ל'איל-סור-לה-סורג

עיר בדרום צרפת

ל'איל-סור-לה-סורגצרפתית: L'Isle-sur-la-Sorgue, תרגום מילולי - האי שעל [נהר] הסורג; בעברית נהגו בעבר לכתוב לישלוא) היא עיר בדרום צרפת, במחוז ווקלוז שבחבל פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. העיר היא מוקד תיירותי חשוב וידועה בשל שוק הפשפשים והעתיקות הגדול שלה.

ל'איל סור לה סורג
L'Isle-sur-la-Sorgue
סמל ל'איל-סור-לה-סורג
סמל ל'איל-סור-לה-סורג
סמל ל'איל-סור-לה-סורג
מדינה צרפתצרפת צרפת
חבל פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזורפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור
מחוז ווקלוז
על שם Sorgue עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 44.57 קמ"ר
גובה 246 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה 246
 ‑ הנקודה הנמוכה 52
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 19,965 (1 בינואר 2021)
 ‑ צפיפות 425 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות 43°55′11.64″N 5°3′17.64″E / 43.9199000°N 5.0549000°E / 43.9199000; 5.0549000
אזור זמן UTC +1
www.islesurlasorgue.fr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

בתקופת הכיבוש הרומי ישב במקום חיל מצב רומי.

בימי הביניים התפתח היישוב, ובמהלך המאה ה-13 עבר לרשות האפיפיור, הורחב ובוצר, והפך למרכז אזורי.

בתקופת המהפכה הצרפתית הייתה העיר מרכז מלוכני מרכזי, והפכה למוקד לחיכוכים בין תומכי המהפכה השונים למלוכנים. ב-1793 נערך קרב בעיר, במהלכו נהרגו כ-25 אנשים ונשרפו בית הכנסת העתיק ומבנים נוספים. למרות שרוב האבדות היו לצד המהפכני, נאלצו המלוכנים לברוח לאביניון. שנתיים לאחר מכן הושמה העיר במצור במשך מספר שבועות, עד להכרזה על שביתת נשק כללית.

במאה העשרים התבסס השוק של העיר, שהביא פריחה כלכלית ולגידול יציב באוכלוסייה.

גאוגרפיה עריכה

העיר נמצאת כ-20 קילומטרים ממזרח לאביניון, בעמק הלוברון. דרך העיר עובר ממזרח למערב נהר הסורג שעל שמו היא קרויה. החלק העתיק של העיר, מימי הביניים, בנוי על אי מעוגל סביבו זורם הנהר בשתי תעלות, שהעניקו לה את הכינוי "ונציה של פרובאנס". המבנה הבולט בעיר הוא קתדרלת נוטר-דאם-דז-אנז' הבנויה בסגנון הבארוק. הקתדרלה נבנתה במאה ה-13 ושופצה והורחבה במהלך המאה ה-17.

דמוגרפיה עריכה

נכון לשנת 2013 מתגוררים בעיר כ-18,955 תושבים. בצירוף הכפרים והשטחים הבנויים הצמודים לעיירה אך לא נכללים בשטחה, מגיע מספר התושבים לכ-25,000. בניגוד לעיירות רבות בצרפת, אוכלוסיית העיר ממשיכה לגדול באופן יציב מסוף מלחמת העולם השנייה, אז מנתה כ-7,000 תושבים, ועד לימינו.

כלכלה ותיירות עריכה

העיר היא מוקד תיירותי ידוע, בשל התעלות החוצות אותה ובעיקר בשל השוק המפורסם שלה. מדי יום ראשון נערך בחלק העתיק של העיר שוק פשפשים ועתיקות ענק ולצידו שוק איכרים בו נמכרת תוצרת מקומית אופיינית. השוק והחנויות בעיר נחשבים למקום השלישי בחשיבותו בעולם לסחר בעתיקות. מלבד השוק פתוחים בעיר עשרות גלריות, מסעדות ובתי קפה.

