התיכון ליד האוניברסיטה
התיכון ליד האוניברסיטה, המכונה בראשי תיבות ליד"ה (או בשמו הקודם, "תיכון בית הכרם"), הוא בית ספר הכולל חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ליד האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.
 | |
.jpg) | |
| בית ספר על-יסודי | |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1935 |
| שכבות לימוד | ז'-י"ב |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל | ארז הקר |
| מיקום | |
| מיקום | רח׳ פרופ׳ מנשה הראל, גבעת רם, ירושלים |
| קואורדינטות | 31°46′50″N 35°11′49″E / 31.78055556°N 35.19694444°E |
| http://www.leyada.net | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   התיכון ליד האוניברסיטה  | |
  | |
בשל תנאי הקבלה הגבוהים ובוגריו הנודעים הרבים, בית הספר פיתח מוניטין של תיכון יוקרתי שתלמידים רבים מבקשים ללמוד בו.[1][2]
היסטוריהעריכה
התיכון נוסד ב-1935 ביוזמת המחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית ובתמיכת הוועד הלאומי ו"בית המדרש למורים העברי", והיה בבעלות משותפת של האוניברסיטה העברית ובית המדרש למורים, שסיפק את הבניין לבית הספר החדש. הבניין נבנה בסמוך לבית המדרש למורים בשכונת בית הכרם. בתחילה נקרא "תיכון בית הכרם" אך בהמשך שינה את שמו. התיכון נועד לסייע בהכשרתם של מורים, כדי להכין עתודת תלמידים ולשמש במה למחקרים חינוכיים.
בתקופת המנדט התקיים קשר הדוק בין בית-הספר לבין האוניברסיטה, וראש המחלקה לחינוך באוניברסיטה שימש גם בתפקיד מנהל התיכון. מנהלי התיכון באותה תקופה היו פרופ' אלכסנדר דושקין, פרופ' עקיבא ארנסט סימון וד"ר אליעזר ריגר שעסקו במקביל בתפקידים אקדמיים וחינוכיים.
בית-הספר נועד לסייע בהכשרתם של מורים לעתיד שלמדו באוניברסיטה. הם צפו בשעורים שהתקיימו בו והתנסו גם בהוראה מעשית. נוסף להיותו בית ספר לדוגמה להכשרת מורים התאפיין בית הספר במספר אפיונים נוספים. בית הספר כלל שש שנות לימוד: החל מכיתה ז' (אשר מכונה א') עד כתה י"ב (שמכונה ו'), בניגוד למבנה של ארבע שנות לימוד בתיכון שהיה נהוג באותה תקופה במערכת החינוך. בית הספר שם דגש על עקרון העשרה ובחירה בתוכניות לימודים, וגם הקנה חשיבות רבה לתחום החינוך החברתי. הוקמה מועצת תלמידים שהייתה שותפה לקבלת החלטות בתחומים שונים של חיי בית הספר.
מתחילת דרכו שאף בית הספר לא לשמש רק כמוסד להקניית ידע, אלא להתחשב בכלל אישיותו של התלמיד. מספר שנים לאחר הקמתו החל בית-הספר גם לראות את אחת ממטרותיו בקידום תלמידים מחוננים וסיפוק צורכיהם הייחודיים.
בית הספר מומן מתשלום שכר לימוד בתוספת כספי תרומות של יהודים מאמריקה ותמיכה של מחלקת החינוך של הוועד הלאומי. עם מוריו בתקופת היישוב נמנו ישעיהו ליבוביץ ושמואל סמבורסקי, שלימדו מדעים, מרדכי ארדון, שלימד ציור, מנשה הראל, שלימד גאוגרפיה של ארץ ישראל, ויצחק נבון, שלימד ערבית.
לקראת סוף תקופת המנדט הועלה רעיון להעביר את בית הספר להר הצופים ליד קמפוס האוניברסיטה. הרעיון לא יצא לפועל עקב פרוץ מלחמת העצמאות וניתוק הר הצופים מהעיר. לאחר הקמת קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם הוחלט להעתיק את בית-הספר למבנה מרווח חדש, אותו תכנן האדריכל שמעון פובזנר, שנחנך באמצע שנות השישים בקרבת הכניסה הראשית לקמפוס.
לאחר הקמת המדינהעריכה
בית הספר המשיך לפעול גם לאחר הקמת המדינה. אף על פי שהונהג חוק לימוד חובה ב-1949, בכיתות א'-ח', המשיך בית הספר לפעול במתכונות שש שנתית וגבה שכר לימוד (גם לכיתות ז' וח'). בנוסף המשיך להיות סלקטיבי בקבלת תלמידים[3]. כמו שאר בתי הספר התיכונים בישראל בשנות ה-50, רוב תקציב בית הספר הגיע משכר לימוד[4].
