יהודה הראל (סופר)
יהודה הראל (1930 – 10 בנובמבר 1969)[1] היה עיתונאי וסופר ישראלי.
 | |
| לידה |
1930  |
|---|---|
| פטירה |
10 בנובמבר 1969 (בגיל 39 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| מספר צאצאים |
2 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהבשנות ה-50 עיבד וחיבר תסכיתי רדיו. בשנת 1955 פרסם בהוצאת יבנה את ספרו הראשון, "הקולנוע מראשיתו ועד היום" – ספר ראשון מסוגו בעברית, העוסק ביסודותיה של אמנות הקולנוע ותולדות הקולנוע ויוצריו בעולם ובישראל. בשנת 1961 פרסם בהוצאת מסדה ספר מדע בדיוני מקורי בשם "סוד קרני סדום". בהמשך עבד כמפיק סרטים, ובמחצית השנייה של שנות ה-60, עם היווסדה של הטלוויזיה הישראלית, עבד כעורך בשבועון לענייני רדיו וטלוויזיה "8 בערב" שבעריכת מיכאל שיר.[2]
הראל היה סופר פורה וזריז. בתקופה שמיד לאחר מלחמת ששת הימים ועד מותו חיבר חמישה ספרים בנושאים ביטחוניים, שבהחלק שובצו תצלומים מלשכת העיתונות הממשלתית. הראל השתתף בקרבות הסיום של המלחמה בצפון ככתב צבאי, וכך עמד מקרוב על מהלכה. כחודש לאחר המלחמה פרסם בהוצאת מסדה את הספר "אל מול גולן", שבו תיאר את כיבוש רמת הגולן. זמן קצר לאחר מכן פרסם בהוצאת מוקד את ספרו "הלוחם: חייו ועלילותיו של משה דיין", שאף תורגם למספר שפות. באותה שנה הופיע באותה הוצאה ספרו "צל"ש: עשרים שנות גבורה בישראל", ובו דיוקנאותיהם של עשרים חיילים מעוטרים בצל"ש (הספר הופיע במספר מהדורות נוספות, וכן בתרגום לאנגלית). הספר האחרון שנדפס בחייו, "המרדף של הצנחנים" (ספריית מדים, תשכ"ט), הביא את סיפורם של כוחות צה"ל במרדפיהם אחר מחבלים בבקעת הירדן.
יהודה הראל נפטר באופן פתאומי בנובמבר 1969, בגיל 39.[3] הותיר את הוריו, פנינה ואלכסנדר רותם, ואחיו, אשתו שולה ושני בניו, עידן וצהל.[4] הראל נקבר בבית עלמין חולון – דרום יום לאחר מותו.[5]
במותו הותיר בכתובים ספר נוסף בנושא ביטחוני: "הקרב על הים", שבו סיפורם של אנשי חיל הים הישראלי והקומנדו הימי בשנים 1947–1970. הספר ראה אור בשנה שלאחר מכן (1970) בהוצאת ספריית מדים.
ספריו
עריכה- הקולנוע מראשיתו ועד היום, תל אביב: יבנה, תשט"ז.[6]
- סוד קרני סדום; הציורים: גרשון רנרט, תל אביב: מסדה, 1961. (מדע בדיוני, לנוער)
- אל מול גולן, תל אביב: מסדה, 1967. (העורך: יפרח חביב) (יומנו של כתב צבאי בחזית הצפון במלחמת ששת הימים)
- הלוחם: חייו ועלילותיו של משה דיין, תל אביב: מוקד, תשכ"ז. (הספר תורגם למספר שפות: רומנית: "Moshe Dayan: viata si faptele ministrului apararii nationale", 1967; הונגרית: "Mose Dáján: Izrael nemzeti hosenek elettortenete", 1968; "Follow me: The Story of Moshe Dayan", 1972) (בשנת תשכ"ח הופיע שוב בשם המצביא והמדינאי משה דיין, בהשמטת פרק 22 (3 דפים) ובשינוי במבחר התמונות)
- צל"ש: עשרים שנות גבורה בישראל, תל אביב: מוקד, 1967. (דיוקנאותיהם של עשרים גיבורים בישראל שזכו בצל"ש) (הופיע במספר מהדורות נוספות, כולל מהדורה אלבומית; הופיע בתרגום לאנגלית: "Citation" (כרך א: Above and Beyond; כרך ב: Crowning Achievement), 1972) (פרקים מהספר, באתר הגבורה)
- עודד אבישר, יהודה הראל, צל"ש: עיטורי הגבורה, העוז והמופת, 2 כרכים, תל אביב: ספרית מדים, תשל"ה 1975. (התוכן: כרך א: ספורי הגבורה, העוז והמופת ממלחמת יום הכפורים; כרך ב: אותות הגבורה העוז והמופת [בשאר מלחמות ישראל]) (מהדורה זו הופיעה לאחר מותו)
- המרדף של הצנחנים, תל אביב: ספרית מדים, תשכ"ט. (סיפור מרדפי כוחות צה"ל אחר מחבלים בבקעת הירדן) (הפרק "מכונת מלחמה ושמה רפול" נכתב על ידי אורי מילשטיין)[7]
- הקרב על הים, תל אביב: ספרית מדים, 1970. (סיפורם של אנשי חיל הים הישראלי והקומנדו הימי בשנים 1947–1970)
לקריאה נוספת
עריכה- אריה אבנרי, 'על המחבר', בתוך: יהודה הראל, הקרב על הים (1970), עמ' 5–6.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תאריכי הלידה והפטירה על פי: יהודה הראל באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ אריה אבנרי, 'על המחבר', בתוך: הראל, הקרב על הים (1970), עמ' 5; מיכאל שיר ובית "8 בערב" שבועון הטלויזיה, יהודה הראל, מעריב, מודעת אבל, 11 בנובמבר 1969.
- ^ לדברי ידידו אריה אבנרי, לבו של הראל לא עמד "בעומס הרב ובמאמץ הבלתי סביל שהטיל על עצמו" (אבנרי, 'על המחבר', בתוך: הראל, הקרב על הים (1970), עמ' 6).
- ^ יהודה הראל, מעריב, מודעת אבל, 11 בנובמבר 1969; יהודה הראל, דבר, בשלושים למותו, 11 בדצמבר 1969.
- ^ יהודה הראל באתר GRAVEZ
- ^ על הספר: הקולנוע מראשיתו ועד היום, דבר, 23 בדצמבר 1955. סקירה: ד. גרינברג, על ספרים | "הקולנוע מראשיתו ועד היום", על המשמר, 23 בדצמבר 1955; שמואל אור, בממלכת הבד | הקולנוע – מראשיתו ועד היום, חרות, טורים 1–4, 3 בפברואר 1956.
- ^ התנצלות, מעריב, 2 ביוני 1969.