יונה פרידמן

אדריכל צרפתי

יונה פרידמן (Yona Friedman;‏ 5 ביוני 192321 בפברואר 2020) היה אדריכל והוגה צרפתי בתחום האדריכלות ותכנון ערים, יהודי יליד הונגריה. פרידמן התגורר, למד ופעל בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל בשנים 19451957.

יונה פרידמן
Yona Friedman
אין תמונה חופשית
לידה 5 ביוני 1923
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בדצמבר 2019 (בגיל 96)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Friedman János עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל (1948) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות עריכת הנתון בוויקינתונים
yonafriedman.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

יאנוש אנטל פרידמן נולד בבודפשט ב-1923. אביו, שימון, היה עורך דין ופרידמן גדל בתנאים נוחים.[1] באביב 1941, עוד בהיותו בבית ספר תיכון, נכח בהרצאותיהם של הפילולוג ההונגרי קרולי קרני (אנ') ושל הפיזיקאי הגרמני ורנר הייזנברג והושפע מהתאוריות שלהם שהתנגדו לחלוקת הידע לדיסציפלינות שונות והעריכו מערכת מאוחדת של הגויות; עמדה אינטלקטואלית שאפיינה את פרידמן במשך כל הקריירה שלו.[1] הודות להתערבות אחד הפרופסורים, התאפשר לו להיכנס ולשמוע קורסים ב"אוניברסיטה הטכנית בבודפשט" ב-1943 בתקופה שבה יהודים לא התקבלו כסטודנטים. באביב 1944, לאחר כניסת הגרמנים לבודפשט, הוא הצטרף למחתרת ציונית (תחת השם המחתרתי יונה) וניצל את כישוריו לזיוף חתימות במסמכים מזויפים שנועדו לאפשר ליהודים יציאה מהונגריה.[1] הוא נעצר על ידי הגסטפו באוקטובר 1944 בעוון פעילות פוליטית. מעצרו הציל אותו מגירוש למחנות ההשמדה שהיה מנת חלקם של מרבית יהודי הונגריה באותם חודשים.[1] בדצמבר 1944, בזמן המצור על בודפשט, הוא הועבר לידי המשטרה המקומית ששחררה אותו. לאחר שיחרורו הוא התקיים בקושי רב ביותר בחורף ההונגרי. לאחר מכן עבר לבוקרשט ששימשה בסיס לארגון עולים לארץ ישראל ושהה שם 11 חודשים במחנה פליטים, גם כן בתנאי קיום קשים.[1] התנאים הקשים שחווה בבודפשט וברומניה שימשו כגורם מעצב ראשון במעלה של הגותו האדריכלית העתידית, שראתה בדיור כמוטיב הישרדותי, שתפקידו לתת במהירות גג ומחסה לכמויות גדולות של אנשים.[1] הוא עלה באביב 1946 מרומניה לארץ ישראל באוניית המעפילים "מקס נורדאו",.[1]

לאחר עלייתו התגורר בקיבוץ כפר גליקסון למשך חצי שנה ולאחר מכן התקבל ללימודים בטכניון ועזב את הקיבוץ.[1] הוא למד אדריכלות בטכניון בין השנים 19461948 ועבד כאדריכל בישראל בין השנים 19491957. בשנים 19531954 פגש פרידמן את קונרד ואכסמן (אנ')(1901 – 1980) שמחקריו בתחום הטכניקות הטרומיות והמבנים התלת ממדיים השפיעו עליו באופן ניכר. בשנת 1954, יחד עם כמה תושבים בחיפה, יזם פרידמן ניסוי ראשוני שכלל עיצוב דיור על ידי הדיירים עצמם, אבל הפרויקט לא הגיע למימוש. מתוך הרגשה שבישראל לא יוכל להגשים את תוכניותיו העתידניות, עבר פרידמן בשנת 1957 לפריז ובשנת 1968 קיבל אזרחות צרפתית. מ-1968 ועד למותו התגורר באותה דירת סטודיו בפריז. הוא היה נשוי פעמיים. עד שנת 1953 היה נשוי לאראלה שניאורסון. מנישואים אלה נולדה בת. בשנת 1967 נישא בשנית עם עורכת הקולנוע דניס שרביין, שנפטרה בשנת 2007. גם מנישואים אלה נולדה בת.

פעילותועריכה

 
יצירת אמנות של יונה פרידמן וז'אן-בטיסט דקאווייל (צר') באי שבאגם ואסיבייר (אנ') בחבל לימוזן

יונה פרידמן היה "אדריכל של הנייר" בעל השקפות עתידניות, נחשב יותר אמן מאשר אדריכל ממשי, יצירתו התאפיינה בתוכניות, דגמים, מהם במוצגים 1:1 שאפשר לבקרם ומוצגים בתערוכות. הוא פיתח את המושג של עיר מרחבית (Spatial city) על יסוד שני עקרונות:

  1. האדריכלות צריכה לספק רק מסגרת, שבה הדיירים יכולים לבנות את מגוריהם בהתאם לצורכיהם ומחשבותיהם, ללא כל פטרנליזם מצד האמן האדריכל.
  2. החברה משתנה כל הזמן עקב התקדמות תהליכי אוטומציה של היצור, עם עליה בזמן הפנוי ושינויים חברתיים אחרים

