תאוקרטיה

גישת ממשל אשר בה נחשב האל כמנהיג השלטון

תאוקרטיהיוונית: "תאוס" - אל, "קרטיה" - שלטון) היא שיטת ממשל שבה לאל, חוקיו ונציגיו תפקיד מרכזי. לתאוקרטיה מספר הגדרות ודגמים.

במשטרים תאוקרטיים לרוב מערכת המשפט מותאמת גם היא לדת השולטת, ובתי המשפט פוסקים בהתאם. דוגמאות בולטות לכך הן המשפט העברי היהודי, השריעה המוסלמית, והמשפט הקאנוני הנוצרי.

מקורו של המושגעריכה

את המונח תאוקרטיה טבע יוסף בן מתתיהו[1], כדי לאפיין את המשטר המדיני היהודי בזמנו, במאה הראשונה לספירה. מונח זה נחשב למקובל עד לתקופת הנאורות, אשר ממנה והלאה נהוג להשתמש במושג זה כדי לתייג פוליטית חברות דתיות. המונח נמצא בשימוש בסוציולוגיה וכן במדעי חברה נוספים וזוכה לפרשנות רחבה, בעיקר ברטוריקה פופולרית. בישראל החליף המונח מדינת הלכה את המונח תיאוקרטיה.

הגדרות של תאוקרטיהעריכה

מכתבי בן מתתיהו עולה שהוא הגדיר תאוקרטיה כמשטר בו שולטים הכוהנים כפי שהיה מקובל בתקופתו בשלהי בית שני. במחקר מקובל לטעון שהגדרה זו סותרת את המקורות היהודיים הנורמטיביים, כגון, המקרא ודברי חז"ל, מהם עולה שישנה הפרדה בין המלוכה לכהונה.

וואסקי[2] הציע שש הגדרות שונות לתאוקרטיה

1. תאוקרטיה באחרית הימים (Eschatological Theocracy) שבאה לידי ביטוי בשלטון ישיר של האל על בני האדם, והיא תתממש באחרית הימים, ולכן ניתן לכנות אותה גם תיאוקרטיה ישירה.

2. תאוקרטיה כריזמטית (Charismatic Theocracy) המתאפיינת בהנהגה לא ממוסדת, על ידי אדם שמונע על ידי דחף רוחני המייצג את רצון האל.

3. מלכות מכוחה של זכות אלהית (Divine Right), שהיא שיטת משטר המכירה בסמכות השלטונית שבידי המלך מכוחה של ההנחה התאולוגית, שהמלך, אף שאיננו אדם קדוש, מקבל את סמכותו מידי האל, ולכן סמכותו היא בלתי מוגבלת.

4. תאוקרטיה מלוכנית (Royal Theocracy), המבוססת על התפיסה שהמלך הוא אדם קדוש, או מי שמייצג את האל עלי אדמות.

5. תאוקרטיה היירוקרטית (Hierocracy) – שלטון הכהונה, או שלטון אנשי הדת והממסד הדתי (Ecclesiocracy).

6. תאוקרטיה תיאונומית (Theonomy), הגורסת שהתיאוקרטיה היא שיטת משטר המבוססת על שלטון חוקי האל.

בעקבות זאת הציע רכניץ[3] דגם לניתוח משנה מדינית תיאוקרטית, המתייחס לשני מרכיבים עיקריים, מקומם של אנשי הדת במשטר ביחס להנהגה הפוליטית (המרכיב ההירוקרטי) והיקפו של החוק הדת (המרכיב התיאונומי).

המרכיב ההיירוקרטי כולל ארבעה דגמים אפשריים:

א. דגם האיחוד – המנהיג הפוליטי הוא גם איש הדת העליון.

ב. דגם הכפיפות – המוסד הפוליטי כפוף ומשרת את מטרותיו של המוסד הדתי.

ג. דגם ההשלמה – יש יחסי גומלין בין המוסד הפוליטי והמוסד הדתי.

ד. דגם ההפרדה – ישנה הפרדה ברורה בין תחומי העיסוק של המוסד הפוליטי לבין תחומי העיסוק של המוסד הדתי.

המרכיב התיאונומי כולל שלושה דגמים עיקריים:

א. תיאונומיה ישירה – מקור כל החוקים והפרשנות שלהם באל.

ב. נומוקרטיה דתית – חוק דתי אשר נתון לפרשנות בידי בני אדם.

ג. תיאונומיה חוקתית – חוק דתי אשר מאפשר חקיקה אנושית הכפופה לו.

