יחסי הוותיקן–סין
| יחסי קריית הוותיקן – סין | |
|---|---|
|
|
| |
| קריית הוותיקן | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 0.49 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 524 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,963,171 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 12,603 | |
| משטר | |
| מונרכיה אבסולוטית תאוקרטית | דמוקרטיה עממית |
מאז 1951 לא התקיימו יחסים דיפלומטיים בין סין לבין הכס הקדוש. עם זאת, בספטמבר 2018 חתמו סין והכס הקדוש על הסכם המאפשר לאפיפיור להטיל וטו על הבישופים שאושרו על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין.
היסטוריה עריכה
ניתוק היחסים בין המדינות עריכה
ממשלת בייג'ינג ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם הכס הקדוש בשנת 1951 לאחר אירוע מורכב. במהלך 1950 ו-1951, סין הפעילה לחץ על הוותיקן באיום על פריצת "קתולים עצמאיים", אך כמרים רבים התנגדו לתנועה, וג'ואו אנלאי חיפש דרך אמצעית.[1] אז נוצרה מחלוקת קטלנית: כומר שעבד במוסדות הבינלאומיים של הכס הקדוש (legation) השליך מרגמה ישנה משנות ה-30 בערימת אשפה מתוך ביתו. איש עסקים בשם אנטוניו ריבה גילה את המרגמה ולקח חלק ממנה שאינו מתפקד בחזרה לביתו, על מנת להציגה כחפץ עתיק. גורמים קומוניסטים שראו את הדבר היוצא דופן של ריבה בביתו, עצרו אותו בגין קונספירציה להתנקש במאו דזה-דונג, שאותה הכחיש ריבה. ריבה הוצא להורג והמשלחת הדיפלומטית של הכס הקדוש גורשה מהמדינה בגין "ריגול".[2] טרסיסיו מרטינה, הנציב האפוסטולי האזורי, נידון למאסר עולם[3] ונפטר בשנת 1961, בעוד ארבעה "קושרים" אחרים קיבלו עונשי מאסר קצרים יותר.[4]
נקודות המחלוקת בין המדינות עריכה
ממשלת בייג'ינג קבעה שני תנאים לכינון היחסים מחדש: הכס הקדוש "לא יתערב בעניינים דתיים בסין" ושבהתאם למדיניות אחת בסין העממית היא תנתק את הקשרים עם ממשלת טייפה שכוננה לאחר גירושו של הארכיבישוף ריברי, אך מאז ההכרה של האו"ם בממשלת בייג'ינג כממשלת סין, היא שומרת כעת רק ברמה של ממונה על היחסים.[5] הכס הקדוש ציין כי אין לו שום קושי לגבי התנאי השני, אך מחייב דיון על המשמעות הקונקרטית של הראשונה.[6] נקודת המחלוקת העיקרית נוגעת למינוים של הבישופים הקתולים בסין היבשתית, שכעת נקראים על ידי האגודה הסינית הפטריוטית (CPCA), בתקופות מסוימות בהסכמת הכס הקדוש, ובמועדים אחרים בניגוד ישיר לה. הצהירו משאלות. עמדת ממשלת סין היא שצריך למנות את הבישופים מעצמה; עמדת הכס הקדוש היא כי ניתן למנות בישוף רק על ידי האפיפיור,[7] תוך שהוא צופה במקרים מסוימים בסוג של התייעצות עם הרשויות האזרחיות.[8]
מאמצים לכינון היחסים מחדש עריכה
הכס הקדוש עשה מאמצים בשנת 2007 ליצירת קשרים רשמיים עם ממשלת סין.[9] הבישופים הבכירים בכנסייה הרומית-קתולית רמזו כי היה אפשרי מהלך דיפלומטי שכזה,[10] אילו הממשלה הסינית תעניק יותר חופש דת[11] ופחות תתערב בהיררכיה של הכנסייה בסין היבשתית.[12]
בספטמבר 2007 נאמר כי מינויו של האב ג'וזף לי שאן על ידי ממשלת סין "אושר בשקט" על ידי הוותיקן.[13] במאי 2008 ביצעה התזמורת הפילהרמונית הסינית מסין היבשתית קונצרט עבור האפיפיור בתוך הוותיקן, מה שהניע את האנליסטים לדבר על "התקרבות הולכת וגוברת" בין המדינות.[14] ב-8 באפריל 2011 דיווח ה"פייננשל טיימס" כי הברון פון פפטן ארגן את דיון פורץ הדרך העיקרי הראשון ברמת המנהיגות במהלך סמינר של שלושה ימים בדלתיים סגורות בצרפת, בו נפגשה משלחת סינית בכירה עם מונזייר בלסטררו, שהיה סמכות משנה של הוותיקן ליחסים עם מדינות. מאז הכתרת פרנציסקוס במרץ 2013 הוא הביע בפומבי בריאיון לתקשורת את רצונו לבקר בסין ולשפר את מערכת היחסים בין הכס הקדוש לבין סין.[15] עוד דווח כי בביקור האפיפיור בדרום קוריאה באוגוסט 2014 סין פתחה את המרחב האווירי שלה למטוס האפיפיור, ובזמן שחצה את המרחב האווירי הסיני האפיפיור שלח מברק שהביע את "משאלותיו" לעם הסיני.[16]
