יוסף פעמוני
יוסף פעמוני (אוסיה גלוקמן) (20 ביולי 1902 – 1 בינואר 1966), היה דוקטור לבקטריולוגיה וממקימי מערכת הבריאות בישראל. מאנשי התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר, מקים מחלקת העזרה הראשונה באצ"ל, ממייסדי "קופת חולים לעובדים לאומיים" (לאומית) ומייסד מכון ז'בוטינסקי.
 | |
| ד"ר יוסף פעמוני יושב ליד שולחן עבודתו במשרדי קופת חולים לאומית. על השולחן מונחת תמונתו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי | |
| לידה |
20 ביולי 1902 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 1966 (בגיל 63) תל אביב-יפו, ישראל |
| ענף מדעי |
בקטריולוגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| מוסדות |
לאומית שירותי בריאות |
| צאצאים |
יעל העליון |
  | |
ביוגרפיה
עריכהפעמוני נולד בסנקט פטרבורג בירת האימפריה הרוסית בשם יוסף גלוקמן, בנם של פרה (לבית צאלקוביץ) ומנחם גלוקמן. למד בגימנסיה והמשיך ללימודי בקטריולוגיה באוניברסיטה. במהלך לימודיו היה פעיל בתנועה הציונית, באגודת הסטודנטים ובארגונים ביולוגיים. עם המהפכה הבולשביקית ב-1917 נאסר בגין פעילותו הציונית, ולא סיים את לימודיו. בשנת 1925 הומר עונש המאסר בגירוש, ובאותה שנה עלה לארץ ישראל.
עם עלייתו הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית עם היווסדה, והיה ממייסדי בית"ר. לבסוף הגיע לדרגת קצין נציבות בית"ר.
בארץ עבד כאסיסטנט במכון פסטר של ד"ר אריה בהם (בעהם) עד שנת 1927, אז נתמנה כמנהל המעבדה המרכזית של קופת חולים של ההסתדרות, ושימש בתפקיד זה עד שפוטר ב-1933, לאחר רצח ארלוזורוב, על רקע השתייכותו לתנועה הרוויזיוניסטית.
בשנת 1934 היה ציר לוועידת היסוד של הסתדרות העובדים הלאומית. שנה לאחר מכן היה ציר בקונגרס היסוד של הצ"ח בווינה.
ב-1935 היה, יחד עם יעקב וינשל ואחרים, ממייסדי "קופת חולים לעובדים לאומיים" (לאומית), וכיהן כמנהלה.
כיהן כרופא בבית החולים הדסה (תל אביב).[דרוש מקור]
בהיותו איש אצ"ל ותומך תנועת בית"ר ארגן את השירות הרפואי של אצ"ל ותמך בו בעזרת מגן דוד אדום ומשאבי בית החולים הדסה.
בסוף שנות ה-30 ייסד את מכון ז'בוטינסקי והיה מנהלו הראשון.
נפטר בתל אביב ב-1 בינואר 1966 לאחר ניתוח קשה[1], ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק.
על שמו נקרא רחוב בתל אביב.[2]
אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[3].
משפחתו
עריכהפעמוני נשא את אסתר, בתו של אליעזר אליהו פרידמן, מראשוני פעילי הציונות, מייסד היומון העברי "הצופה" שיצא לאור בוורשה ועורכו הראשון, ואחותו של ד"ר יהושע פרידמן, מחנך, עסקן תרבות ומתרגם עברי שתרגם בעיקר מן השירה הרומית הקלאסית.
בתו, יעל העליון, ייסדה וניהלה את בית הספר לאמנויות תל אביב. הייתה נשואה ליעקב העליון, עיתונאי "מעריב" לשעבר בטרם התאבדה באוקטובר 2002.[4]
לקריאה נוספת
עריכה- יהושע אופיר (עורך), יוסף פעמוני: האיש ופעלו, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, [תשכ"ח].
- יוסף כרוסט (עורך), יוסף פעמוני: תרס"ב-תשכ"ו 1902–1966: דיוקן, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשמ"ו-1986.
- יוסף פעמוני, "פרקי זכרונות", האומה, ד [16] (תשכ"ו), עמ' 531–536.
- יוסף בן-אהרן, "קופת חולים לעובדים לאומיים ומכון ז'בוטיסקי - מסכת חייו של יוסף פעמוני", בארץ ישראל: מדיניות, חברה, כלכלה, ספטמבר-אוקטובר 1987, עמ' 66–67.
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד תדהר (עורך), "יוסף פעמוני (גלוקמן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 601
יוסף בן מנחם פעמוני (1902-1966), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף פעמוני, דבר, 2 בינואר 1966.
- ^ מדריך הרחובות באתר עיריית תל אביב-יפו
- ^ ארכיון אוסף יוסף פעמוני, בספרייה הלאומית
- ^ התאבדות יעל העליון: המשטרה בודקת מידע חדש, באתר וואלה, 21 באוקטובר 2002