יוסף וייס (חוקר)

יוסף (גיאורג) וייס (באנגלית: Joseph George Weiss;‏ 10 באוגוסט 1918 – 25 באוגוסט 1969) היה חוקר חסידות וקבלה, תלמידו של גרשום שלום. תחום עיסוקו העיקרי היה חקר רבי נחמן מברסלב. מחקריו מהווים יסוד למחקר המודרני של חסידות ברסלב.

יוסף וייס

לידה	10 באוגוסט 1918 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
התאבד	25 באוגוסט 1969 (בגיל 51) המפסטד, לונדון, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Weisz, Georges
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים בית המדרש לרבנים בבודפשט אוניברסיטת אטווש לוראנד
מוסדות	יוניברסיטי קולג' לונדון
צאצאים	Amos Weisz

תולדות חייו

וייס נולד בשנת 1918 בבודפשט בירת הונגריה למשפחה יהודית מתבוללת, אך גילה עניין רב בשורשיו היהודיים. למד שנתיים בבית המדרש לרבנים בבודפשט ובאוניברסיטת בודפשט לפני שעלה לארץ ישראל בסוף שנת 1939 על מנת ללמוד באוניברסיטה העברית. הוא התמקד בתחילה בשירת ספרד ובהשפעת גרשם שלום החל להתמחות בספרות הקבלה. וייס לא התאקלם היטב בארץ ישראל והיה רחוק מכל שיח פוליטי. עם בואו לארץ ביקר במכתב פרטי את סוג הציונות הלאומנית והשטחית בה נתקל, כפי שכתב במכתב לחנה סנש, לה כתב מכתבי אהבה בין 1939 ל-1941: "האידאולוגיה הציונית העוברת לסוחר היא, במרבית המקומות, שטחית או ברוטאלית, ונדמה לי שהגיע הזמן לרענן קצת את דרך חשיבתה באידאולוגיה 'המתבוללת', 'בת המאה הקודמת', המוקעת כישנה ומופרכת". עם זאת, וייס הגיע לארץ ישראל מתוך מניעים ציוניים-תרבותיים בהשפעת כתבי מרדכי מרטין בובר.

מיטיבו היה גרשום שלום, שסידר לו עבודה אקדמית במכון לחקר הקבלה שהקים בספריית שוקן. וייס התעמק בחקר ר' נחמן מברסלב, באופן דומה בו התעמק שלום בחקר שבתי צבי, במטרה לכתוב את הספר המכונן של התחום. על מנת לספק לו תחום פרנסה נוסף, שכנע שלום את מיטיבו זלמן שוקן להזמין מווייס קובץ מקורות לספרות חב"ד. במקביל פרסם וייס מאמרים רבים, רובם קצרים, מעל דפי עיתון הארץ, שהקנו לו שם של חוקר מוכר.

ב-1950 הגיש וייס לשלום דיסרטציה שנועדה להיות עבודת הדוקטורט שלו בנושא: "תאוריית הדיאלקטיקה והאמונה של ר' נחמן מברסלב". על אף ששלום הקפדן כתב על שלושת הפרקים הראשונים שהם "מהווים תרומה חשובה ומקורית מאוד... ואילו היו מהווים יחידה סגורה בפני עצמה, הייתי ממליץ על קבלתם כעבודת דוקטור מפני ההעמקה ומקוריות הפירוש שבהם", הרי שחוות דעתו הסופית הייתה שהפרק הרביעי והאחרון, המהווה את פסגת העבודה אינו אלא "סטייה מפוקפקת מאוד מדרכו של מחקר ורדיפה אחרי דברי הבל פנטסטיים ביותר", כן ביקר באופן חריף את הנספח השלישי של העבודה. שלום לא אישר את עבודת הדוקטורט ודרש שוייס יעשה בו תיקונים ויגישו בשנית. עוד לפני שוייס שמע את דברי שלום, עזב את הארץ ועבר ללונדון, שם קיווה להשלים את עבודתו. שלום המשיך לתמוך בוייס ודאג שתנתן לו מלגת ורבורג ללימודי דוקטורט גם באנגליה, אך וייס לא השלים את הדוקטורט. שלום סייע לו למצוא עבודה ומשנת 1953 כיהן כמרצה באוניברסיטת לונדון, מנהל המכון למדעי היהדות (Institute of Jewish Studies) ועורך ה-Journal of Jewish Studies בבריטניה. פרופסור עדה רפפורט-אלברט הייתה תלמידותו הקרובה והמשיכה את דרך מחקרו בלונדון.

וייס ביקר בישראל מספר פעמים והעביר הרצאות בקונגרסים העולמיים למדעי היהדות. ב-1961 דאג שלום שלקט מאמרי וייס על ראשית החסידות (שאינם קשורים לדוקטורט הראשון שכתב) יוכרו כעבודת מחקר לקבלת תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת לונדון.