ב-4 ביולי 1960 הונחה אבן הפינה לבניין החדש של בית הספר שנבנה בגבעת רם[5].
במשך השנים הונהגו בבית הספר תוכניות לימודים במקצועות שונים שעליהם נבחנו התלמידים בבחינות בגרות שחוברו על ידי מורי בית הספר, וכן תוכניות ה"אתגר", המאפשרות לימודים מוגברים וביצוע בגרויות מוקדם מן הרגיל[6].
בשנת 1968 לא נכלל בית הספר בתוכנית האינטגרציה בחינוך שיושמה במדינת ישראל. עם זאת במשך השנים נשמע ביקורת על כך שבית הספר הוא אליטיסטי וסלקטיבי[7]. בשנת 1980 החל בית הספר לפתוח כיתה מופרדת מיתר הכיתות, לתלמידים "טעוני טיפוח" בעלי פוטנציאל. תוכנית הלימודים הנפרדת נועדה לקדם תלמידים בעלי הישגים נמוכים על פי גישת ההוראה המשקמת של פרופסור קרל פרנקנשטיין מהאוניברסיטה העברית[8]. החל משנת הלימודים 1991–1992 לאחר ויכוח ציבורי יושם הסדר שבמסגרתו התקבלו תלמידי בית הספר היסודי בית-הכרם אוטומטית לבית הספר, אך לחטיבת הביניים בלבד.
בשנות ה-2000עריכה
.jpg)
ב-20 בנובמבר 2007, בעיצומה של שביתת ארגון המורים העל-יסודיים, נשבר בבית הספר שיא גינס – "השיעור הצפוף בעולם": כ-244 תלמידים הצטופפו בכיתה ששטחה 30 מ"ר וקיבלו שיעורים במחשבת ישראל, בתנ"ך ובספרות. המבצע תוכנן על ידי מועצת התלמידים של בית הספר כמחאה על סירובה של הממשלה להפחית את מספר התלמידים הגבוה בכיתות הלימוד בבתי הספר בישראל.
החל משנת 2008 ניתנה לתלמידי מערב העיר עדיפות בקבלה לבית-הספר על פני תלמידים מאזורים אחרים בעיר. זוהי עדיפות שהייתה שמורה אז רק לתלמידי בית-הספר היסודי בית הכרם. מהלך זה נכפה על בית הספר לאחר מאבק ציבורי שהוביל ראש העיר, ניר ברקת.
בינואר 2012, הייתה אמורה קבוצה של תלמידי בית הספר להיפגש עם נציגי ארגון "שוברים שתיקה" בעת סיור בחברון, אך המשטרה אסרה על המפגש[9].
במהלך מצעד הגאווה בירושלים, ב-30 ביולי 2015, נדקרה תלמידת בית הספר שירה בנקי על ידי ישי שליסל, חרדי קיצוני. ב-1 באוגוסט 2015 הונף דגל הגאווה מעל בית הספר. ב-2 באוגוסט 2015 נפטרה שירה בנקי מפצעיה[10].
מבנה התיכוןעריכה
בחטיבת הביניים שש-שבע כיתות בשכבה (משתנה משנה לשנה). ארבע או חמש מהן מוגדרות כ"כיתות מואצות", בהן לומדים ברמה מוגברת והתלמידים המיועדים להן אובחנו כמחוננים; כיתה אחת היא כיתה "רגילה", שאיננה "מואצת", וכיתה נוספת לוקחת חלק במיזם הקרוי "התוכנית החדשה", שמטרתו לפתח תלמידים בעלי רצון ללמוד, ולפתח את כשרונותיהם.
מנהליםעריכה
| שם | תקופת כהונה |
| פרופ' אלכסנדר דושקין | 1935–1939, 1951–1953 |
| פרופ' עקיבא ארנסט סימון | 1939, 1950 |
| ד"ר אליעזר ריגר | 1935–1951 |
| ד"ר מאיר שפירא | 1951–1978 |
| ד"ר שמואל קנלר | 1978–1989 |
| גב' חנה לויטה | 1989–2003 |
| ד"ר גלעד אמיר | 2003–2020 |
| מר ארז הקר | 2020-הווה |
בוגרי בית הספרעריכה
| בוגרים מצטיינים על גבי קיר "להסתקרן ללמוד להצטיין" | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
בין בוגרי התיכון ניתן למצוא אישים חשובים רבים שעיצבו לאורך השנים את דמותה של מדינת ישראל, מן התחום הציבורי והעסקי ובתחומים נוספים לרוב מתחומי המשפט, המדעים והרוח. בין בוגרי בית הספר נמנים 19 חתני פרס ישראל, שני חתני פרס נובל, שני חתני פרס וולף וחתן אחד של מדליית פילדס במתמטיקה. רשימת בוגרי בית הספר.
