יהודי האפיפיור
יהודי האפיפיור (בצרפתית: Juifs du Pape) הוא מונח שמתייחס ליהדות רוזנות וֶנֶסֶן (le Comtat Venaissin) שבאזור אביניון בצרפת של ימינו. בימי הביניים, ובמיוחד במאה ה־14, סבלה יהדות צרפת בכללה מרדיפות תחת שלטונו של פיליפ "היפה", בזמן זה בלטו מדינות האפיפיור בסובלנותן היחסית. רוזנות ונסן, המקבילה פחות או יותר לאזורי מערב מחוז ווקלוז של ימינו, נמצאת תחת שליטת האפיפיור מאז 1274 ועל כן בימי הפרעות ביהודי צרפת פרחו הקהילות ברוזנות ונסן. קהילות יהודיות משמעותיות התפתחו בערים ברוזנות – אביניון, ל'איל-סור-לה-סורג, אוראנז', קרפנטרה, ולראה ועוד, והפכו לאחד ממרכזי הקהילות החשובים בתולדות יהדות צרפת.
היסטוריה
עריכהקיימים ממצאים המצביעים על נוכחות יהודית במרסיי ובעמק הרון עוד מן העת העתיקה, בזמן שהיה האזור פרובינקיה תחת שלטון האימפריה הרומית. עדויות ראשונות לנוכחות יהודית באזור פרובנס מתוארכות לסוף המאה הראשונה לפני הספירה ועדויות כתובות מתוארכות לתחילת המאה החמישית לספירה. האוכלוסייה היהודית הייתה מורכבת ככל הנראה לא רק מיהודים שגלו, אלא גם מגרים רומאים וגאלים ומהמאה השביעית גם מהגרים מספרד הוויזיגותית. תחילת היישוב היהודי היה בערים ארל ומרסיי ובהמשך גם בעיר נרבון. היישוב היהודי בפרובנס הורכב ברובו מיישובים קטנים והיהודים עסקו בעיקר במסחר של בדים, פרוות, משי ותבלינים שונים.
לאחר מספר שנים שבהן הורעה מערכת היחסים בין השלטונות הצרפתיים לבין היהודים, הוחלט בשנת 1306 לגרש את יהודי צרפת ורבים מהם בחרו להגר לערי פרובנס (חשוב לציין כי שלטונות צרפת ופרובנס היו שלטונות שונים).[דרושה הבהרה] בשנים אלו הועבר כס האפיפיור אל אביניון על ידי פיליפ היפה למשך שבעים שנה. מעשה זה הוביל ליצירת כיס שלטוני וממשל מוחלט של הכנסייה על העיר אביניון וכמה משכנותיה למשך מאות השנים הבאות. השלטון העצמאי של האפיפיור הוביל ליצירת מערכת חוקים שונה ליהודים שחיו תחת ערי האפיפיור, ברוב הזמן חוקים מקלים יותר בעיקר בגלל מאבקי כוח עם השליט החילוני.
ב־27 במרץ 1247 התפרצו מהומות אנטי־יהודיות במהלך יום רביעי של השבוע הקדוש, בעקבות עלילת דם לאחר שנמצא ילד נוצרי מת בוולראה. המהומות נפסקו רק לאחר התערבות של אינוקנטיוס הרביעי. לאחר הקמת רוזנות ונסן (אנ') תחת שלטון האפיפיור, היא הפכה למקום מקלט עבור יהודים, שגורשו מצרפת על ידי פיליפ היפה במאה ה־14. בשנת 1492, עם גירוש ספרד הגיעו למדינת האפיפיור יהודים ממגורשי ספרד, ובאותה תקופה היגרו לערים המרכזיות ברוזנות גם יהודים משאר אזורי פרובנס.
בשנת 1501, כמה שנים לאחר שאוחדו שלטונות צרפת ופרובנס, הוחלט לגרש את יהודי פרובנס, ובכך הפכה צרפת כולה ריקה מיהודים (יהודי צרפת הצפונית גורשו סופית עוד בשנת 1394), למעט המובלעת של מדינת האפיפיור. באזור זה הותר ליהודים להישאר, אך בדומה ליהודי איטליה, הם נאלצו לעבור להתגורר בגטאות מיוחדים, הוטלו עליהם מיסים גבוהים, איסורי תעסוקה וחיוב תלבושת מיוחדת (לרוב טלאי על הבגד או הכובע). עם השנים הוקמו ארבעה גטאות ליהודים בערי האפיפיור: בערים אוויניון, קארפינטראץ, לישלוא וקאבאליון, שנודעו בכינוין "ארבע קהילות" או "קהילות קל"א",[1] ומנו יחד כאלפיים יהודים. הריחוק הגאוגרפי משאר יהודי העולם הוביל לנתק בין קהילות אלה לשאר העולם היהודי, וכך נשמרו באזור מנהגיו הייחודיים, נוסח התפילה הפרובנסלי (אך הוא הושפע מהנוסח הספרדי שהביאו המגורשים), וכן הגייה ייחודית של העברית ושפה ייחודית – פרובנסלית יהודית.[2]
עם השנים, והכיבושים הצרפתיים אזורים יהודיים חדשים, חזרו יהודים להתגורר בערי צרפת אולם מעטים המקרים שהיה זה באישור השלטונות, על כן גורשו ונפגעו פעמים רבות ודווקא קהילות "ארבע קהילות" נשארו עומדות איתן. היהודים בערי האפיפיור הצליחו לחיות בכבוד יחסי למרות היותם כפופים לכנסייה. כמו רבים מיהודי אירופה יהודי "ארבע קהילות" כללו בתפילתם תפילה לשלום האפיפיור. לאחר המהפכה הצרפתית ושלטונו של נפוליאון בונפרטה, עת החלת חוקי שוויון בכל חלקי צרפת, החלו יהודי מדינת האפיפיור לעבור אל הערים הגדולות, פריז, מרסיי, ניס וכו' כך שמספר יהודי "ארבע קהילות" צנח וכמעט נעלם לחלוטין כעבור שנים בודדות. היהודים המעטים שנשארו באזור נרצחו בשואה. כיום הקהילות היהודיות בפרובנס הן קהילות של יהודים יוצאי צפון אפריקה ואינן משמרות את מסורות ומנהגי יהדות פרובנס. עד ימינו נותרו שתי קהילות עם בתי כנסת עתיקים – קאבאליון (cavaillon) וקרפנטרה.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- סימון מרג'ן-אוחנא, ספר היחס לאליהו כרמי. פנקס קהילת קרפנטרס ממדינת האפיפיור (1769-1736), מוסד ביאליק ומכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2009.
- שמעון שוורצפוקס, קהילות דרום צרפת, גירוש פראג ור' יהונתן אייבשיץ, פעמים 23 (תשמ"ה), עמ' 111–126.
- ישראל גולדמן, "היהודים של האפיפיור", סגולה גיליון 77 (תשרי תשע"ז), עמ' 36–45.
- רואלי בונאן, אורלי בונאן, המורשת היהודית באביניון ובמחוז הונאסין: ווקלוז, ליון, 2019.
הערות שוליים
עריכה- ^ ראשי תיבות של שמותיהן: קרפנטרץ, קאוואליון, לישלוא, אוויניון.
- ^ שוורצפוקס, עמ' 111–113.