יוהאן רטנהובר
יוהאן (האנס) רטנהובר (באנגלית: Johann (Hans) Rattenhuber; באפריל 1897 – 30 ביוני 1957) היה שוטר במשטרה הגרמנית וגנרל ב-אס אס. רטנהובר היה שומרו האישי של דיקטטור גרמניה הנאצית אדולף היטלר משנת 1933 עד 1945 (אנ'). בסיום מלחמת העולם השנייה נכלא בכלא הסובייטי ושוחרר ב־10 באוקטובר 1955. רטנהובר הורשה לנסוע לגרמניה המערבית ונפטר במינכן בשנת 1957.
 | |
| לידה |
30 באפריל 1897 אוברהאכינג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
30 ביוני 1957 (בגיל 60) מינכן, גרמניה המערבית |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
Ostfriedhof |
| תקופת הפעילות |
מ-1933 |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מלחמת העולם הראשונה ורפובליקת ויימאר
עריכהרטנהובר, יליד מינכן, פיתח עוד בצעירותו קריירת שיטור. בשנת 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, הצטרף לצבא הקיסרות הגרמנית ושירת בגדודי הרגלים מספר 13 ו-16. רטנהובר קודם לדרגת סגן שני לקראת סיום המלחמה. לאחר המלחמה הצטרף לצבא שכירי חרב בשם פרייקור.
הרייך השלישי
עריכהב-15 במרץ 1933, מונה לראש אחת מיחידות שומרי הראש, שתכליתן המרכזית הייתה להעניק הגנה לפיהרר. חבריה המקוריים היו שוטרי FSK) Führerschutzkommando, משטרה פלילית בווארית)[1][2], שהיו אחראים להגנה על הפיהרר רק באזור בוואריה[2]. אולם, באביב 1934 הורחב תפקידו של ה- Führerschutzkommando והחליף למעשה את ארגון הליווי האישי של היטלר, שעד אז נקרא SS - Begleitkommando des fuhrers בכל רחבי גרמניה (אנ')[2]. ב־1934 סופח הארגון לגסטאפו וב־1935 הפך שוב לארגון עצמאי. ב-1 באוגוסט 1935, הוחלף ה- FSK ל- RSD, שירות הביטחון של הרייך[2]. עד אז, היה הביטחון של הקנצלר בידי שומרי ראש אישיים ומעתה היו השומרים תחת ראש ה- RSD(אנ'), היינריך הימלר, שהוכרז רשמית ב-1935. רטנהובר נשאר בפיקוד ונשמע לפקודותיו הישירות של היטלר[2]. הימלר קיבל שליטה מנהלית על ה- RSD. אין להתבלבל בין ארגון ה-SD הידוע לשמצה לבין ה- RSD, שכן, חברי ארגון ה- SD קיבלו מדי SS עם יהלום על שרוול שמאל[3]. בנוסף, ארגון ה- RSD הוקם במטרה ייחודית: להגן על היטלר בברלין ועל מגוריו ולהיות אחראי ישירות על היטלר[2]. לשם כך, נדרש היה מנהיג, והישגיו של רטנהובר במהלך החיים הפכו אותו למסוגל לפקד על הארגון. רטנהובר היה גם אחראי על מטה השדה שהגן על היטלר ובו אנשים מיומנים שסרקו את משכן הקנצלר עם פנסים ואקדחים. אנשיו של רטנהובר נשארו בצללים עד שמלחמת העולם השנייה פרצה ב-1939. רטנהובר היה אחראי על ביטוח מסילת רכבת ונתן לשיטור פקודות הכוללות שמירה על כל הכניסות, היציאות, המעברים, הגשרים והמדרגות. הביטחון של היטלר סופק על ידי שני ארגונים- הראשון, של רטנהובר והשני של מאג׳ור ברונו גשה (אנ')- חבר בפמלייתו של היטלר. במהלך טיול של היטלר- רטנהובר היה בפיקוד וגשה התנהג כסגן שלו[3]. כחלק מההגנה על היטלר, רטנהובר דאג ששלוש נקודות ציון יהיו מפוקחות על ידי ארגונו בזמן ששהה במקום מסוים, מתוך ידיעה, שאין היטלר רוצה ביותר מדי שומרים, אך הפקרת הביטחון תהיה קריטית ומסוכנת.
מלחמת העולם השנייה
עריכהעם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היו ב- RSD כ־200 פקודים[2]. היחידה של רטנהובר סיפקה ביטחון אישי לפיהרר, לחברי המפלגה ובכירי הממשל הנאצי. רטנהובר היה אחראי על אבטחת מטה השדה של היטלר, זה כלל את מערך הזאב (אנ'), המטה הצבאי הראשון של החזית המזרחית[3]. רטנהובר נסע לויניצה במערב-מרכז אוקראינה, שם היה בונקר בשלבי בנייה על מנת לסקר את האזור. בינואר 1942, רטנהובר נפגש עם מנהיגי משטרת ה- SS והרשויות האזרחיות והורה על פינוי היהודים באזור לפני הגעתו המתוכננת של היטלר בקיץ. ב-10 בינואר 1942 השתתפו יחידות ה- RSD בפיקודו של רטנהובר בירי המוני של 227 יהודים ב-סטריז'בקה. פרטים על ההוצאה להורג דווחו לרטנהובר על ידי סגנו. טבח נוסף של יהודי ויניצה ועובדי השבויים שעבדו בבניית מטה התרחש בערב הגעתו של היטלר ביוני 1942.