עדיפים משום כך בעיניו מבנים אדריכליים ניידים, זמניים וקלי משקל במקום האמצעים הכבדים, הנוקשים והיקרים של האדריכלות המסורתית. בתגובה לקונגרס העשירי לאדריכלות מודרנית CIAM בדוברובניק בשנת 1956 וההתעלמות שלו כלפי האפשרות של אדריכלות ניידת, פרידמן הקים בשנת 1958 את קבוצת המחקר באדריכלות ניידת (Groupe d Etudes d’Architecture Mobile - GEAM) עם חבריו נמנו דוד ז'וקז' אמריך, גינטר גינשל, אוסקר האנסן, ז'אן פייר פקה, אקהארד שולצה-פיליץ וורנר רונאו. שולצה – פיליץ עבד איתו בפרויקט העיר-גשר מעל תעלת למאנש 1960 והציג אותו בפני קונסטנט, אדריכל אחר, שבפרויקט שלו "בבל החדשה" נוגע בנקודות להשקפתו של פרידמן. בעיקר בניית עיר על תמכים קלים מעל האדמה, מבנים עצמאיים תלויים מעל הערים הישנות והנוף. להבדיל מפרידמן אצל קונסטנט לחלק מהתוכנית יש היבטים אוטוריטאריים.

השקפתו של פרידמן באה לידי ביטוי בשני מניפסטים שלו:

  • א. האדריכלות בתנועה
  • ב. העיר המרחבית

העיר המרחבית התאפיינה בתשתית מרחבית - מסגרת מרחבית רב-קומתית נתמכת על עמודים רחבים (היסוד הקבוע של העיר). היסוד הנייד כלל קירות, שטחי-בסיס, ומחיצות שיכלו לחלק את המרחב לפי צרכים אינדיבידואלים - מה שנקרא "מילוי" התשתית. כל היסודות הניידים יכלו להיות במגע ישיר עם המשתמשים - על ידי ראייה, מישוש וכו'.

לרעיונות שלו לגבי אדריכלות הניידת הגיע פרידמן אחרי שבספריו "שרשראות פאנל" (Panel Chains 1945) ו"קופסאות ניידות" 1949 פיתח אדריכלות פשוטה שהתבססה על יסודות טרומיים, ושהייתה אמורה לספק תשובה לצורכי חסרי הבית אחרי הרס הערים במלחמת העולם השנייה. דובר ביסודות זולים, קלים ליצור ולהובלה, ובעלי יכולת השתנות. הפילוסופיה האדריכלית של פרידמן התבססה על צורכי התושבים והאדריכלות שימשה פונקציה משחררת (אמנציפטורית). בשנות ה-1970 התחיל פרידמן להרחיב את יישום האדריכלות הניידת שלו בארצות המתפתחות והקדיש זמנו להוראה ולפיתוח אדריכלות פשוטה שהשתמשה בחמרים ובטכניקות בנייה מקומיים.

פרידמן אף תכנן פתיחת מוזיאון דיגיטלי ראשון המוקדש לתרבות האפגנית. הוא נחנך בינואר 2010. מיקומו באינטרנט הוא על רקע האתר הארכאולוגי שבו היו שני פסלי הענק של בודהה במחוז במיאן באפגניסטן שנהרסו בפקודת משטר הטליבנים בשנת 2002.

נפטר ב-21 בפברואר 2020.[2]

מבניםעריכה

הציג בביאנלות בוונציה ("זבל זה יפה" 2003) וטוקיו ובאירועי דוקומנטה 11 בקאסל.

ספריועריכה

  • 1958: Mobile architecture ("אדריכלות ניידת")
  • 1974 Realizable Utopias (אוטופיות הנתנות להגשמה)
  • 1973 Toward a Poor World or how scarcity might prevent catastrophe

( אל עבר עולם עני ואיך הצמצום עשוי למנוע אסון)

  • 1975: Towards a scientific architecture ISBN 0262560194 ("אל עבר אדריכלות מדעית")
  • 1980: A better life in towns: campaign for the renaissance of cities ("חיים יותר טובים לעיר- מערכה לתחיית הערים")
  • 1994 The Erratic Universe (היקום האקראי)
  • 2006: Pro Domo ISBN 8496540510

ָָ*2010 - Drawings and models

  • 2015: The Dilution of Architecture

ציטוטיםעריכה

When I was a schoolboy, I discovered that a house alone does not exist, that it does not end at the outer limits of the ground floor, but continues on to the streets, the garden, then, to the house across the street

כשהייתי תלמיד, גיליתי שאין דבר כזה בית לבד, שהבית אינו מסתיים עם גבולות קומת הקרקע, אלא מתמשך אל הרחובות, הגן, ואחר כך אל הבית ממול..

(התחלת ספרו "פרו דומו")

לקריאה נוספתעריכה

  • Sabine Lebesque, Helene Fentener Van Vlissingen: "Yona Friedman: Between Structure and Coincidence", Netherlands Architecture Institute 1999, ISBN 90-5662-108-4

(סבין לבק, הלנה פנטנר ואן וליסינגן - יונה פרידמן - בין מבנה ובין צירוף מקרים, המכון ההולנדי לאדריכלות, 1999)

  • Reyner Banham: "Megastructure. Urban Futures of the Recent Past." Thames and Hudson UK 1976/ Harper & Row Publishers 1977

(ריינר בנהם - מגאסטרוקטורה. עתידות עירוניים לעבר קרוב, תיימס אנד הדסון - 1976)

  • Yona Friedman. Hans Ulrich Obrist (The Conversation Series Band 7), Verlag der Buchhandlung Walther König, Köln 2007, ISBN 978-3-86560-171-1

(יונה פרידמן, האנס אולריך אובריסט - סדרת השיחות כרך 7, פרלאג דר בוכהאנדלונג, ולטר קניג, קלן, 2007)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Preliminary Inventory of the Yona Friedman Papers, 1956-2006, באתר Online Archive of California
  2. ^ Yona Friedman, French Architect and Urban Planner Passes Away at 96, ArchDaily, ‏21 בפברואר 2020 (באנגלית)