יחסי ישראל–לאוס

יחסי ישראל–לאוס
ישראל	לאוס


ישראל	לאוס
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072	236,800
אוכלוסייה
10,009,800	7,795,710
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901	15,843
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,940	2,032
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	רפובליקה עממית נשיאותית חד-מפלגתית

יחסי ישראל–לאוס הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס.

היחסים בין שתי המדינות נכונו ב-1955 עם הכרתה של ממשלת ישראל בלאוס בעקבות ועידת ז'נבה שנערכה ב-1954. עם השתלטות ארגון ההתנגדות "פאת'ט לאו" (אדמות לאוס) (אנ') הקומוניסטי על המדינה ב-1976, ניתקה לאוס את קשריה עם ישראל שחודשו רק ב-1993.

היות שלמדינת ישראל אין שגרירות בלאוס, השגרירות הישראלית האמונה על לאוס נמצאת בהאנוי, בירת וייטנאם^[1].

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

לאחר קיום ועידת ז'נבה בשנת 1954 החליטה ממשלת ישראל להכיר בלאוס ובקמבודיה. ההכרה נעשתה ב-13 בפברואר 1954. שגרירות ישראל בוושינגטון הודיעה על ההכרה לצירות לאוס בארצות הברית^[2]. הביקור הרשמי הראשון מטעם אחת מהמדינות היה ב-1956, כאשר ביקר בלאוס יעקב שמעוני, ציר ישראל ביאנגון (מיאנמר) במטרה לדון בכינון יחסים דיפלומטיים רשמיים. העניין סוכם עוד באותה השנה, בעת ביקורו של שר החוץ משה שרת בלאוס. ב-12 בפברואר 1957 הגיש שמעוני את כתב האמנתו כציר לא-תושב בלאוס^[3]. שגריר לאוס בפריז מונה להיות הדיפלומט הממונה על ישראל, אם כי חלפו שנים רבות עד להגשתו כתב ההאמנה מצידו לנשיא מדינת ישראל.

ביולי 1964 הועלה הדרג הדיפלומטי בין שתי המדינות לשגרירות, ובכך הואמן שגריר ישראל בבנגקוק ללאוס. משנת 1971 עד ל-1993 נמסר התפקיד לשגריר ישראל בפנום פן, בירת קמבודה^[4].

הציר לא-תושב הראשון של לאוס בישראל היה ראש ממשלה לשעבר הנסיך סובאנה פומה (אנ') שמונה לשגריר ארצו בצרפת בשנת 1959. פומה הגיש את כתב האמנתו לנשיא יצחק בן-צבי ב-11 בינואר 1960. בחודש אוגוסט של אותה השנה נקרא פומה לעמוד שוב בראשות ממשלת לאוס עקב בעיות פנים. ברשויות הדיפלומטיות בלאוס לא עדכנו את פומה כי כהונתו כציר לא-תושב בישראל נפסקה וכך קרה מאורע חסר תקדים: ראש ממשלת לאוס המשיך לכהן גם כן כנציג מדינתו בישראל^[3]. לאוס לא שלחה לאחר מכן שגריר אחר לפריז ולכן גם לא נכח בארץ ציר מטעמה, מה שהפך את היחסים בין שתי המדינות לרדומים ומוקפאים דה פקטו.

עם החרפת מלחמת האזרחים בלאוס (אנ') ולאחר שורה של קרבות, בחודש יוני 1962 הוקמה ממשלת אחדות לאומית בראשותו של פומה. לאור זאת כונסה שוב ועידת ז'נבה ב-2 ביולי 1964 שבסופה נחתם הסכם בינלאומי שהבטיח את הנייטרליות של לאוס בכל הנוגע למדיניות החוץ שלה^[5].

המגעים התחדשו בין שתי המדינות באמצע שנת 1964. ב-29 ביוני אותה שנה נתקבלה בשגרירות ישראל בבנגקוק איגרת מממשלת לאוס שהודיעה על הסכמת מלך לאוס להעלות את דרג הנציגויות הדיפלומטיות לשגרירויות בין ישראל ולאוס. הדבר פורסם ב-1 ביולי 1964 בירושלים ובלאוס במקביל^[6].

שיתוף פעולה חקלאי

בשנת 1965 החלה ישראל בפעולת סיוע ללאוס שהייתה קשורה בתוכנית סיוע ופיתוח של האומות המאוחדות. במסגרת זו התבקשה ישראל לסייע בחוות הדגמה וניסיונות חקלאית בשם "הוטדוקאו" (Hotdokkao). החווה עסקה בטיפוח גידולים חקלאיים ובהכשרת איכרי הסביבה בשימושים בכלים חקלאיים. בחווה הועסקו שלושה מומחים ישראליים.

