יהודי האפיפיור

יהודי האפיפיורצרפתית: Juifs du Pape) הוא מונח שמתייחס ליהדות רוזנות וֶנֶסֶן (le Comtat Venaissin) שבאזור אביניון בצרפת של ימינו. בימי הביניים, בזמן שיהדות צרפת בכללה סבלה מרדיפות תחת שלטונו של פיליפ "היפה", בלטו מדינות האפיפיור בסובלנותן היחסית. רוזנות ונסן, המקבילה פחות או יותר לאזורי מערב מחוז ווקלוז של ימינו, הייתה שייכת למדינת האפיפיור מאז 1274. קהילה יהודית משמעותית התפתחה בערים ברוזנות - אביניון, ל'איל-סור-לה-סורג, אוראנז', קרפנטרה, ולראה ועוד, והפכה לאחת הקהילות החשובות בתולדות יהדות צרפת.

בית הכנסת בקרפנטרה

קיימים ממצאים המצביעים על נוכחות יהודית במרסיי ובעמק הרון עוד מן העת העתיקה. הקהילה הייתה מורכבת ככל הנראה לא רק מיהודים שגלו, אלא גם מגרים רומאים וגאלים. ב-27 במרץ 1247 התפרצו מהומות אנטי-יהודיות במהלך יום רביעי של השבוע הקדוש, בעקבות עלילת דם לאחר שנמצא ילד נוצרי מת בוולראה. המהומות נפסקו רק לאחר התערבות של אינוקנטיוס הרביעי. לאחר הקמת רוזנות ונסן, היא הפכה למקום מקלט עבור יהודים, שגורשו מצרפת על ידי פיליפ היפה. בשנת 1492, עם גירוש ספרד הגיעו למדינת האפיפיור יהודים מגורשי ספרד, ובאותה תקופה היגרו לערים אלה גם יהודים משאר אזורי פרובנס.

בשנת 1501 גורשו יהודי פרובאנס, ובכך הפכה צרפת כולה ריקה מיהודים (יהודי צרפת הצפונית גורשו סופית כבר ב-1394), למעט אזור מדינת האפיפיור. באזור זה הותר ליהודים להשאר, אך בדומה ליהודי איטליה, הם נאלצו לעבור להתגורר בגטאות מיוחדים. הוקמו ארבעה גטאות כאלה: בערים אוויניון, קארפינטראץ, לישלוא וקאבאליון, והן מנו יחד כאלפים יהודים. לקהילות אלה נוצר ניתוק מסוים משאר העולם היהודי, וכך נשמר שם נוסח התפילה הפרובנסלי (אך הוא הושפע מהנוסח הספרדי שהביאו המגורשים), וכן הגייה ייחודית של העברית ושפה ייחודית – פרובנסלית יהודית.[1]

שתי קהילות נותרו עם בתי כנסת עתיקים - קביליון (cavaillon) וקרפנטרה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שוורצפוקס, עמ' 111–113.