מורים נודעיםעריכה
- א. ב. יהושע - ספרות עברית
- אברהם אבן-שושן - לשון עברית
- אתגר קרת - ספרות
- אלכסנדר דושקין - מנהל בית הספר
- אליעזר ריגר - מנהל בית הספר
- אריאל הירשפלד - ספרות
- בתיה גור - ספרות
- ישעיהו ליבוביץ - כימיה, ביולוגיה, פילוסופיה
- ליאת קפלן - ספרות
- דני יעקובי - היסטוריה
- מיכאל משלר - מתמטיקה
- ליאור שטרנברג - ספרות
- יצחק שלו - ספרות, תנ"ך
- חיים אורמיאן - פסיכולוגיה
- מאיר שפירא - מנהל בית הספר
- מיכל ארבל - ספרות
- מיכאל הד - היסטוריה
- מרדכי ארדון - ציור
- משה ימר - מדעים
- נפתלי רוטנברג - תנ"ך, תרבות ישראל
- יצחק נבון - ערבית, עברית, תנ"ך
- עקיבא ארנסט סימון - פילוסופיה
- שולמית שמיר - עברית
- שמואל הופרט - ספרות
- שמואל סמבורסקי - מדעים
- שמעון בר-אפרת - תנ"ך
- מיכאל גורודין - מתמטיקה, היסטוריה
- מנשה הראל - גאוגרפיה
- נחום גרוס - כלכלה, היסטוריה, אזרחות
- יובל שטייניץ - פילוסופיה
לקריאה נוספתעריכה
- דני יעקובי, "ראשיתה של הכשרה מקצועית באוניברסיטה מחקרית: הקמת המחלקה לחינוך באוניברסיטה העברית" בתוך: חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית, התבססות וצמיחה, הוצאת מאגנס, 2005.
- "יובל שנים לבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים", ירושלים, 1987.
קישורים חיצונייםעריכה
- עמוד הפייסבוק של בית הספר
- אתר בית הספר
- "התיכון ליד האוניברסיטה", באתר הכל אודות מוסדות החינוך
- סיפורו של בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה (ליד"ה) על גבי ציר זמן דינמי - סיפר מקומי
- תמונות והסברים על הארכיטקטורה של מבנה בית הספר בגבעת רם, מיכאל יעקובסון באתר 'חלון אחורי', 26 ביולי 2017
- ראובן לייב, המחזור של ה"מי ומי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 ביוני 2007
עופר אדרת, בחזרה לבית הספר האריסטוקרטי בירושלים, באתר הארץ, 25 במרץ 2016
הערות שולייםעריכה
- ^ טל חסין, אצולת השכל, באתר haaretz, 21.08.2011
- ^ עופר אדרת, בחזרה לבית הספר האריסטוקרטי בירושלים, באתר הארץ, 25.03.16
- ^ מדעות פרסמות לבית הספר:
בית־הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית, הבוקר, 3 באפריל 1956
בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, דבר, 15 באפריל 1957
בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, הארץ, 26 באפריל 1960 - ^ דרישה להקפיא שכר הלמוד התיכוני ולהגדיל ההקצבה, דבר, 12 בספטמבר 1955
- ^ אבן־פינה למעון ביה"ס התיכון ליד האוניברסיטה, למרחב, 5 ביולי 1960
- ^ ביי ביי לתוכנית ייחודית ללימודי היסטוריה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2003
- ^ טל חסין, אצולת השכל, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ^ אתי חסיד לא בבית ספרנו, חדשות, 20 מרץ 1987
- ^ טלילה נשרו חיים לוינסון, כוחות הביטחון ביטלו מפגש של תלמידים עם נציגי "שוברים שתיקה" בחברון, באתר הארץ, 29 בינואר 2012
טלילה נשר, במקום "שוברים שתיקה": בן גביר הטיף לתלמידים, באתר הארץ, 30 בינואר 2012 - ^ ניר חסון, מתה מפצעיה הנערה שנדקרה במצעד הגאווה בירושלים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2015