נוסח הספרדים

נוסח התפילה של הסידור המקובל כיום בקרב הקהילות הספרדיות השונות ורוב יוצאי עדות המזרח (חוץ מיהודי תימן)

נוסח הספרדים הוא נוסח התפילה של הסידור המקובל כיום בקרב הקהילות הספרדיות השונות ורוב יוצאי עדות המזרח (חוץ מיהודי תימן).

שמו של הנוסחעריכה

הכינוי המקובל לנוסח זה היה בעבר רק "כמנהג הספרדים", אך כיום מקובל לכנותו "נוסח הספרדים ועדות המזרח" בשל שתי סיבות: אחת היא שבעבר חלק מעדות המזרח השונות לא התפללו בנוסח הספרדי וכעת גם הן מתפללות בנוסח הספרדי (ראו למשל נוסח פרס). סיבה שנייה היא כדי לא לבלבל נוסח זה עם נוסח ספרד החסידי של יהדות מזרח אירופה שנקרא כך בשל העובדה שחלק ממנהיגיהם טענו למוצא ממגורשי ספרד ופורטוגל.

ישנם המפרידים בין נוסח התפילה של יהודי עיראק בדורות האחרונים למנהגים אחרים בעיקר של קהילות צפון אפריקה, הבלקן, מצרים וסוריה המבוססים על סידור תפלת החדש, ומכנים רק את הנוסח הראשון "עדות המזרח" או "ספרדים ועדות המזרח". בפועל, ההבדלים בין נוסח קהילות המזרח לצפון אפריקה הם קטנים יחסית, אך יש יותר השפעה קבלית בנוסח קהילות המזרח התיכון (ראו להלן).

הארצות שבהן מקובל הנוסחעריכה

מקורו של נוסח הספרדים הוא בספרד עצמה. לפני גירוש ספרד, היו מנהגים שונים באזורים שונים - המנהגים העיקריים היו מנהג קסטיליה, מנהג קטלוניה, מנהג אראגון ומנהג פורטוגל, וייתכן שהיו גם עוד חילוקי מנהגים.[1] לאחר גירוש ספרד, נתאחדו המנהגים, וקשה לדעת באיזה נוסח מהנוסחאות הנ"ל מדובר.[1] בכל מקרה, הספרדים הביאו איתם את הנוסח הזה לקהילות בהן השתקעו. כבר בתקופה טרום העידן המודרני היווה הנוסח הספרדי את נוסח התפילה בעל התפוצה הרחבה ביותר מבחינה גאוגרפית,[2] החל מן הקהילות היהודית-ספרדיות החדשות שקמו באמריקה שזה מכבר התגלתה, דרך הקהילות הספרדיות של מערב אירופה (אמסטרדם, לונדון, המבורג, בורדו ועוד), הקהילות הספרדיות באיטליה, קהילות הבלקן ואסיה הקטנה, קהילות צפון אפריקה, (מרוקו, מצרים, אלג'יר, תונס, לוב). קהילות המזרח התיכון (סוריה, לבנון, ארץ ישראל, וחלק קטן מעיראק), וכלה בקהילת יהודי קוצ'ין שבהודו. לאחר עלית האתיופים העדה קיבלה על עצמה נוסח תפילה זה בגלל הקרבה הגאוגרפית לקהילות היהודיות במזרח התיכון, הנוסח האתיופי העתיק עדיין משמש כנוסח תפילה בגעז, אמהרית, טיגראינית אך לא בעברית שבה הנוסח הספרדי השתרש.