מדינות עם מאפיינים תאוקרטייםעריכה

איראןעריכה

איראן נחשבת לרפובליקה איסלאמית, מכיוון שהנשיא והרשות המחוקקת נבחרים. אך עם זאת, נבחרים אלו נתונים לפיקוחם של שני משרדים השמורים לכוהני השיעה. לא כל "רפובליקה איסלאמית" מסווגת בהכרח כתאוקרטיה, מכיוון שבחלקן המשטר מבסס את שלטונו על הכוח הצבאי ומתפקד תחת המעטפת של האסלאם. ע"פ ההגדרות של רכניץ איראן היא תיאונומיה חוקתית בדגם הכפיפות.

ערב הסעודיתעריכה

ערב הסעודית מסווגת לרוב כתאוקרטיה אך בפועל היא מונרכיה. אף על פי שהמדינה מנוהלת על פי חוקי השריעה והקוראן מוכרז כחוקת המדינה, לשליט יש כוח בלתי מוגבל על כלל מוסדות המדינה ובהם גם מוסדות הדת ולכן יש הסבורים כי לא ניתן לראות בה תאוקרטיה, אולם, ע"פ ההגדרות של רכניץ היא תיאונומיה חוקתית בדגם ההשלמה.

הוותיקןעריכה

הוותיקן היא תאוקרטיה במובן מוגבל, כיוון שהיא בעלת שליטה על שטח אדמה מצומצם אך זהו אינו תפקידה העיקרי.

דוגמאות למדינות עם שרידים או מאפיינים מעין תאוקרטייםעריכה

נורווגיהעריכה

נורווגיה היא מדינה דמוקרטית שהיא מונרכיה חוקתית. מרבית תושבי נורווגיה אינם דתיים אדוקים בחיי היומיום, אך עם זאת מחזיקה המדינה הנורווגית בשרידים דתיים. כמו במונרכיות חוקתיות רבות, גם בנורווגיה ראש המדינה הוא גם ראש הכנסייה. הסעיף ה-12 בחוקה הנורווגית דורש כי יותר ממחצית מחברי מועצת המדינה הנורווגית יהיו חברים בכנסייה של המדינה.

ישראלעריכה

  ערך מורחב – דת בישראל

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, אך רבים רואים בהצדקה לקיומה של ישראל הצדקה תיאוקרטית, כמתואר בתנ"ך ובביטוי "בני ישראל". אחד ממאפייניה של התיאוקרטיה בישראל הם בתי הדין הדתיים, בהם לכל אמונה ודת קיימים חוקי נישואים משלה: יהודים על-פי ההלכה, מוסלמים על-פי השריעה וכן הלאה.

בתקופת המקרא, הייתה למערכת השלטון הישראלית מאפיינים תיאוקרטיים רבים. המלכים הראשונים שיסדו את שושלות המלוכה בישראל, שאול, דוד וירבעם, נמשחו על ידי הנביאים שליחי האל, אם כי לא היו מנהיגים דתיים. הקשר בין המלך לבין הכהן הגדול התבטא בהדרכה ובשאלות שהפנה המלך לאל דרכו על ידי האורים והתומים. לכל אורך תקופת המלכים הייתה למלכי ממלכת ישראל וממלכת יהודה הדרכה צמודה מצד הנביאים (אם כי במקרים רבים לא שמעו המלכים לקולם). זאת ועוד, לפי המקרא, משה, מנהיגם הראשון של בני ישראל היה שליחו הישיר של האל, כמו גם ממשיכו יהושע בן-נון וחלק מהשופטים.

הממלכה המאוחדתעריכה

לכנסייה האנגלית תפקיד מגוון כגוף המייצג של הזהות האנגלית מאז הקמתה בידי הנרי השמיני, במיוחד בתקופת המחאה הפרוטסטנטית, כאשר התפקיד הגאופוליטי של אנגליה אל מול ספרד גרם לקתוליות להיתפס ככוח המנסה לפגוע באינטרסים האנגליים. בדומה למצב בנורווגיה, גם בממלכה המאוחדת המונרך הוא ראש הכנסייה האנגליקנית, ובנוסף הלורד צ'נסלור חייב על פי חוק להיות אנגליקני.

תאוקרטיות במשך ההיסטוריהעריכה

התאוקרטיות הגדולות והידועות ביותר היו הח'ליפות האומאית והעבאסית וכן מדינת האפיפיור. דוגמה שכיחה נוספת מימי קדם היא מצרים הפרעונית, שבה נחשב המלך, פרעה, לישות אלוהית אשר שלטה בממלכה באמצעות כוהנים. למעשה הייתה זו יותר קיסרות מאשר תאוקרטיה, כיוון שהחוקים הגשמיים שלטו בדת ולא להפך, אך מהרגע בו הפרעה (מימי רעמסס הגדול) הוכר כאל שתי ההגדרות הפכו לתקפות, דהיינו תאוקרטיה וקיסרות.

