יהודה וינשטיין (סייף)
יהודה וינשטיין (נולד ב-11 במרץ 1955) הוא סייף ישראלי, שהתחרה בסגנון רומח, ייצג את ישראל באולימפיאדת מינכן (1972) והיה מניצולי טבח הספורטאים הישראלים. בשירותו הצבאי היה טייס קרב בחיל האוויר הישראלי.
 | ||||||||||||||||||||
| לידה | 11 במרץ 1955 (בן 69) | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מידע כללי | ||||||||||||||||||||
| מדינה |
 ישראל | |||||||||||||||||||
| ספורט | ||||||||||||||||||||
| ענף ספורט | סיף | |||||||||||||||||||
| מועדון | הפועל ראש פינה, הפועל צפת | |||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||
ביוגרפיה
עריכהוינשטיין גדל בראש פינה ולמד בבית הספר התיכון בצפת. היה חבר בנעוריו באגודות הספורט של הפועל ראש פינה והפועל צפת, זכה באליפות ישראל בנוער בסגנון רומח ב-1969 וייצג את ישראל באליפות העולם בסיף לבוגרים, בה העפיל לשלב שמינית הגמר, ובאליפות העולם לנוער, בה הגיע עד שלב חצי הגמר.
הוא היה צעיר הספורטאים במשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן, בסיבוב הראשון של התחרות רשם שני ניצחונות ושלושה הפסדים והעפיל לשלב שמינית הגמר, בו הפסיד בכל 5 הקרבות. וינשטיין נשאר בימים הבאים בכפר האולימפי, ושהה בביתן יחד עם חברו לחדר הסייף דן אלון ושני הקלעים הנרי הרשקוביץ וזליג שטרוך. במהלך מתקפת המחבלים על המשלחת הישראלית, הצליח וינשטיין לחמוק מחדרו והוביל את הדרך לשלושת חבריו למשלחת.[1]
ב-1973 זכה באליפות ישראל בסיף ובאותה שנה זכה במדליית זהב במכביה התשיעית. קריירת הסיוף הרציפה שלו הסתיימה בעקבות שירותו הצבאי. למרות זאת, לקראת המכביה העשירית ובמהלך שירותו כמדריך טיסה בבית הספר לטיסה בחצרים חזר להתאמן וזכה גם במכביה העשירית בשתי מדליות זהב, ביחידים ובקבוצתי.[2][3]
לצה"ל התגייס כספורטאי מצטיין, במהלך מלחמת יום הכיפורים שירת בבסיס חימוש ולאחר מכן סיים קורס אפסנאים טכניים. בשלב זה התנדב לקורס טיס אותו סיים במגמת קרב. הוא לא סיים את הכשרתו בקורס האימון המתקדם ונשלח לשרת כטייס בטייסת קלה. הוא שב לקורס האימון המתקדם וסיים אותו בהצטיינות. כטייס קרב טס על מטוסי A-4 סקייהוק, F-4 פנטום ו-F-16 נץ. את טבילת האש שלו עשה לפני מלחמת לבנון הראשונה בהפצצת מתקני מחבלים בלבנון, במלחמת לבנון השתתף בגיחות תקיפה וצילום. בהמשך הקריירה הצבאית שירת כסגן מפקד טייסת מטוסי פנטום וכראש ענף היסטוריה בחיל האוויר בדרגת סגן-אלוף בשנים 1994 עד 1996. לאחר שירותו הצבאי היה לטייס בחברת ארקיע[4] ובמהלך עבודתו בחברה מונה לקברניט במטוסי DH-7, ATR-72, B-757 ו-Airbus 321neo. כמו כן ביצע בחברת ארקיע מספר תפקידי ניהול כטייס ראשי של צי מטוסי הטורבו-פרופ, טייס ראשי של צי מטוסי הסילון וכן כיהן כסמנכ"ל מבצעים של חברת ארקיע במהלך השנים 2017 עד 2021.
לקריאה נוספת
עריכה- יולי חרומנצ'קו, מסייף לטייס, בטאון חיל האוויר 200, אוקטובר 1994, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
קישורים חיצוניים
עריכה- יהודה וינשטיין, באתר olympedia.org
- זהב לראש פינה, מעריב, 15 ביולי 1973
הערות שוליים
עריכה- ^ גיל לבנוני, בשעה חמש בבוקר, בקונולי 31, יריות, באתר nrg, 13 ביולי 2004
- ^ יעקב אלג'ם, וינשטיין מישראל זכה במדליית זהב ברומח, מעריב, 14 ביולי 1977
- ^ הסייף האמריקני לאבו החליט: "נשאר בישראל", מעריב, 28 ביולי 1977
- ^ מישל דור, מרגל בקוקפיט, באתר ynet, 21 באוגוסט 2009