הקהילה היהודית עריכה

בימי הביניים התבססה בעיר קהילה יהודית חשובה, כחלק מפריחת יהדות פרובאנס. זמן התבססותה אינו ידוע אולם עוד מהמאה ה־12 מוצאים עדויות לקיומה של קהילה יהודית מפותחת בעיר.[1] לאחר גירוש ספרד הגיעו חלק מהמגורשים לעיר, הקהילה התרחבה אך איבדה חלק ממנהגיה המקוריים – שעד אז היו פרובנסליים ועתה חדרו השפעות ספרדיות. בעת גירוש יהודי פרובאנס בשנת 1501 הייתה העיר אחת מארבע הערים היחידות בפרובאנס בהן נותרו יהודים, מכיוון שהיו תחת שלטון האפיפיור וצווי המלך הצרפתי לא חלו עליהן. לאחר הגירוש עברו אל העיר יהודים רבים והקהילה היהודית המשיכה להתפתח.

בשנת 1624 הועברו יהודי העיר לשטח ה"קרייר" – גלגול מקומי של הגטו הוונציאני. ה"קרייר" נבנה בצורה מנותקת משאר העיר, סביב בית הכנסת ומבני הקהילה. רק לאחר מאתיים שנה, בזמן עבודות שיפוץ עירוניות נרחבות שנערכו במאה ה־19, נהרסו חלק מחומות הקרייר והוא חובר חזרה אל העיר.[1] עד היום נקראת הכיכר הגדולה בגטו־לשעבר בשם "כיכר היהדות".[2]

במאה ה־18, עם החלת שוויון הזכויות ליהודים, הפכו יהודי העיר לשותפים פעילים במסחר ובחיים העירוניים, ותרמו לפיתוח העיר. הקהילה שעד אז דעכה התבססה מחדש, ויהודי בן הקהילה אף כיהן במשך תקופה קצרה כראש העיר.[דרוש מקור][מפני ש...]

בראשית המאה ה־19 החלו יהודי העיר להגר את הערים הגדולות, פריז מרסיי ושאר הערים בהן הקהילה היהודית בתפתחה בשנים אלו. בראשית המאה ה־20 הקהילה ננטשה וכמעט כל יהודייה עזבו אותה.[3]

מבני הקהילה עריכה

בית הכנסת של העיר נבנה ונחרב מספר פעמים, ובמאה ה־17 שכנו בית הכנסת ובית הקברות המקומיים סמוך לבית העירייה הנוכחי.[4] הפעם האחרונה בה נחרב בית הכנסת הייתה בשנת 1793 בעת פרעות אזרחיות במהלך המהפכה הצרפתית. החפץ היחיד ששרד מבית הכנסת הוא מחיצה מעוטרת ששימשה כהפרדה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים, כיום מוצבת המחיצה בקטרדת נוטרדאם של המלאכים שבעיר(צר').[3] מלבד מקום תפילה, שימש בית הכנסת כבית־ספר, כמאפיה וכמקום כינוס לקהילה.

בראשית המאה ה־19 הועבר בית הקברות העתיק למרחק של קילומטר וחצי דרום מערבית ממקומו המקורי.[3][5] בראשית המאה ה־20 ננטש בית הקברות לחלוטין בזמן חיסול הקהילה. כיום, בית הקברות בעיר(צר') עבר שיפוץ ושימור נרחב ורשום כאתר היסטורי,[6] ומשמש כמוקד תיירות לעיר.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ל'איל-סור-לה-סורג בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 ישראל גולדמן, "היהודים של האפיפיור", סגולה גיליון 77 (תשרי תשע"ז), עמ' 44.
  2. ^ מיקום הכיכר
  3. ^ 1 2 3 ישראל גולדמן, "היהודים של האפיפיור", סגולה גיליון 77 (תשרי תשע"ז), עמ' 45.
  4. ^ מיקום בניין העירייה.
  5. ^ מיקום בית הקברות הנוכחי. לפי חישוב המרחב בגוגל מפות המרחק הוא כשני קילומטרים.
  6. ^ רישום באתר משרד התרבות הצרפתי