יהודה נוריאל
יהודה נוריאל (14 ביולי 1963 – 1 ביולי 2020) היה עיתונאי ישראלי. החל את דרכו העיתונאית כעורך התרבות בעיתון "ירושלים", ובהמשך בתפקידי עריכה וכתיבה במוסף "סופשבוע" של מעריב, וכן ב-"7 ימים" ו-"7 לילות" של ידיעות אחרונות, שם הוא כתב עד מותו.
 | |
| לידה |
14 ביולי 1963 ירושלים, ישראל |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 2020 (בגיל 56) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה | ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| עיסוק |
עיתונאי, פובליציסט, עורך דין |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | yehudanuriel |
  | |
ביוגרפיהעריכה
נוריאל נולד בשכונת נחלת אחים בירושלים[1] להורים צברים ילידי ירושלים. חלק ממשפחתו הם יוצאי איראן שעלו לארץ ישראל מהעיר משהד והתיישבו בירושלים.[2] בגיל צעיר עבר עם משפחתו להתגורר במעברת תלפיות. בכיתה ג' שקלו להקפיץ אותו כיתה, אך לאחר שיועצת בית הספר ייעצה לאמו במקום זאת לרשום אותו לבית ספר טוב יותר, עברה המשפחה להתגורר בבית הכרם.[1] הוא למד בתיכון ליד האוניברסיטה ובצבא היה קצין מודיעין. לאחר השחרור למד משפטים באוניברסיטה העברית.[3]
שימש עורך-המשנה של המוסף "סופשבוע" של "מעריב" ומבקר בעיתון "רייטינג", ערך והגיש את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה מתכופפות" ותסריטים לטלוויזיה, השתתף כחבר פאנל בשנים 2011-2012 בתוכנית "הינשופים" בהנחיית רוגל אלפר בערוץ 8, ובמהלך 2018 בתוכנית הטלוויזיה "ערב ערב" בפינת "יורים בנגמ"ש" בערוץ כאן 11 של תאגיד השידור.
ב-2003 פוטר מהעיתון "מעריב" לאחר שפרסם במקומון "זמן תל אביב" טור סאטירי שמתח ביקורת על המתנגדים לסרבנות.[4] נוריאל חתם על הטור בשם א' שיקלגרובר, שהיה שמו של אביו של אדולף היטלר (עד ששינה אותו להיטלר בגיל מבוגר). הטור הורכב מציטוטים שנלקחו מדבריו של היטלר.[5] למרות זאת, הטור תורגם לאנגלית והופץ באתרי אינטרנט שונים, עד שפנה אליו עורך הירחון האמריקאי "הארפר'ס" וביקש את רשותו לפרסם את הטור בגיליון של המגזין.[6]
נוריאל הרצה בנושאי משפט, מוזיקה וקולנוע. היה גם מומחה לספורט ואוהד של בית"ר ירושלים.
נוריאל היה פעיל במאבק לשיפור מעמדם של בני עדות המזרח.[7]
נוריאל היה תושב תל אביב. נפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב ממחלת הסרטן בגיל 56.[8] הובא למנוחות בבית העלמין ירקון.[9]
מעט לפני מותו, עוד הספיק נוריאל להתראיין לתוכנית הרדיו "מייבשים את הביצה" ב-19 ביוני 2020 מה שנחשב לראיונו האחרון. [1]
שבועות אחרי מותו, בעקבות עדויות שהופיעו ברשתות החברתיות, פורסם תחקיר העוסק במערכות היחסים של נוריאל עם נשים, שבמסגרתו העידו נשים על התעללויות נפשיות ופסיכולוגיות מצדו.[10] על פי העדויות, חלק מהנשים היו נערות צעירות כשהכירו את נוריאל.
קישורים חיצונייםעריכה
יהודה נוריאל, ברשת החברתית טוויטר- לקט נבחר מטוריו של נוריאל בעיתון ״ידיעות אחרונות״, 2 ביולי 2020
- תמר קפלנסקי, "קראתי לו השטן": נשים מספרות על ההתעללויות מצד העיתונאי יהודה נוריאל, הארץ, 26 ביולי 2020
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 כתב "העין השביעית", משהו יותר מצלצל, באתר העין השביעית, 22 במאי 2014 (דקה 10:20)
- ^ "הוריי הם ילדי פלשתינה... אני דור שלישי ודור שמיני, מצד שני, בארץ. הוריי הם ילדי ירושלים, הם משפחה שעלתה מצד אחד ממשהד." (דקה 08:46), כתב "העין השביעית", משהו יותר מצלצל, באתר העין השביעית, 22 במאי 2014
- ^ "זה היום הראשון או השני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית" (דקה 12:15), כתב "העין השביעית", משהו יותר מצלצל, באתר העין השביעית, 22 במאי 2014
- ^ יוסי דהאן, ארץ קטנה עם שפם - על מה פוטר יהודה נוריאל, העוקץ, 13 באוקטובר 2003
- ^ ענת באלינט, העיתונאי יהודה נוריאל פוטר מ"מעריב" לאחר שפירסם טור סאטירי עם ציטוטים של היטלר, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2003
- ^ אמיר בן-דוד, עלילות שיקלגרובר, באתר הארץ, 30 במרץ 2004
- ^ עינב שיף, מרב בטיטו, "יהודה לא היה מגיש כתבות, אלא יצירות אמנות", באתר Ynet, 2 ביולי 2020
- ^ העיתונאי יהודה נוריאל הלך לעולמו בגיל 56, באתר ynet, 1 ביולי 2020
- ^ הלוויתו של העיתונאי יהודה נוריאל תתקיים מחר ב-12:00 בבית העלמין ירקון, באתר ערוץ 7, 1 ביולי 2020
- ^ "קראתי לו השטן": נשים מספרות על ההתעללויות מצד העיתונאי יהודה נוריאל, Haaretz הארץ