בשלהי שנות ה-90 העלו פקידי הארכידיוקסיה הקתולית בבייג'ינג את האפשרות שבית צ'אוני 81, שנודע כ"הבית רדוף הרוחות", ישמש כבנין השגרירות של הוותיקן בסין.[17]
בינואר 2018, הכנסייה הייתה קרובה לנהל משא ומתן עם עסקה עם סין המאפשרת לסין שליטה רבה יותר על הכנסיות המחתרתיות ומאפשרת לוותיקן שליטה רבה יותר על מינוי הבישופים. אמנם זה לא הסתכם בכינון קשרים דיפלומטיים פורמליים, אך צעד זה נתפס כצעד עצום לקראת הכרה רשמית.[18] עם זאת, ג'וזף זן זיון ראה בהתחממות מערכות היחסים הדיפלומטיות את מכירת הכנסייה הקתולית בסין, שכן התהליך כרוך בהתפטרותם של מספר בישופים של הכנסייה המחתרתית.[19] הפגנה נערכה על ידי נציבות השלום והשלום של הדיוקציה הקתולית בהונג קונג בתגובה 12 בפברואר עד 13 בפברואר בכנסיית סנט בונוונטורה.[20]
הסכם היסטורי בין המדינות עריכה
ב-22 בספטמבר 2018, סין והוותיקן חתמו על הסכם היסטורי הנוגע למינוי הבישוף בסין.[21] משרד החוץ של סין אמר בהצהרה כי ההסכם מועיל גם לקיום תקשורת ופועל לשיפור היחסים בין שני הצדדים.[21] עם זאת, הוא אינו מכונן יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן לסין. הוותיקן עדיין מקיים קשרים דיפלומטיים עם טאיוואן,[22] אשר הרפובליקה העממית של סין אינה מכירה בהם. דובר הוותיקן גרג בורק, שדיבר בליטא, תיאר את ההסכם כ"לא פוליטי אלא פסטורלי, מה שמאפשר למאמינים להיות בישופים שנמצאים בקשר עם רומא אך באותה עת מוכרים על ידי הרשויות הסיניות."[23][21] בעוד שההסכם קובע כי סין תמליץ על הבישופים לפני שימונו על ידי האפיפיור,[23] הוא קובע כי לאפיפיור יש סמכות להטיל וטו על כל בישוף אשר סין ממליצה עליו.[24] לאחר מכן אישר פרנציסקוס שבעה בישופים שמונו על ידי בייג'ינג, לאחר שביטל נגדם את גינוי הכנסייה, וכנגד בישוף אחד שנפטר לאחרונה, שקיבל הסמכה אפיסקופלית ללא אישור האפיפיור.[25][26] ב-23 בספטמבר התחייבה הכנסייה הקתולית בסין להישאר נאמנה למפלגה הקומוניסטית הסינית.[27] האפיפיור פרנציסקוס שחרר גם מכתב לקתולים הסינים לאחר ההסכם. הוא הצהיר, "ברמה האזרחית והפוליטית, הקתולים הסינים חייבים להיות אזרחים טובים, לאהוב את מולדתם ולשרת את ארצם בחריצות וכנות, למיטב יכולתם. ברמה האתית, עליהם להיות מודעים לכך שרבים ממדינתם אזרחים אחים מצפים מהם מחויבות רבה יותר לשירות טובת הכלל ולצמיחה ההרמונית של החברה בכללותה. בפרט, הקתולים צריכים לתרום תרומה נבואית ובונה שנולדה מתוך אמונתם במלכות האל. זה עשוי לדרוש מהם גם את המאמץ להביע מילת ביקורת, לא מתוך התנגדות סטרילית, אלא לצורך בניית חברה צודקת יותר, אנושית ומכבדת את כבודו של כל אדם."[28]
זמן קצר לאחר ההסכם, נערכו כמה רדיפות בדרגה גבוהה של קתולים בסין.[29] ב-26 באוקטובר 2018 דיווחה AsiaNews שלמרות ההסכם, ממשלת סין החליטה להמשיך לכלול את הכנסייה הקתולית ברדיפות הדתיות והרסה שני מקדשי מאריאן, שאחד מהם נמצא בשאנשי והשני ממוקם בגיז'ואו.[30][31]
הערות שוליים עריכה
- ^ "Religion: Catholics in China". Time. 2 ביולי 1951. ארכיון מ-8 באוגוסט 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Religion: Prayer for China". Time. 17 בספטמבר 1951. ארכיון מ-9 באוגוסט 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Dikötter, Frank (2013). The Tragedy of Liberation: A History of the Chinese Revolution 1945-1957. Bloomsbury Publishing. p. 117. ISBN 978-1620403471.