החל משנות הארבעים, אסף וייס סיפורים משעשעים ואנקדוטות מחייו של שלום. את הרשימות כתב וייס בסגנון ספרות השבחים החסידית ובפרט סגנון הכתיבה של רבי נתן מנמירוב, סופרו של רבי נחמן מברסלב. עם זאת, בניגוד לכותבים החסידיים, נלווה לחיבורו צד סאטירי וייתכן כי בכך ניסה וייס לשלב בין יחס ההערצה שחש כלפי מורו ובין יחס הביקורת שביקש למתוח על חלק מאורחותיו. שלום היה מודע לעיסוקו של וייס בנושא ואף גילה עניין ברשימות לאחר מותו של וייס.

חייו האישיים

כאמור, חיזר וייס אחרי חנה סנש, שהייתה צעירה ממנו בשלוש שנים, עמה היה מיודד עוד בהונגריה. אולם מבחינת חנה לא היה וייס יותר מידיד אינטלקטואל מרתק. וייס נישא פעמיים, רעייתו הראשונה הייתה מרים וינר־וייס. ב-1961 נשא לאשה סטודנטית גרמניה בשם ארנה, שהתגיירה על מנת להתחתן עמו, שלוש שנים לאחר מכן נולד בנם היחיד, עמוס, שהיה משורר ומתרגם שירה.

וייס התמודד שנים רבות עם סכיזופרניה פרנואידית ודיכאון. גם אשתו הראשונה, שהייתה אף היא תלמידתו של שלום, לקתה במחלה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. ב-1965, זמן קצר לאחר לידת בנו, החל מצבו הנפשי של וייס להתדרדר, עד להתאבדותו בלונדון.

מאמרים

• "עיונים בתפיסתו העצמית של ר' נחמן מברסלב", תרביץ, כז, תשי"ח, עמ' 358–371
• "תורת הדטרמיניזם הדתי לר' יוסף מרדכי לרנר מאיזביצא", ספר היובל ליצחק בער, ירושלים תשכ"א, עמ' 447–453

אוספי מאמריו

• מנדל פייקאז' (עורך), מחקרים בחסידות ברסלב, ירושלים תשל"ה
• דוד גולדשטיין (עורך), Oxford 1985) Studies in East European Jewish Mysticism)
• יוסף שוויג ואבינועם סטילמן (עורכים), ליקוטים, ספרי בלימה, ירושלים, תשע"ט 2019.

לקריאה נוספת

• יעקב כ"ץ, "לזכרו של יוסף וייס: הערכה אישית", ידיעון האיגוד העולמי למדעי היהדות 29, תשמ"ט. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• נועם זדוף, גרשם שלום ויוסף וייס: חליפת מכתבים, הוצאת כרמל, 2012
• אסתר ליבס, "על ספרים וסופרים", בתוך דוד אסף ואסתר ליבס (עורכים), השלב האחרון: מחקרי החסידות של גרשם שלום, ירושלים: עם עובד והוצאת מאגנס, תשס"ט
• יוסף וייס, מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש, הקיבוץ המאוחד, 1996 (הקישור אינו פעיל, 2017-08-10) (אורכב 10.08.2017 בארכיון Wayback Machine)
• יונתן מאיר, 'תיקון הפרדוקס: יוסף וייס, גרשם שלום ופרשת הדוקטורט האבוד על ר' נחמן מברסלב', מחשבת ישראל 4 (תשפ"ב), עמ' 151–206
• יונתן מאיר, תיקון הפרדוקס: גרשם שלום, יוסף וייס ופרשת הדוקטורט הגנוז על ר' נחמן מברסלב, ספרי בלימה, ירושלים-ברלין תשפ"ד
• צבי לשם, הקדשות והערות: יוסף וייס וגרשם שלום, באתר הספרנים, ‏31 בינואר 2023

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על יוסף וייס באתר רמב"י
• רשימת המאמרים של יוסף וייס באתר רמב"י
• הנרי וסרמן, כשהלב של גרשם שלום נשבר, באתר הארץ, 2 בפברואר 2013
• נועם זדוף ויונתן מאיר, להיות אזוטרי: חוקר החסידות יוסף וייס ו"מעשה משבעה קבצנים" של ר' נחמן מברסלב, באתר הארץ, 4 ביוני 2003
• אריאל הורוביץ, גדול חוקרי חסידות ברסלב שלא זכה למעמד שהגיע לו, בעיתון מקור ראשון, 25 בפברואר 2020
• ארכיון יוסף וייס, בספרייה הלאומית
• Zvi Leshem, Joseph Weiss: Trailblazer in Hasidic Research
• יוסף וייס (1918-1969), דף שער בספרייה הלאומית