יונה אקשטיין

יונה (יונס) אקשטיין
לידה	1902
פטירה	1971 (בגיל 69 בערך)
כינויים נוספים	המלאך השומר מברטיסלבה; המלאך המושיע מפרשבורג
פעילות בולטת	חילוץ יהודים במהלך השואה
בת זוג	מיכל (ואלי) הירש
צאצאים	בנימין זאב אקשטיין; טובה אקשטיין
מספר צאצאים	2

יונה (יונס) אקשטיין (1902 – 1971) היה איש עסקים יהודי מאוסטרליה, יליד סלובקיה שבתקופת השואה הציל פליטים יהודים.

קורות חיים עריכה

יונס אקשטיין נולד ב-1902 בברטיסלאבה, סלובקיה לבנימין זאב ומרים לבית רוזנפלד. הוא היה השביעי מבין תשעה אחים. בבית נשמרה המסורת הדתית. נישא ב-1937 למיכל (ואלי) הירש, ילידת מטרסדורף שבאוסטריה. לזוג נולדו שני ילדים: טובה ב-1942 ובנימין זאב ב-1947. ב-1948 התכוונה המשפחה לעלות לארץ ישראל אך בגלל מלחמת העצמאות נחסמו הנמלים והמשפחה היגרה לאוסטרליה. ב-1964 עלתה הבת טובה ארצה. בגלל התלאות בזמן המלחמה חלה אקשטיין בסוכרת והרופאים נאלצו לכרות את רגליו. נפטר ב־1971 במלבורן, אוסטרליה והובא למנוחות בירושלים. אשתו מיכל נפטרה באוסטרליה ב-2010 והובאה אף היא למנוחות בירושלים.

בתקופת השואה עריכה

סיוע למגורשי בורגלנד עריכה

ב-13 במרץ 1938 סופחה אוסטריה לרייך השלישי, מהלך הידוע בכינוי אנשלוס. מספר ימים קודם לכן עלה לשלטון בממשלת מחוז בורגנלנד באוסטריה הנאצי ד"ר טוביאס פורטשי. יום אחד בלבד אחרי האנשלוס, פורטשי הורה על גירוש כל יהודי המחוז ועל החרמת כל רכושם.

חלק מהיהודים נשלחו לווינה, אחרים נשלחו להונגריה והנותרים נשלחו במורד נהר הדנובה על גבי רפסודה לכיוון סלובקיה – ובכך היה בורגנלנד למחוז הראשון בכל הרייך שממנו גורשו יהודים. הונגריה וסלובקיה לא הסכימו לקבל את היהודים הפליטים, ואלה נשלחו במורד הדנובה ונתקעו באי קטן באמצע הנהר סמוך לעיר ברטיסלאבה.

כששמע יונה על היהודים באי, הגיע אליהם במהרה, שיכן בביתו את הוריה של מיכל (ישראל ולאה הירש), וסייע למגורשים נוספים למצוא משכן אצל יהודים אחרים ברטיסלאבה. יונה ומיכל גם ויתרו על הסרטיפיקטים שהיו בידיהם לטובת הוריה של מיכל, ואלה עלו לארץ ישראל.

התנדבות עם עצורי מחנות עבודה עריכה

במהלך המלחמה יצאה הוראה מאת ממשלת סלובקיה שלפיה על יהודי ברטיסלבה לעבור למחנה עבודה. יונה ואחיו סמו התנדבו לעזור ליהודי ברטיסלבה לעבור למחנות, ובכך הצליחו, למעשה, לפתוח לעצמם דרך להעברת מידע, מזון וכל עזרה שהיא אל המחנות ומהמחנות. הם בנו במחנות בתים עבור העקורים, ואף מונו להביא אוכל כשר לעצורי המחנות. האוכל הוכן במטבח ציבורי של הקהילה היהודית.

אף שנאסר עליהם לדבר עם עצורי המחנות, יונה וסמו הבריחו מידע מן העצורים למשפחותיהם, מידע שלעיתים סייע למשפחות לשחרר את העצורים בשוחד. יונה וסמו ידעו שהם מסתכנים בהוצאה להורג, ובכל זאת עשו זאת. בסופו של דבר נתפס סמו כשהבריח מכתב ומיד נעצרו גם אשתו וילדיו והם נשלחו לאושוויץ שם נרצחו.

