יוס ואן קרייסבק
יוס ואן קרייסבק (בהולנדית: Joos van Craesbeeck; 1605/06 – 1660)[1] היה אופה פלמי וצייר, שמילא תפקיד חשוב בהתפתחות ציור הז'אנר הפלמי באמצע המאה ה-17 דרך סצינות הטברנה שלו ודיוקנאות דמיוניים. סצינות הז'אנר שלו מתארות דמויות מהמעמד הנמוך וכן סצינות של בני המעמד הבינוני.[2] הוא יצר מספר יצירות בעלות אופי דתי.[3]
 | |
| יוס ואן קרייסבק, המעשן (אולי דיוקן עצמי) | |
| לידה |
1605 לינטר, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
1660 (בגיל 55 בערך) בריסל, בלגיה |
| זרם באמנות |
בארוק |
  | |
ביוגרפיה עריכה
יוס ואן קרייסבק נולד בנרלינטר (כפר בברבנט הפלמית, בלגיה). אביו נקרא גם יוס וסביר שהוא היה אופה. שמה של אמו היה גררויד ואן קלנברך. בשנת 1630 או 1631 נישא יוס ואן קרייסבק ליוהנה טילנס. אביה של אשתו היה אופה, אך משפחתה כללה גם אמנים בקרב חבריה: צייר הנוף יאן טיילנס היה דודה, בעוד שניים מדודיה מצד אמה היו הפסלים מלכיאור וכספר גריסון.[4]
משפחת טיילנס הייתה אחראית גם על הפעלת המאפייה במצודת אנטוורפן. כאשר הצייר אדריאן ברואר נכלא במצודה, ואן קרייסבק ככל הנראה הכיר אותו. בהתבסס על מידע שנמסר על ידי הביוגרף הפלמי קורנליוס דה בי בספרו "ארון גולדן" - ואן קרייסבק הפך לתלמידו של ברואר וחברו הטוב ביותר.[2] נראה כי הדמיון הסגנוני של עבודתו המוקדמת של ואן קרייסבק עם זו של ברואר מאשש כי היה תלמידו.[3]
ואן קרייסבק הפך לאדון בגילדת לוקאס הקדוש באנטוורפן בשנים 1633–1634 כאופה וצייר.[3] בשנת 1637 התאלמן וקיבל ירושה.[2] באותה שנה הוא מתועד כבעלים של בית חדש עם מאפייה באנטוורפן. מאותו זמן והלאה הוא הצליח להקדיש את עצמו במשרה מלאה לציור.[2]
תנועותיו של ואן קרייסבק בין 1637 ל־1651, השנה בה הפך לחבר בגילדת לוקאס הקדוש בבריסל אינן ברורות. סביר להניח שהמעבר שלו לבריסל היה קשור לזה של דייוויד טניאר הצעיר שהתיישב בבריסל ב-7 בספטמבר 1650. בשנת 1653 אדריאנו רומבוץ היה תלמידו.[4]
תאריך פטירתו של ואן קרייסבק אינו ידוע בוודאות, כנראה בין 1660 ל־1661 מכיוון שבשנת 1660 נרשם לוקאס ויטרס כתלמידו בגילדה ושנה לאחר מכן דיווח עליו קורנליוס דה-בי כנפטר.[4]
יצירתו עריכה
התפתחות עריכה
יוס ואן קרייסבק צייר בעיקר סצינות ז'אנר וכמה יצירות בנושא דתי. סצינות הז'אנר שלו מתארות דמויות ממעמדות נמוכים כמו גם סצינות של בני מעמד הביניים.[2] הכרונולוגיה של עבודתו קשה לפענוח מכיוון שרק ציור אחד, ה"דיוקן עצמי מול מראה", חתום. בנוסף לציור אחר שנחתם בשמו המלא, ישנם כשלושים ציורים נוספים עם מונוגרמה[3] cb או jvcb. למרות הקושי לתארך את ציוריו, ההערכה היא שיצירותיו הקדומות ביותר קרובות במידה רבה בנושא ובסגנונו לאלה של מורהו ברואר.[2] ביצירות המוקדמות הללו הוא הסתמך על הדמויות ועקב אחר לוח הצבעים של ברואר בהרמוניות העדינות שלו, עם קטעים זוהרים מדי פעם. כמו ברואר, הוא השתמש בצבע דק מאוד והשאיר חלקים מהבד גלויים.[3]
לאחר מותו של ברואר בשנת 1638 פנה ואן קרייסבק אל אמנים אחרים לקבלת השראה ושאל רעיונות מציירים הולנדים בני זמנו. עם זאת, ציירי אנטוורפן נותרו מקור ההשראה העיקרי שלו. הוא הצליח למצוא את הפרשנות האישית שלו לנושאים היומיומיים, שהיוו את עיקר יצירתו.[2] לוח הצבעים שלו נשלט על ידי חום ואפור.[3]
בשלב מאוחר יותר כשהיה תושב בריסל, הוא צייר בגישה שונה - מערכת של עבודות מתקופה זו מאופיינת בצבעים עזים ושימוש ברפרטואר הדמויות שלו: גברים מזוקנים עם כובעים שטוחים או פרוותיים, נשים עם מצנפות לבנות או כובעי קש בולטים.[3]
דיוקנאות עריכה
ואן קרייסבק צייר לפחות חמישה דיוקנאות שנחשבים כדיוקנאות עצמיים ובהם הוא מתאר את עצמו בצורה ״מפוזרת״. הדיוקן העצמי ״המפוזר״ היה ז'אנר שהשתרש בציור הז'אנר ההולנדי והפלמי במאה ה-17. זה היה היפוך של אידיאל הרנסאנס של "pictor doct" - האמן כאינטלקטואל וג'נטלמן. אידיאל זה הוחלף בדגם החדש של האמן ההולך ומתאפיין בהשראתו היצירתית ובכישרונותיו. דיוקנאות עצמיים כאלה הדגישו את טבעם של האמנים על ידי יצירת אסוציאציות לנושאים מוסריים מסורתיים כמו חמשת החושים והבן האובד בטברנה. ואן קרייסבק צייר את עצמו ארבע פעמים כחלק מהחיים של המעמד הנמוך, המתארים את "חוש הטעם". דיוקנאות אלה דומים לטרוניות, כלומר תרגול ציורי ראש או פנים אשר מדגישים את ההבעה והביטוי. לרוב הביטויים המוגזמים נועדו להעביר את האופי של החושים. במקרה של דיוקנאותיו של ואן קרייסבק, החוש המיצג הוא 'טעם'. דוגמה לכך היא הציור "המעשן" .
