שכונת התקווה

שכונה בתל אביב

שכונת התקווה שוכנת בדרום תל אביב בגבולות דרך ההגנה בצפון, נתיבי איילון במערב, רחוב גבעתי ורחוב מצובה במזרח, ודרך לח"י בדרום. השכונה נוסדה בשנות ה-30, אך סופחה לתל אביב רק לאחר מלחמת העצמאות.

שכונת התקווה
מרכז דוהל לאמנויות הבמה, הנמצא בשכונה
מרכז דוהל לאמנויות הבמה, הנמצא בשכונה
מידע
עיר תל אביב-יפו
שטח 946 דונם
אוכלוסייה 11,480 (2012)
קואורדינטות 32°03′00″N 34°47′00″E / 32.05°N 34.78333333°E / 32.05; 34.78333333
שכונות נוספות בתל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רחוב האצ"ל, מרחובותיה הראשיים של שכונת התקווה
רחוב עזאי בשכונת התקווה
בית דני, מרכז קהילתי הפועל בשכונת התקווה
שוק התקווה
מראה בגן התקווה

היסטוריה

עריכה

שכונת התקווה נוסדה ב-1935 על ידי עובדי עיריית תל אביב יוצאי עדות המזרח, ביוזמתם ובמימונם של יהושע ליכטר, שמעון מלחי, שלמה קאש[1] וגרשון שץ[2]. ליכטר, קאשי, מלחי ושץ שהיו שותפים ביחד בחברת "שמשון" קנו שבעה דונמים של פרדסים מיושבי הכפר הערבי סלמה הסמוך, והעמידו אותם לחכירה. למרות המחיר הזול (3 לירות ארץ ישראליות למגרש) לא היו קופצים רבים. הראשון לרכוש מגרש בשכונה היה נדב זכריה שקנה ממלחי שקנה בכספו שטחים מהערבים ומכר אותם. נדב זכריה היה הראשון שהתיישב בפאתי השכונה ובנה בה במו ידיו דירת שני חדרים. כאשר פרצו מאורעות 1936, הגיעו לשכונה משפחות נוספות, בעיקר משכונת "כרם התימנים".

במהלך מלחמת העצמאות שימשה השכונה חיץ בין תושבי הכפר סלמה הערבים לבין תל אביב. בליל 8 בדצמבר 1947, שבוע לאחר הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, נערכה מכיוון הכפר סלמה התקפה כבדה על השכונה בפיקודו של חסן סלאמה, שנהדפה תוך אבדות כבדות לתוקפים.

  ערך מורחב – קרב שכונת התקווה

לאחר הקמת מדינת ישראל הועברו יושבי השכונה למעברות שיוחדו לעולים מארצות המזרח.[דרושה הבהרה] ביולי 1971 הקימו ממשלת ישראל ועיריית תל אביב קרן של 5 מיליון ל"י למען שכונת התקווה[3].

השם הוא סמלי כסמל לאמונתם של המייסדים בעתיד מזהיר[4].

עד קום המדינה סרבה עיריית תל אביב לספח את השכונה לתחום שיפוטה, וכתוצאה מכך נאלצו התושבים לספק את צורכיהם בכוחות עצמם. הם יצרו מערכת חברתית נבדלת, עד כי בשנות ה-60 (כ-15 שנים לאחר הסיפוח) עדיין ניכרה מגמת התבדלות רבה יחסית של תושבי השכונה[5].

מקומות בשכונה

עריכה

בשכונה מספר אתרי קניות, תרבות ובילוי:

הרכב האוכלוסייה בשכונה

עריכה
1979 1983 1998
אסיה-אפריקה 92.3% 79.1% 48.3%
אירופה-אמריקה 2.5% 7.2% 29.0%
ישראל 5.2% 13.7% 22.7%
עולים חדשים 19.2%

הטבלה מרכזת את נתוני הרכב האוכלוסייה בשכונת התקווה בשנים 1979, 1983 ו-1998, ומלמדת כי אוכלוסיית השכונה הפכה יותר הטרוגנית במשך השנים. עד שנות ה-80 היוו יוצאי אסיה-אפריקה - בעיקר עולי תימן, עיראק, איראן ומצרים - את רוב תושבי השכונה. בתחילת שנות ה-90 החל גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר, ולקראת סוף העשור היו כחמישית מתושבי השכונה עולים חדשים, כאשר 30% מתושבי השכונה באותו הזמן היו יוצאי אירופה-אמריקה. חלקם של יוצאי ארצות אסיה-אפריקה ירד לפחות ממחצית מתושבי השכונה.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • דגני, א. ואחרים. 1979. שכונת התקווה, 1979 : מסגרת מתודולוגית ותכנון לשיקום חברתי ופיזי של שכונת מצוקה. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, החוג לגאוגרפיה.
  • יואב רגב, הגדות תש"ח, נתניה: אחיאסף, 2013.
  • שמור, טל (2020). תקווה ומלנכוליה בשולי העיר: אתניות, מרחב ומגדר בשכונת התקווה בתל אביב. חיפה: אוניברסיטת חיפה ופרדס.
 
רחוב שלמה קאשי, בשכונה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שכונת התקווה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מידע שנמסר בסיור החוקר יוסי גולדברג. השילוט הוצב ב-2023
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "גרשון ש"ץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3388
  3. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1971
  4. ^ זאב וילנאי: תל אביב-יפו, הוצאת אחיעבר עמ' 63, 1965
  5. ^ לפי מחקר של דגני, 1979