- ^ Bertuccioli, Giuliano (1999). "Informatori, avventurieri, spioni, agenti più o meno autentici in duemila anni di storia delle relazioni italo-cinesi" (באיטלקית). Mondo Cinese 101. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2014. נבדק ב-14 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) English translation at Google Translate - ^ "China: the Vatican denounces the arrest of bishop, priest and layperson". AsiaNews. 4 בפברואר 2005. אורכב מ-המקור ב-2012-10-06. נבדק ב-2019-08-07.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Taiwan "Religious Freedom The Key To Beijing-Holy See Ties"". Union of Catholic Asian News. 22 ביולי 2004. אורכב מ-המקור ב-29 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Reynolds, James (9 במאי 2008). "China-Vatican relations". BBC News. ארכיון מ-4 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ (באיטלקית) The 1966 Agreement with Argentina provides an example of how national governments are, by exception, sometimes consulted prior to the appointment of bishops. "Agreement between the Holy See and the Republic of Argentina". Vatican.va. 10 באוקטובר 1966. ארכיון מ-2 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) English translation at Google Translate - ^ "Pope offers olive branch to China". BBC News. 20 בינואר 2007. ארכיון מ-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-7 ביוני 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "HK bishop hints at Vatican switch". BBC News. 5 באפריל 2005. ארכיון מ-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-7 ביוני 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "China welcomes Vatican initiative". BBC News. 22 בינואר 2007. ארכיון מ-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-7 ביוני 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "China ordains new Catholic bishop". BBC News. 30 בנובמבר 2006. ארכיון מ-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-7 ביוני 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "China installs Pope-backed bishop". BBC News. 21 בספטמבר 2007. ארכיון מ-15 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Willey, David (7 במאי 2008). "Chinese orchestra plays for Pope". BBC News. ארכיון מ-13 במאי 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Pope Francis wants to visit mainland China". ANSA. 28 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pope Francis Sends Message to China in Telegram From Papal Plane". The Wall Street Journal. 14 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Qin, Amy (25 בספטמבר 2013). "Dilapidated Mansion Has Had Many Occupants, Maybe Even a Ghost". The New York Times. נבדק ב-12 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "China, the Vatican and a controversial deal". BBC News (באנגלית בריטית). 2018-02-04. נבדק ב-2018-02-08.
- ^ "Vatican rebukes ex-cardinal after remarks on 'selling out' of Chinese Catholics". South China Morning Post (באנגלית). נבדק ב-2018-02-08.
- ^ 活動資訊 :: 香港天主教正義和平委員會. www.hkjp.org (בChinese (Hong Kong)). נבדק ב-2018-02-08.
- ^ 1 2 3 "Vatican and China sign agreement on bishop appointments". The Guardian (באנגלית). Reuters. 22 בספטמבר 2018. נבדק ב-23 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rosner, Max (2018-09-27). "A compromise too far?". The Irish Catholic. נבדק ב-15 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Vatican announces deal with China on bishop appointments". NBC News. נבדק ב-23 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rocca, Francis X.; Dou, Eva (22 בספטמבר 2018). "Vatican and China Sign Deal Over Bishops, Allowing Pope a Veto". Wall Street Journal. נבדק ב-23 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Briefing Note about the Catholic Church in China, 22.09.2018" (Press release). Holy See Press Office. 22 בספטמבר 2018. נבדק ב-26 בספטמבר 2018.
H.E. Mgr Joseph Guo Jincai, H.E. Mgr Joseph Huang Bingzhang, H.E. Mgr Paul Lei Shiyin, H.E. Mgr Joseph Liu Xinhong, H.E. Mgr Joseph Ma Yinglin, H.E. Mgr Joseph Yue Fusheng, H.E. Mgr Vincent Zhan Silu and H.E. Mgr Anthony Tu Shihua, OFM (who, before his death on 4th January 2017, had expressed the desire to be reconciled with the Apostolic See).
{{cite press release}}: (עזרה) - ^ "Pope Francis recognizes seven bishops in China". Deutsche Welle (באנגלית). נבדק ב-23 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "China's Catholic Church pledges loyalty to Party after Vatican deal". Reuters. 23 בספטמבר 2018. נבדק ב-26 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Pope Francis. "Message of Pope Francis to the Catholics of China and to the Universal Church, 26.09.2018". Vatican Press. נבדק ב-15 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Chinese authorities destroy two Marian shrines despite Vatican-China agreement".
- ^ "China-Vatican accord followed by the destruction of two shrines in Shanxi and Guizhou (videos)". www.asianews.it. 25 באוקטובר 2018. נבדק ב-16 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rezac, Mary (26 באוקטובר 2018). "Chinese authorities destroy two Marian shrines despite Vatican-China agreement". Catholic News Agency (באנגלית).
{{cite web}}: (עזרה)