הקומפוזיציה שלו "סטודיו הציירים" היא מעגל חיים המציג דמויות המסמלות את חמשת החושים היושבים סביב שולחן בזמן שהאמן עובד על כן הציור שלו. כל דמות בקבוצה מייצגת את אחד החושים: נגן הלאוטה (שמיעה), גבר אוחז כוס יין (טעם), גבר עם מקטרת (ריח), זוג אינטימי (מגע) ואישה קוראת (ראיה) . [5]
סצינות בית מרזח עריכה
הוא צייר מראות פנים בתי מרזח רבים. חלק מהעבודות הללו משקפות את הנושאים החדשים שהוצגו בציור הז'אנר על ידי הציירים הצפוניים שחיקו את קאראווג'ו כמו זה בציור המוזיקאי.
דוגמה לכך היא נגן הלאוטה, המציג שתי נשים מבדרות חייל, שנראה כאילו מעולף, עם כוס יין מלאה לפניו. חליל התלוי מעל ראשו של איש זקן הנשען על כתפו של נגנת הלאוטה, מסמל את מחשבותיו של האיש. ואן קרייסבק חידש את התבנית שהוצגה על ידי קרוואג'ו בהצגת הדמויות שיושבות סביב השולחן עם תיאור מלא יותר של החלל הפנימי, ומראה את השפעת אור היום. הוא גם בחר בפורמט אנכי יותר.[2]
ציורים כמו "מוות הוא אלים ומהיר" אופייניים לדימויים שלו על קטטות איכרים, העמוסות בדמויות אקספרסיביות אלימות. [6]
סצנות חדר המשמר עריכה
ואן קרייסבק צייר גם מראות בתוך חדר שמירה עם חיילים שמשחקים בקלפים, השייך לז'אנר של סצינות חדר השמירה. סצנת זו מתארת בדרך כלל את פנים החדר עם קצינים וחיילים העוסקים במלאכות שונות. סצינות חדר המשמר כללו לרוב שכירי חרב וזונות שחלקו ביניהן שלל, עסקו בהטרדות הנשים, ופעולות אחרות הראויות לגינוי. [7]
"Piskijken" עריכה
ואן קרייסבק גם צייר כמה ציורים בתת-נושא, הנקרא "piskijken" ("מתבונן במשתין") המציג בדרך כלל אישה עם רופא או חובש המבצעים בדיקת היריון על ידי התבוננות בדגימה של השתן של האשה. דוגמה לכך היא הציור "ביקור הרופא", המציג ברקע אישה צעירה שנראית כאילו התמוטטה. בקדמת הציור עומד אדם (רופא?) המרים בקבוקון עם השתן של האישה. בתוכו נראה צל של עובר, סימן לכך שהצעירה בהריון.[8]
מקורות עריכה
- Karolien De Clippel (2006), Joos Van Craesbeeck (1605/06-ca 1660): een Brabants genreschilder (Pictura Nova XI). Turnhout": Brepol Publishers.
- Hans Vlieghe (1998). Flemish Art and Architecture, 1585-1700. Pelican History of Art. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-07038-1
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שמות אלטרנטיביים: Josse van Craesbeeck, Joos van Craesbeke, Josse van Craesbeke, Joos Van Craesbeeck, Joes van Kraesbeick
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Liechtenstein, the Princely Collections, Metropolitan Museum of Art, 1985, p. 304-305
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Konrad Renger, Craesbeeck [Craesbeke], Joos van, Grove Art Online. Oxford University Press, [accessed 1 March 2015]
- ^ 1 2 3 Joos van Craesbeeck at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ Ingrid A. Cartwright, Hoe schilder hoe wilder: Dissolute Self-Portraiture in Seventeenth-Century Dutch and Flemish Art, Advisors: Wheelock, Arthur, Ph.D., 2007 Dissertation, University of Maryland University of Maryland (College Park, Md.)
- ^ Jennifer Eckman, Forbidden Indulgences: A Study of Adriaen Brouwer’s Peasant Scenes, 1631-1638, Master Thesis University of Cincinnati, 1 May 2006, p. 58
- ^ Review of Jochai Rosen, Soldiers at Leisure, The Guardroom Scene in Dutch Genre Painting of the Golden Age at Historians of Netherlandish Art
- ^ Claire Witlox, De kunst van het piskijken in de Gouden Eeuw in Nederland, Over de ontwikkeling van een apart genrestuk, Master thesis 2011, Faculty of Humanities, University of Utrecht, p. 18 (in Dutch) External links