בינואר 1945, ליווה רטנהובר את היטלר לבונקר שלו, מתחת לגן הקנצלרים. רטנהובר הועלה בדרגה ל-אס אס גרופנפיהרר (Gruppenführer) ב-24 בפברואר 1945. ב-1 במאי באותה שנה, רטנהובר הוביל את אחת מקבוצות הבריחה מן הבונקר. רוב הקבוצות, כוללת זאת של רטנהובר, נתפסו ונכלאו על ידי הסובייטים. רטנהובר נלקח למוסקבה, שם העיד בעיקר בכל הנוגע לימיו האחרונים של היטלר ושל ההנהגה הנאצית בבונקר. עדויות אלו נשמרו בארכיונים של רוסיה, ולא שוחררו עד פרסום ספר על מות היטלר, ב - 2000.
יחסיו של רטנהובר עם היטלר
עריכה
רטנהובר קיבל פקודות ישירות מהיטלר והעביר אותן לאנשיו. חלק מהפקודות שמילא היו שליחתם של 19 שומרים ו-106 אנשי צבא להגן על קומפלקס ריק כחלק מהסחה. כמו כן, לרטנהובר הייתה הרשאה להיכנס לקומפלקס האישי של היטלר. לאחר תקופה, בנובמבר 1937, הפחית מכמות השומרים, וזאת גם בעקבות פקודה של היטלר, שפקד זאת כי לא אהב שראו אותו מוגן על ידי שומרים, כך טען רטנהובר.[4][3]
בפן המבצעי, היחסים בין היטלר לרטנהובר היו עכורים ולא מובנים, אך בזמן שחיכו חברי הבונקר לתשובות לגבי המצב בברלין, זימן היטלר את חבריו הקרובים, רטנהובר ביניהם.
רטנהובר היה אחד מן היחידים שאליו היטלר אמר, שמעדיף הוא להתאבד מאשר ליפול בשבי אצל הסובייטים. רטנהובר בעדותו סיפר איך יום לפני שהתאבד, היטלר אמר לו: ”שירתת אותי בנאמנות במשך שנים רבות, מחר זהו יום הולדתך וברצוני להודות לך עכשיו כי מחר לא אוכל לעשות זאת. לקחתי את ההחלטה שעליי לעזוב את עולם זה.”[5] רטנהובר ניסה לשכנע שהישרדותו חשובה לגרמניה ושעדיין יש סיכוי להינצלות, אך היטלר השיב בשאלה: ”בשביל מה? הכל נהרס ולהמשיך זה אומר ליפול בשבי של הסובייטים.” יום אחרי, צפה מהצד וראה איך גופתו של היטלר נשרפת.[6][7][1]
הסיק רטנהובר כשראה את גופתו של היטלר, שקודם נטל רעל ואחר כך נורה על ידי גרמני ממלא הוראות. רטנהובר התבקש להשיג עוד בנזין כדי לשרוף את גופות היטלר ואווה בראון (אשתו). רטנהובר הגיע יחד עם בורמן אל פתח הבונקר. נכתב על רטנהובר שכאשר הגיע אל מקום השריפה פרץ בבכי כיוון שהיה עצוב על מות הפיהרר. בהמשך, חזר רטנהובר אל הבונקר יחד עם קצינים אחרים כדי לשרוף מסמכים ותכנן את הבריחה אחרי ההצתה של המקום[3]. כל מידע על החקירות של רטנהובר לא שוחרר לשימוש ולא פורסם עד שנת 2000, כשפורסם הספר Hitler's Death: Russia's Last Great Secret from the Files of the KGB.[6][5]
אחרי המלחמה
עריכהבאוגוסט 1951, הואשם על ידי המשרד לביטחון המדינה הסובייטי כי "עוד מימייה הראשונים של הדיקטטורה הנאצית בגרמניה בשנת 1933 ועד 1945, הוא הבטיח את ביטחונם האישי של היטלר ומנהיגי הרייך האחרים". רטנהובר נידון למאסר של 25 שנה על ידי בית הדין הצבאי במוסקבה. בספטמבר 1955, הוא שוחרר ונמסר לשלטונות הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, שאיפשרו לו לצאת למערב גרמניה[1]. הוא נפטר במינכן בשנת 1957.[5]
לקריאה נוספת
עריכה- יואכים פסט, בתוך הבונקר של היטלר: 14 הימים האחרונים, תרגם חנן אלשטיין, הוצאת אחוזת בית, 2006.
- Blaine Taylor, Guarding the fuhrer, Fonthill Media, 2014.
- Mark Felton, Guarding the fuhrer: the secret world of the fuhrer, Naval Institute Press; Stated First Edition edition, 2014.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Joachimsthaler, Anton., The last days of Hitler : the legends, the evidence, the truth, London: Brockhampton Press, 1999, ISBN 1-86019-902-X
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Hoffmann, Peter, 1930-, Hitler's personal security : [protecting the Führer, 1921-1945], 1st Da Capo Press ed., [2nd ed.], [New York]: Da Capo Press, 2000, ISBN 0-306-80947-8
- ^ 1 2 3 4 5 Mark Felton, Guarding the fuhrer: the secret world of the fuhrer, 2014
- ^ Blaine Taylor, Guarding the fuhrer, 2014
- ^ 1 2 3 Vinogradov, V. K., Hitler's death : Russia's last great secret from the files of the KGB, London: Chaucer, 2005, ISBN 1-904449-13-1
- ^ 1 2 יואכים פסט, חנן אלשטיין, בתוך הבונקר של היטלר: 14 הימים האחרונים, 2006
- ^ Vinogradov, V. K., Hitler's death : Russia's last great secret from the files of the KGB, London: Chaucer, 2005, ISBN 1-904449-13-1