בשל תפוצתו הרחבה דחק נוסח הספרדים מסורות מקומיות שונות במקומות בהם יד הספרדים הייתה תקיפה על ידם של היהודים המקומיים. כך אירע למשל בעיר חלב שבסוריה (ראו נוסח ארם צובא), בקהילות צפון אפריקה השונות (ראו נוסח צפון אפריקה), ובקהילות הבלקן (ראו נוסח הרומניוטים). השפעתו של הנוסח הספרדי הייתה כה גדולה עד כי נוצרו נוסחי תפילה חדשים המשלבים את הנוסח הספרדי עם הנוסח המקומי, אפילו במקומות אליהם כלל לא הגיעו מגורשי ספרד. כך נוצרו נוסח התפילה התימני השאמי, שהוא בעיקר נוסח התפילה הספרדי עם אלמנטים מעטים הלקוחים מהנוסח הבלדי המקומי (ראו תכלאל), ונוסח ספרד של האשכנזים שהוא שילוב בין נוסח אשכנז והנוסח הספרדי.

עוד השלכה של התפוצה הרחבה היא התפתחותם של שינויי נוסח מקומיים, שעד הדור האחרון נשמרו בדרך כלל כמסורות שבעל-פה אך לאחרונה יוצאים סידורי תפילה כפי מנהגים של עדה מסוימת למשל סידור "תפילת רפאל" כמנהג יהדות גאורגיה, "וזרח השמש" כמנהג יהדות מרוקו, "קול יעקב" כמנהג יהדות חלב או "זכות יוסף" כמנהג יהדות טורקיה ורודוס.

הפיוטים בנוסח הספרדיםעריכה

רוב הפיוטים המקובלים בסידור התפילה הספרדי הם של משוררי תור הזהב בספרד שיצרו צורות פיוטיות שלא היו קיימות במסורת הארץ ישראלית. הפיוטים במסורת הארץ ישראלית נדחו כמעט לחלוטין מהמחזור הספרדי, שלא כמו שאר המנהגים באירופה שקיבלו מהם לא מעט ואף יצרו פיוטים חדשים כדוגמתם. דוגמה חריגה לפיוט ארץ ישראלי במחזור ספרד הוא סדר העבודה ליום הכיפורים "אתה כוננת עולם מראש".[3]

כאשר ישבו היהודים בספרד נחלקו המנהגים השונים הנ"ל (מנהג קסטיליה, מנהג קטלוניה, מנהג אראגון ומנהג פורטוגל) גם ביחס לפיוטים. לאחר גירוש ספרד הקימו המגורשים קהילות נפרדות לפי מנהג התפילה (קסטיליה, קטלוניה, אראגון ופורטוגל), אך במהרה נעלמו ההבדלים השונים, ורוב הקהילות עברו לנוסח מאוחד, בהשמטת רוב הפיוטים,[4] למעט מספר קטן של קהילות ביוון ובאלג'יריה ששמרו על מנהג קטלוניה ועל מנהג אראגון.[5]

בנוסף, בגלל התנגדות הלכתית לאמירת פיוטים בתוך הברכות,[6] הוצאו רוב הפיוטים שנשארו מתוך מסגרת התפילה עצמה, והם נאמרים לפני או אחרי התפילה. לדוגמה, במחזור ויניציאה רפ"ד, הפיוטים של ר' שלמה אבן גבירול נאמרים בתוך חזרת הש"ץ, וכך נוהגים עד היום בקהילות מערב אירופה, אך ברוב הקהילות, פיוטים אלו נאמרים לפני תפילת מוסף.

הגהות האר"י והשפעותיהן על הנוסח הספרדיעריכה

  ערך מורחב – נוסח האר"י

השפעה מכרעת על נוסח התפילה הספרדי הייתה של ר' חיים ויטאל, שבספר "שער הכוונות" פרסם תיקוני נוסח של מורו המובהק האר"י על הנוסח הספרדי.[7] כך היה בקהילות המזרח, טורקיה, הבלקן ורוב ארצות צפון אפריקה. בקהילות מרוקו קיבלו רק חלק מתיקוני האר"י ולא את כולם. בקהילות הספרדיות במערב אירופה (אמסטרדם, לונדון, בורדו ועוד) לא קיבלו את שינויי הנוסח של האר"י כלל.

