יוחנן בן קרח

יוחנן בן קרח היה ראש הצבא בתקופת גדליהו בן אחיקם, אחרי מותו של צדקיהו, מלך יהודה.

רקעעריכה

לאחר שנבוכדנצר מלך בבל החריב את בית המקדש הראשון, הוא החליט להשאיר גרעין יהודי בארץ ישראל שהיה מורכב מאנשים המשתייכים לדלת העם. נבוכדנצר הפקיד את גדליהו בן אחיקם כמנהיגם של האנשים שבארץ יהודה. יוחנן בן קרח וקצינים נוספים, משרידי הצבא, מצטרפים אליו עם חייליהם.

תחת שלטון גדליהועריכה

לקראת ראש השנה, יוחנן וחייליו מגיעים למצפה ומודיעים לגדליהו שישמעאל בן נתניה זומם להורגו, כנראה בשליחותו של בעליס, מלך בני עמון. יוחנן בן קרח אף הציע לו שהוא יהרוג את ישמעאל בן נתניה בסתר, מחשש (שהתאמת) שעם מותו של גדליהו יקיץ הקץ על היישוב היהודי בארץ. אבל גדליה בן אחיקם לא קיבל את אזהרותיו, ואף אסר עליו להרוג את ישמעאל.

ואכן ישמעאל בן נתניה הגיע בראש השנה למצפה ועמו עשרה חיילים. בזמן הסעודה הם הכו את גדליה ואת כל האנשים שהיו אתו, ביניהם אנשי מלך בבל. למחרת באו שמונים איש מהשומרון וגם אותם רצחו ישמעאל ואנשיו, פרט לעשרה אנשים שנתנו את כל מחסני התבואה שלהם על מנת שלא יהרגם.

לאחר מות גדליהועריכה

ישמעאל לקח בשבי "אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה" (ירמיה, מ"א, י') והתקדם לעבר בני עמון. יוחנן בן קרח יוצא כנגד ישמעאל ועשרת חייליו, כאשר שניים מהם נהרגים והשאר בורחים לעמון. הפסוקים לא מתארים את המלחמה אלא רק את נחישותו של יוחנן ואנשיו לשמור על שארית הפליטה.

לאחר שיוחנן בן קרח הציל את העם הנשאר במצפה משבי ישמעאל בן נתניה, נאספו כל העם ליד בית לחם, בדרכם לרדת למצרים, בפחדם מזעמו של נבוכדנצר. הסיבה לפחד היה מפני שכאשר ישמעאל הרג את נציגו של נבוכדנצר, גדליה בן אחיקם הוא הרג גם את חיל המצב הבבלי שהיה איתו. המלך עלול היה לחשוב שהעם ממשיך במרד של צדקיהו והיה מעניש אותם קשות. לכן העם פנה לנביא ירמיה בבקשת עזרה שיתפלל עליהם ויביא את דבר ה' האם לברוח למצרים או להישאר ביהודה. ירמיהו והעם חיכו לנבואה משך עשרה ימים. בסוף עשרה ימים אלו כאשר המתח הגיע עד לקצה גבול היכולת, בא ירמיה וגילה את דבר ה': לא לרדת למצרים ולהישאר ביהודה. אם יעשו כן נבוכדנצאר יאמין להם והם ישגשגו, ובמידה ולא – חרב נבוכדנצאר תשיג אותם במצרים.

יוחנן בן קרח והעם לא ציפו לנבואה כזו. הם נשברו וטענו נגד ירמיהו "שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר" (ירמיה, מ"ג, ב'). והעם ירד למצרים בניגוד לאזהרות ירמיהו. יוחנן בן קרח מת במצרים.