יחזקאל משה הלוי

הרב יחזקאל משה הלוי (י"ב בכסלו ה'תקצ"ט, 29 בנובמבר 1838ז' בכסלו ה'תרע"ד, 6 בדצמבר 1913[1]) שימש כראש אב בית דין בבגדאד.

הרב יחזקאל משה הלוי
לידה 29 בנובמבר 1838
י"ב בכסלו ה'תקצ"ט
פטירה 6 בדצמבר 1913 (בגיל 75)
ז' בכסלו ה'תרע"ד
תקופת הפעילות ?–1914 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה

ביוגרפיה

עריכה

בכ"א באלול ה'תרי"א (18 בספטמבר 1851) התייתם מאביו משה. היה אחד מתלמידיו של הרב עבדאללה סומך. בז' בניסן ה'תרי"ז (1 באפריל 1857) בהיותו בן 18 נשא לאשה את הרבנית טובה, ונולדו להם שישה ילדים: חכם ששון, חכם משה, פרחה, כתון, מסעודא, ג'חלא (רחל). בכ"ג בניסן ה'תרל"ח (26 באפריל 1878) התייתם מאמו הרבנית מתנה. בשנת ה'תרמ"א (בגיל 41) החל לכהן במשרת הדיינות כחבר בית דין יחד עם הרב אלישע דנגור והרב אברהם משה הלל[1]. בשנת תרנ"ח החליף את הרב אברהם אברהם משה הלל במשרת ראש אב בית דין[2], כשעמו מכהנים הרב משה חיים שמאש והרב עזרא צאלח אדם[1].

הרב היה ביחסי ידידות עם הרב יוסף חיים, על כך הוא אמר: "אם יאמר לי ר' יוסף חיים על ימין שמאל ועל שמאל ימין לא אהרהר אחרי דבריו ואקבלם כהלכה למשה מסיני". בשנת ה'תרל"ו (1876) היה בין 27 גדולי ההוראה בבגדד שחתמו על כתב חרם לכל הקהילה נגד המורה יעקב אוברמאיר בעקבות פגיעתו וזלזולו בכבוד הרב יוסף חיים ובענייני הדת[3][1]. ובנוסף לכך גם פרסמו מכתב תשובה חריף לעורך המגיד ולרבני ירושלים[4].

הרב יוסף חיים שרים כתב על הרב:

אתייא ראש ראש, ראש נשיא בית אב בית דין הגדול אב בית דין מקודש, עצום ורב, מופלא ומופלג בתורה, גאון עזנו, דיין סופר ושוקל, קדוש משבט לוי, כמוהר"ר יחזקאל הלוי יחי[ה] עד בא לויים בדוכנם וישראל במעמדם, הוא וכל ילדי ביתו.

תודות הרב יוסף חיים שרים לקהילת יהודי בגדאד בראשית המאה העשרים[5].

הרב נפטר בליל ז' בכסלו ה'תרע"ד (יום שבת). ביום ראשון עשו לו דרשה בבית הכנסת הגדול (שם היה נוהג לדרוש מדי יום) והביאו את הרב למנוחות. מבין סופדיו היו הרב משה שמאש והרב שמעון אגסי.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 ימה וקדמה, עמ' 10, מכון ניר דד, ה'תש"ן.
  2. ^ משה שבת, ישיבות בגדאד, עמ' 218, ה'תשע"ו.
  3. ^ יליד וינה שבה לבגדד ללמד צרפתית ובאותו זמן בנסותו לשנות את ענייני הדת פרסם בעיתון המגיד דברים קשים ומזלזלים נגד הרב יוסף חיים.
  4. ^ מכתב הרבנים הודפס בהוספה מיוחדת בעיתון הלבנון משנת תרל"ו.
  5. ^ ד"ר אברהם בן יעקב, השליח הנודד, עמ' 94, ירושלים: נוריאל שרים, 1998.