ישראל קיבלה עליה לערוך תכנון חקלאי נרחב בשיתוף פעולה עם ניו זילנד של אזור פיתוח כפרי בחבל נאם-נגום שליד בירת לאוס, ויינטיאן.

שיתוף פעולה ביטחוני וניתוק היחסים

כאשר פרץ המשבר בין ישראל למצרים שהוביל למלחמת ששת הימים ב-1967, שיגר ראש ממשלת ישראל לוי אשכול מכתב למנהיגי מדינות בעולם, ובהם ראש ממשלת לאוס. מראש ממשלת לאוס לא התקבלה תשובה ובכך, לא נודעה עמדתה של לאוס במשרד החוץ^[7].

בחודש ספטמבר 1968 ביקשה לאוס לרכוש מישראל תת-מקלעים מסוג "עוזי" וחודשים אחדים לאחר מכן, בינואר 1969 קיבלה התעשייה האווירית לישראל הצעה מלאוס לשפץ לה מטוס מסוג DC-3 דקוטה^[8]. בכך, נחתמו היחסים המעשיים בין לאוס וישראל עד 23 בפברואר 1976, כאשר לאוס הודיעה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות השתלטות כוחות "פאת'ט לאו" (אדמות לאוס)" הקומוניסטים על המדינה^[9].

חידוש היחסים

היחסים הדיפלומטיים עם לאוס חודשו 17 שנים אחר כך, ב-6 בדצמבר 1993. שגריר ישראל בווייטנאם דוד מתנאי הגיש את כתב האמנתו לנשיא לאוס ב-4 במאי 1994^[10]. בימים 24–29 באוגוסט באותה השנה ביקר בישראל שר החוץ של לאוס^[11], והבטיח לשקול מחדש את דפוסי הצבעתה של ארצו על ישראל שהוגדרה לעיתים כלא ידידותית בארגונים בינלאומיים בעוד ישראל הבטיחה להעניק ללאוס סיוע בשעת הצורך. במהלך הביקור נחתם הסכם לשיתוף פעולה כלכלי-טכני בין שתי המדינות. מאז, ובפרט מסוף שנות התשעים, אישים ומשלחות שונות מלאוס נוהגים לבקר בישראל מדי שנה^[12]^[13].

בשלהי 2014 פורסם מדד האנטישמיות בעולם, שבו התוצאות הציגו שלאוס היא המדינה בעלת אחוז האנטישמיות הנמוך ביותר בעולם (0.2% בלבד).

לקריאה נוספת

משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004

הערות שוליים

^ הרפובליקה העממית הדמוקרטית של לאוס, באתר משרד החוץ
^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 218
^ ¹ ² משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 219
^ מ' אראל אל מא"ס: "הכרה בלאוס וקמבודיה", 24 בפברואר 1955
^ י' שמעוני על מנהל מע"ר: "יחסי ישראל עם ארצות אסיה", 12 ביולי 1964
^ "סקירה שבועית - אסיה", 29 ביוני 1964, עמ' 24
^ "עמדות מדינות אסיאיתות בעת המשבר במזרח התיכון", 20 ביוני 1967, ארכיון המדינה
^ מ' קשתי אל ג' רפאל: "מכירת נשק - לאוס", 8 בספטמבר 1968, ארכיון המדינה
^ שנתון המסמכים הרשמיים 1976
^ המלוכה בלאוס בוטלה על ידי ארגון "פאת'ט לאו" כאשר השתלט על המדינה
^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 220
^ שנתון המסמכים הרשמיים 1996, עמ' 490
^ שנתון המסכים הרשמיים 1999, עמודים 378, 401, 403, 428

[1] הרפובליקה העממית הדמוקרטית של לאוס, באתר משרד החוץ

[2] משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 218

[הערה_אחת-3] ¹ ² משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 219

[4] מ' אראל אל מא"ס: "הכרה בלאוס וקמבודיה", 24 בפברואר 1955

[5] י' שמעוני על מנהל מע"ר: "יחסי ישראל עם ארצות אסיה", 12 ביולי 1964

[6] "סקירה שבועית - אסיה", 29 ביוני 1964, עמ' 24

[7] "עמדות מדינות אסיאיתות בעת המשבר במזרח התיכון", 20 ביוני 1967, ארכיון המדינה

[8] מ' קשתי אל ג' רפאל: "מכירת נשק - לאוס", 8 בספטמבר 1968, ארכיון המדינה

[9] שנתון המסמכים הרשמיים 1976

[10] המלוכה בלאוס בוטלה על ידי ארגון "פאת'ט לאו" כאשר השתלט על המדינה

[11] משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 220

[12] שנתון המסמכים הרשמיים 1996, עמ' 490

[13] שנתון המסכים הרשמיים 1999, עמודים 378, 401, 403, 428

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]