יוז'ף קלן

מהנדס מכונות, סגן קומיסר העם, וקומיסר העם לאחר מכן

יוז'ף קלן (במקןר עד 1918 קליין,[1] בהונגרית: Kelen József; וליקי ביצ'קיב, 12 בינואר 1892מוסקבה, מקום ההוצאה להורג קומונארק, 19 במרץ 1938) היה מהנדס מכונות, סגן קומיסר עם, וקומיסר העם לאחר מכן, אחיו המבוגר של אוטו קורווין, הפוליטיקאי, בן דודו של פאל היידו, בעלה של הפוליטיקאית יולאן קלן. קלן נולד בכפר על גדה הימנית של נהר הטיסה. היום באוקראינה, אז בהונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית.

יוז'ף קלן
Kelen József
אין תמונה חופשית
לידה 12 בינואר 1892
וליקי ביצ'קיב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 19 במרץ 1938 (בגיל 46)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Klein József עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 19 במרץ 1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יולאן קלן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

יוז'ף קלן נולד במשפחה יהודית. אביו היה ז'יגמונד קליין, אמו ברטה אייזנשטאדט[2][3][4][5], הוא התוודע לתנועת הפועלים בברלין כשהיה שם סטודנט במכללה. בשנים 19101914 עבד כמרצה באיגוד העובדים המרקסיסטיים. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבד כמהנדס בחברת החשמליות. הוא היה חבר בתנועה האנטי-מיליטריסטית (סוציאליסטים מהפכניים). ב־30 ביולי 1917 נשא לאישה את יולן בלומה פריד בבודפשט[6]. הוא נעצר בינואר 1918 בגין הפצת עלונים. קלן היה אחד החברים המייסדים של מפלגת הקומוניסטים של הונגריה ה- KMP. הקמת ה- KMP נספרת ממועד הפגישה שהתקיימה בדירתו של קלן ברחוב וישגראדי ב־24 בנובמבר 1918, כאשר הוחלט לא רק להקים את ה- KMP, אלא גם לפרסם את "העיתון האדום"[7]. לאחר הכרזת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, מונה לסגן קומיסר העם לייצור סוציאלי, ומאפריל 1919 התמנה לקומיסר העם (שר בממשלה), לחבר ב"מועצה הכלכלית הלאומית" וב"וועדה המינהלית הפדרלית". הוא נעצר לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית, כאשר הגיעה אליו הידיעה כי אחיו הצעיר, אוטו קורווין, הוצא להורג. הוא נידון למאסר עולם במשפט של קומיסרי העם (משפט קומיסרי העם התקיים בשנת 1920 תחת ממשלת סימוני-סמאדאם וממשלת טלקי הראשונה. נושא המשפט היה פעילותם של עשרה קומיסרי העם של המועצה הממשלתית המהפכנית. מתוך 10 הנאשמים, 4 נידונו למוות והשאר למאסר עולם, אולם למרות ההרשעות הצליחו אלה לעזוב לרוסיה במסגרת "מבצע חילופי השבויים" הסובייטי-הונגרי. כך באוגוסט 1922 עבר קלן לברית המועצות במסגרת זו. שם עבד בקומיסריאט העם של התעשייה הכבדה. בשנים 19261931 היה ראש מחלקת ייבוא מוצרי חשמל במשלחת הסחר הסובייטית בברלין. לאחר שובו לברית המועצות, מונה לראש פרויקט התכנון (Tyeploenyergoprojekt) של תחנות הכוח התרמיות בכל רוסיה. ב־14 בינואר 1938 הוא נעצר במוסקבה באשמת ריגול ומעורבות בפעילות אנטי-מהפכנית. הוא נידון למוות והוצא להורג ב -19 במרץ 1938. שמו טוהר רק ב -19 בנובמבר 1955.

לקריאה נוספתעריכה

  • לקסיקון ביוגרפי הונגרי. יוז'ף קלן Magyar életrajzi lexikon Főszerk. Kenyeres Ágnes. Bp., Akadémiai Kiadó, 1967-1969
  • Bölöny József: Magyarország kormányai. Bp., Akadémiai Kiadó, 1992.; 5. bőv. jav. kiad. Bp., Akadémiai Kiadó, 2004.
  • חקירה בכלא לוביאנקה מאת ג'רג' לוקאץ' Vallatás a Lubjankán Lukács György vizsgálati ügyiratai -Életrajzi dokumentumok, real-eod.mtak.hu

ראו גםעריכה

  • דיולה הבשי. יוז'ף קלן Hevesi Gyula: Kelen József (Népszabadság, 1962. 9. sz.)
  • לזכרו של קומיסר עם Gábor Sándorné: Egy népbiztos emlékére (Népszabadság, 1967. 10. sz.)
  • פאל גויאש:חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים
  • הלקסיקון ההונגרי הגדול Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
  • הלקסיקון היהודי הונגרי Magyar zsidó lexikon. Szerk. Ujvári Péter. Bp., Zsidó Lexikon, 1929.
  • Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
  • Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ A Belügyminisztérium 1918. évi 25916. sz. rendelete. MNL-OL 30797. mikrofilm 480. kép 1. karton.
  2. ^ "HU BFL - VII.101.c - fegyenc.I - 4981". אורכב מ-המקור ב-2014-10-19.
  3. ^ HU BFL VII.5.c 10303/1919
  4. ^ Simor András: Így élt Korvin Ottó (Móra Ferenc Könyvkiadó, 1977 מסת"ב 9631108139)
  5. ^ HU BFL VII.5.c 6274/1920
  6. ^ A házasságkötés bejegyezve a BP. IX. ker. állami házassági akv. 531/1917. folyószáma alatt.
  7. ^ Pünkösti Árpád: Rákosi a hatalomért