יוסי שיין

יוסי שיין
לידה	21 בספטמבר 1956 (בן 68); גבעתיים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת ייל ;
מפלגה	קדימה, ישראל ביתנו
סיעה	ישראל ביתנו
	15 ביוני 2021 – 15 בנובמבר 2022; (שנה)
כנסות	ה-24

יוסף (יוסי) שיין (נולד ב-21 בספטמבר 1956, ט"ז בתשרי ה'תשי"ז) הוא חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת ישראל ביתנו.

שיין הוא פרופסור מן המניין למדע המדינה וליחסים בינלאומיים אשר כיהן כראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב וכן היה חבר בוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת). בנוסף הוא חבר סגל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון די. סי. ושימש כנשיא המכללה האקדמית גליל מערבי.

ביוגרפיה

שיין נולד וגדל בגבעתיים ב-1956, לדוד, פועל תעשייה וחנה (לבית מורנשטיין), מורה. סיים תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות בשנת 1981 ותואר שני באותו מוסד בהצטיינות בשנת 1983. בשנת 1985 סיים תואר שני באוניברסיטת ייל, ובשנת 1988 סיים בהצטיינות לימודי דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת ייל. משנת 1989 מלמד מדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, והיה ראש החוג למדעי המדינה בין השנים 1996 ל-1999. בשנת 2002 קיבל מעמד של פרופסור מן המניין באוניברסיטת ג'ורג'טאון. הוא היה פרופסור אורח באוניברסיטת ייל, אוניברסיטת וסליאן (Wesleyan University), ובמידלברג קולג', בנוסף היה עמית בכיר אורח בקולג' סנט אנטוני באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 2004 ייסד ועמד בראש התוכנית ל"ציוויליזציה יהודית" בבית הספר לשירות החוץ באוניברסיטת ג'ורג'טאון. בשנת 2007 מונה לנשיא המכללה האקדמית גליל מערבי, כשהוא מחליף בתפקיד את פרופ' ארזה רון.

ביולי 2016 מונה פרופ' שיין כחבר בוועדה לתכנון ולתקצוב, תוקף המינוי היה לשלוש שנים^[1] ובאוגוסט 2019 החליט שר החינוך, רפי פרץ, שלא להאריכו^[2].

בינואר 2017 מונה פרופ' שיין ליו"ר ועדת היגוי של ות"ת ומל"ג למדעי הרוח^[3]

בפברואר 2017 מונה פרופ' יוסי שיין ליו”ר ועדת מלגות אלון בתחום מדעי החברה^[4]

שיין כתב וערך שישה ספרים, ופרסם כחמישים מאמרים בכתבי עת ובספרים. זכה בפרס האגודה האמריקאית למדע המדינה ופרס ספר השנה מטעם האיגוד הישראלי למדע המדינה.

הוא כותב מאמרי פובליציסטיקה בעיתונות הישראלית, בין השאר בעיתון הארץ, ומתראיין ברשתות השידור השונות כמו CNN, פוקס ניוז, CNBC ועוד.

פעילות פוליטית

ב-5 בינואר 2021 הצטרף שיין למפלגת ישראל ביתנו^[5]. הוא הוצב במקום השמיני לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע^[6]. אך המפלגה הגיעה ל-7 מנדטים ושיין לא נבחר לכנסת. עם זאת, לאחר כניסתה של ישראל ביתנו לממשלת ישראל השלושים ושש והתפטרותו של השר חמד עמאר במסגרת החוק הנורווגי, הוא החל לכהן כחבר הכנסת העשרים וארבע.

חיים אישיים

נישא בראשון לננסי לבית שנוג (Schnog) ב-7 ביוני 1987, פרופסור ללימודים אמריקאים, שממנה התגרש. אב לאיתן ולאמילי.

פרסומים

ספרים שכתב

בעברית

המאה הישראלית, הוצאת ידיעות אחרונות, 2019^[7].
שפת השחיתות, כנרת זמורה ביתן, 2010^[8].
גבולות הנאמנות, גולים פוליטיים בעידן מדינת הלאום, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2006.

באנגלית

Kinship and Diasporas in International Politics, (Michigan University Press, 2007)
Marketing the American Creed Abroad: Diasporas in the US and Their Homelands, (1999)
The Frontier of Loyalty: Political Exile in the Age of the Nation State, (1989; new edition Michigan University Press, 2005)
Between States: Interim Governments and Democratic Transition (with Juan J. Linz)(Cambridge University Press 1995)