דוגמה של פיצול זה נמצא בנוסח של מוסף של שבת. לפי נוסח הספרדים המקורי, אומרים נוסח "למשה צוית" לברכת קדושת היום במוסף של שבת. אך האר"י העדיף את הנוסח "תקנת שבת" שהיה נהוג בקהילות אחרות. ולכן ברוב קהילות הספרדים התקבל הנוסח "תקנת שבת", ואילו הספרדים במערב אירופה והמרוקאים השאירו את נוסח "למשה צוית" על כנו.

הנהגה אחת של האר"י לא התקבלה בשום קהילה ספרדית: האר"י התנגד לאמירת הפיוטים הספרדיים מתור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר מיסטי ואינו פילוסופי.

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב שם טוב גאגין, כתר שם טוב יכיל בו טעמי המנהגים והשינוים בין נוסחאי התפלות של הספרדים במזרח ובין הספרדים שבמערב ובין מנהגי אשכנז, 7 חלקים, קיידאן התרצ"ד - ירושלים התשמ"א
  • יוסף תבורי, השפעת גירוש ספרד על נוסח התפילה, בתוך תפארת לישראל: ספר היובל לכבוד ישראל פרנצוס, ניו יורק תש"ע, עמ' 289–307
  • דניאל גולדשמידט, סדור תפלות כתב-יד מן המאה החמש-עשרה, בתוך מחקרי תפילה ופיוט, עמ' 289-296, קטעי דפוס קדום של סידור ספרדי, שם עמ' 297-302, ועל דפוס קדום של מחזור ספרדי, שם עמ' 303-314.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 יוסף תבורי, השפעת גירוש ספרד על נוסח התפילה.
  2. ^ אך לא מבחינה מספרית
  3. ^ בקצת קהילות ספרדיות, התקבל בתקופה המאוחרת לומר פיוט ונתנה תוקף, שגם הוא ממסורת ארץ ישראל הקאלסי, אולם הוספה זו הגיעה מהשפעה אשכנזית, ואיננו פיוט שהגיע אליהם ישיר ממסורת ארץ ישראל הקדומה.
  4. ^ מחזור ויניציאה רפ"ד, 32 שנים אחרי הגירוש, כבר מייצג את המנהג ה"סטנדרטי" הזה.
  5. ^ לדוגמה: מחזור לנוסח ברצלונה מנהג קאטאלוניה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית ומחזור של ראש השנה ויום הכפורים למנהג קהלות הקדש אשר היו מקדם במלכות ארגון, סאלוניקי רפ"ט. יש לציין גם פיוטים שנהגו לאומרם בק"ק פורטוגאל בשעת ספר תורה בארבע שבתות בשנה, שקלים, וזכור, ופרה והחדש, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית שיצא בתרי"ח, יותר מ-350 שנה אחרי גירוש ספרד.
  6. ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס"ח.
  7. ^ יש לציין שהאר"י היה אשכנזי מצד אביו וספרדי מצד אימו, ועל פי ההלכה היה צריך להתפלל לפי נוסח התפילה של אביו, כלומר נוסח אשכנז. אף על פי כן, מטעמים מיסטיים וקבליים העדיף האר"י מרכיבים שונים בנוסח הספרדי ולפיכך בחר להתפלל דווקא בנוסח הקרוב אליו, ואותו שינה בכמה מקומות לפי תפיסת עולמו הקבלית. תיקוני הנוסח של האר"י התפשטו במהרה בקהילות הספרדיות. בקהילות הספרדיות הקרובות יותר לארץ ישראל, שבה חי ופעל האר"י באחרית ימיו, קיבלו את רוב רובם של תיקוני הנוסח שלו. במקומות מסוימים, נוהגים בקהילות אלו כהכרעות האר"י אפילו נגד פסק השולחן ערוך. לדוגמה, שולחן ערוך פוסק (או"ח מו:ו) אין לברך ברכת הנותן ליעף כח (וכך דעת הרב שלום משאש). לעומת זאת, בקהילות אלו נוהגים לאומרה, וכן היא גם דעת הרב עובדיה יוסף. בין יתר הטענות הסתמך הרב עובדיה יוסף על דברי שער הכוונות בנושא, עיין יביע אומר ח"ב או"ח כה.