באירופה של תחילת ימי הביניים היה האפיפיור תלוי במלכים, השפעתו כשלעצמו הייתה קטנה והתמקדה בתחום המוסרי. המלכים המרובינגים שהיו פרנקים סאלים לא נמשחו בטקס ההכתרה שלהם ולא ציפו להכרה כנסייתית. אולם עם עליית השושלת הקרולינגית נזקקו אלו לתמיכת הכנסייה על מנת להיות מוכרים כמלכים בחסדי האל. מצד שני לאנשי הכנסייה היה אסור לשפוך דם ולכן לא יכלו לכפות את דעתם או להעניש. השילוב בין הרצונות הביא לעליית כוחה של הכנסייה וליצירת משטר תאוקרטי בו השלטון החילוני נשמע לאליטה הדתית.

בנצרות, ז'נבה בתקופת השפעתו הגדולה של ז'אן קלווין, מייסד הקלוויניזם, מתויגת לרוב כתאוקרטיה פרוטסטנטית. מונטנגרו היא דוגמה נוספת למונרכיה אשר נכנעה לשליטת הכנסייה האורתודוקסית המקומית במטרה לחזק את עצמאותה הלאומית אל מול סכנת הפלישה העות'מאנית ובכך הפכה לתאוקרטיה. הכנסייה היוותה גורם משמעותי בשלטון עד שנת 1851 בה החליט השליט הדתי דנילו השני לעזוב את תפקידו ככומר, להתחתן ולהכריז על עצמו כנסיך - בכך הסתיימה התקופה התאוקרטית של מונטנגרו. דוגמה לתאוקרטיה נוצרית נוספת ניתן למצוא בפירנצה תחת שלטונו של ג'ירולמו סבונרולה.

באסלאם, מדינה נחשבת לתאוקרטיה בתקופה שבה נשלטה על ידי הנביא מוחמד. מוחמד יסד תאוקרטיה נוספת במכה עד 630 לספירה. דוגמאות לתאוקרטיות נוספות באסלאם ניתן לראות בסודאן המהדית ובמדינת הטליבאן באפגניסטן (1996-2001) וכן בשלטון האימאמים בסוואט, חבל ארץ בצפון-מערב פקיסטן.

תימן נשלטה עד להפיכת 1963 בידי אמאם זיידי, שהיה ראש כל השיעה הזיידית.

טיבט, בתקופה שבה נשלטה על ידי הדלאי לאמה, בעיקר לפני הרפורמות של המאה העשרים, מסווגת כתאוקרטיה בודהיסטית. משטר זה התקיים עד להגלייתה של ממשלת השלטון לאחר הפלישה הסינית. טבעו של הבודהיזם הטיבטי גורם למושג תאוקרטיה להתפרש באופן לא מדויק. גם במונגוליה החיצונית התקיים משטר תאוקרטי של הלאמה (עד שהסובייטים כינונו במקומו משטר קומוניסטי), גם כאן יש לסייג ולומר כי משנת 1639, כאשר בנו של המונגול קאן מאולן בטור הוכרז כבודהה, תמכה השושלת במקביל הן במשטר התאוקרטי והן בסמכויותיה של האריסטוקרטיה החילונית.

משטר תאוקרטי או דמוי תאוקרטיה הוקם, בתקופות מסוימות בהיסטוריה, כסוג של מחאה חברתית או כתוצאה מאידיאליזם אוטופי. הדוגמה הבולטת לכך היא "הממלכה השמימית של השלום הגדול" שהוקמה במאה התשע עשרה בסין. כמו גם "עיר הנביאים" של האינדיאני טנסקוואטאה משבט השיין, שהיוותה סוג של עיר מדינה דתית, אך ייתכן וצביונה היה יותר של קהילה רצונית מאשר תאוקרטיה.

מושבת מפרץ מסצ'וסטס פעלה גם היא כתאוקרטיה תחת שלטונם של הפוריטנים במהלך המאה השבע עשרה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק טז.
  2. ^ J. L. A. Waskey, 'Theocracy', International Encyclopedia of Government and Politics, F. N. Magill (Ed.), London–Chicago 1996, Vol. 2, pp 1354-1357.
  3. ^ תיאוקרטיה דמוקרטית: עיון במשנתם המדינית של הריא"ה הרצוג, הרא"י וולדינברג והר"ש גורן, www.dintora.org