יוסף צוברי

מגדולי רבני תימן ורבה הראשי של יהדות תימן בתל אביב-יפו והסביבה

הרב יוסף צוברי (בכתיב התימני המקורי: צבירי; ו' בסיון חג השבועות ה'תרע"ו, צנעא - ב' באב ה'תש"ס; יוני 1916 - 3 באוגוסט 2000 תל אביב) היה פוסק תימני, רבה של העדה התימנית בתל אביב, ונחשב למנהיג זרם השאמי ביהדות תימן. זכה בפרס לספרות תורנית הלכתית ע"ש הרב טולידאנו לשנת התשנ"א.

רב קהילת ק"ק יהדות תימן בתל אביב
הרב יוסף צוברי
יוֹסֶף צֻבִּרִי
לידה יוני 1916
ו' בסיון חג השבועות ה'תרע"ו
צנעא
פטירה 3 באוגוסט 2000 (בגיל 84)
ב' באב ה'תש"ס
תל אביב
מקום קבורה בית העלמין ירקון
תאריך עלייה ה'תש"ד| | 1944
מדינה ישראל
לאום יהדות
מקום פעילות תל אביב
מקום מגורים כרם התימנים
תחומי עיסוק רבה הראשי של יהדות תימן בתל אביב
השכלה ישיבת בית אלאוסטא
חיבוריו
  • מסורת מדויקת,
  • סידור כנסת הגדולה,
  • מגיד מראשית,
  • ויצבור יוסף בר,
  • אמת ואמונה
ועוד...
עיסוק רב קהילה
השתייכות הזרם השאמי ביהדות תימן
השקפה דתית יהדות אורתודוקסית
רבותיו הרב סעיד עוזרי, הרב יחיא ערוסי הלוי
תלמידיו הרב שלמה קורח, הרב שלום נגר, הרב יוסף הכהן ערקי, הרב אברהם אריה, הרב עזריאל מנצור ראש ישיבת שובי נפשי בשכונת בית ישראל, הרב שאול קרואני, ד"ר אדם בן-נון, הרב משה עמיאל
בני דורו רבי יחיא אלשיך, רבי חיים כסאר המכונה רבי חיים אלגמרן, יחיאל שמי
אב הרב יעקב צבירי
פרסים והוקרה פרס לספרות תורנית הלכתית ע"ש הרב טולידאנו לשנת התשנ"א
תפקידים נוספים
רב בית הכנסת "אגודת אחים"

ביוגרפיה

עריכה

נולד בצנעא בירת תימן ליעקב צוברי. למד בישיבת בית אלאוסטא בראשות הרב סעיד עוזרי - רבו המובהק.

הרב יחיא אלשיך והרב מאיר צוברי היו בין חבריו לספסל הלימודים.

בגיל 27 בשנת ה'תש"ד עלה עם משפחתו לישראל, והתיישב בשכונת כרם התימנים בתל אביב, שם כיהן כרב בית הכנסת "אגודת אחים" ועסק בהוראה ובמתן שיעורים בהלכה ובמדרש. כעבור שלוש שנים נתבקש לעבור לשכונת התקווה כדי לעמוד בראש בית הכנסת "אגודת אחים". בשכונת התקווה לימד בבית ספר תנ"ך, משנה ותלמוד.

לאחר עזיבתו של הרב שלום יצחק הלוי, רבה הראשי של יהדות תימן בתל אביב, פעל הרב אברהם חייבי (דמות בולטת בקהילה התימנית בתל אביב) למען מינויו של הרב צובירי כרב העדה בעיר. לשם כך, הרב שלום יצחק למדו את הלכות השחיטה והניקור.

בשנת ה'תשי"ב, בהיותו בגיל 36, נבחר הרב צוברי לרבה הראשי של קהילת יהודי תימן בתל אביב.

עם הקמתה של תנועת ש"ס, הציע לו הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון דאז, שיצטרף למועצת חכמי התורה, הרב צובירי סירב להצעה[דרוש מקור].

פעליו התורניים וחיבוריו

עריכה

הרב יוסף צוברי ניחן בזיכרון, וספריו מאופיינים בבקיאות וציטוטים רבים מספרי הלכה אחרים, הוא עמל רבות על ספרי הלכה ודקדוק ורבים מכתבי ידו טרם ראו אור.

מתלמידיו

עריכה
  • הרב אברהם אריה ראש ביהמ"ד "תורה והוראה" ב"ב.
  • הרב עזריאל מנצור ראש מוסדות "שובי נפשי" ירושלים.
  • הרב יוסף עראקי הכהן אשר משמש כיום כרב בית הכנסת "אגודת אחים".
  • הרב יוסף עראקי הכהן (בעל שם זהה) שממשיך להוציא לאור את ספריו [דרוש מקור].
  • הרב יוסף שרעבי רבה של שכונת גבעת מרדכי.
  • הרב שאול קרואני ראש כולל ומרבני ק"ק בני תורה רחובות.

נכדו הרב אביב צבירי מכהן היום כראש ישיבת עטרת ירושלים יחד עם הרב אבישי צרויה.

ההתנגדות לשיטתו

עריכה

הרב צוברי שיטה שונה בספריו נקט ושונה של המהרי"ץ, הן בענייני הלכה, הן בנוסח התפילה והן בתיקוני מסורת דקדוקיים במקרא. לעיתים הרב צוברי כתב בלשון חריפה על רבנים שונים בעיקר מהזרם הבלדי, שהתנגדו לכתביו ולשיטתו. לדבריהם יש בספריו זלזול במהרי"ץ ובזרם הבלדי בכללו, ויש בכתביו חוסר דיוק ומגמתיות. בניהם נמנים הרב נתנאל אלשייך[4], הרב יצחק רצאבי[5] ונוספים. בין החיבורים אפשר למצוא את "והצדיקו את הצדיק", "אורח לצדיק" ו"חקרי לשון". הרב אביגדור דאר השיב על דבריהם. לעומת זאת, אדם בן-נון, חוקר יהדות תימן, עמד על הדמיון הרב בין שיטות הדקדוק של הרב צוברי לאלו של הרב יוסף קאפח.[6]

קישורים חיצוניים

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • עץ יוסף, נפש לנשמת מורינו ורבינו רבי יוסף ב"ר יעקב צובירי זצוק"ל, בעריכת הרב משה ב"ר יחיא עמיאל מנהריה, באתר אוצר החכמה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ במאגר אוצר החכמה עוד ארבעה כרכים לספר סדור כנסת הגדולה
  2. ^ במאגר אוצר החכמה עוד שלשה כרכים לספר ויצבור יוסף בר
  3. ^ את שמו ושם אביו רמז בתוך הספר פרק קכ"ב מה שמבסס ומוכיח כי הוא חברו, וכפי שכתב בהדיא בהקדמתו לספר שרש החיים, אגב ראה שם מעשה נפלא כיצד הגיע לידי חיבור הספר. כך שאין בטענת כל חוקר להוכיח אחרת, מה גם שמי שלמד את הספר רואה לאורך כל הספר את שיטת מהר"י צובירי המוזכרת בשאר ספריו בעניין הנוסח השאמי.
  4. ^ הקדמה לתאג' תורת אבות
  5. ^ מובא בהרבה מקומות, לדוג' כאן
  6. ^ אדם בן נון, על מסורת הקריאה במקרא בקריאת הרב צובירי ובקריאת הרב קאפח, מסורה ליוסף ז, תשע"ב, עמ' 46-33