 30
לוחית זיכרון של לח"י ברחוב דיזנגוף 221
 
1. תיאטרון על הירקון;
2. כיכר פלומר; |
  |
 
(1) קולנוע אסתר (מלון סינמה).
(2) קולנוע חן.
(3) מרכז קופת חולים. |
הערות שולייםעריכה
- ^ ד"ר מעוז עזריהו, עלייתו ושקיעתו של רחוב דיזנגוף, מתוך "פנים- תרבות חברה וחינוך" (גיליון 13, מאי 2000). באתר של הסתדרות המורים.