עזרה ליתומים ולפליטים פולנים עריכה

בשנים 1942–1943 עברו דרך סלובקיה ילדים פולנים יתומים, שהיו אמורים להמשיך להונגריה ומשם לארץ ישראל. יונה, יחד עם יהודים נוספים, טיפל באלפיים ילדים כאלה. רבים מהם קיבלו מחסה בביתו – הוא נתן להם מזון והחזיר אותם לקו הבריאות. כשהדרך נראתה בטוחה, הוא העביר אותם למבריחי גבול שסייעו לילדים לעבור להונגריה.

יונה גם סייע לפליטים שהגיעו מפולין, והפך את ביתו למוקד סיוע לפליטים אלה. מאוחר יותר נכתב עליו: "בקיץ 1943, כאשר הגיעו הפליטים הראשונים מאושוויץ, אתה היית היחיד שהכניס אותם לביתו וסיפק להם מחבוא כדי להצילם".

הסתרת יהודים עריכה

במהלך אותה תקופה עסק יונה גם בהסתרת יהודים. הוא בנה מחסה בביתו, שהכיל מקום לכ-60 איש ודאג לכל צורכיהם כשמקביל סיפק אוכל מדי לילה ל-50 איש נוספים שהסתתרו בחדר תפילה בעיר. הייתה זו תקופה קריטית, כי הגסטפו חשד שיש מחסה בסביבה, ואם היה יונה נתפס, סופו היה מר אך הוא אמר שהוא מעדיף להגיע לאושוויץ מאשר למסור 50 איש לגסטפו.

ממעצר למחבוא עריכה

ביוני 1943 נעצר יונה על ידי חיילי אס אס ומשמרות הלינקה, שדרשו ממנו להסגיר ארבעה יהודים פולנים שהסתתרו בברטיסלאבה. יונה סירב, וספג עינויים קשים. גם מיכל, אשתו, נעצרה ונדרשה לגלות את מיקומם של הארבעה, אך גם היא סירבה למסור מידע, עברה עינויים קשים ולא נשברה. ארבעת היהודים הפולנים ניצלו ושרדו את השואה.

מספר חודשים לאחר מכן הבינו יונה ומיכל שמסוכן מדי עבורם להמשיך להתגורר בביתם ולהחזיק פליטים במחסה שבנו, ולכן הם עזבו את ביתם ועברו להתגורר אצל משפחת פייאנקו הקתולית בעיר לאמץ'.

בשנת 1944 הגיעה שמועה שאפשר לחזור לברטיסלאבה בבטחה. יונה ומיכל השאירו את בתם טובה אצל משפחת פייאנקו וחזרו לעיר. עד מהרה התברר שהייתה זו מלכודת, ויונה ומיכל, יחד עם יהודים רבים אחרים, נתפסו ונשלחו לטרזיינשטט. הם שוחררו מהמחנה בסוף המלחמה, במאי 1945.

לאחר המלחמה עריכה

לאחר המלחמה חזרה המשפחה לבית בו גרו בברטיסלבה והמשיכו לעזור לפליטים אולם פעילות זו הכעיסה את השלטונות הקומוניסטים ואקשטיין הרגיש מאויים והחל להתארגן לעלייה ארצה. ב-1948 עזבה המשפחה את הבית ונסעה לפראג אולם דרכה לארץ ישראל נחסמה בגלל מלחמת העצמאות ולכן היגרו לאוסטרליה. בשנים הבאות סייעה המשפחה רבות לקלוט משפחות ניצולי שואה שהיגרו לאוסטרליה וביניהן משפחת פייאנקו אצלה הסתתרו.

ב-1965 ביקר אקשטיין בישראל והתקבל בכבוד מלכים על ידי המשפחות אותן הציל. בביקור הצהיר על כוונתו לעלות ארצה אולם ההחמרה במחלת הסכרת בה חלה אילצה את הרופאים לקטוע את שתי רגליו ובסופו של דבר נשאר באוסטרליה ונפטר בה.

הנצחה עריכה

במסגרת טקס יום השואה של המרכז העולמי של בני ברית וקרן קיימת לישראל, שנערך ביער הקדושים הסמוך לירושלים ב-2014 היווה סיפורו של אקשטיין את המוטיב המרכזי של הטקס^[1]^[2].
בצפת נחנכה אנדרטה לזכר יהודים שהצילו יהודים ושמם של יונה ומיכל אקשטיין חקוק גם הוא בסלע^[3]^[4].